בעיירה דורא שליד חברון המים זורמים בברזים במשך רוב השנה יום אחד בחודש למשך 10 שעות.

"אנחנו סובלים מהמחסור במים פחות משאר המשפחות כי חפרתי באר מתחת לבית", מספר תושב העיירה עאדל שדיד, "בחורף אני ממלא אותה, עד חודש מרץ היא קולטת 120 קו"ב.

"אני ממלא בחורף גם חביות במים מהגשם ומהברז – וזה מספיק עד יולי, ואז מתחיל לקנות מכליות שעולות לי 200 שקל בשבוע. אבל לרוב המשפחות אין אפשרות לחפור באר. מדצמבר עד אפריל אין בעיה, המים זורמים 24 שעות. אחר כך עוברים למכליות".

"אנחנו סובלים מהמחסור במים פחות משאר המשפחות כי חפרתי באר מתחת לבית. בחורף אני ממלא אותה, ממלא גם חביות – וזה מספיק עד יולי, ואז מתחיל לקנות מכליות"

"כמות המים לנפש אינה עומדת בתקן הבינלאומי"

הבנק העולמי הכריז בשבוע שעבר כי יעביר מענקים בסך 25 מיליון דולר לפרויקטים לשדרוג ולאבטחת תשתיות המים לפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה, ו־15 מיליון דולר לחיזוק שירותי אספקת המים העירונית בשטחים. שתי היוזמות יקבלו 33 מיליון דולר נוספים מקרן השותפות הבינלאומית לפיתוח תשתיות (PID MDTF), המנוהלת בידי הבנק.

דודים לאגירת מים על גג בכפר פלסטיני בשטחים (צילום: עאדל שדיד)

הפרויקטים יעסקו בהרחבת הגישה למים נקיים בג'נין ובסביבתה באמצעות השקעה בתשתיות; הפעלת ותחזוקת מתקן טיהור השפכים שהקימה ישראל בחברון, שעדיין לא פועל; וסיוע לפיתוח תשתיות המים ברשות הפלסטינית כולה.

לדברי סטפן אמבלד, המנהל האזורי של הבנק בגדה וברצועה: "המהלכים הנחוצים הללו נועדו להגדלת אספקת המים לפלסטינים; קידום ביצועי מוסדות המים והשירותים העירוניים; פיתוח מדיניות; הרחבת השירותים לאוכלוסיות מוחלשות; מיתון השפעת שינויי האקלים והיערכות לאסונות".

לקראת העברת המענק, הכין הבנק העולמי דוח על המצב הקשה של משק המים הפלסטיני. לפי הדוח:

הגישה למים עומדת על כ־80% מהאוכלוסייה […] האיכות והכמות הזמינה של מי שתייה לנפש בשטחים הפלסטיניים אינם עומדים בתקני ארגון הבריאות העולמי […] זמינות ואיכות המים, התלויים מאוד באספקה מישראל, ירדו באופן חד.

אספקת המים מתומחרת ללא שקיפות ובפיגורי תשלומים משמעותיים […] בחלקים מסוימים בשטחים, האוכלוסייה תלויה לרוב במי תהום פרטיים ובספקים (פרטיים) […] כמות משקעים מופחתת כתוצאה משינויי אקלים תשפיע על מאגרי מי התהום ותחריף את המחסור במים.

עאדל שדיד, עובד הרשות הפלסטינית, תושב דורא ועמית מחקר במכון ון ליר (צילום: באדיבות המצולם)

לפי הסכמי אוסלו ופרוטוקול פריז, ישראל שולטת במאגרי המים שמתחת לאדמת הגדה המערבית, מנהלת אותם ומחלקת את המים; 80% מהמים הללו מגיעים לחברת מקורות הישראלית ו־20% לרשות המים של הרשות הפלסטינית.

מקורות מספקת מים לתושבים פלסטיניים בשטחי C ולהתנחלויות. ההתנחלויות הקטנות והמבודדות מקבלות את המים ישירות מהמאגרים בשטחים; התנחלויות גדולות וגושי ההתנחלויות מקבלות אותם מהמוביל הארצי הישראלי. הרשות הפלסטינית מספקת מים לתושבים הפלסטינים בשטחי B ו־C.

המים שהרשות הפלסטינית מקבלת בחלוקה הזאת (20% מהמים ממאגרי הגדה המערבית) מספקים לה כ־60 מיליון קו"ב מים בשנה. נוסף על כך, הרשות הפלסטינית רוכשת ממקורות הישראלית כ־80 מיליון קו"ב מים בשנה. בבנק העולמי מעריכים שהרשות הפלסטינית רוכשת את המים ממקורות בכ־85 מיליון דולר.

לדברי שדיד, שהוא עובד הרשות הפלסטינית ועמית מחקר במכון ון ליר: "ישראל שולטת במים שלנו. כל מאגרי המים בגדה המערבית נמצאים מחוץ לשטח הרשות הפלסטינית, אצל סמוטריץ'".

"ישראל שולטת במים שלנו. כל מאגרי המים בגדה המערבית נמצאים מחוץ לשטח הרשות הפלסטינית, אצל סמוטריץ'"

פלסטינים ממלאים מים בג'ריקנים בגדה המערבית (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

20% מהמים בגדה המערבית שמקבלת הרשות הפלסטינית כוללים מים שפלסטינים שואבים מבארות פרטיות. חלק מהם מגיעים לכפרים שהתמזל מזלם לחיות סמוך לבארות; חלקם מגיע לידי חאפרים פלסטינים, שממלאים בהם מכליות ומוכרים במחיר גבוה לתושבים פלסטינים בלי מים בברזים.

השכר הממוצע ברשות הפלסטינית עומד על פחות מ־2,000 שקל בחודש, ושכר המינימום הוא 1,450 שקל. מכלית מים המספיקה למשפחה ממוצעת לשבוע עולה 200 שקל. משפחה פלסטינית שחיה באזורים בלי אספקת מים סדירה במשך רוב השנה מוציאה, אפוא, על מים חלק משמעותי מהכנסתה. חלק ניכר מהמשפחות נמצאות במצב הזה.

"אנחנו במרוץ תמידי אחרי המים", מספר שדיד, "חוסכים כל הזמן. יש מים לשתות ולכבס, אבל מתרחצים מעט ומהר. המשפחה שלי, שגרה קרוב למקום שהצנרת נכנסת לכפר, חוסכת מים, כי אם נבזבז – לא יישאר למי שבסוף התור".

"אנחנו במרוץ תמידי אחרי המים. חוסכים כל הזמן. יש מים לשתות ולכבס, אבל מתרחצים מעט ומהר. המשפחה שלי, שגרה קרוב למקום שהצנרת נכנסת לכפר, חוסכת, כי אם נבזבז – לא יישאר למי שבסוף התור"

המים שאתם אוגרים בבאר נקיים מספיק לשתייה ולרחצה?
"אני מקווה. אני מנקה את הבאר בכל סתיו ומסנן את המים. מה אפשר לעשות?"

באר מים ביתית בכפר עזון בשומרון (צילום: ציפי שטיינברג, פעילת ארגון מחסום ווטש)

לפי דיווחי תושבים וגורמים ברשות הפלסטינית, אספקת המים בשטחים משתנה ממקום למקום, בהתאם למיקום ולמעמד התושבים. ברמאללה המים מגיעים לבתים פעמיים בשבוע גם בשיא הקיץ. בחלקים משכם ובג'נין הם מגיעים בקיץ פעם בשבועיים. בעיירות הקטנות ובכפרים – פעם בחודש. בחלק מהיישובים הבדואיים ובכפרים הקטנים אין אספקת מים סדירה בכלל.

בג"ץ התערב, אז בכפר יש מים

נעים אלביידה, פועל פלסטיני שעובד בישראל, גר בכפר ג'יוס בנפת קלקיליה. "בכפר שלנו יש אספקת מים טובה יחסית", הוא מספר, "כל יום, חצי מהיום בערך, כי יש לנו שש בארות. הן שלנו, אנחנו חפרנו אותן עוד בתקופת הטורקים – והברזים שלנו מחוברים לבאר.

"אבל ברוב הכפרים המצב הרבה יותר גרוע. בחורף – המים באים פעם בשבוע. בקיץ – פעם בחודש".

"בכפר שלנו יש אספקת מים טובה יחסית כי יש לנו שש בארות. אבל ברוב הכפרים בחורף המים באים פעם בשבוע. בקיץ – פעם בחודש"

אז מה התושבים שם שותים, במה הם מתרחצים ומכבסים?
"יש אנשים שמוכרים מים. הם מתקשרים, מביאים להם מכל ב־200 שקל – זה מספיק לשבוע".

גדר ההפרדה ליד קלנדיה ב-2007 (צילום: מאיה לוין/פלאש90)

לדברי אלביידה, מתאם הפעילות של עמותת "בדרך להחלמה" הישראלית בגדה המערבית: "המים שלנו לא מזוקקים ולא בטוחים, אבל אנחנו שותים את מה שיש. פעם, הבארות נמצאו בשדות שלנו שנמצאים מאחורי הגדר (גדר ההפרדה) – ואסור היה לנו לעבור לשם בלי לעמוד במחסום, אז לא יכולנו להעביר צינור מהבאר לכפר ובקושי היו לנו מים.

"היינו לוקחים מים מוואדי עזון שמלא בג'ורה. אבל בג"ץ החליטו להזיז את החומה – אז עכשיו שתי בארות נכנסו לשטח של הכפר ואנחנו שואבים מהן, גם לשתייה ולצרכי הבתים וגם להשקיה".

"פעם, הבארות נמצאו בשדות שלנו אבל מאחורי הגדר, ואסור היה לנו לעבור שם בלי לעמוד במחסום, אז לא יכולנו להעביר צינור מהבאר לכפר ובקושי היו לנו מים. היינו לוקחים מים מוואדי עזון שמלא בג'ורה"

לדברי קרין לינדנר, מתנדבת בארגון "מחסום ווטש" המסייע לתושבי ג'יוס וכפרים אחרים באזור: "בשטחים שהחזירו לפלסטינים אחרי שהזיזו את הגדר – והתושבים שלהם יכולים לעבור לשם בחופשיות – הם מקימים מערכות השקיה וכל מצב החקלאות משתנה לטובה".

מצוקת המים מקשה גם על האפשרות לכבות שרפות, כפי שאירע אחרי הפרעות הרצחניות בחווארה בשבוע שעבר.

כפר חווארה עולה באש בעקבות התפרעויות של מתנחלים, 26 בפברואר 2023 (צילום: Wafa News Agency)

ברוב היישובים הפלסטיניים הקטנים אין ברזים לכיבוי אש (הידרנטים), וככל הידוע גם בחווארה אין. גם אם היה ברז, לא בטוח שהיו מים בצנרת בזמן הפרעות. לכן, כדי לכבות את האש היה צריך להביא לכפר גם מים.

גורם בצה"ל ציין כי הדליקות כובו, בהתחלה, בצינור להתזת זרנוקי מים שהצבא מחזיק באזור כדי לפזר הפגנות ("מכתזית"), ולאחר מכן – בידי כבאית של הרשות שהגיעה משכם. עדויות וסרטונים שהציגו התושבים מאמתים את הדברים.

אולם, כבאיות זקוקות לאספקת מים, וזאת לא נמצאה בכפר. בשירותי הכיבוי וההצלה (של ישראל) ציינו כי הם שלחו כבאיות ישראלית, שפגשו את הכבאית הפלסטינית בכניסה לכפר וציידו אותה במים. כשאלה אזלו, הכבאית הפלסטינית יצאה מהכפר ופגשה שוב את הכבאיות הישראליות כדי להצטייד מחדש.

בשירותי הכיבוי וההצלה ציינו כי הם שלחו כבאיות ישראלית שפגשו את הכבאית הפלסטינית בכניסה לכפר וציידו אותה במים. "לא הכנסנו את הכבאית שלנו לכפר כי חששנו מהמצב הביטחוני שם, מנוער הגבעות"

לדברי גורם בכבאות והצלה: "לא הכנסנו את הכבאית שלנו לכפר כי חששנו מהמצב הביטחוני שם, מנוער הגבעות". זאת בזמן שתושבים בורחים מבתיהם הבוערים.

דרור אטקס (צילום: אמיר בן־דוד)

לדברי דרור אטקס, מנכ"ל ארגון השמאל כרם נבות העוקב אחרי מדיניות הקרקעות בשטחים: "הבעיה כפולה – גם כמות מים מעטה מדי וגם תשתיות לקויות. לגבי הכמות, זה ברור: כל משטר המים בשטחים מוטה לטובת ישראל והמתנחלים ונגד הפלסטינים. הכמות שהם מקבלים פשוט לא מספיקה.

"לגבי התחזוקה – בשטחי C, שבהם גרים כ־200 אלף פלסטינים, כל עבודת התחזוקה של מערכת המים דורשת אישור ישראלי. ישראל פשוט לא מעוניינת שהם יהיו שם ואחת הדרכים זה למנוע מים. היו מאות מקרים שצה"ל הרס להם בורות מים, בריכות וצנרות בתואנות כאלה ואחרות – או העביר להתנחלויות".

"בשטחי C, כל עבודת תחזוקה דורשת אישור ישראלי. ישראל לא מעוניינת שהם יהיו שם ואחת הדרכים זה למנוע מים. היו מאות מקרים שצה"ל הרס בורות מים, בריכות וצנרות בתואנות כאלה ואחרות"

ולמה התחזוקה בשטחי A ו־B גרועה? משום שהרשות לא מתפקדת?
"אני לא ממש יודע, אבל זה הגיוני. הרשות הפלסטינית דפוקה, מושחתת ורקובה, ודברים כאלה באים לידי ביטוי בתחזוקת תשתיות".

שליש מהשכר מוקדש למים

לדברי גדעון ברומברג, מנכ"ל הארגון הסביבתי המזרח־תיכוני אקופיס בישראל: "תדירות אספקת המים בגדה בעונות היובש נעה בין פעמיים בשבוע לפעם בחודש. זה מצב רע, לא רק ביחס לישראל, שבה יש אספקת מים סדירה ומלאה לגמרי בכל היישובים המוכרים, אלא גם לחלק מהמזרח התיכון.

כוחות צה"ל הורסים בארות מים של פלסטינים ליד חברון, 16 ביולי 2019 (צילום: Wissam Hashlamon/Flash90)

"בערב הסעודית, איחוד האמירויות, קפריסין וטורקיה יש אספקת מים תקינה, גם אם לא מלאה וסדירה לגמרי כמו בישראל. במצרים, לבנון ועיראק יש הרבה מים, ואף שתשתיות המים במצב גרוע מאוד – לרוב האנשים, ברוב הזמן, יש מים בברז.

"המצב גרוע במיוחד בירדן, בגלל צירוף של מדינה יבשה שמתייבשת עוד יותר בשל שינוי האקלים, וריבוי אוכלוסין מהיר, גם מילודה וגם מהגירת פליטים. אפילו בחלק מעמאן המים מגיעים בקיץ רק פעם בשבוע, ובאזורים נידחים יותר – פעם בשבועיים. אבל נדיר למצוא אפילו בירדן מצב קיצוני של אוכלוסייה שמקבלת מים 10 שעות בחודש כמו חלק גדול מהפלסטינים".

איך חיים עם כל כך מעט מים?
"קונים ואוגרים, בעיקר. כשליש מהשכר של הפלסטיני הממוצע בעונות היבשות מוקדש למים. חוץ מזה, חוסכים. לא מתרחצים כל יום, מורידים את המים פעם ביום, הגברים משתינים בחוץ כדי להשתמש פחות באסלה".

מכבסים בנחל?
"זה כנראה קיים בשוליים. ברוב הבתים יש מכונות כביסה – והם שוטפים כלים בבית. אבל לא משקים גינות – והן מוזנחות לגמרי. החקלאים חוסכים על השקיית השדות, מה שמחמיר את המצב הכלכלי.

"כשליש מהשכר של הפלסטיני הממוצע בעונות היבשות מוקדש למים. לא מתרחצים כל יום, מורידים את המים פעם ביום. לא משקים גינותת והחקלאים חוסכים על השקיית השדות, מה שמחמיר את המצב הכלכלי".

חקלאים פלסטינים ממתינים לפתיחת השער ליד ההתנחלות אילון מורה כדי להגיע לשדות הזיתים שלהם, הגדה המערבית, 18 באוקטובר 2022 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

"המחסור במים גם מחמיר את הבעיות הסביבתיות – ולהפך. מי השפכים מזוהמים כי מערכת הביוב לקויה, וזה מזהם את הקרקע ופוגע במאגרי המים. החקלאים משקים פחות, השדות מתייבשים – יותר שרפות.

מה הסיבה למחסור?
"כמה סיבות. קודם כל, חלוקת המים בינינו לפלסטינים מתקיימת על בסיס הסכם הביניים מ־1995, שנוסח כהסכם זמני לחמש שנים והשאיר על כנן את הבעיות, כולל הקצאת מים מעטה מדי לפלסטינים. ההקצאה כל כך מעטה שגם אם התשתיות היו נשמרות היטב – המים לא היו מספיקים. אפילו שיותר מחצי מהמים הם רוכשים מישראל בכסף מלא.

"שנית, התשתיות ישנות ולקויות, בגלל הזנחה והיעדר השקעה, ומנוהלות גרוע. יש המון גניבות ודליפות מים שמגבירות את המחסור".

וזה בגלל השחיתות ברשות הפלסטינית?
"גם. היא מושחתת מאוד. אבל הבעיה העיקרית היא שאין לה כסף. הכלכלה לא מתפקדת, התרומות מהעולם ירדו בעשור האחרון בצורה חדה".

חמושים פלסטינים בג'נין, 6 בספטמבר 2022 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

האם המחסור במים מחריף את התסיסה הפוליטית, שהתבטאה בשנה האחרונה גם במהומות ובפיגועים?
"אין מחקר שתומך בהנחה הזאת. הפיגועים מגיעים גם מאזורים שיש בהם מחסור חריף במים, כמו הכפר יאטה בהר חברון, שמקבל מים פעם בחודש לאורך רוב השנה, אבל גם ממזרח ירושלים, שבה, בשכונות שנמצאות באחריות עיריית ירושלים וחברת הגיחון – יש אספקה מלאה.

"אבל לדעתי כדאי להסתכל על זה אחרת: ברמת המאקרו, ככל שמשפרים את חיי היומיום, הביוב, אספקת המים, החקלאות, הפרנסה, זה מחזק את החיים המשותפים בין העמים, מרגיע את האלימות ומקדם הידברות".

זה לא הכיוון שיחסי ישראל והפלסטינים הולכים אליו כרגע, בלשון המעטה.
"נכון. אבל שיתופי פעולה יום־יומיים בולמים התדרדרות. כשנתניהו נסע לביקור בירדן, חלק ניכר מהפגישה הוקדש להסכם שבו ירדן תספק חשמל לישראל, תמורת אספקת מים מותפלים מישראל לירדן.

"שיתופי פעולה יום־יומיים בולמים התדרדרות. כשנתניהו נסע לביקור בירדן, חלק ניכר מהפגישה הוקדש להסכם שבו ירדן תספק חשמל לישראל תמורת מים מותפלים"

מים לכיבוי שרפות?
"משהו כזה, כן".

ראש הממשלה בנימין נתניהו מקשיב לדברי המלך ירדן עבדאללה השני בפגישתם בארמון המלכותי בעמאן, ירדן, 16 בינואר 2014 (צילום: AP/יוסף אלן, הארמון המלכותי הירדני)