מפקדי צה"ל נדרשים בימים אלו לגל הסרבנות ששוטף את מערך המילואים של הצבא, ושאם יימשך צפוי להשפיע גם על מערך הסדיר. בנאום שנשא בפני בוגרי ובוגרות בה"ד 1, הרמטכ"ל הרצי הלוי התייחס לראשונה בפומבי לשבר הגדול שפוקד את החברה בישראל ומחלחל באופן בלתי נמנע גם לכור ההיתוך של צה"ל. בנאומו קרא הלוי למשרתי המילואים "משני צדי המחלוקת" לשים אותה בצד בזמן שירות המילואים "ולא לערב בה את המדים" על מנת "לשמור על צה"ל אחד".
דברים ברוח דומה נכתבו לאחרונה על ידי מפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר. במכתב ששיגר לטייסי המילואים של החיל, ביקש מהם בר לגלות "מחויבות ואחריות למען לכידות השורות, הרעות ואחוות הלוחמים".
אפשר להבין את הרקע לקריאותיהם של הרמטכ"ל ושל מפקד חיל האוויר. הם נדרשים להתמודד עם איום ברור ומיידי על צה"ל בתוך גבולות הגזרה שכופה עליהם הממלכתיות, לפחות בהגדרתה הצרה. ואולם, כל תפיסה שלפיה יש כאן "מחלוקת", או שהמענה לאיום על "לכידות השורות" יכול להגיע דרך "הרעות ואחוות הלוחמים" מצביעה על אפשרות מדאיגה שמפקדי הצבא אינם מבינים נכוחה את מהות המשבר שאליו הם נדרשים בעת הזו.
כל תפיסה שלפיה יש כאן "מחלוקת", או שהמענה לאיום על "לכידות השורות" יכול להגיע דרך "הרעות ואחוות הלוחמים" מצביעה על אפשרות שמפקדי הצבא אינם מבינים נכוחה את מהות המשבר בעת הזו
כאשר הרמטכ"ל קורא למשרתי המילואים "לשים את המחלוקת בצד" בזמן שירות המילואים, הוא פונה אליהם משל היו שחקנים בשתי קבוצות יריבות בליגה הנקראים לשתף פעולה במשחקי הנבחרת, ולא יריבים מרים משני צדי המתרס של מלחמה ממשית על דמותה ועתידה של מדינת ישראל – מלחמה שאי אפשר פשוט "להניח לה", לא לכמה שבועות, לא לכמה ימים ואפילו לא לכמה שעות.
כאשר מפקד חיל האוויר קורא לשמור על "לכידות השורות, הרעות ואחוות הלוחמים", הוא מתעלם מכך שמשרתי המילואים נקראים לשרת את המדינה בשעה שחלק גדול מהם מרגישים שהשלטון באותה מדינה הכריז עליהם מלחמה, ואילו חלק אחר מהם תומכים במלחמה שהוכרזה על אחיהם לנשק. איך אפשר להיקרא לעמוד "שכם אל שכם" בהגנה על הבית לצד אלו שתומכים בחורבנו? איך אפשר להילחם בשלטון כאזרח ואז להתייצב לשרתו כחייל?
לכן עצם השימוש במושג "מחלוקת" מסמא ומטעה. אין כל מחלוקת בין תומכי דמוקרטיה לבין תומכי דיקטטורה, כשם שאין כל מחלוקת בין תרופה לבין מחלה. הללו נמצאים בהתנגשות חזיתית. אין כאן פירושים שונים של עובדות מוסכמות אשר ניתן ליישב ביניהם באמצעות פולמוס בריא, או השקפות עולם שונות אשר ניתן להגיע בהן לעמק שווה. זה יוכרע לכאן או לכאן, בתבוסה של אחד מהצדדים.
עצם השימוש במושג "מחלוקת" מסמא ומטעה. אין כל מחלוקת בין תומכי דמוקרטיה לבין תומכי דיקטטורה, כשם שאין כל מחלוקת בין תרופה לבין מחלה. הללו נמצאים בהתנגשות חזיתית
יתרה מזאת, מחלוקות אמיתיות תיתכנה אך ורק בדמוקרטיה. בדיקטטורה אין מחלוקות אלא רק אחדות דעים, שהיא "לכידות שורות" מהסוג המסוכן ביותר. הקריאה "לשים את המחלוקת בצד" מהדהדת את ההזדעקות האזרחית הקדושה "לשמור על שלמות העם", אשר נשמעת כל אימת ששבר נורא מאיים לקרוע את החברה הישראלית.
הקריאות הללו מתעלמות מכך ששלמות העם ולכידותו במובנן המהותי תיתכנה רק בדמוקרטיה מלאה ושוויונית – כזו שתוכל להכיל את כל גווני ההשקפות והאידיאולוגיות, ללא אף אחת שקוראת לביטולן של האחרות. דמוקרטיה כזו לא רק שאינה נרתעת ממחלוקות אלא גם מבינה שהיכולת להכיל אותן היא מקור חוסנה האמיתי – האזרחי והצבאי כאחד.
אך כאשר מדובר צה"ל נמסר בתגובה לגל הסרבנות כי "אחדות המטרה חיונית ליכולתו וכשירותו של צה"ל לעמוד במשימותיו", הוא מתעלם מכך שההפיכה המשטרית מפצלת את מערך המילואים סביב עצם השאלה של מהי אותה "אחדות מטרה".
כל מחשבה שלפיה קרע עמוק בחברה הישראלית יכול לדלג מעל צבא העם, שאינו אלא מיקרוקוסמוס של החברה כולה, הוא בגדר הכחשה מסוכנת של המציאות, קונספציה של ממש שהיא-היא האיום האמיתי בעת הזו על "יכולתו של הצבא למלא את משימותיו".
כל מחשבה שלפיה קרע עמוק בחברה הישראלית יכול לדלג מעל צבא העם, שאינו אלא מיקרוקוסמוס של החברה כולה, הוא בגדר הכחשה מסוכנת של המציאות
מדאיג לחשוב שמפקדי צבא העם אינם מבינים זאת, שכן עשוי להיות להם תפקיד מכריע במלחמה על הבית – מלחמה אשר ניטשת בשדה קרב שזר להם, ושדבר בהכשרתם הצבאית הארוכה לא הכשיר אותם לקראתה, אך ייתכן שלא רחוק היום שבו יידרשו לתפוס בה צד, במיוחד אם ישראל תיקלע למשבר חוקתי חסר תקדים.
וביום שבו זה יקרה, אין שום מחלוקת שתוכל להישאר מחוץ לצבא או לפסוח על אף אחד מבין לובשי המדים.
יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מפקדי הצבא נמצאים במלכוד חסר תקדים. אין לי ספק שהם מבינים מצויין את כל מה שמפורט בכתבה.
יחד עם זאת מתפקידם לדאוג שלישראל יהיה צבא המוכן בכל רגע להגן על ישראל מלני אוייבים מבחוץ? מה אתם חושבים שיקרה אם 80% מהטייסים והקצינים ישבתו בצורה כזו או אחרת? כמה ימים יקח עד שיגרם נזק ביטחוני חמור?
מפקדי צהל פועלים נכון. שעת המבחן האמיתית שלהם תגיע אם וכאשר חוקי הרפורמה המשפטית יאושרו בכנסת ובגצ יפסול אותם. לצד מי הם יעמדו כשהממשלה תדרוש מהשבכ והמשטרה לפעול לדיכוי בכוח של המחאה וההשבתה שיפרצו אז? האסון הזה הולך ומתקרב. אני מקווה שראשי מערכות הביטחון ידעו לבחור את הצד הנכון.
אני מבין את הרמטכ"ל ואני מבין את המפקדים, הם מנסים לעבוד בתוך מסגרת אילוצים צאןד מורכבת. אבל אותי זה רק מרגיז כשהם קוראים להתנהג בממלכתיות בזמן שהממשלה מנסה להעביר חוקים שיהפכו אותנו למדינה שאינה דמוקרטית. אם החוקים האלו יעברו צה"ל יקרוס – ככה פשוט. זו תהיה שבירה מוחלטת של ההסכם בין הממשלה לעם – אי אפשר להכריז מלחמה על העם ולצפות ממנו שיקבל את זה.