אפשר כבר לומר זאת בגלוי: החשאיות והדיסאינפורמציה האופפות את "פשרת הנשיא" בכל הנוגע למשבר הפוליטי והחוקתי הפוקד את ישראל בימים אלה, פוגעות בדמוקרטיה, ובכלל לא ברור מה הטעם בהן בימים שבהם הדלפות לעיתונאים, תדרוכים מ"שיחות סגורות" וזליגת מידע הם דברים שבשגרה.

אפשר כבר לומר זאת בגלוי: החשאיות והדיסאינפורמציה האופפות את "פשרת הנשיא" בנוגע למשבר הפוליטי והחוקתי הפוקד את ישראל, פוגעות בדמוקרטיה ובכלל לא ברור מה הטעם בהן

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כדי שיווצר בסיס להידברות, כזו שתכבד קודם כל את מאות אלפי אזרחיות ואזרחי המדינה שיצאו בתקופה האחרונה שבוע אחר שבוע להפגנות ואירועי המחאה השונים, וכדי שמדינת ישראל תוכל לשוב להתנהל במסגרת חוקי משחק דמוקרטיים ושפויים, צריכים להתקיים כמה תנאים:

1

הראשון, עוד לפני ההידברות על יחסי הגומלין בין הכנסת, הממשלה ומערכת המשפט – יש להסיר לאלתר את כל הצעות החוק הנוגדות את המוסר היהודי, ואשר נותנות אור ירוק לשחיתות נוסח עולם שלישי. בהן חוק דרעי ב', חוק הנבצרות, חוק המתנות, חוק עונש מוות ואי פיטורים של שר התומך בריש גלי בהחרבת יישוב ובגירוש והרג של אוכלוסייה פלסטינית – הם פיגוע במוסר היהודי. "הלסדום היינו ולעמורה דמינו"?

2

שנית, פסילה על הסף כל הצעה שסותרת את מבחן אושיות הדמוקרטיה של הפרדת הרשויות והריסון והאיזון. אין להיכנע לבורות ולבריונות. לצמצם את משמעות הדמוקרטיה לממד אחד לפיו ה"רוב קובע" – תוך התעלמות מהוויתה המרכזית לפיה על הדמוקרטיה למנוע ולהגביל את הכוח של רשות כלשהי לרכז בידיה כוח דיקטטורי – זהו אי-הבנה מדעית והיסטורית.

לא פחות חמורה מזה היא ההתעלמות המכוונת מכך שבישראל, להבדיל מכל המדינות הדמוקרטיות, אין אף כוח מרסן אחר מלבד בית המשפט העליון: אין לנו חוקה, אין לנו מגילת זכויות אדם, אין לנו שני בתי פרלמנט מאזנים, אין לנו תת מדינות בתוך מדינת הלאום, אין לנו הפרדה בין דת ומדינה, ואין לנו מסורת דמוקרטית חוקית.

עוד לפני ההידברות על יחסי הגומלין בין הכנסת, הממשלה ומערכת המשפט – יש להסיר לאלתר את כל הצעות החוק הנוגדות את המוסר היהודי, ואשר נותנות אור ירוק לשחיתות נוסח עולם שלישי

לכן, כל הצעת חוק שמבטלת את הגבלת הכוח של הממשלה, ומאפשרת לרשות הפוליטית להשתלט על המשפטית – דינה להיות מוסרת מיידית. בפועל, זו משמעותן של שתי ההצעות שעברו ראשונות בקריאה ראשונה במליאה: הצעת חוק לפוליטיזציה של הוועדה למינוי שופטים, וניצול לרעה של המושג חוקי יסוד, המצויים בכאוס בישראל. די בהן כדי להביא דיקטטורה של הממשלה בישראל.

3

שלישית, על הנשיא היה לתבוע מהממשלה לקבוע סדרי עדיפויות בנושאים שהיא מציפה לסדר היום הציבורי. אין לאפשר לנהל במקביל, דמוקרטית ומקצועית, את כל החזיתות שהממשלה פתחה בחודשיים בלבד:

• מסלול לסיפוח בפועל שמוביל לאפרטהייד.
• הגדלת מספר הלא-מפרנסים וההדתה.
• התנהלות בריונית.
• העברה והנחה של  חוקים להחלשת ביטחון המדינה והמשטרה (פיצולי סרק של משרדים), לפגיעה במח"ש, להחרבת השלטון התקין (הכפפה פוליטית של השירות הציבורי), לביזה של החינוך הממלכתי, השתלטות על הספרייה הציבורית, התקשורת, התרבות ועוד.
• רבות מההצעות הן הצעות לחיסול ערכים יהודיים ואוניברסליים.

4

רביעית, להתחשב ברצון הציבור. בסקר אמון הציבור כלפי מוסדות השלטון שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה (ינואר 2023) – נמצא שאמון הציבור הממוצע לאורך 20 שנה במערכת המשפט הוא 41% (המוסד השלישי ביוקרתו אחרי הצבא ובית הנשיא). ואילו האמון הממוצע בממשלה הוא רק 21% (נמוך פי 2 ממערכת המשפט), ובכנסת רק 14% (נמוך פי 3 וחצי ממערכת המשפט).

להתחשב ברצון הציבור. בסקר המכון הישראלי לדמוקרטיה נמצא שאמון הציבור הממוצע לאורך 20 שנה במערכת המשפט הוא 41%, האמון הממוצע בממשלה הוא רק 21%, ובכנסת רק 14%

לכן, יש להדוף את ההטעיה החמורה של פוליטיקאים תאבי שררה (וכוח, כסף וכבוד) – ולתבוע מהם קודם כל לפעול לתיקונים מפליגים בכנסת ובממשלה, שמביישים לא אחת את עצמם ופוגעים בציבור ובילדים (השתקה ו"העפה" של חברי כנסת, יהירות, העלבת שדרות רבות מהציבור וכהנה).

5

חמישית, יש על מה לדבר: על חוק יסודות החקיקה ועל קיצור עינויי הדין. ממשלה החפצה בכנות בשיפור יחסי הגומלין בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת, אמורה לעסוק בלקונה הקיימת בחוקי היסוד בישראל: חוק יסוד: החקיקה וחוק יסוד: זכויות חברתיות וכלכליות.

טיוטת הצעות החוק הללו ממתינות לקידום מ-1992. יתכבד הנשיא, ויתבע מהממשלה שבמקביל להסרת כל הצעות ההרס, תעסוק באחריות וביסודיות, עם אנשי מקצוע ומשפטנים, בחוק יסוד החקיקה, שיסדיר את האיזונים בין הרשות המחוקקת והכנסת. וזה לא יקרה במחטפים של תיקון חוק יסוד השפיטה, ולא בהרכב הוועדה למינוי שופטים, שלאחר התיקון בהליכי המינוי מ-2008 לא מאפשר לאף גוף להכתיב לאחרים איזה שופטים למנות, ולכן "האגדה" שהשופטים ממנים את עצמם היא הטעייה, ולא לחינם שרי משפטים התגאו על הגדלת מספר השופטים השמרנים).

יודגש שהפשרה שתידרש בחוק יסוד החקיקה מהמחנה הנאבק על הדמוקרטיה היא גדולה, שכן, אליבא דעתנו, פיסקת ההתגברות לא הייתה צריכה לבוא כלל לעולם (כשם שהיא לא קיימת ברוב הגדול של המדינות הדמוקרטיות). אך כדי לייצר הסכמות, נראה שהסקנו שהנושא הזה מחייב הסדרה בישראל. אך יש לפסול חוק סותר במינון רוב יחסי נמוך של השופטים, ולהתגבר על הפסילה ברוב ראוי של חברי כנסת, שיכלול לפחות כ-5-7 חברי אופוזיציה.

יש על מה לדבר: על חוק יסודות החקיקה ועל קיצור עינויי הדין. ממשלה החפצה בכנות בשיפור יחסי הגומלין בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת, אמורה לעסוק בלקונה הקיימת בחוקי היסוד בישראל

בשורה התחתונה, יש לשאוף להסכמות, אך בשם אופן לא במחיר של כינון דיקטטורה. ציבור ענק, נחוש ואמיץ נאבק על הדמוקרטיה במלוא תפארתו. למרות המהלכים המסוכנים שננקטים במטרה לכרסם באופייה הדמוקרטי של המדינה ולכונן משטר בעל אופי דיקטטורי – המזימה לא תעבור.

כשם שכיפת ברזל מהווה חומת מגן ומטריית על לביטחון האזרחים.יות, כך בית המשפט העליון הוא כיפת בג"ץ לזכויות האזרחים והאמון בדמוקרטיה בישראל. בג"ץ לא ייתן לחוקים בלתי חוקתיים בעליל לעבור – ואם חס וחלילה הממשלה תעז להמרות את פסיקות בג"ץ,  או אז ציבור החירות בישראל, ומוסדות המשטרה, הצבא, השב"כ והמוסד – יכבדו את בג"ץ, ויתנערו ממחרבי הדמוקרטיה והמוסר.

ד״ר ענת מאור היא חברת כנסת לשעבר, חברת קיבוץ נגבה.