אחד המוצרים האפורים במשק מרכז בימים האחרונים קרב יצרי ואגרסיבי שמערב שני מפעלים ישראלים: בעלים אוליגרך שסופג הפסדים בלי לרדת לפרטים, יבואן מתחרה שמקושר לצמרת הפוליטית, ובתווך רגולטור ושר שלא רואים עין בעין. בתחתית השרשרת נמצאים העובדים המקומיים, שהמאבק מתנהל מעל ראשיהם.

המוצר המדובר ידוע כ"צמנט פורטלנד אפור", או בשמו העממי מלט, והוא החלק הבסיסי בבנייה מאז ראשית העידן התעשייתי. כדי לבנות קיר בבניין או בגשר צריך מלט שידביק את הלבנים אחת לשנייה, וגם כדי לייצר את הבטון, הטיח והבלוקים. המלט המודרני ממותג על שם העיר הבריטית פורטלנד, שלחופיה נחצבה אבן בנייה משובחת בתקופה הוויקטוריאנית.

התחלות הבנייה אצלנו ואצל שכנינו שמעבר לגדר נמצאות בעלייה, כך שהביקוש למלט בישראל וברשות הפלסטינית כבר קרוב ל-10 מיליון טונות בשנה, והקרב על השליטה בחומר הבנייה האפור כאילו נלקח מספרי הלימוד של המבוא הקלסי לכלכלה.

זה התחיל במונופול

במשך עשרות שנים מונופול המלט "נשר" שלט בכ-90% מהשוק, כך שלא היו מתחרים שאילצו אותו להוריד מחיר. אז הגיעו המחאה החברתית והדיבורים על יוקר המחיה, והוקמו ועדות שהמליצו לפתוח גם את השוק הזה לתחרות.

בשלב ראשון, המדינה אילצה את נשר לצמצם את כוחה באמצעות מכירת מפעל המלט הקטן שלה, "הר טוב". בשלב זה ירד נתח השוק של מונופול המלט ב-10%.

שנה לאחר מכן, ב-2016, נתנה המדינה אישור ייבוא לכמה חברות שהחלו להביא את המלט מטורקיה, יוון וקפריסין במחירים נמוכים יותר. בתוך שלוש שנים, ירד מונופול "נשר" לנתח שוק שקרוב לכ-50% בלבד, לאחר שנים שבהן היה כמעט שחקן בודד בענף.

היבואניות הצליחו להשיג את המלט במחיר נמוך, הודות לכך שהוא מיוצר על ידי מכונות שפועלות 24 שעות ביממה. המשבר הכלכלי ביוון ובטורקיה הוריד את הביקוש שם, ומהעודפים היה צריך להיפטר בכל מחיר

היבואניות הצליחו להשיג את המלט במחיר נמוך, הודות לכך שהוא מיוצר על ידי מכונות שפועלות 24 שעות ביממה. המשבר הכלכלי ביוון ובטורקיה הוריד את הביקוש שם, ומהעודפים היה צריך להיפטר בכל מחיר.

היבואן הגדול ביותר בארץ הוא סימנט, חברה שהוקמה במיוחד לצורך הזה. סימנט נמצאת בבעלות מספנות ישראל, שאף בנתה עבורה מסוף מיוחד שיפרוק את המלט מהאניות, ויעביר אותו בצינור לסילואים ייעודיים. במקביל, רכשה מספנות ישראל אוניה משל עצמה, כדי להביא את המלט ולפרוק אותו בנמל הפרטי שלה.

אחד מבעלי השליטה והאיש הדומיננטי במספנות ישראל הוא שלומי פוגל. הוא זה שהפך אותה מחברה ממשלתית קטנה, שבעיקר תיקנה אניות במפרץ הקישון, למספנת ייצור והרכבת כלי שיט, שגם מחזיקה בנמל משל עצמה. הנמל הזה כבר מייבא כ-6% מהסחורות לישראל, ושני בעלי השליטה האחרים הם סמי קצב, הפועל בעסקי נשק, ויורשי שלמה שמלצר, שפעל בעסקי הרכב.

כך קרה שפוגל בעצם הצליח להקים את הנמל הפרטי הראשון בישראל, ובשנים האחרונות גם הצליח לשבור את המונופול ארוך השנים של נשר בתחום המלט. למעשה זהו הניסיון השני של פוגל לייבא מלט. הפעם הקודמת היתה לפני כמעט עשרים שנה, ואז זה הסתיים בהשקעה נדיבה של בעלת הבית בנשר שהורידה אותו מהרעיון:

ב-2001 פוגל ניסה ליזום פעילות יבוא מלט בחברת גולד בונד. מונופול נשר, ייצרה אז רווחים יוצאי דופן לאי.די,בי. באופן מפתיע, זמן קצר לאחר שנודע על היוזמה המתחרה, אי.די.בי קנתה 18% מהחברה של פוגל בפרמיה גבוהה מאוד על מחיר השוק. זה הספיק כדי להוריד אותו מהרעיון של ייבוא המלט.

פוגל הוא גם חבר ליכוד ותיק, ונחשב במשך שנים למקורב לראש הממשלה, בנימין נתניהו. לאחרונה נאלץ פוגל להעיד בפרשת הצוללות, לא כחשוד, אלא כמי שניסה לקבל חלק מפעילות הרכבת כלי השיט, אך בסוף הפסיד לתיסנקרופ. פוגל התראיין על עדותו בתכנית "המקור" וטען שבזמן הפרשה לא שוחח עם נתניהו.

פוגל העיד בפרשת הצוללות, לא כחשוד, אלא כמי שניסה לקבל חלק מפעילות הרכבת כלי השיט, אך בסוף הפסיד לתיסנקרופ. פוגל גם התראיין על עדותו בתכנית "המקור" וטען שבזמן הפרשה לא שוחח עם נתניהו

בעל השליטה השני, סמי קצב, עלה לכותרות אף הוא בשנה שעברה, כאשר נחקר באזהרה יחד עם בכירים אחרים במספנות ישראל, בחשד למתן שוחד בניגריה בעסקה למכירת ספינות משמר.

אך כל זה לא משנה את התמונה הגדולה, והסיפור של שוק המלט מתלבש היטב על פוגל ונתניהו כאחד: היזם השאפתן והפוליטיקאי שהכי מזוהה עם השוק החופשי, שהצליחו בתוך עשור לשבור שניים מהמונופולים החזקים ביותר בישראל – בנמלים ובמלט.

המחיר נחתך ב-30%

כניסת יבואניות המלט מטורקיה, יוון וקפריסין – סימנט הגדולה מביניהן, לצד שמות לא מוכרים כמו "רביע נוף", "אל באזר", "לב ברון" ואחרים, חתכה את מחיר המלט בישראל ב-30% והוא כבר נמכר בישראל בכ-240 שקל לטונה.

אם זה לא מספיק, אז בקרוב גם יצרנית הבטון הנסון, צפויה להתחיל לייבא מלט לאחד הרציפים שבנמל אשדוד, ולנגוס עוד קצת מהנתח של היצרן המקומי. הסיטואציה הזו מאלצת גם את נשר להוריד את המחיר שלה, ולהתיישר עם הרף הנמוך שהציבו היבואנים, כך שהמחיר בארץ התנתק מהעולם ונמוך יותר בכ-20%.

ואחרי כל זה, יש עוד גורם שנתן קצת רוח גבית למפרשים של היבואנים, וזה כמובן שער החליפין: הם קנו את המלט במטבע זר שהלך ונחלש ומכרו אותו בשקל שהתחזק.

עבור סימנט, ומי שרוצה חסכון בעלויות למשק, הסיפור בכל זאת נשמע נהדר, שכן מלט מהווה 10% במדד תשומות הבנייה. זה אומר שהירידה הדרמטית במחירו חסכה למדינה כסף רב בבניית תשתיות, בערך 3% מהעלויות, זה לא מעט.

אבל במה שנוגע לדירות, משרד הכלכלה והתאחדות בוני הארץ מעריכים את עלות המלט בכמה אלפי שקלים לדירה, כך שהשינוי במחירו הוא זניח בהקשר הזה, והסיפור על יוקר המחיה לא כל כך התגלגל לצרכנים, שהמשיכו לספוג עלייה במחירי הדירות. ליתר דיוק, עלות המלט בדירה בגודל 100 מ"ר מהווה כ-7,500 שקל. לא הרבה.

אבל גם על כל התשתיות שמקימים בסביבה משלמים התושבים בכסף מלא, כך שיש תועלת לירידת המחיר.

כך קרה שסימנט כבר ייצרה אשתקד למספנות ישראל רווח של 24 מיליון שקל – 3 שנים בלבד מהקמתה. לעומת זאת, נשר הפסיקה להרוויח בשנה שעברה, וכעת כבר עוברת להפסד תפעולי, שצפוי להסתכם השנה בכמה עשרות מיליוני שקלים.

לעומת הבעלים של סימנט ומספנות ישראל – פוגל, סמי קצב ויורשי שמלצר – מי שסופג את ההפסדים בנשר הוא המגה-אוליגרך לן בלווטניק, הבעלים היחיד שם.

בלווטניק הבריטי-אמריקאי, קנה את החברה האם של נשר, כלל, בהשקעה כוללת של כ-700 מיליון דולר, ומאז כבר החזיר חלק מההשקעה. עם זאת כרגע נראה כי יתרת ההשקעה שלו שם מציבה אותו בסיכון להפסד משמעותי.

בלווטניק הוכתר לפני כמה שנים על ידי הסנדי טיימס כאיש העשיר בבריטניה, ואת עיקר הונו השיג בעסקי האלומיניום והנפט ברוסיה הפוסט-סובייטית. בלווטניק נולד באודסה ואחרי לימודים באוניברסיטת מוסקווה היגר לארה"ב, שבה הפך לאזרח ב-1984 ואף למד מנהל עסקים בהרווארד.

עם התפרקות בריה"מ, הוא החל לאסוף חברות אלומיניום ברוסיה והפך לשחקן דומיננטי בתחום זה. לאחר מכן הוא רכש את חברת הנפט הרוסית TNK, יחד עם אוליגרך נוסף בשם מיכאל פרידמן, (בלווטניק לא אוהב שמכנים אותו עצמו אוליגרך). האחזקה הזו נמכרה לפני כמה שנים ב-7 מיליארד דולר, והפכה אותו כאמור לאחד מעשירי בריטניה, עם אחוזה מפוארת בקנזינגטון שבמערב לונדון.

לבלווטניק יש מנוף משלו מול שר הכלכלה, משרד האוצר וראש הממשלה, שכן נוסף על השקעות הראליות בתעשייה, הוא גם הבעלים של ערוץ רשת 13. למעשה, גם לאוליגרך שיושב בלונדון יש היסטוריה משלו עם נתניהו

יו"ר נשר הוא אבי פישר, שנשאר בחברה כירושה עוד מתקופת בעל השליטה הקודם נוחי דנקנר. מנכ"ל החברה הוא האלוף במילואים משה קפלינסקי, שהיה סגן הרמטכ"ל.

לבלווטניק יש כיום מנוף משלו מול שר הכלכלה, משרד האוצר וראש הממשלה, שכן נוסף על השקעות הראליות בתעשייה, הוא גם הבעלים של ערוץ רשת 13. למעשה, גם לאוליגרך שיושב בלונדון יש היסטוריה משלו עם נתניהו.

לפי עדותו של בלווטניק, ולפי עדותו של ניר חפץ שפורסמה ממש לפני כמה ימים, נתניהו היה מקורב לבלווטניק ועודד אותו לקנות את ערוץ 10, כדי לסייע לחבר אחר שלו שהיה שם, ארנון מילצ'ן וכדי למנוע מאילן שילוח לרכוש את הערוץ.

נתניהו ובלווטניק נפגשו בישראל לפני העסקה, ובלווטניק אכן קנה את הערוץ ב-2015. אך לפי חפץ, בשלב מסוים הם הפסיקו להחזיר טלפונים אחד לשני והיחסים קצת התכרכמו.

בלווטניק (הבעלים של נשר), אולי מכיר את נתניהו פחות שנים מפוגל (בעלי היבואן המתחרה סימנט), אבל האחזקה בערוץ שמשדר גם חדשות יכולה תאורטית לייצב את מאזן האימה ביניהם.

הליכי פיטורים בארץ

בעקבות ההפסדים, בנשר כבר החלו במהלך פיטורים, שצפוי להסתכם השנה ב-20% מתוך כ-550 עובדים המועסקים במפעלים בחיפה וברמלה. גם ב"הר טוב" הודיעו לפני כמה ימים על פיטוריהם של כ-20 עובדים מתוך 120. שתי החברות נכנסות למהלך הזה גם מול ההסתדרות, שכן חלק מהעובדים מאוגדים בהסכמים קיבוציים.

בכל דרמה טובה יש נבל, ומבחינת סימנט ושאר היבואנים, הפעם זהו הממונה על ההיטלים במשרד הכלכלה, דני טל, ששוקל עכשיו להטיל מכס על המלט המיובא.

כמי ששברה את המונופול, סימנט לא נשארה אדישה, ובסרטונים שהחלה להפיץ בימים האחרונים, טל מוצג כמי שפועל משיקולים זרים ומאיים להחזיר את ענף הבנייה לאחור ולהעלות את יוקר המחיה. "מה מניע אותו, מה הוא מסתיר?", תוהה הקריין בסרטון. כאמור, מחירי הדירות המשיכו להשתולל בשנים האחרונות, והשלימו עלייה של כ-130% בעשור, אבל זה לא משנה מבחינת הקמפיין של סימנט, שבו מוצג 'האיש הרע', דני טל:

טל פתח עכשיו בבדיקה מחודשת לגבי האפשרות של הטלת מכס על הייבוא, לאחר שבאוגוסט שעבר כבר המליץ להטיל מס של 7%-23% על המלט המיובא.

כאמור, הסיפור הזה הוא הרמה להנחתה למאמינים אדוקים בשוק החופשי, ובאתר הימין מידה הגדירו את ההמלצה ההיא של טל כ"שערורייה ואיוולת כלכלית".

הדוח המפורט שפרסם אז טל, הגיע לאחר תלונות מצד הר טוב ונשר על כך שהיבואנים מביאים את המלט במחיר שנמוך בהרבה מהמחיר שלו בארצות המוצא, טורקיה ויוון, או במה שנקרא "מחירי היצף".

לשמחת היבואנים, ולצער המפעלים, ההמלצה של טל למסות את הייבוא, הושלכה לפח על ידי שר הכלכלה, אלי כהן (היום בליכוד). כהן החליט על צעד סמלי וחסר משמעות, והטיל מס של רבע אחוז בלבד על הייבוא

טל כאמור קיבל את תלונתם, והסתמך בין היתר על כך שגם ועדת הרשקוביץ, זו שפתחה את השוק לייבוא מלכתחילה, המליצה להשאיר כ-80% מנתח השוק בידי יצרנים מקומיים. כאמור, המהלך הרגולטורי הצליח יותר מדי, ונשר והר טוב ירדו לכמחצית מהנתח בלבד.

אלא שלשמחת היבואנים, ולצערם של המפעלים המקומיים, ההמלצה של טל למסות את הייבוא, הושלכה לפח על ידי שר הכלכלה, אלי כהן (אז בכולנו, היום בליכוד). כהן החליט על צעד סמלי וחסר משמעות, והטיל מס של רבע אחוז בלבד על הייבוא.

כהן נתמך גם על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים, מיכל הלפרין, שטענה כי "היטל היצף" על הייבוא יעלה למשק 350 מיליון שקל בשנה.

נשר היא חברה פרטית שלא מפרסמת את תוצאותיה לציבור, ואת המספרים היא מעבירה למשרד הכלכלה, אך לא נראה שהיא מנהלת קמפיין נגדי לזה של סימנט.

ממשלת המעבר והתנגדות השר כהן להטיל מכס, משאירות את טל לספוג את האש לבדו. לטענתו, למרות שהחברה היא עדיין מונופול עם יותר ממחצית מנתח השוק, קיומה כיצרן המלט העיקרי בישראל הוא משאב אסטרטגי

ממשלת המעבר וההתנגדות של השר כהן להטיל מכס, בעצם משאירות את טל לספוג את האש לבדו. לטענתו, למרות שהחברה היא עדיין מונופול עם יותר ממחצית מנתח השוק, קיומה כיצרן המלט העיקרי בישראל הוא משאב אסטרטגי.

אם הייבוא ימשיך להציף את ישראל, קיום המשאב הזה יהיה בסכנה.

בנשר הרשמית לא מגיבים, אך גורם בחברה אומר שאם היא תסגור פעילויות, זה יהיה בלתי הפיך, שכן ייצור מלט הוא פעילות עתירת השקעות. במלים אחרות, אם הביקושים בטורקיה ויוון יחזרו לעלות, לא יגיע לכאן מספיק מחומר הגלם הזה.

מצד שני, כל מי שגר ברמלה ובחיפה יודע שלנשר יש גם השלכות על איכות האוויר, כך שהמיתוג שלו כמשאב אסטרטגי מזכיר את הדיון על בתי הזיקוק. שם, החיפאים מעדיפים להפסיק את הזיקוק, ופשוט לייבא את המוצר המוגמר באניות.

בנשר טוענים עוד, כי הם מספקים פרנסה לאלפי משפחות, לעומת היבואן שרק משמש כסיטונאי שסופר את הרווחים. לדברי אותו גורם בחברה, החברה יעילה מאוד ולא חוששת מתחרות, אלא שכרגע היא לא מתקיימת באופן הוגן.

"הייבוא נעשה במחירים אבסורדיים ולא נורמטיביים. כמונו, גם הטורקים לא עוצרים את המכונות ומעיפים את העודפים לכאן במחירי אפס. אנחנו מייבאים את האבטלה של טורקיה כי הם לא מפטרים כמו פה. זו הדרך שלהם להפסיד פחות".

דברים אלה מהדהדים גם את הקביעה של טל, לפיו יש חשש של ניצול לרעה של הסחר בידי היבואנים, כדי להציף את השוק תוך גרימת נזק ליצרן המקומי.

כאמור, נשר כבר החלה לפטר עובדים והורידה מחירים, "לא בגלל שזה יותר נכון, אלא כדי לשמר את היכולת להפעיל את המכונות. לא נעצור יכולות תפעוליות בשלב הזה. ירידת המחיר לא התגלגלה לרוכשי הדירות, צריך לבדוק מי הרוויח מזה. אצלנו לא מברכים על קיומה של תעשייה, שנתפסת כמשהו לא סקסי, בשעה שאפילו בארה"ב הבינו שצריך להגן על התעשייה המקומית".

ב-2003 כבר היה שר כלכלה שהשית היטל היצף על יבואני המלט. זה היה אהוד אולמרט, ובצירוף מקרים מפתיע, ב-2010 הוא מונה ליו"ר קבוצת לבנת, שהייתה שותפה בעבר, באופן עקיף וישיר, גם בבעלות על נשר, וגם שלטה כמונופול על הובלת המלט במשאיות (כיום כבר אין קשרי בעלות בין משפחת לבנת לנשר).

ב-2003 כבר היה שר כלכלה שהשית היטל היצף על יבואני המלט. זה היה אהוד אולמרט, ובצירוף מקרים מפתיע, ב-2010 הוא מונה ליו"ר קבוצת לבנת, שהייתה שותפה בעבר, באופן עקיף וישיר, גם בבעלות על נשר

כעת הסיטואציה שונה. אחד הבעלים של יבואן המלט הגדול, פוגל, מקורב לראש הממשלה זה שני עשורים. מולו יש אוליגרך שגם לו היסטוריה אישית עם נתניהו, וכעת גם מחזיק בערוץ שמשדר חדשות, שבסביבת נתניהו טוענים כי הן לעומתיות לראש הממשלה.

היבואן סימן מטרה על ראשו של הממונה על ההיטלים, שנשאר די לבד בסיפור הזה, וממילא ממשלת המעבר לא משאירה הרבה מרווח לסיכוי שתתקבל החלטה בקרוב. אם בנשר והר טוב יממשו את האיום, סכנת הפיטורים מרחפת מעל ראשיהם של מאות עובדים.

תגובת משרד הכלכלה

פנינו למשרד הכלכלה כדי להבין למה בעצם שוקל המשרד להטיל מס על ייבוא מלט, וכיצד תתקבל ההחלטה.

"מדובר בהיטל היצף אשר מוטל כאשר היבוא מגיע במחירי היצף האסורים על פי החוק הבינלאומי", אמרו לנו שם. "כאשר מחירי ההיצף גורמים לנזק לתעשייה מקומית. כתוצאה מיבוא זה, קיים חשש לפגיעה בלתי הפיכה בתעשייה המקומית, להעלאת מחירי המלט ולפגיעה ביוקר המחיה בטווח הארוך. מדובר בכשל שוק ופגיעה בתחרות הוגנת והממונה פועל בהתאם לסמכותו על פי חוק על מנת להתערב ולתקן את המעוות כאשר יש מקום לכך".

לשאלה כיצד תתקבל ההחלטה נמסר ממשרד הכלכלה: "מדובר בבחינה מחדש במסגרתה יבחן צוות חוקרי משרד הכלכלה והממונה על היטלי סחר בראשם, אם קיימת הרעה במצבה של התעשייה המקומית מאז הטלת ההיטל בשיעור מינימלי של 0.25%. את המלצתו יגיש הממונה לוועדה להיטלי סחר וזו תבחן את הנתונים ותעביר את המלצתה לשר הכלכלה. החלטת שר הכלכלה מותנית גם באישור שר האוצר וועדת הכספים".