על מעשי הנסיכים
"הכול דנים את מעשי בני אדם על פי הצלחתם, ובייחוד את מעשי הנסיכים, שאין שופט לשים עליהם את ידו. כל מעשה ממעשיהם נדון על פי סופו. ישקוד אפוא הנסיך על הניצחון וקיום השלטון בידיו, והאמצעים יוחזקו תמיד ראויים לכבוד, והכל ישבחו אותם. כי את לבו של ההמון תופסים תמיד מראה העיניים וההצלחה בעליל".
"על הנסיך ליצור לו, אפילו באופן מלאכותי, מעין זרם מדיני פנימי, המתנגד לו, ואשר עליו יוכל תמיד להטיל את האחריות בעד כל אסון. על ידי כך יוכל תמיד להיות צודק וההמונים יישמעו וייראו".
(מתוך "הנסיך", מסה פוליטית מאת ניקולו מקיאוולי שנכתבה ב-1513. על שמו קרויה התופעה הפסיכולוגית-פוליטית הנקראת "מקיאווליזם")
על השילוש האפל של האישיות
מקיאווליזם הוא אחד משלוש תכונות האישיות – לצד נרקיסיזם ופסיכופתיה – המרכיבים על פי חוקרי האישיות, הפרופסורים לפסיכולוגיה דלורי פאולהאוס וקווין ויליאמס, את "השילוש האפל של האישיות".
אנשים שמקבלים ציונים גבוהים בסולמות המקובלים למדידת השילוש האפל, נוטים לבצע פשעים, לגרום למצוקה חברתית ולשבש פעולות של ארגונים, בעיקר אם הם נמצאים בעמדות השפעה. הם נוטים להתנהל מול העולם בסגנון תקשורת בין-אישית קשוח ומניפולטיבי ולא לגלות אמפתיה למצוקת הזולת. על פי רוב, הם יחזיקו בתפיסת עולם צינית ונטולת חמלה ("אם נדפקת, כנראה שהיית טיפש וזה מגיע לך").
מבחינה מושגית, ההגדרה הקלינית של כל אחת מתכונות האישיות המרכיבות את השילוש האפל היא נפרדת ומובחנת משתי האחרות. עם זאת, ראיות אמפיריות מצביעות על כך שבמקרים רבים, תכונות אלה מופיעות יחד בקרב אנשים המאופיינים בהן.
מקיאווליזם: תכונה ששואבת את שמה מ"הנסיך" של מקיאוולי, מאופיינת במניפולציה וניצול של אחרים, היעדר מוסר, קשיחות, חוסר רגישות וקידום הטובה האישית על חשבון אחרים.
נרקיסיזם: מאופיין בגרנדיוזיות, גאווה, אגואיזם וחוסר אמפתיה.
פסיכופתיה: מאופיינת בהתנהגות אנטי חברתית, חוסר עכבות, אנוכיות, קשיחות נעדרת רגש והיעדר חרטה על פגיעה באחרים.
(מבוסס על מחקרם פורץ הדרך של פאולהאוס וויליאמס "השילוש האפל של האישיות: נרקיסיזם, מקיאווליזם ופסיכופתיה" שפורסם ב"ז'ורנל למחקרי אישיות" ב-2002)
על שייקספיר ומועדון הפוסיקט
עו"ד אוהד רוזן: השאלה הבאה, האם היה לך שם חדר משלך? חדר פרטי?
העד, מר יאיר נתניהו: כבוד השופט!
עו"ד אוהד רוזן: לא 'כבוד השופט', כן או לא?
העד, מר יאיר נתניהו: הוא צועק עליי ויורק עליי. הוא יכול בבקשה להנמיך את הקול, שישאל מה שהוא רוצה.
השופט, אביים ברקאי: אדוני, היה לך חדר? האם היה לך חדר פרטי במעון ראש הממשלה? זו השאלה.
העד, מר יאיר נתניהו: כן.
עו"ד אוהד רוזן: האם שילמת?
העד, מר יאיר נתניהו: למה? למה שאני אשלם?
עו"ד אוהד רוזן: האם שילמת למדינת ישראל תשלום אחר, כלשהו, בעבור השירותים שקיבלת ובכללם מזון, ניקיון, כביסה, עיתונים, טלפוניה, טלוויזיה, אינטרנט?
העד, מר יאיר נתניהו: כמו כל בן של כל ראש ממשלה מבן-גוריון ועד היום וכל נשיא מאז, לא זוכר מי היה הנשיא הראשון, ועד היום, לא שילמתי את הדברים האלה. וכל העשר שנים לא מגיעים לחלקיק אחוז מהשמונה מיליון שקלים שגברת סתיו שפיר גנבה ממשלם המיסים… היא ירדה איתי לפסים אישיים, קיללה אותי, קיללה את אבא שלי, קיללה את המשפחה שלי, קיללה את אח שלי. התחילה לרדת לפסים אישיים על רקע פוסיקט, שלא קשורים לשום דבר לדיון… והיא מצפה ממני, אחרי שהיא יורדת לפסים אישיים, שאני לא אעקוץ חזרה? כמו במשל של שייקספיר, בסוחר מוונציה.
השופט אביים ברקאי: לא הבנתי את האמירה.
העד, מר יאיר נתניהו: אם תדקרו אותנו, אנחנו לא נדמם? ואם תתעללו בנו, אנחנו לא ננקום?
(מתוך פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום בתל אביב, ת"א 32745-03-21, סתיו שפיר נ' יאיר נתניהו)
על קרן השפע
אַל תִּתְבַּיֵּשׁ לָשֵׂאת קַרְנַיִם
הֲלֹא מוֹרֶשֶׁת נוֹשָׁנָה הִיא:
אָבִי אָבִיךְ הִתְבָּרֵךְ בָּן,
וְגַם אָבִיךְ הִתְהַלֵּךְ בָּן.
הָה, קֶרֶן שֶׁפַע, קֶרֶן צְבִי
לָעַד אוֹתִי אַל תַּעַזְבִי
(מתוך "כטוב בעיניכם" מאת ויליאם שייקספיר, 1599, תרגום: אברהם עוז)
על החיים "מכספנו"
"אפילו היה תום לב בפרסומי הנתבע, הרי עדיין לא קמה לו הגנת 'הבעת דעה'. וכי מה היתה אותה דעה שהביע הנתבע? דעה לפיה התובעת חובבת פדופילים, או דעה שהתובעת נזרקה על ידי 'בעליה', או דעה לפיה התובעת חייבת שמונה מיליון שקלים? אלו אינן 'הבעות דעה' אלא ציון עובדות גרידא. ועובדות אלה היה על הנתבע להוכיח".
"הנתבע, שהיה כבן שלושים שנה במועד הרלוונטי לתביעה, מתגורר בבית ראש הממשלה ונהנה מהוצאות הבית, שהתובעת הדגישה שהם 'מכספנו' כלשונה. יודגש שאין כל פסול בכך שאדם מתגורר עם הוריו, בכל גיל שהוא. בכל מקרה – אין זה עניינו של הציבור כיצד הנתבע בוחר לנהל את חייו. הדבר היחיד שאותו יש לבחון הוא האם התובעת נהנית מהגנת 'אמת דיברתי' כאשר היא טוענת שהנתבע נהנה מכספי המדינה – או כלשונה, 'מכספנו'".
"במהלך הדיון והחקירה הנגדית עלה בבירור שהוצאות המחיה השוטפות של הנתבע, הוצאות המגורים, האוכל וכיו"ב, הן מקופת המדינה".
(מתוך פסק דינו של השופט אביים ברקאי, ת"א 32745-03-21, סתיו שפיר נ' יאיר נתניהו, שפורסם השבוע ובו קבע השופט ברקאי – בין היתר – כי סתיו שפיר דיברה אמת כשכינתה את יאיר נתניהו "גזען", "מטרידן" ו"מתבטל מכספנו", ופסק לה פיצויים של 40 אלף שקלים ובנוסף תשלום הוצאות משפט בסך 30 אלף שקלים)
על הנסיך האומלל
"'המלט' הוא מחזה על אדם צעיר שנאלץ לבחור במוות; במקום שינחל מלכות, שומה עליו לנחול בור קבר. במדינות אירופה של המאה ה-16, מאה שנשתבחה בהגות הרנסנס ותלמודה, נהוג היה להכשיר את הנסיך לתפקידו הרם על ידי תוכנית מסועפת של אימונים גופניים, רוחניים ואינטלקטואליים.
"בגופו וברוחו של יורש העצר היו נתלות ומתרכזות תקוות העם כולו. אופיו עתיד היה לקבוע את רוח הבאות, וסביבו היו מתקבצים בחירי העם ותפארתו.
"זוהי התמונה האידיאלית. מחזהו של שייקספיר הופך את היוצרות. במקום נסיך מאושר, רואים אנו קורבן אומלל של זרע הפורענות שזרעו הוריו. במקום הדרכה רוחנית ואינטלקטואלית, הוא מודרך על ידי הציווי הנורא של רוח אביו המת: 'תרצח!'. במקום חברים, בני לוויה ובני משפחה, יש לו ידיד אמת אחד, מרגלים רבים, אהבה אסורה, אם שחשודה על העריות, ואויב בנפש – רוצח אב, דוד ומלך"
(מתוך המבוא שחיבר פרופ' צבי יגנדורף מהאוניברסיטה העברית לתרגום העברי של "המלט" שראה אור בהוצאת "דביר" ב-1981)
על השחיתות שממיטה קלון על האדם
הַגַּרְגְּרָנוּת הַזֹּאת הִבְאִישָׁה אֶת
רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי כָּל הָעַמִּים.
הֵם מְכַנִּים אוֹתָנוּ שִׁכּוֹרִים
וַחֲזִירִים, וּמְבַזִּים אֶת שְׁמֵנוּ;
וְהַחֶרְפָּה הַזֹּאת אָמְנָם שְׁמָהּ
לָאֵל גַּם אֶת תִּפְאֶרֶת-מַעֲשֵׂינוּ
וּמַשְׁכִּינָה כְּבוֹדֵנוּ לֶעָפָר.
גּוֹרָל כָּזֶה פּוֹקֵד גַּם יְחִידִים
אֲשֶׁר הַטֶּבַע מְנַוֵּל אוֹתָם
בִּפְגָם: אִם יֵשׁ בָּהֶם מוּם-מִלֵּדָה –
וְלֹא בָּם הָאָשָׁם, כִּי אֵין אָדָם
בּוֹחֵר אֶת מוֹלִידוֹ; אִם יֵשׁ בָּהֶם
תְּכוּנָה הַמִּשְׂתָּרַעַת וּמְקַרְקֶרֶת
אֶת חוֹמַת הַהִגָּיוֹן; אוֹ אִם
הֵם מְאַמְּצִים הֶרְגֵּל הַמְּשַׁבֵּשׁ
אָרְחוֹת נִימוּס וְנֹעַם – וּבְכֵן,
הַלָּלוּ שֶׁדָּבַק בָּהֶם הַפָּסוּל,
בְּצַו הַטֶּבַע אוֹ גְּזַר הַגּוֹרָל –
דִּינָם נֶחֱרָץ; וְאִם גַּם נִתְבָּרְכוּ
בְּמַעֲלוֹת-סְגֻלָּה, שֶׁהֵן כְּלֵילוֹת
הַחֵן, הַתֹּם וְהַשְּׁלֵמוּת – הֲרֵי
כָּל אֵלֶּה יִמָּחוּ כְּמֵת מִלֵּב;
כִּי הַמִּגְרַעַת הָאַחַת שֶׁבָּהּ
לָקוּ, הִשְׁחִיתָה כָּל חֶלְקָהּ טוֹבָה.
קֻרְטוֹב שֶׁל רֶשַׁע מְכַלֶּה אֶת כָּל
הַטּוֹב, מֵמִיט קָלוֹן עַל הָאָדָם.
(מונולוג של המלט נסיך דנמרק בתמונה הרביעית של המערכה הראשונה, מתוך "המלט" מאת ויליאם שייקספיר, תרגום לעברית: ט.כרמי, הוצאת "דביר", 1981)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותענוג של פוסט. ובכל זאת הערה קטנטנה ואקווה שתיתקבל באהבה: ציטטת מהרבה מקומות, ומהתורה לא הבאת ולו פסוק אחד. וזה בסדר, אי אפשר להעריך את התורה בכפייה, וגם אין צורך. אם יש כימיה עם משהו, משיכה – אז אחלה, אם אין הערכה לתורה ואין איתה כימיה זה בסדר. אבל!!! מי שלא מבין שהספר הזה לא לחינם נקרא ספר הספרים – לא מבין עניין, טיפש או סטיגמטי מסיבות כאלה ואחרות. דרעי וגפני זה לא קשור עם תורת ישראל, גלעד קריב וישראל פריי ובעל הסולם ובנו הרב"ש וכו' – זה יהדות אורגינלית (המצוות זה תוספת, לא עיקר. כוונת הלב היא העיקר: רכישת רצון אלטרואיסטי)