בן אפלק הפך לפני 25 שנה לאדם הצעיר ביותר (בן 25) שזכה בפרס האוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר עבור "סיפורו של ויל האנטינג", שאותו כתב עם חברו הטוב מאט דיימון.

לפני 16 שנה אפלק ביים את הסרט הראשון ועטור השבחים שלו, "נראתה לאחרונה". לפני עשור הוא זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר על "ארגו", שהוא ביים, הפיק ואף כיכב בו. ארבעת הסרטים שביים היו מותחנים ודרמות – ולא שוברי קופות המבוססים על סדרות קומיקס.

בזמן שהצהובונים מתעסקים בנישואיו לג'ניפר לופז, למצבי הרוח המתחלפים שלו ואפילו להעדפות הקפה שלו – אפלק הקים בשקט עם מאט דיימון חברת הפקות חדשה בשם "Artists Equity". החברה קמה מתוך הרעיון לחלוקת רווחים הוגנת לא רק לבמאים, מפיקים ושחקנים – אלא גם לשאר צוות האולפן, לעורכים ולמעצבים.

אפלק בן ה־50 הוא מנכ"ל החברה, ודיימון בן ה־52 הוא מנהל הקריאייטיב הראשי שלה. "בן ואני עושים סרטים יותר מ־30 שנה", אומר דיימון. "אנחנו יודעים מה באמת חשוב לנו כשחקנים וכבני אדם".

בן אפלק ומאט דיימון, מתוך הסרט "אייר" (צילום: מתוך הטריילר הרשמי של סרט)

הסרט הראשון של החברה שלהם – והאחרון עד כה של אפלק כבמאי – הוא "אייר" (Air), שמתאר את המהפכה שחוללו מייקל ג'ורדן ומשפחתו בחברת נייקי

הסרט הראשון של החברה שלהם – והאחרון עד כה של אפלק כבמאי – הוא "אייר" (Air), שמתאר את המהפכה שחוללו מייקל ג'ורדן ומשפחתו בחברת נייקי בעקבות החתימה על החוזה היסטורי לשיווק נעלי הכדורסל.

"אייר", שהוקרן על־ידי אולפני אמזון בפסטיבל הסרטים South by Southwest באוסטין, טקסס, יופץ בישראל בחודש מאי. בסרט מככבים ויולה דיוויס בתפקיד אימו של ג'ורדן; דיימון, כריס טאקר וג'ייסון בייטמן כמנהלים ב"נייקי"; ואפלק בתפקיד המייסד המיתולוגי של "נייקי" פיל נייט.

לדברי דיוויס, הפקת הסרט הייתה "חוויה לא תיאמן, שאני והצוות שלי עדיין מדברים עליה". בעלה של דיוויס – השחקן והמפיק ג'וליוס טנון – מגלם את אביו של ג'ורדן בסרט. "אפלק הוא כל כך נחמד ומכבד. זאת הייתה אחת החוויות הכי טובות שלנו. קיבלנו את היחס שהרגשנו שמגיע לנו.  אנחנו זוכים ליחס כזה רק לעתים נדירות".

אפלק, חלית לאחרונה בקורונה.
"כן והייתי אסימפטומטי. לכן, נהייתי קצת יהיר, כאילו, 'ואו, הקורונה לא ממש משפיעה עליי'. ואז פשוט קרסתי. הייתי חסר אנרגיה לחלוטין, היה לי קשה אפילו להרים את הטלפון כדי לשחק 'אוקטורדל'.

נעלי אייר ג'ורדן 1 (צילום: מתוך הטריילר הרשמי של סרט)

"'אוקטורדל' זה סוג של 'וורדל' עם יותר מילים. הוזמנתי להצטרף לקבוצת וורדל מגניבה של סלבריטאים. דיימון הוא אחד מהם. גם ג'ייסון בייטמן, בראדלי קופר. למעשה, החוק הראשון של וורדל הוא לא לדבר על וורדל – אלא אם אתה פותר אותו תוך שלושה ניחושים.

"הייתי עושה את זה בצורה כפייתית בכל בוקר וחשבתי שאני טוב בזה. בוא נודה בזה, להתחרות נגד שחקנים זה לא רף כל כך גבוה. ציפיתי להצליח – אז זה לימד אותי קצת צניעות. אתה צריך לשחק בוורדל, בקוורדל ובאוקטורדל, ולחשב את כל הניקוד שלך – ואז מי שמקבל את הניקוד הכי נמוך מנצח. זה תחרותי בטירוף, ויש הרבה לעג ובוז. אז אני מתאמן".

יש לך היסטוריה של חברות ארוכה עם מאט דיימון.
"הסיבה שזה עובד היא שאני בוטח בו ואוהב אותו – ושהוא אדם הגון. בעסק הזה, כישלון הוא קשה והצלחה היא מבלבלת; זה יכול לגרום לך לאבד כיוון. יחסי חברות כאלה הם משמעותיים מאוד.

"אחד הדברים שחשבנו עליהם כשעשינו את 'הדו־קרב האחרון' – מה שגרם לנו לרצות להקים חברה ביחד – היה העובדה שהצטערנו על זה שלא עבדנו יותר ביחד לאורך השנים. נפלנו קורבן לרעיון שאם לא נבדל את הקריירות שלנו ונעשה כל אחד את הדברים שלו – אנשים תמיד יקשרו בינינו ושזה יגביל אותנו.

מאט דיימון, מתוך הסרט "אייר" (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסרט)

"המוטיבציה מאחורי 'סיפורו של ויל האנטינג' הייתה לכתוב סרט שנוכל לככב בו – לא כי רצינו להיות תסריטאים. אז כשנהיינו מצליחים והייתה לנו הזדמנות לעשות סרטים – חטפנו אותה. קשה מאוד לשחרר את המנטליות הזאת של 'מהיד לפה' שיש לך כשחקן.

"אימא שלי הרוויחה 30 אלף דולר בשנה כמורה בבית ספר ציבורי בבוסטון – ואני הרווחתי 600 אלף דולר על 'ארמגדון' וחשבתי, 'זה כמו 20 שנה של השכר של אימא שלי'"

"הטלפון תמיד יכול להפסיק לצלצל, ובייחוד שמאט ואני גדלנו בצניעות. זה כמעט בלתי אחראי לסרב לעבודה שהולכת להכניס לך הרבה כסף. אימא שלי הרוויחה 30 אלף דולר בשנה כמורה בבית ספר ציבורי בבוסטון – ואני הרווחתי 600 אלף דולר על 'ארמגדון' וחשבתי, 'זה כמו 20 שנה של השכר של אימא שלי'.

"זה פשוט נראה אבסורד לוותר על הזדמנות כזאת, לא חשוב מה הייתה איכות הפרויקט. בהמשך זה נהיה מאוד משמעותי לדעת לאילו סרטים לסרב כשאתה בונה קריירה בת קיימא".

למה לך לנהל חברה?
"היו כמה סרטים שרציתי לביים, אבל אמרו לי, 'כן, אנחנו רוצים לעשות את זה בבולגריה'. ואני חשבתי, 'בבולגריה?' אני גרוש ויש לי משמורת משותפת. אני לא רוצה לנסוע כל כך הרבה ולא לראות את הילדים שלי.

בן אפלק ובנו סמואל במשחק בליגת ה־NBA בבוסטון, 13 בדצמבר 2022 (צילום: AP Photo/Jae C. Hong)

"השנים האלה חשובות מדי. אם אני אפסיד אותן – אני אתחרט על זה במשך שארית חיי. חשבתי, 'טוב, אם אני בלוס אנג'לס ואני במשרד – אני יכול להגיע למשחק כדורסל או להופעת ג'אז של הילדים שלי'".

האיזון הזה עובד?
"מצאתי שאנשים לוקחים אותי יותר ברצינות. בעסק מתייחסים לזה כמו אל דבר קדוש. אומרים לי, 'כן, תכננו לקיים את הפגישה הזאת עם מנהלי האולפנים אבל היה לך את משחק הכדורסל של הבן שלך'. ההורים שלי אף פעם לא באו למשחקי ליגת הילדים שלי, אפילו לא פעם אחת.

"אבל, בעידן המודרני של גידול ילדים – בני 11, 14 ו־17 – ושלושה בתי ספר עם פעילויות אישיות, מתברר שלתמוך בילדים שלך זה כשלעצמו עבודה במשרה מלאה".

"בעידן המודרני של גידול ילדים – בני 11, 14 ו־17 – ושלושה בתי ספר עם פעילויות אישיות, מתברר שלתמוך בילדים שלך זה כשלעצמו עבודה במשרה מלאה"

השקתם חברה בתקופה של שינויים בעסקי הקולנוע.
"הסרט שלי, 'הדרך חזרה', יצא בסוף השבוע שבו סגרו את אולמות הקולנוע בגלל הקורונה. אבל זה לא תירוץ. ידעתי שקו העלילה גרוע. 'הינה סרט על בחור, הבן שלו מת, הוא מתגרש, אלכוהוליסט. אף אחד לא ילך לראות את הסרט הזה'.

בן אפלק כפיל נייט, מייסד חברת נייקי, מתוך הסרט "אייר" (צילום: מתוך הטריילר הרשמי של סרט)

"בטלוויזיה יש את 'יורשים', 'אוזרק', 'נרקוס', 'משחקי הכס'. אתה כבר לא מתחרה מול דרמות פשע של שנות ה־80 כמו 'סיימון וסיימון' או מול טלוויזיה 11 אינץ' בשחור לבן. נעשים דברים ממש יפים בטלוויזיה – יותר טובים מרוב הסרטים.

"הבת שלי היא בת 17 וחיה את חייה בהתרסה כלפי העבודה של ההורים שלה (אפלק היה נשוי לג'ניפר גארנר, ע"ל). היא אומרת דברים כמו, 'אתה חושב שקולנוע הוא באמת סוג של אמנות?' אני אוהב את העובדה שיש לה לשון חלקה כזאת. אבל, בכל מקרה, הסרטים הישנים האלה כבר לא עובדים. סרטים כמו 'אייר', זה מה שאני באמת רוצה לעשות.

"סיפורי היקומים הקולנועיים קצת הפכו בשבילי לחזרתיים ולפחות מעניינים. סוף סוף הבנתי איך לגלם את באטמן כדמות משנה, ועשיתי את זה כמו גדול ב'הפלאש'. בשביל החמש דקות שאני שם, זה ממש אחלה. הרבה מזה זה פשוט הטון, ניסיתי להתאים את באטמן שלי לסיפור היותר גדול".

מה השתבש ב"ליגת הצדק"?
"אפשר ללמד סמינר שלם על כל הסיבות – החל בהפקה, עבור בהחלטות גרועות וכלה בטרגדיה אישית איומה (בתו של הבמאי והתסריטאי זק סניידר התאבדה), וזה הסתיים בשבילי עם טעם נורא בפה.

השחקנים מאט דיימון וויולה דיוויס, מתוך הסרט "אייר" (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של הסרט "אייר")

"הדבר הגאוני, הצד החיובי, הוא שיום אחד סניידר אמר לי, 'אתה רוצה לבוא לצלם בחצר האחורית שלי?' ואמרתי כזה, 'אני חושב שיש איגודים, נצטרך לחתום על הסכם'. אבל הלכתי ועשיתי את זה. ועכשיו 'ליגת הצדק: גרסת סניידר' הוא הסרט שלי שמדורג הכי גבוה ב־IMDB".

איך פנית למייקל ג'ורדן בקשר ל"אייר"?
"אני משחק לפעמים קלפים עם מייקל, ויש לנו חברים משותפים. ג'ורדן הוא גיבור שלי. אני יודע איזו דמות חשובה ומשמעותית הוא, בייחוד בשביל הקהילה האפרו־אמריקאית. אז אם אתה הולך להתעסק במייקל ג'ורדן – תעשה את זה עם כבוד.

"אף אחד לא מבקש ממך לעשות הגיוגרפיה, אבל תעשה את זה נכון. אף פעם לא הכרתי מישהו עם כזאת כריזמה ועוצמה. כשהוא נכנס לחדר הוא פשוט מהדהד. אמרתי לו, 'בבקשה, אני יכול להצטרף אליך?' והוא היה אחלה. 'כן, אין בעיה, בוא למסלול הגולף'. הלכתי, נפגשתי איתו. חיכיתי שהוא יסיים לשחק. אני לא משחק גולף בעצמי כי אני פשוט מרגיש שזה אוכל לאנשים את החיים.

"אני משחק לפעמים קלפים עם מייקל, ויש לנו חברים משותפים. ג'ורדן הוא גיבור שלי. אני יודע איזו דמות חשובה ומשמעותית הוא, בייחוד בשביל הקהילה האפרו־אמריקאית"

"זה לא הסיפור האמיתי של מייקל ג'ורדן. הוא לא קיבל על זה איזה גמול גדול. אם אתה הולך לצלם סרט על מייקל ג'ורדן – אתה חייב לדעת מה אתה עושה. זה אני שאמרתי לו, 'מייק, אני לא הולך לעשות את הסרט אם אתה לא מרגיש בסדר עם זה. אני פשוט לא אעשה את זה. אני רוצה לדעת מה חשוב לך'.

"הוא היה מאוד ברור, הוא זה שסיפר לי על הווארד וייט מ'נייקי', שלא הופיע בתסריט המקורי – ועכשיו מגלם אותו כריס טאקר. שאלתי אותו, 'יש אנקדוטות כלשהן על אבא שלך?' ובלי להיכנס ליותר מדי פרטים הוא למעשה דיבר על אימא שלו, שלא ממש הופיעה בתסריט.

"ואז הבנתי על מה הסרט. היה ממש מרגש לדבר איתו על אימא שלו, והבנתי, 'אה, הסיפור הוא לא 'נייקי'. שאלתי, 'יש לך רעיון מי יכול לגלם [אותה]?' ואז חשבתי, 'הו, אני עומד לשאול אותו את מי ללהק. ואם אני לא אשיג אותה – זה ייראה כאילו התעלמתי ממנו'.

"האמת היא שקשה להשיג שחקנים. ידעתי איזה שם הוא הולך להגיד. רציתי לביים אותה כל כך הרבה זמן. אני לא חושב שאפשר לקבוע באופן אובייקטיבי מי השחקן הכי טוב, אבל אני חושב שיש קבוצה של שחקנים שהם הכי טובים בעולם. ודי ברור שוויולה דיוויס היא אחת מהם.

"אמרתי לו, 'מייק, אני לא הולך לעשות את הסרט אם אתה לא מרגיש בסדר עם זה. אני פשוט לא אעשה את זה. אני רוצה לדעת מה חשוב לך'"

"ג'ורדן הסתכל לי ישר בעיניים – ודרך אגב, באותו שלב הייתה רק שורה אחת לדמות האם בסרט – ואני חשבתי, 'הו, אלוהים, הוא רוצה שאני אציע את התפקיד לוויולה דיוויס. איך אני אציע לה סרט עם שורה אחת?' אבל הוא היה רציני עד מוות. 'ויולה דיוויס, זאת אימא שלי'. וזהו זה, הדיון נגמר. ואני הייתי כזה, 'בסדר מייק, כן אדוני'".

נעלי אייר ג'ורדן 1 (צילום: מתוך הטריילר הרשמי של סרט)

ואיך השגת את ויולה דיוויס?
"התחננתי על ברכיי. אני בטוח שזה בגלל שאמרתי לה, 'מייקל ג'ורדן רוצה שתגלמי את אימא שלו'. זה בהחלט לא היה 'בן אפלק רוצה שתהיי בסרט שלו'. לא נוח לה עם חנופה או התרפסות. פשוט נהגתי בה בכבוד ואמרתי, 'כשתהיי מוכנה, תודיעי לי. אנחנו כאן'.

"מה שהיא עושה בסרט הוא הפתעה גדולה – כי כשהתחלתי לכתוב ולעבוד עם מאט, גם אשתי (ג'ניפר לופז) הציעה לי כמה שורות נהדרות".

מה הייתה התרומה של לופז לתסריט?
"היא מבריקה, בקיאה להפליא באופן שבו אופנה מתפתחת באמצעות תרבות כמפגש עם מוזיקה, ספורט, בידור וריקוד. היא עזרה לי לדבר על הסיבה האמיתית לכך שנעלי ג'ורדן היו כל כך משמעותיות. היא אמרה שזה בגלל שהתרבות והסגנון באמריקה מונעים ב־90% על־ידי תרבות שחורה.

"התרבות השחורה הייתה פורצת דרך היסטורית במוזיקה, בריקוד, באופנה – ואז היא נגנבה, נוכסה, שווקה מחדש, איך שתרצה לקרוא לתהליך הזה".

בן אפלק ואשתו ג'ניפר לופז בבכורת הסרט "אייר" בלוס אנג'לס, 27 במרץ 2023 (צילום: AP Photo/Ashley Landis)

"היא עזרה לי לדבר על הסיבה האמיתית לכך שנעלי ג'ורדן היו כל כך משמעותיות. היא אמרה שזה בגלל שהתרבות והסגנון באמריקה מונעים ב־90% על־ידי התרבות השחורה"

אם למייק יש את זה, אתה רוצה את זה.
"במקרה הזה, 'נייקי' – ישות תאגידית בניהול אדם לבן – התחילה לעשות עסקים עם ספורטאים אפרו־אמריקאים בשביל למכור השתייכות זהותית. הם ממש שאבו ערך ממה שמייקל ג'ורדן מייצג וממי שהוא.

"אני לא חושב שאפשר להפריז במשמעות של זה. הם שינו את מסע הפרסום מ'היי חבר'ה, יש לנו נעליים נחמדות' ל'אם למייק יש את זה, אתה רוצה את זה'. זה היה מבריק ומיוחד במינו".