"הנשים באדום" – "מיצג השפחות" מציב "קו אדום"

נשים כדמויות מ"סיפורה של שפחה" בהפגנה בירושלים נגד ההפיכה המשפטית, 13 בפברואר 2023 (צילום: Jamal Awad/Flash90)
Jamal Awad/Flash90
נשים כדמויות מ"סיפורה של שפחה" בהפגנה בירושלים נגד ההפיכה המשפטית, 13 בפברואר 2023

בואו נדבר על הקשר בין "מחאת הנשים באדום" שבאה לידי ביטוי ב"מיצג השפחות", "שרשרת הנשים" או "קו אדום" לבין ההתנגדות להפיכה המשטרית – קשר שלא כולם מבינים.

רבים לא מבינים גם שאין קשר בין המאבק הזה לבין ביקורת על נשים דתיות, מסורתיות או חרדיות, כפי שמנסים גורמים מסוימים לרמוז, אך יש קשר הדוק בינו לבין הדרישה לדמוקרטיה.

רבים לא מבינים שאין קשר בין מאבק הנשים באדום לבין ביקורת על נשים דתיות, מסורתיות או חרדיות, כפי שמנסים גורמים מסוימים לרמוז, אך יש קשר הדוק בינו לבין הדרישה לדמוקרטיה

המאבק לשוויון ולחיזוק מעמד וזכויות הנשים החל להתפתח לפני כ-200 שנה במדינות העולם המערבי במקביל להתפתחות הדמוקרטיות המערביות באותן מדינות עצמן.

במשך דורות רבים הגברים טענו כי נשים אינן בוגרות קוגניטיבית ומנטלית, כלומר שהן דומות לילדים. הן לא בוגרות, דעתן קלה ולכן הן לא בשלות ולא מסוגלות להחליט בנושאים חשובים ומהותיים כגון כלכלה, פוליטיקה, ביטחון ועוד שלל נושאים מהותיים.

כתוצאה מכן נשים לא הורשו ללכת לבד ברחוב ונזקקו לגבר מלווה; עדותן לא נחשבה בבית משפט ולכן גבר העיד מטעמן; הן לא יכולות היו לרשת את הרכוש שאביהן הוריש להן, ורכושן עבר לגבר אחר ממשפחתן (בן, אח, דוד או בן זוגן); הן לא נחשבו למסוגלות להכריע לגבי מצבן הנפשי ולכן נשים "סוררות" אושפזו בכפייה על ידי גברים; הן לא היו רשאיות להחליט על גופן – הריונות, טיפולים רפואיים והפסקות הריון היו בשליטתם המלאה של הגברים. מצב זה דומה למצבן של הנשים ב"סיפורה של שפחה", הספר שהפך לסדרה טלוויזיונית.

לאחר המהפכה הצרפתית שנתנה שוויון זכויות ואזרחות לכל הגברים, טענה הצרפתיה אולימפ דה-גוז שצריך להחיל אותן גם על הנשים; לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית והחלת שוויון הזכויות על שחורי העור, טענו הנשים הלבנות והשחורות שגם להן מגיע; לאחר שניתנו זכויות הצבעה לכל הגברים האנגלים מכל המעמדות, טענו האנגליות שגם להן מגיע.

נשים לא הורשו ללכת לבד ברחוב ונזקקו לגבר מלווה; עדותן לא נחשבה בבית משפט ולכן גבר העיד מטעמן; הן לא יכולות היו לרשת את הרכוש שאביהן הוריש להן, ורכושן עבר לגבר אחר ממשפחתן

הגל הראשון של הפמיניסטיות, הסופרג'יסטיות, צמח בסוף המאה ה-19. הן הבינו ששינוי במעמד הנשים (זכויות רכוש, משפט ומעמד אזרחי) צריך להתחיל מהפרלמנטים הדמוקרטיים שנותנים מקום והשפעה למי שנמצא בהם. הן נאבקו על הזכות לבחור ולהיבחר, על האפשרות להיות חלק מהמשחק הדמוקרטי.

משהצליחו לקבל את הזכות לבחור (ולעיתים רחוקות גם להיבחר) הן הביאו לשינויים הדרגתיים במעמדן. ועדיין, נשארה לפנינו עבודה רבה שעוד לא הסתיימה כדי להביא את הנשים למעמד שווה לגברים.

מרגרט אטווד, הסופרת הקנדית שכתבה את "סיפורה של שפחה" הסתכלה על ההקצנה של השמרנות הפוריטנית בארה"ב והבינה, כי כפי שבשורת הפמיניזם צמחה בזכות הדמוקרטיה, ללא דמוקרטיה היא גם תחזור לאחור, לאותו המקום בו היו הנשים לפני השינוי.

אטווד תיארה עולם דיסטופי המבוסס על מקרים שקרו בהיסטוריה האנושית. בעזרת החברות HBO ו-Holo עובד הסיפור לסדרת טלוויזיה מעוצבת שהמרכיב הוויזואלי בה משמעותי ומרכזי.

העונה הראשונה נצמדה לספרה של אטווד, אך מאז יצאו עוד 4 עונות קשות ומורכבות לצפייה. בחסות ייעוצה של אטווד התפתחה העלילה, אך המרכיבים הבסיסיים נשארו זהים וכך הגיע הסיפור כמעט לכל בית בעולם המערבי.

מרגרט אטווד, הסופרת הקנדית שכתבה את "סיפורה של שפחה" הביטה בהקצנת השמרנות הפוריטנית בארה"ב והבינה, כי כפי שבשורת הפמיניזם צמחה בזכות הדמוקרטיה, ללא דמוקרטיה היא תחזור לאחור

קיצור הסיפור: בהנהגתם של קיצוניים ארה"ב הופכת למדינת הלכה קיצונית ומעמדית, בה הנשים מאבדות את הישגיהן. לכל אחד מן המעמדות יש צבע: "המרתות" – המשרתות באפור, נשות המפקדים בירוק, "העין" – שירות הביטחון בשחור, "הדודות" – המפקחות בחום וכן הלאה). במצב החמור מכולן נמצאות "השפחות", שהרחם שלהן שייך למעמד הגברי השולט ולנשותיהם בעלות ההשפעה.

"השפחות" לבושות באדום – כדי שיבלטו ויהיה קל יותר לשלוט בהן, ולראשן שביסים לבנים המכסים את פניהן – שכן אין להן צורך לראות את סביבתן ואסור שיראו את פניהן.

הן אינן רשאיות ללכת לבד ברחוב, אלא בזוגות; אינן רשאיות להרים את עיניהן ולהביט הישר קדימה, אינן אחראיות על גופן, הן עצמן רכוש של המפקדים וכך גם נקראות על שמו של המפקד "של…". ומעמדן מעיד על השפל אליו יכול להגיע מעמדן של נשים באמצעות הגברים ובתמיכתן של חלק מהנשים.

מתוך מעמדן של "השפחות" שזכויותיהן כיצורי אנוש נלקח מהן, הפך הצבע האדום לצבע המחאה הדמוקרטית של הנשים במדינת ישראל. בפולין הנשים המוחות נגד חוק ההפלות לבשו שחור, בליבריה נשים בלבן מחו נגד מלחמת האזרחים, באיראן הן משתמשות בחיג'אב כסמל למחאה (לבישתו בעבר או הסרתו בהווה).

ממעמד "השפחות" שזכויותיהן כיצורי אנוש נלקחו, הפך האדום לצבע מחאת נשות ישראל. בפולין הנשים המוחות נגד חוק ההפלות לבשו שחור, בליבריה נשים בלבן מחו נגד מלחמת האזרחים, באיראן משתמשות בחיג'אב

צבע, חפץ או דמות מייצגים מסר, וזה בדיוק תפקידו של הצבע האדום. מרגרט אטווד עצמה עוקבת אחרי השימוש שנעשה בישראל בייצוג השפחות שיצרה ומתרגשת מאוד מהכוח שיש למסר הזה.

נשים מהוות 51% מהאוכלוסייה. הן אינן מוכנות לאבד את הזכויות שהיו להן עד כה. החשש של הנשים בישראל הוא כי גם במדינת ישראל בלי דמוקרטיה, כל ההישגים הפמיניסטיים עלולים לרדת לטמיון. "מיצג השפחות" מייצג את החשש מפגיעה דרמטית במעמדן ובזכויותיהן של הנשים.

מהלכי החקיקה שנעשו עד כה, כולל חוקים והסכמים לחתימה שבוטלו (איזוק אלקטרוני למניעת אלימות במשפחה, אמנת איסטנבול נגד אלימות מגדרית שלא עברה בארץ ועוד), הצבת מאי גולן כשרה למעמד האישה (הח"כית שמעולם לא הציעה או תמכה באף חוק הנוגע למעמד הנשים), המגמה להחלשת בג"ץ מגן המיעוטים וחלשים, כל אלו ועוד מעלים את החשש שאנחנו בכיוון הזה. שמעמדן האזרחי וזכויותיהן של הנשים עומד בסוף סדרי העדיפויות.

ולכן החלטנו, אנחנו הנשים, באמצעות ארגון "בונות אלטרנטיבה", להציב "קו אדום". נשים עומדות במחאה כ"מיצג שפחות" או כ"גיבורות-על אדומות". הן פועלות ב"שרשרת הנשים" – חוגי-בית של פורום מומחיות בתחום המשפט, המגדר ומדעי-המדינה, כדי להסביר את הפגיעה במעמדן.

לכן החלטנו, הנשים, להציב "קו אדום". נשים עומדות במחאה כ"מיצג שפחות" או כ"גיבורות-על אדומות". פועלות ב"שרשרת הנשים" – חוגי-בית של פורום מומחיות בתחום המשפט, המגדר ומדעי-המדינה

כי אם נשים לא יהיו בכנסת הן לא ישפיעו; אם הן לא יהיו ליד שולחן הממשלה בתפקידים משמעותיים הן לא יחליטו; אם לא יהיו נשים בתפקידים מרכזיים הן לא יתוו מדיניות; אם לגורמים השמרניים, הקיצוניים והפונדמנטליסטיים יהיה משקל משמעותי בקואליציה, הרי שהראשונות שיפגעו מההפיכה המשטרית, המאיימת לקרוע אותנו, הן הנשים.

כל הישגינו יוסגו לאחור, לאחורי האוטובוס, לאחורי אולמות המופעים, למדרכות נפרדות, לכיתות נפרדות, מחוץ לצבא, מחוץ למוקדים המקצועיים, לחברות העסקים, לבנקים ולמוקדי ההשפעה; אל תוך הבית בתוך החדרים, לבושות בצניעות, אנחנו נחזור לתפקידנו המסורתי, ללדת ילדים ולקבל יחס הדומה להם.

הישגים פמיניסטיים אינם קבועים, קשה מאוד לזכות בהם אך קל מאוד לאבד אותם. מספיק להסתכל על נשות איראן שחלקן היו ממובילות המהפכה של 1978, כדי להבין שלגורמים הקיצוניים התופסים את השלטון אין מעצורים או מגבלות בוודאי שלא כלפי זכויות הנשים. אם תתבצע פה המהפכה המשטרית, הראשונות שישלמו את המחיר נהיה אנחנו, הנשים.

אבל אנחנו הנשים של מדינת ישראל 2023 גדלנו בנות חורין, כמעט שוות זכויות, שירתנו בצבא, התפתחנו מקצועית, ישבנו בכנסת, היינו שרות, ראשות מפלגה ואפילו הייתה לנו ראשת ממשלה. אנחנו זה כולל את כל הנשים בישראל: חילוניות, דתיות, מסורתיות, חרדיות, ערביות, מוסלמיות, נוצריות, דרוזיות ויהודיות.

כל הישגינו יוסגו לאחורי האוטובוס והאולמות, למדרכות וכיתות נפרדות, מחוץ לצבא, למוקדים המקצועיים, לחברות העסקים, לבנקים ולמוקדי ההשפעה; אל תוך הבית. ללדת ילדים ולקבל יחס דומה להם

ואנחנו, הנשים במדינת ישראל לא מוכנות לחזור מאות שנים לאחור, ולכן אנחנו לובשות אדום ומציבות "קו אדום", עד כאן, המהפכה לא תעבור כי אותנו הנשים, היא מחזירה לאחור.

ד"ר אורית יעל (Orit Yaal) חוקרת היסטוריה חברתית ומגדרית. היא משתמשת בתקשורת ההמונים של התקופה כמקור להבנת החברות הנחקרות. להנאתה לומדת כל החיים, לפרנסתה מרצה במכללה אקדמית כנרת, לשלמות נפשה מרצה אקטיביסטית במסגרות אזרחיות (פורום מיכל סלה, מכינות קד"צ), פובליציסטית בעיתונות החופשית ונואמת בכיכרות. בחייה הפרטיים קיבוצניקית, פמיניסטית נשואה ואם לארבעה. מאמינה בשוויון חברתי, כלכלי ופוליטי, כי רוב בני האדם טובים צריך רק ללתת להם את הכלים להראות את הטוב הזה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
בעת העתיקה הרופא הרופילוס במאה ה 3 לפני הספירה גילה בניתוחי גופות אותם ביצע באלכסנדריה (על אדמת אירופה עוד מאות שנים אחכ אסור היה לנתח גופות) שהמוח והלב של האישה בדיוק באותו מקום אותם... המשך קריאה

בעת העתיקה הרופא הרופילוס במאה ה 3 לפני הספירה גילה בניתוחי גופות אותם ביצע באלכסנדריה (על אדמת אירופה עוד מאות שנים אחכ אסור היה לנתח גופות) שהמוח והלב של האישה בדיוק באותו מקום אותם חומרים ואותו גודל של הגברים ולכן הכל דומה למעט איברי המין. הוא גם כתב זאת במפורש. מה שלא הפריע לחברות הפטריארכליות להמשיך ולהתפתח תוך ניצול נשים ומאבק איתן על בעלות על הרחם. משאב ההולדה היה יקר ערך. המחזור ההריון והלידה החלישו את הנשים והפכו אותן תלותיות אך מצד שני היה להן גם סוג של כוח. מצד שלישי במשך מאות שנים אחוז תמותת הנשים מלידות היה מאוד גבוה כך שעבור חלק הריון ולידה היו גזר דין מוות ולכן מבחינת הגברים המאבק על הרחם חייב להימשך. הידע של הרופילוס ואחריו של סורנוס והאסכולה שלמה מאוחר יותר ברומא שהתייחסה באופן יותר שיוויוני לנשים נדחקה לטובת האסכולה הנוקשה של היפוקרטס גלנוס והמיזוגניה שלהם ניצחה והתחברה היטב אחכ עם הדתות היהודית ואחכ הנוצרית.

https://www.bhol.co.il/news/1526289 כתבה בעיתון חרדי-פניה של האשה מפוקסלות. פנים של אשה שיושבת בוועדה בכנסת (לא תגידו משהו חשפני חו'ח) רק מעצם היותה אשה! נכון, כרגע זה "רק" אצל החרדים..... המשך קריאה

https://www.bhol.co.il/news/1526289
כתבה בעיתון חרדי-פניה של האשה מפוקסלות.
פנים של אשה שיושבת בוועדה בכנסת (לא תגידו משהו חשפני חו'ח) רק מעצם היותה אשה!
נכון, כרגע זה "רק" אצל החרדים…
אבל אף אחת אינה חסינה!

עוד 1,127 מילים ו-2 תגובות
סגירה