בעת העתיקה הרופא הרופילוס במאה ה 3 לפני הספירה גילה בניתוחי גופות אותם ביצע באלכסנדריה (על אדמת אירופה עוד מאות שנים אחכ אסור היה לנתח גופות) שהמוח והלב של האישה בדיוק באותו מקום אותם חומרים ואותו גודל של הגברים ולכן הכל דומה למעט איברי המין. הוא גם כתב זאת במפורש. מה שלא הפריע לחברות הפטריארכליות להמשיך ולהתפתח תוך ניצול נשים ומאבק איתן על בעלות על הרחם. משאב ההולדה היה יקר ערך. המחזור ההריון והלידה החלישו את הנשים והפכו אותן תלותיות אך מצד שני היה להן גם סוג של כוח. מצד שלישי במשך מאות שנים אחוז תמותת הנשים מלידות היה מאוד גבוה כך שעבור חלק הריון ולידה היו גזר דין מוות ולכן מבחינת הגברים המאבק על הרחם חייב להימשך. הידע של הרופילוס ואחריו של סורנוס והאסכולה שלמה מאוחר יותר ברומא שהתייחסה באופן יותר שיוויוני לנשים נדחקה לטובת האסכולה הנוקשה של היפוקרטס גלנוס והמיזוגניה שלהם ניצחה והתחברה היטב אחכ עם הדתות היהודית ואחכ הנוצרית.
בימים האלה סביב ימי הזיכרון תקוע לי גוש בגרון, גוש של כאב, של פחד, של אימה, של חוסר אונים, של זעם. גוש של כ-1500 קברים חדשים בבתי העלמין, של כ-11500 פצועות ופצועים ושל 132 חטופים.
אורי (שם בדוי) איבד 15 חברים בנובה, ועוד 5 מחבריו חטופים. והוא רק בן 22. רוני (שם בדוי) בת ה-23 לא מסוגלת ללכת לבד ברחוב, היא ישנה שעה או שעתיים בכל לילה, דוחה עוד ועוד את שעת ההליכה לישון כדי לא לפגוש בסיוטים את החברים שנרצחו כשהיא התחבאה בבור, חוסה בצל שורשי העץ. ביום הם קמים לעבודה, מתפקדים כמו אריות. בלילות הם צונחים אל התהום. פוגשים את הפחד למות, את הפחד להשתגע. את הפחד להתמוסס. להיעלם.
ד"ר אילת כהן וידר היא פסיכולוגית קלינית. מטפלת ומדריכה קלינית בעמותת לב בטוח. מורשית לטיפול בהיפנוזה, חוקרת דפוסים של השתקה חברת קבוצת "פסיכואתיקה" – למניעת פגיעה מינית על ידי אנשי טיפול. לשעבר יו"ר "קולך". מרצה לפסיכולוגיה של טראומה במכללת הרצוג.
הבן שלי אמר את זה כמעט כלאחר-יד. זה היה אחרי לידת בנו האמצעי. ישבנו בערב-שבת משפחתי, בנו התינוק נם בעריסתו ונסחפנו בשיחה שקטה על אבא שלי שמת בשיבה טובה. אמרתי שאבא שלי לא פחד למות, וסיפרתי בהשתאות איך עד אחרון ימיו דיבר על המוות בשוויון-נפש. זה היה תמוה בעיניי ומכאיב, אבל גם יפה, כי העניק לנו שיעור מקדים במה שנפלא מבינתנו, וזו מתנה יקרה.
ואז העיר הבן שלי שככה זה, מי שהיה חייל כמו סבא יעקב וראה את המוות במו עיניו כבר לא פוחד ממנו. והוסיף "כשאתה חייל ונמצא במקומות קשים, יש ימים שאתה חושב לעצמך שאולי זה יום אחרון".
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
משבר שמן הזית: ישראל מתרחקת מביטחון תזונתי
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כל הטוב הזה הוא בזכות ממשלה רשלנית נהנתנית שהמדינה ואזרחיה מעניינים אותה כקליפת השום, אליה מצטרפות חברות המזון הבזויות, חסרות המוסר שמסוגלות להתמסר תמורת כסף. לא אמנע מכנות אותן בשמן, זונות. זה התחיל ב"זאבית" כהן, זה ממשיך באוסם, שטראוס ועוד…
מדוע שלא תתבישו בעצמכם?!
כי לזונות אין בושה!
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם