בעת העתיקה הרופא הרופילוס במאה ה 3 לפני הספירה גילה בניתוחי גופות אותם ביצע באלכסנדריה (על אדמת אירופה עוד מאות שנים אחכ אסור היה לנתח גופות) שהמוח והלב של האישה בדיוק באותו מקום אותם חומרים ואותו גודל של הגברים ולכן הכל דומה למעט איברי המין. הוא גם כתב זאת במפורש. מה שלא הפריע לחברות הפטריארכליות להמשיך ולהתפתח תוך ניצול נשים ומאבק איתן על בעלות על הרחם. משאב ההולדה היה יקר ערך. המחזור ההריון והלידה החלישו את הנשים והפכו אותן תלותיות אך מצד שני היה להן גם סוג של כוח. מצד שלישי במשך מאות שנים אחוז תמותת הנשים מלידות היה מאוד גבוה כך שעבור חלק הריון ולידה היו גזר דין מוות ולכן מבחינת הגברים המאבק על הרחם חייב להימשך. הידע של הרופילוס ואחריו של סורנוס והאסכולה שלמה מאוחר יותר ברומא שהתייחסה באופן יותר שיוויוני לנשים נדחקה לטובת האסכולה הנוקשה של היפוקרטס גלנוס והמיזוגניה שלהם ניצחה והתחברה היטב אחכ עם הדתות היהודית ואחכ הנוצרית.