אחים ואחיות, שמאלנים וימנים, אשכנזים ומזרחים, אנשי הפריפריה, דתיים, חילוניים, גברים ונשים, אזרחים,

שמי יאיר ואני מתבייש. אני אילתי מזה 16 שנה. אני רס"ן במילואים, שירתתי בחיל האוויר כבקר טיסה פעיל למעלה מעשרים שנה בשירות סדיר, קבע ומילואים. אבל לצערי, לאחרונה המדיניות של הממשלה אילצה אותי בלב כבד וכואב, להחליט לחתום על מכתב הדורש להפסיק את טירוף החקיקה אחרת לא אוכל עוד לתמוך בחבריי משרתי המילואים.

לצערי, לאחרונה המדיניות של הממשלה אילצה אותי בלב כבד וכואב, להחליט לחתום על מכתב הדורש להפסיק את טירוף החקיקה אחרת לא אוכל עוד לתמוך בחבריי משרתי המילואים

מנסים לצייר את ההפגנות כאילו זו מחאה לבנה אשכנזית ושמאלנית נגד אנשים אשר שרלטנים ודמגוגים מכנים אותם אנשי "ישראל השנייה". אני, בן לראובן ולרבקה אשר נולדו באיספהאן, התגייסתי לקורס טיס לפני כמעט שלושים שנה, ביחד עם חבריי הטובים חמאווי, שמסיאן ואלבז, ועוד רבים וטובים אחרים ממוצא מזרחי. חברי הטוב הוא ממוצא עיראקי, כיום בדרגת אלוף-משנה (את שמו אסור לי לומר כמובן), היה למפקד טייסת קרב ולימים בכיר בחיל האוויר. את דרגות הקצונה ענד לנו מפקד חיל האוויר איתן בן אליהו, והיה זה שאול מופז שהיה אז הרמטכ"ל. גאוותי הייתה בשניהם כיוצאי איראן.

אז נכון. הפערים בין מזרחים לאשכנזים במדינת ישראל עדיין לא נמחקו כליל, ויש עוד כברת דרך ארוכה לעשות בכיוון. אבל לצבוע את המחאה נגד ההפיכה המשטרית כמלחמת אשכנזים במזרחים זה פשוט לא נכון!

חברות וחברים, על מה אנחנו נלחמים בעצם? על מה אנחנו נאבקים יום יום ברחובות? רוב העם מסכים על רוב הנושאים במחלוקת. וכולנו נאבקים על הדמוקרטיה. על דמוקרטיה אמיתית. על דמוקרטיה ליברלית, דמוקרטיה של כל העם.

אבל דמוקרטיה איננה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה היא גם זכויות אדם, זכויות אזרח, זכויות מיעוטים, הזכות להצביע. היא עיתונות חופשית, חופש אקדמי, היכולת להשפיע, וזכות שווה להשפיע. בדמוקרטיה מחלוקות מיושבות בשיחה, בדיון, ובפשרה.

אני, שהוריי ילידי איספהאן, התגייסתי לקורס טיס לפני כ-30 שנה, עם חבריי הטובים חמאווי, שמסיאן ואלבז. חברי העיראקי היה למפקד טייסת קרב. את דרגות הקצונה ענד לנו מפקד החיל בן אליהו, ומופז היה הרמטכ"ל

צריך לתקן עיוותים גם בבית המשפט העליון, זה נכון. אין ייצוג מספיק של מיעוטים, ויש צורך לעגן בחוקה את האיזון בין הרשויות על בסיס עקרונות מגילת העצמאות. אבל אסור לתת לממשלה לשנות את כללי המשחק הדמוקרטי.

עכשיו ברור יותר מתמיד: הצדק ההיסטורי בצד של המחאה. עלינו לגבות את נציגי האופוזיציה ולחזק את ידיהם בימים אלה של משא ומתן בבית הנשיא, אבל גם להזכיר להם – לא להאמין לשקרים ולא להתפתות למניפולציות. בלי טריקים ובלי שטיקים, בלי "מה? מה פתאום??" ובלי היתממות ותרגילים מסריחים.

ואם חס וחלילה, שוב ינסו לעבוד עלינו, נהיה אנחנו כאן, עם ישראל, חזקים, מאוחדים ובעד הדמוקרטיה והשלום, וכן, גם נצא לרחובות אם צריך.

אילתים, ישראלים, אזרחים – זכרו – כולנו אחים. לא, אין כאן משפט שלמה, אין כאן שתי אמהות שרוצות לחתוך את הילד, יש כאן משפט אחר שאמר שלמה המלך בספר קהלת המיוחס אליו, משפט חשוב המדגיש את גזירת גורלנו המשותף בארץ הזו:

"וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם–כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל".

צריך לתקן עיוותים גם בבית המשפט העליון, זה נכון. אין ייצוג מספיק של מיעוטים, ויש צורך לעגן בחוקה את האיזון בין הרשויות על בסיס עקרונות מגילת העצמאות. אבל אסור לתת לממשלה לשנות את כללי המשחק הדמוקרטי

ויש לי עוד משפט אחד אחרון אותו אני רוצה להגיד: "יש בי אהבה והיא תתעורר ותיגע. יש בי אהבה והיא תנצח". אז שיהיה לכולנו יום עצמאות שמח! ולא, אל תלכו כולכם לעזאזל כי כולנו אחים ולא ניתן לאף אחד לפלג בינינו! תודה רבה.

מבוסס על נאום שנשא ד"ר יאיר יאסן בהפגנה באילת אחרי פיטורי גלנט

ד"ר יאיר יאסָן הוא מרצה בתכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן גוריון בנגב. חוקר מחאות והתנגשויות אלימות בין אזרחים לבין המדינה, בדגש על מערכות היחסים בין קבוצות מיעוט לבין המשטרה. מאמר שלו פורסם לאחרונה בכתב העת Social Movement Studies. מאמין בג'ון לנון כי החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכנונים אחרים