כן, המלחמה לגיטימית, מוצדקת, ולדעתי הייתה אמורה להתרחש לפני שנים רבות.
אלא שלא מדובר במלחמת בני אור… ישראל, תחת שלטון הימין הולכת ונדמית ליישות האיראנית שנגדה היא נלחמת.
בחסות המלחמה, ממשלת הבלהות מצליחה להעביר חוקים שתכליתם למוטט את שלטון החוק ואת מערכת המשפט. תקציבי עתק מועברים למטרות אנטי ליברליות, למשתמטים, לגופים אנטי ציוניים, ולמי שמעוניינים להכיל עלינו את דיני ההלכה.
האם זאת מדינת ישראל שאתה רוצה לראות כאן, מר ליפמן? זאת המדינה לה רצית להודות?

באשר לאזכור של הרבנית לווינגר בכתבה, אני מרשה לעצמי לרענן את זכרונה של פרופ' זלצברגר-עוז: ביום ששי, 2.5.1980, לאחר כניסת השבת, צעדה בחברון קבוצה בת 6 מתנחלים, בדרכם אל בית הדסה. הקבוצה הותקפה על ידי מפגעים.
בנסיון להציל את הנפגעים, ערבים תושבי חברון שידעו כי מרים לווינגר היא אשת רפואה מיהרו לביתה על מנת להזעיק אותה אל מקום הפיגוע. [לי נדמה שהיא הייתה רופאה, אבל לצורך העניין זה לא משנה].
הרבנית, שלא הבינה שמדובר בפיגוע נגד יהודים וסברה שמדובר בתאונה ובפצוע ערבי אכן סירבה לחלל שבת ולצאת מביתה אל מקום הפיגוע.
לאחר שהצבא הגיע למקום התברר כי כל ששת הנפגעים מתו מפצעיהם.

מאמר הופך קרביים. אנחנו דוהרים לאסון ואין מי שיעצור.

אם התגובות כאן הן תגובות מייצגות, אז עברנו כבר את נקודת האל-חזור.
למי שיכול מומלץ לקחת את הילדים ולברוח למקום בו למדע, להשכלה, לחינוך, לתרבות, לקדמה ולטבע יש עדיין מקום וערך.
כל היתר, [גם אני], המבוגרים יותר, חסרי הפספורט הזר, ואלה שאינם בעלי מקצועות מבוקשים, נאלץ לחכות בהכנעה לחורבן שימיטו על ראשינו אנשים כמו חלק מהמגיבים כאן, ודומיהם.
הורינו, סבינו וסבותינו הפכו מדבר ושממה לפלא, במהלך שלא היה כמוהו בתולדות העמים. נתניהו, גולדקנופף, דרעי, סמוטריץ' ואנשיהם יהפכו את הפלא בחזרה לשממה.

למגיב דן להב,
מדובר בסוג אחר של החלפת מטבע. ככל שזכור לי, הלירה המשיכה לשמש הילך חוקי, עד שבהדרגה יצאה מהמחזור ובאותו האופן השקל נכנס בהדרגה למחזור.
השינוי התבטא בעיקר במחשבים, בקופות ובניירת.
אם יום לפני השינוי קנית סל מוצרים שעלותו 890 לירות, קיבלת חשבון בו הסכום לתשלום היה 890 לירות, ושילמת 890 לירות, הרי שביום השינוי, על אותו סל מוצרים הסכום לתשלום היה 89 שקלים, אבל אתה שילמת עדיין באותם שטרות שהיו בידיך, לירות, את אותו סכום ששילמת ביום הקודם – דהיינו 890 לירות.

מוצע בחום לחרדי החצוף והטיפש שמרשה לעצמו להדביק להרצל את הכינוי 'כלב', לבדוק מה עושים רבניו לתלמידים שלהם. טוב הם לא יצאו מבדיקה כזאת.

הוא, וחלק מהמגיבים האחרים, אמורים להתפלל אל הרצל, בשכבם ובקומם, שחרית, מנחה וערבית, כי רק הודות לו הם קיימים, ורק בזכותו יש להם מדינה לחיות בה, [ולמרבה הצער גם לקלל בה].

במקום זה עלובי הנפש האלה מכפישים ומשמיצים תוך פגיעה קשה הן בכותבת המאמר והן בחלק גדול , [ולדעתי רוב מוחלט], של הקוראים.

בעניין תחבורה ציבורית בשבת, אני מסכימה לחלוטין. אנו זקוקים לה גם בימים כתיקונם, ועל אחת כמה וכמה בימי מלחמה. ברור גם לחלוטין שחלה חובה על המדינה לדאוג ולממן את הסעת חיילי המילואים למקומות היעד שלהם.
אבל באשר לטיסות החילוץ של ישראלים השוהים בחו"ל? צר לי. אני לחלוטין לא מסכימה איתך.
מילא, אם היה מדובר בימים הראשונים של המלחמה. היא הרי נפלה כרעם ביום בהיר על כולנו, ומי ששהה באותם ימים בחו"ל לא יכול היה לדעת כשנסע שהוא עלול להתקע שם.
אבל היום? שנה אחרי? כל מי שבחר לצאת מכאן ידע, או שהיה צריך לדעת, שהוא עלול למצוא את עצמו במצב בעייתי. למה המדינה צריכה להתערב בעניין? ולמה היא צריכה לממן להם את החזרה ארצה? גם אני רוצה שיממנו לי טיול בחו"ל. יש סיכוי שהמדינה תקח את זה על עצמה?
הרעיון שלך מקומם במיוחד כשאנחנו יודעים מי הנפגעים העיקריים מהמלחמה. אלה הם חיילי המילואים שמתגייסים ומשרתים כאשר עסקיהם קורסים והם ומשפחותיהם משלמים מחיר כלכלי כבד. הם אלה שהמדינה צריכה לעטוף ולפנק ולמלא את כל צרכיהם, לא מי שבחוסר אחריות נסע לבלות בחו"ל ועכשיו מצפה לטיפול אח"מ מטעם המדינה.
ואם המדינה תחליט בכל זאת לטפל בהשבת המטיילים ארצה, המימון צריך להיות על חשבונם באופן מלא. אנחנו, אלה שנשארנו פה, לא אמורים לממן טיולים של אחרים.