בעניין תחבורה ציבורית בשבת, אני מסכימה לחלוטין. אנו זקוקים לה גם בימים כתיקונם, ועל אחת כמה וכמה בימי מלחמה. ברור גם לחלוטין שחלה חובה על המדינה לדאוג ולממן את הסעת חיילי המילואים למקומות היעד שלהם.
אבל באשר לטיסות החילוץ של ישראלים השוהים בחו"ל? צר לי. אני לחלוטין לא מסכימה איתך.
מילא, אם היה מדובר בימים הראשונים של המלחמה. היא הרי נפלה כרעם ביום בהיר על כולנו, ומי ששהה באותם ימים בחו"ל לא יכול היה לדעת כשנסע שהוא עלול להתקע שם.
אבל היום? שנה אחרי? כל מי שבחר לצאת מכאן ידע, או שהיה צריך לדעת, שהוא עלול למצוא את עצמו במצב בעייתי. למה המדינה צריכה להתערב בעניין? ולמה היא צריכה לממן להם את החזרה ארצה? גם אני רוצה שיממנו לי טיול בחו"ל. יש סיכוי שהמדינה תקח את זה על עצמה?
הרעיון שלך מקומם במיוחד כשאנחנו יודעים מי הנפגעים העיקריים מהמלחמה. אלה הם חיילי המילואים שמתגייסים ומשרתים כאשר עסקיהם קורסים והם ומשפחותיהם משלמים מחיר כלכלי כבד. הם אלה שהמדינה צריכה לעטוף ולפנק ולמלא את כל צרכיהם, לא מי שבחוסר אחריות נסע לבלות בחו"ל ועכשיו מצפה לטיפול אח"מ מטעם המדינה.
ואם המדינה תחליט בכל זאת לטפל בהשבת המטיילים ארצה, המימון צריך להיות על חשבונם באופן מלא. אנחנו, אלה שנשארנו פה, לא אמורים לממן טיולים של אחרים.

אבי זילברשטיין,
נוער הגבעות, המיליציות של בן-גביר, וגם חלק מהמתנחלים הם בהחלט האויב שלי. אם המזימה שלהם תצליח, הם ימיטו על ראשינו אסון שמלחמת שמחת-תורה היא כאין וכאפס לעומתו.
ולא, אין לאף אזרח זכות להתיישב היכן שבא לו. יש לו זכות להתיישב רק על אדמה שנרכשה באופן חוקי מבעליה החוקיים. גם אין לאף אזרח זכות לבנות מה שבא לו והיכן שבא לו, אפילו אם מדובר באדמתו שלוץ לבנות אפשר רק בהתאם לתכניות מתאר ולתב"עות רלוונטיות לקרקע הספציפית, כפי שתוכננו על ידי רשויות התכנון, לאחר שפורסמו כדין, ולאחר שכל ההתנגדויות, ככל שהיו, נדחו על ידי הכל הערכאות וקיים פסק דין חלוט בעניינן.

לא פלא שבביתו של האיש הנורא והטיפש הזה, [שגם פסק שאין להשכיר דירות לערבים], צמח איש נורא וטיפש לא פחות – עמיחי, הלוחם האמיץ בתושבי עזה באמצעות נשק שעל פי הידוע לי כלל אינו נמצא בידינו.
לתפארת מדינת ישראל.

מדהים, מצמרר, משעשע, מפחיד… לשמוע את שני ההזויים האלה ולא להאמין איך חלק לא קטן מאותם שקרויים "ערב רב" מאמצים את השטויות האלה ללבם.
ותוספת התקציבים למגזר הזה מבטיחה שהמצב רק ילך ויחמיר.

קרובת משפחתי עבדה ב"הדסה" לפני כ -15 שנים ותארה את יחסי העבודה שם כ"קן צרעות".
על רקע זה, לא הפליא אותי לקרוא על המקרים המזעזעים המתוארים בכתבה. אנשים קטנים מנסים לרומם את עצמם באמצעות התעמרות באנשים אחרים, והכי קל לעשות זאת כאשר הקורבן נתפס ממילא כאדם חלש.
אני גם לא מתפלאת שבי"ח "הדסה" ירד מגדולתו. פעם הוא נחשב לאחד מבתי החולים הטובים בארץ, אם לא הטוב ביותר. להתקבל לעבוד שם נחשב לענידת מדליה על החזה המעידה על איכותו של העובד, לפחות כשמדובר היה בעובדים במקצועות הרפואיים. כיום "הדסה" הוא סתם עוד בית-חולים. כנראה שקשה להגיע להישגים מקצועיים כאשר יחסי העבודה כל כך מעורערים.

הרברט סמואל לא היה היהודי הראשון בממשלת בריטניה. קדם לו בשנים רבות בנג'מין דיזראלי אשר שימש שר אוצר בשנים 1852, 1858-1859 ו – 1866-1868.
זאת ועוד – דיזראלי כיהן גם כראש ממשלת בריטניה. בשנת 1868 הוא החליף את ראש הממשלה דרבי. זו הייתה קדנציה קצרה אך רבת פעלים. בשנת 1874 הוא נבחר לראשות הממשלה מטעם המפלגה השמרנית וכיהן בתפקידו עד 1880. בתקופה זו הוא ביסס את מעמדה של בריטניה כמעצמה עולמית.
נכון, בהיותו בן 12 משפחתו התנצרה ואף הוא הוטבל לכנסיה האנגליקנית, ואולם לאורך כל שנות פעילותו בפוליטיקה הוא לא התכחש למוצאו היהודי ואף התגאה בו. כאשר אחד מחברי הפרלמנט תקף אותו על היותו יהודי ענה לו דיזראלי: "כן, יהודי אני, ובימים שאבות-אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים אכזרים באי נידח, שימשו אבותי כהנים במקדש שלמה". לשר גלאדסטון, אויבו הפוליטי, אמר במהלך ויכוח: "בזמן שאבותיך גידלו חזירים, אבותי כתבו את התנ"ך".
דיזראלי נלחם למען מתן זכויות אזרח מלאות ליהודי בריטניה, ותמך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. [כל המידע – באדיבות ויקיפדיה].
בנוסף, למיטב ידיעתי, גם על פי הדת היהודית מי שנולד לאם יהודיה הוא יהודי, וגם יהודי מומר הוא יהודי. וברור שגם על פי חוקי הגזע הנאציים דיזראלי היה נחשב ליהודי.
לא ראוי בעיני שדווקא בדורנו יהיו מי שלא יראו כיהודי את האיש שנשא את יהדותו בגאון כל חייו.