המפגש עם א.נשים מבוגרים, בני נוער וילדים מכל גווני הקשת הפוליטית והדתית זה כוחו של הפסיפס האנושי המיוחד של העם הישראלי – הגוונים שבו והרשות שניתנה לנו עד כה. בין החברים בלהקה האנושית קיימים גורמים מחברים וגורמים מפרידים שהם חלק מהתפיסה הפלורליסטית המאפשרת קיום של פסיפס מרהיב של עם ישראל. כל זה נכון עד שנכנסת הפוליטיקה, שכוחה מתבסס על פלגנות, מידור והוצאת האחר אל מחוץ לאזור הלגיטימי

במהלך 65 שנות חיי בארץ ישראל פגשתי לא מעט אנשים: חילוניות וחילוניים, דתיות ודתיים, חרדים וחרדיות. פגשתי א.נשים ממגוון הקשת הפוליטית: ימניים, שמאלניים, ובעיקר אלה שעמדתם מתאימה למפלגות המרכז (ובתוכן הליכוד) המנסות לשמור על העם בארץ ישראל מבחינה ביטחונית-כלכלית-חברתית. המפגש עם בני אדם מחמם את ליבי. אני אוהבת אנשים, ולמרות שלא פעם, כמו כולנו, נתקלתי ברוע אני ממשיכה להאמין בטוב האנושי.

המפגש עם א.נשים מבוגרים, בני נוער וילדים מכל גווני הקשת הפוליטית והדתית מעניין אותי תמיד. אני מקשיבה וגם אומרת. הדעות שונות ולעתים הפוכות, ותמיד אני יודעת שקיימת לגיטימיות למחשבות ולדעות של מי שאיתו אני מדברת.

זה כוחו של הפסיפס האנושי המיוחד של העם הישראלי – הגוונים שבו והרשות שניתנה לנו, עד ימים אלה, לחשוב אחרת ועדיין להיות חלק לגיטימי מהעם.

כל קבוצת אנשים ולאום – "להקה אנושית" – מקבלת את משמעותה ועוצמתה מכל אחד מהחברים בה. בין החברים בלהקה האנושית קיימים גורמים מחברים וגורמים מפרידים. דעות, התנהלות, ערכים, מסורות – כל אלה הם חלק מהתפיסה הפלורליסטית המאפשרת קיום של פסיפס מרהיב של עם ישראל.

רק הקשבה ומתן כבוד הדדי יחזק את היותנו עם אחד ואומה אחת. פלורליזם וכבוד לאחר הם שעומדים בבסיס הדמוקרטיה שמדינת ישראל נבנתה על פי עקרונותיה ושבימים אלו אנו מנסים לשמור אותם.

רק הקשבה ומתן כבוד הדדי יחזק את היותנו עם אחד ואומה אחת. פלורליזם וכבוד לאחר הם שעומדים בבסיס הדמוקרטיה שמדינת ישראל נבנתה על פי עקרונותיה ושבימים אלו אנו מנסים לשמור אותם

כל זה נכון עד שנכנסת הפוליטיקה, שכוחה מתבסס על פלגנות, מידור והוצאת האחר אל מחוץ לאזור הלגיטימי. פוליטיקאים בונים בכל כוחם את הלכידות של להקת המצביעים להם על בסיס הוקעת האחרים, זלזול בהם והטחת עלבונות.

בסופו של יום הפוליטיקאים שולטים בנו, בכל אחד ואחת מאיתנו. הם מכתיבים לא רק את הדברים הגדולים כמו כלכלה משגשגת או מיתון, ביטחון ברחובות או כאוס של פיגועים ופרוטקשן, אלא קובעים גם כיצד יתנהלו חיינו הפרטיים:

מה נאכל ואיפה, האם תוכל ילדה בת עשר לשיר בהפנינג בפארק והאם אישה היא אדונית לגופה ויכולה להפיל עובר שגדל ברחמה לאחר שנאנסה, כמו גם מי ישרת בצבא ובאילו תנאים קובעים הפוליטיקאים, כן, גם אלה שמעולם לא שירתו בצבא ושהמצביעים להם לא מקבלים את עצם קיומה של מדינת ישראל.

אנחנו שבויים מכיוון שקיומנו אפשרי רק בתוך להקה אנושית, בתוך עם ישראל ומדינת ישראל שאנו נאמנים להם,אלא שהפוליטיקאים כיום שיכורים מכוח. בעזרת סיסמאות שהם חוזרים עליהן שוב ושוב הם לקחו בשבי את מדינת ישראל ואת העם החי בה והפכו אותנו למשרתי האינטרסים האישיים שלהם.

המחיר לכך הוא פלגנות ושנאה עזה בין אנשים, אותם אנשים שאהבנו, קיבלנו, כיבדנו את הדעה השונה שלהם. העם מתחלק לשניים והניתוק בין החלקים גובר ואיתו שנאה שתביא להרס. ככל שהזמן מתארך כך גדלה השנאה ומקצינה, ואנחנו כבר כמעט לא עם אחד.

העם מתחלק לשניים והניתוק בין החלקים גובר ואיתו שנאה שתביא להרס. ככל שהזמן מתארך כך גדלה השנאה ומקצינה, ואנחנו כבר כמעט לא עם אחד

חג הפסח מזכיר לנו כי עקב קנאה ומחלוקות ושנאה בין אחים התפורר העם הישראלי שישב לבטח בארצו וגלינו להיות עבדים במצרים.

בימים אלו עלינו לגייס את כל כוחות הנפש שלנו על מנת להקשיב לאחר ולהביא לשינויי האיזונים בין הרשויות בהסכמה. כפי שלא ניתן לבית המשפט לשלוט באופן טוטלי במדינה, כך גם לא ייתכן שהפוליטיקה תשלוט בה באופן בלעדי. בהיסטוריה הלא רחוקה של עמים נאורים ודמוקרטיים עלו פוליטיקאים לשלטון באופן דמוקרטי. זמן קצר לאחר מכן הם שינו את החוקים והפכו לדיקטטורים.

דוגמה הנוגעת לכולנו היא זו של היטלר והמפלגה הנאצית שעלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות. עד היום מתמודדת גרמניה עם פוסט-טראומה חברתית ופוליטית בשל העובדה שפעם, לפני פחות מ-100 שנה, הם לא עצרו את ההידרדרות לדיקטטורה שפרחה והמיטה חורבן ערכי-חברתי-כלכלי על המדינה למשך שנים ארוכות.

הפוליטיקאים בטוחים כי העם חזק, הכלכלה איתנה ודבר לא יערער אותנו. הם שבויים בתבניות חשיבה שהיו נכונות עד היום: בנינו מדינה לתפארת: איכותית, חכמה, יציבה מבחינה כלכלית וחזקה מבחינה צבאית ומופת למדינות רבות אחרות. אלא שלא לעולם חוסן. זלזול מתמשך בדעות של אחרים בארץ ומחוץ לה יביא וכבר מביא להחלשת המדינה מכל הבחינות.

בנינו מדינה לתפארת: איכותית, חכמה, יציבה מבחינה כלכלית וחזקה מבחינה צבאית. אך לא לעולם חוסן. זלזול מתמשך בדעות של אחרים בארץ ומחוץ לה יביא וכבר מביא להחלשת המדינה מכל הבחינות

"נתגבר על הכול", אומרים הפוליטיקאים המזלזלים, "נבחרנו ואנחנו חזות הכול", "אין עלינו"' בשפתם. ההיסטוריה מראה שמדינות חזקות ומשגשגות יכולות ליפול ולהגיע לשמד. הגלות למצרים, גלויות בבל, 2,000 שנות גלות וישיבה בניכר נתונים לחסדי השלטון המקומי ולזוועות האנטישמיות – הן ההוכחה לכך שעלינו להיזהר ולהישמר.

למען ההיסטוריה של העם היהודי החי בארצו, ואם זה מה שחשוב למישהו ממובילי המהפכה המשטרית בארץ – אנא מכם הרפו מרמיסת רצונו ואמונותיו של חצי מהעם שעליו אתם שולטים, החדירו בליבותכם מעט ענווה וקבלו את העובדה כי למרות שהכוח השלטוני בידיכם הוא אינו נותן לכם את הזכות למחות את רצונו של חצי מהעם שעליו אתם שולטים ויחד איתו למחות את המעשה הציוני ואת מדינת ישראל.

נטע ענבר סבן היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית, ששיטות הטיפול שלה נסמכות על תיאוריות פסיכואנליטיות ובראשן התיאוריות של פרויד ושל יונג, על תיאוריות משפחתיות וחברתיות, כמו גם על טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות. מחברת הספרים "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור) ו"פסיפס אנושי - מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עם ישראל" (צמרת הוצאה לאור). צילום: מלי ארואסטי