אלדד שרים, מנציגיו הבולטים של "תור הזהב" המוסיקלי של ישראל בשנות השבעים, הוא מוסיקאי רב-תחומי האחראי לאין-ספור לחנים ועיבודים של יצירות מופת ישראליות. עם ירידת המלודיה והתיזמורים העשירים בשנות השמונים, היה צריך למצוא נתיבות חדשים לפועלו. בזכות אהבתו למגוון סגנונות מוסיקליים, הידע העצום שצבר וכשרונו הגדול, הצליח לעשות זאת.

מעטים הם המוסיקאים הישראליים שיצירתם כה ורסטילית ומגוונת כזו של המלחין, המעבד והמנצח אלדד שרים. קשה שלא להתפעל מהמנעד הרחב, הבלתי נתפס כמעט, של הזירות והסגנונות המוסיקליים בהם פעל כנגן, מלחין או מעבד מוסיקלי:

להקות קצב ולהקות צבאיות, פסטיבלי זמר ופסטיבלי ילדים, אירוויזיונים, פסקולי סרטים, תכניות טלוויזיה, רוק, סול (soul), פאנקי, בלוז, ג'אז ודיסקו, מוסיקה שחורה ומערבוני ספגטי, מוסיקה תימנית ואלקטרונית, ואף חזנות, אופרות ומוסיקה קלאסית – שהיא הבסיס לכל יצירתו. קצרה היריעה מלהזכיר ולו מקצת משמות האמנים איתם שיתף פעולה במהלך השנים.

שרים, כך נראה, הוא בעל ההשכלה המוסיקלית הרחבה ביותר מבין חבורת ה"מלודיסטים" המובהקים שפעלו בארץ בשנות השבעים, דוגמת קובי אשרת, יאיר רוזנבלום, צביקה פיק, דוד קריבושה ורוני וייס.

שרים, כך נראה, הוא בעל ההשכלה המוסיקלית הרחבה ביותר מבין חבורת ה"מלודיסטים" המובהקים שפעלו בארץ בשנות השבעים, דוגמת קובי אשרת, יאיר רוזנבלום, צביקה פיק, דוד קריבושה ורוני וייס

בגיל 13 החל בלימודיו בקונסבטוריון בתל אביב ובגיל 17 כבר החל ללמוד קומפוזיציה וניצוח באקדמיה למוסיקה. לאחר מכן למד לתואר שני באקדמיה למוסיקה ברומא ואף שקד במשך זמן מה על עבודת דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). מעניין אך לא מפתיע לגלות שהדיסרטציה שלו עסקה בהשוואה בין מוסיקה יהודית-תימנית למוסיקת ה-Soul.

ואכן מאפיין בולט ביצירתו הוא שילוב מקורי בין סגנונות מוסיקליים שונים תוך יישום ידע תיאורטי מתחום המוסיקה הקלאסית. כבר בגיל צעיר הבין שליבו נוטה אחר מה שמכונה "מוסיקה קלה", וחלומו הגדול היה לשלב בין המוסיקה הקלאסית למוסיקת הפופ והרוק. הוא  הגיע למסקנה שאחרי מוצארט, באך, בטהובן ואחרים, אין הרבה מה לחדש במוסיקה הקלאסית, בניגוד לתחום הפופ.

את ההשראה והלגיטימציה לפועלו קיבל מהביטלס, לאחר שהתוודע לשיר Yesterday הכולל בעיבודו רביעיית מיתרים קאמרית. מאוחר יותר כשהאזין לאלבום "סרג'נט פפר", הבין שניתן לשלב בין הסוגות המוסיקליות השונות, ושאם ג'ורג' מרטין יכול – גם הוא יכול.

את ההשראה והלגיטימציה לפועלו קיבל מהביטלס, לאחר שהתוודע לשיר Yesterday. וכשהאזין לאלבום "סרג'נט פפר", הבין שניתן לשלב בין הסוגות המוסיקליות השונות, ושאם ג'ורג' מרטין יכול – גם הוא יכול.

להיטו הראשון היה גם צעדו הראשון בשילוב שבין מוסיקה קלאסית לפופ. במסגרת עבודתו עם הלהקות הצבאיות הלחין ועיבד שיר שהיה למעשה תרגיל בקומפוזיציה. במסגרת לימודיו באקדמיה, ביקש והצליח להוכיח לפרופסור שלו כי ניתן ליישם את כללי הקומופוזיציה של המוסיקה הקלאסית גם במוסיקת פופ. השיר שחיבר, "כל מה שרציתי" (1972), אהוב ומוכר עד היום. הוא בוצע על ידי צוות הווי פיקוד הדרכה עם הסולן יוני נמרי, וניתן לשמוע גם את רותי נבון בסופו.

מאפיין בולט נוסף של שרים הוא השילוב בין מוסיקה שחורה למוסיקה תימנית. לאמיתו של דבר, לא מדובר בעולמות שונים. בחושו המוסיקלי המפותח זיהה כי המוסיקה היהודית-תימנית טומנת בחובה באופן אינהרנטי אלמנטים של מוסיקת בלוז, פאנק, דיסקו ו-Soul.

היה זה החייל הצעיר יזהר כהן שפתח בפני שרים את הצוהר לרזי המוסיקה התימנית. בפועל יישם את שלמד בעבודתו ארוכת השנים עם חברו אבנר גדסי. הקשר ארוך השנים בין השניים החל כשגדסי הגיע לביתו של שרים עם שיר שכתב והתלונן כי אינו מושמע על גלי האתר.

היה זה החייל הצעיר יזהר כהן שפתח בפני שרים את הצוהר לרזי המוסיקה התימנית. בפועל יישם את שלמד בעבודתו ארוכת השנים עם חברו אבנר גדסי

שרים התרשם מהלחן של גדסי, אך מילות השיר ועיבודו היו טעונים שיפור. הוא שלח את הלחן לנערה צעירה בשם סמדר שיר שכתבה טקסט חדש, ושרים כתב לשיר עיבוד עשיר ומורכב. שמה של היצירה המוגמרת היה "נפרדנו כך". והשאר היסטוריה.

משנות השבעים המוקדמות החל שרים לפעול גם בשדה פסטיבלי הזמר על סוגיהם. הוא השכיל למצות באופן מקסימלי את ידיעותיו המוסיקליות בעיבודים שכתב לשירים מפסטיבלי הזמר (למשל "אותך" לאילנה אביטל, "אין לי איש מלבדי" לצביקה פיק), לפסטיבלי שירי ילדים ("סימנים של אוהבים" ו"מלכת קסמים" לעפרה חזה) ולפסטיבל הזמר המזרחי ("כינור דוד" לשימי תבורי, "מנגן ושר" לאבנר גדסי). מטבע הדברים הפך למוסיקאי מבוקש גם בתחרויות האירוויזיון והקדם אירוויזיון.

הוא עיבד את "את ואני" לחברו מימי תיכון עירוני ד' בתל אביב, שלמה ארצי (לאירווזיון 75), ושנתיים לאחר מכן הלחין ועיבד לאילנית את "אהבה היא שיר לשניים". בשנת 1981 עיבד ל"חביבי" את שיר הקדם-אירוויזיון הזוכה "הלילה", כששירו שלו – "סינדרלה" בביצוע להקת הבנות סקסטה – הגיע למקום השני.

הוא עיבד את "את ואני" לחברו מימי תיכון עירוני ד' בתל אביב, שלמה ארצי (לאירווזיון 75), ושנתיים לאחר מכן הלחין ועיבד לאילנית את "אהבה היא שיר לשניים"

במידה רבה שיקף השיר "סינדרלה" את פיסגת היצירה המלודית של אותן שנים. כדרכה של ההיסטוריה, באותה עת החלו להתגבר זרמים ריאקציונרים, בארץ ובעולם, שהפחיתו מחשיבותם של המלודיה ועיבודי התזמורת, לטובת האותנטיות של ה"סינגר סונגרייטר" או העיבודים האלקטרוניים.

בראיון ליורם רותם בגלי צה"ל אכן התוודה שרים כי "קרה משהו.. בשנות השמונים…כאיש של מלודיות ראיתי שהמלודיה הולכת ונעלמת מהשירים…זה יותר ויותר השתלט ומצאתי עצמי..מתחלק החוצה מהפריים טיים. אמרתי…אני לא אתחיל לקלקל את הטעם שלי. אני בא מעולם המלודיות …ואם לא רוצים את השירים שלי אז אני אמשיך להיות פעיל בעולם הפופ כמפיק מוסיקלי ומעבד… כמלודיסט, אני, יחד עם עוד הרבה אנשים שהמלודיה אצלהם היא הדבר החשוב ביותר, מצאנו עצמנו מחוץ לתחום".

שרים מצא פלטפורמות אחרות להמשיך את מה שהוא הכי אוהב ויודע לעשות – עיבודים תזמורתיים מורכבים, הלחנה וניצוח. הוא פנה לתחום מחזות הזמר (עלובי החיים, סיפור הפרברים) ולתוכניות הטלוויזיה שהעמידו לרשותו "ביג באנד" (תזמורת של כעשרים נגנים).

בשנות התשעים היה, בין היתר, המנהל המוסיקלי של תכנית הראיונות המצליחה של דן שילון בערוץ 2 הטרי. מאוחר יותר הקים חברת הפקות שבמסגרתה הוא הוגה וכותב תכניות מוסיקליות בשיתוף עם תזמורות פילהרמוניות והרכבים שונים. עם הופעותיו אלה הוא רץ גם כיום ברחבי הארץ.

מאוחר יותר הקים חברת הפקות שבמסגרתה הוא הוגה וכותב תכניות מוסיקליות בשיתוף עם תזמורות פילהרמוניות והרכבים שונים. עם הופעותיו אלה הוא רץ גם כיום ברחבי הארץ

מכל מקום, אלדד שרים הטביע חותם בל יימחה בייחוד בפועלו בימי הזוהר של המוסיקה המלודית בארץ ובעולם. מבחינה זו, התמזל מזלו ומזלנו שלנו על שהיה האיש הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון.

ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.