אתר הנצחה למחנה הריכוז הנאצי יונגפרנהוף – שפעל ליד בירת לטביה בתקופת מלחמת העולם השנייה – יפתח בקרוב בתוך פארק פסטורלי.

החל מסוף 1941, כ־4,000 יהודים גורשו למחנה "המאולתר" שהוקם מחוץ לריגה. בתוך חודשים ספורים כמעט כולם נרצחו או הועבדו עד מוות, בהם סבה וסבתה של קארן פרוסטיג, מומחית לאומנות ציבורית ממסצ'וסטס.

"לא נשאר שום דבר באתר הזה. שום תיעוד, שום תמונות", אמרה פרוסטיג בריאיון לזמן ישראל על רקע דברים שנשאה באו"ם ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה בינואר האחרון.

כשפרוסטיג ביקרה לראשונה במחנה לשעבר ב־2007 – ושוב ב־2010 – האזור "היה מלא באשפה – ולא הייתה שום עדות לכך שהיה קיים שם מחנה ריכוז", היא אמרה.

אשפה באזור מחנה הריכוז הנאצי לשעבר יונגפרנהוף ליד ריגה, לטביה (צילום: The Locker of Memory/קארן פרוסטיג)

ב־2010, פרוסטיג הציגה בפני הלטבים תוכנית להקמת אתר הנצחה במקום. בהתחלה ההצעה שלה נדחתה משום שיונגפרנהוף נתפס כלא נגיש, אבל פרוסטיג לא נרתעה

במהלך ביקורה ב־2010, פרוסטיג הציגה בפני הלטבים תוכנית להקמת אתר הנצחה במקום. בהתחלה ההצעה שלה נדחתה משום שיונגפרנהוף נתפס כלא נגיש, אבל פרוסטיג לא נרתעה.

כשחזרה ליונגפרנהוף ב־2019, האשפה סולקה והאתר הוסב לפארק ציבורי. שלט גדול הוצב בכניסה ועליו פרטים בנושא 800 שנות ההיסטוריה של האתר. בשלט צוין כי יהודים גרמנים ואוסטרים "נשלחו לעבודות כפייה בחקלאות", מספרת פרוסטיג.

מבט אווירי על יונגפרנהוף מתקופת מלחמת העולם השנייה (צילום: The Locker of Memory/קארן פרוסטיג)

ב־26 במרץ 1942 יותר מ־1,800 יהודים נלקחו מיונגפרנהוף ונרצחו ב"אקציית דאוגבגריבה", שהתמקדה בילדים, קשישים ובחלשים. הטבח בוצע על־ידי משטרת העזר הלטבית, "קומנדו ארייס", שהונהגה על־ידי קציני אס אס גרמנים.

פרוסטיג מתכוונת בעתיד להנציח את שמות קורבנות האקציה – ואת שמות היהודים שנרצחו ביונגפרנהוף – על אנדרטה ייחודית, "תיבה אנכית מפלדה מושחרת המעוצבת כתא זיכרון, שעליה יוטבעו 3,985 שמות", בהם שמותיהם של 149 ניצולים.

שרידים ממחנה הריכוז יונגפרנהוף, 2007 (צילום: קארן פרוסטיג/The Locker of Memory)

פרוסטיג מתכוונת בעתיד להנציח את שמות קורבנות האקציה – ואת שמות היהודים שנרצחו ביונגפרנהוף – על אנדרטה ייחודית, "תיבה אנכית מפלדה מושחרת המעוצבת כתא זיכרון, שעליה יוטבעו 3,985 שמות"

"תא הזיכרון"

החזון של פרוסטיג, שנקרא "תא הזיכרון" ("The Locker of Memory"), כולל גן ומתקן דמוי חופה שיוצב מעל לקבר האחים שבאתר – אבל דבר לא ייבנה או יישתל על הקרקע שנקברו בה 800 גופות, ומאוחר יותר ניטעה בה צמחייה בהוראת האס אס.

"זה יעבוד רק אם האנדרטה תהיה משמעותית ומעוררת מחשבה בשביל אנשים", אומרת פרוסטיג. "הציבור צריך להיות חלק מהתהליך", היא מוסיפה. מאז הביקור האחרון שלה באתר לפני כארבע שנים, פרוסטיג איחדה סביב הפרויקט בעלי עניין מלטביה, גרמניה ואוסטריה, וכן ניצולים וצאצאים של ניצולים מיונגפרנהוף.

"הפרויקט הזה עוסק בשיקום ההיסטוריה של אתר נשכח", אומרת פרוסטיג, פרופסורית לאומנות באוניברסיטת לסלי שליד בוסטון. "אני רוצה לשמר את הזיכרון של מה שקרה שם בעבר, להגן עליו", היא אומרת.

כרגע, הכלים האינטראקטיביים המיועדים להדרכה עצמית במקום כוללים מפות תלת ממד של האזור, שמציגות את אתרי הרצח ומספקות מידע על "משלוחי" היהודים שהובאו ליונפרנהוף בתקופת קיומו הקצרה של המחנה.

אחת ההצעות לאנדרטה במחנה הריכוז לשעבר יונגפרנהוף (צילום: The Locker of Memory/קארן פרוסטיג)

"אם אנחנו מנסים לגרום למעורבות של הדור הבא – זה צריך להיות פרויקט אינטראקטיבי", אומרת פרוסטיג, שהפרויקט הגדול הקודם שלה לזכר השואה התקיים בווינה, כמעט לפני עשר שנים.

בינתיים, לא הובעה התנגדות לתוכניות לאנדרטה, אומרת פרוסטיג. הפארק יישאר פארק שחוצים אותו רוכבי אופניים ורולר בליידס, ואנשים ימשיכו לצעוד לאורך הנהר הסמוך. "יש נכונות לעבוד ביחד, גם הקהילה היהודית וגם גורמי ממשל לטבים תומכים בפיתוח אנדרטה קבועה באתר", אומרת פרוסטיג.

"סיפורים שמסתובבים במשפחות"

מאז החורף האחרון, פרוסטיג מכנסת קבוצה של ניצולים וצאצאי ניצולים מיונגפרנהוף על בסיס חודשי. הקבוצה, המונה כתריסר משתתפים, מסייעת לפרוסטיג לנווט את החשיבה סביב הפרויקט.

"יש שלושה ניצולים שעדיין בחיים, שבאים לכל פגישה", היא אומרת. "הנוכחות שלהם כל כך עוצמתית". המסע האישי של פרוסטיג בתחום הנצחת השואה החל ב־1991, כשמצאה קופסה קטנה במרתף של אימה. בתוכה היו מסמכים הקשורים לעזיבת אביה את וינה לאחר הסיפוח הגרמני של אוסטריה ב־1938.

סבה וסבתה של קארן פרוסטיג, שנרצחו במחנה הריכוז הנאצי יונגפרנהוף (צילום: באדיבות קארן פרוסטיג)

אחרי שאביה עזב את וינה הוא לא יכול היה לחלץ משם את הוריו. הדבר הפך עבורו למקור לבושה ולטראומה מתמשכות, אומרת פרוסטיג, שמחזיקה בידיה מכתבים שכתבו לאביה קרובי משפחה שנלכדו באירופה

אחרי שאביה עזב את וינה הוא לא יכול היה לחלץ משם את הוריו. הדבר הפך עבורו למקור לבושה ולטראומה מתמשכות, אומרת פרוסטיג, שמחזיקה בידיה מכתבים שכתבו לאביה קרובי משפחה שנלכדו באירופה.

בילדותה פרוסטיג ידעה כי שתי תמונות הפספורט התלויות על הקיר הן של הוריי אביה, "אבל אף אחד לא דיבר עליהם אף פעם, הן היו תלויות בדממה", אומרת פרוסטיג. ב־1942, סבה וסבתה של פרוסטיג נמנו בין היהודים האוסטרים שגורשו מווינה ליונגפרנהוף ולכמה אתרים נוספים באזור.

לפרוסטיג אין מידע מדויק על קורותיהם במחנה, אבל שלושה היסטוריונים המשתתפים בפרויקט – ריצ'רדס פלבניקס, אוון רובינס ופרד זימק – חשפו מידע הכולל רשימה של אסירים במחנה שנתנו לאסירים אחרים שיעורים במתמטיקה, באומנות ובמוזיקה.

"היו 149 ניצולים, אז בטח יש הרבה סיפורים שמסתובבים במשפחות", אומרת פרוסטיג. על פי עדויות, המחנה כלל מחסן, אסמים וצריפי מגורים לאסירים. הוא לא הוקף בגדר, לכן משטרת העזר הלטבית פטרלה סביב המתחם כדי למנוע בריחות.

יהודים גרמנים מגורשים על־ידי הנאצים לריגה, לטביה (צילום: מוזיאון ארה"ב לזכר השואה)

"האדמה ועושרה"

הנסיעות שערכה פרוסטיג לריגה לצורך המחקר סיפקו לה תובנות על רצון הלטבים להתעמת עם עברם, בייחוד בכל הנוגע למלחמת העולם השנייה. "אנשים מתחילים להרגיש משיכה גדולה לעיסוק הזה", אומרת פרוסטיג, ומוסיפה כי חלק מהאנשים המתגוררים ליד הפארק לא היו מודעים לתפקיד שמילא האתר בשואה.

גם כשאנשים מודעים, "חלקם אומרים שזו לא ההיסטוריה שלהם, שזה היה שטח כבוש", אומרת פרוסטיג, ומוסיפה כי הרבה לטבים "מכירים בשיתוף הפעולה עם הנאצים – אך חלקם לא"

גם כשאנשים מודעים, "חלקם אומרים שזו לא ההיסטוריה שלהם, שזה היה שטח כבוש", אומרת פרוסטיג, ומוסיפה כי הרבה לטבים "מכירים בשיתוף הפעולה עם הנאצים – אך חלקם לא".

עד היום משתפי הפעולה עם הנאצים זוכים למחוות הוקרה בלטביה, בכלל זאת בניית אנדרטאות – וצעדות ציבוריות גדולות – לכבוד הלגיון הלטבי, יחידה של הוואפן אס אס שפעלה במדינה.

לטביה, שגובלת ברוסיה, נמצאת ב"נקודת מפנה" הן מבחינת ההתמודדות עם העבר והן מבחינת הפגנת המחויבות לדמוקרטיה, אומרת פרוסטיג, שמתכננת לבקר בריגה בקיץ הקרוב.

קארן פרוסטיג (צילום: באדיבות המצולמת)

פרוסטיג, שעובדת עם חוקרי אקדמיה, מקווה לאתר את קבר האחים של יונגפרנהוף, למרות ניסיונות הגרמנים למחוק את העדויות למעשי הרצח. חוקרים שהשתמשו במכ"ם חודר קרקע (GPR) כבר חשפו – ושללו כקבר אחים – עקבות של אסם.

פרוסטיג, שעובדת עם חוקרי אקדמיה, מקווה לאתר את קבר האחים של יונגפרנהוף, למרות ניסיונות הגרמנים למחוק את העדויות

בעוד שרוב אנדרטאות השואה ממוקמות במרכזים עירוניים, "האדמה ועושרה" ביונגפרנהוף מעוררים בפרוסטיג היקסמות והשראה משום שלדבריה בכך היא יוצרת קשר מוחשי משלה לאתר שבו נרצחו סבה וסבתה.

"האדמה במקום הזה ייחודית מאוד, היא מגלמת בתוכה את הזיכרונות העמוקים ביותר של ההיסטוריה הבלתי נתפסת שלנו, בזמן שהיא נושאת אותנו לעבר הריפוי", אומרת פרוסטיג.

השביל המוביל למחנה הריכוז הנאצי לשעבר יונגפרנהוף, (צילום: The Locker of Memory/קארן פרוסטיג)