אחד מן העניינים העומדים במרכז השיחות בין ישראל, ירדן, מצרים וארה"ב הוא שיקומו של כוח הביטחון הפלסטיני, על מנת שיוכל להתמודד בעצמו מול האתגר של התחזקות קואליציית הג'יהאד האסלאמי, חמאס ותנזים סורר, ויפטור את צה"ל מן הצורך לחדור בעצמו לתחומי הרשות הפלסטינית.

מכיוון שהביטחון הפלסטיני הקיים לא מסוגל להתמודד מול האתגר הזה, אין מנוס מכניסה של צה"ל למוקדי הטרור הנתמך בידי איראן בשטחי A ובמחנות הפליטים, בעיקר של ג'נין.

מכיוון שהביטחון הפלסטיני הקיים לא מסוגל להתמודד מול אתגר קואליציית הג'יהאד האסלאמי, חמאס ותנזים – אין מנוס מכניסת צה"ל למוקדי הטרור הנתמך בידי איראן בשטחי A ובמחנות הפליטים, בעיקר של ג'נין

זאת אולי ההזדמנות לספר על הלקח האישי שלנו, מימי הבראשית של הקמת כוח הביטחון הפלסטיני, כאשר יחד עם דני דייקר, היום נשיא JCPA, רקמנו, בימי ממשלת אריאל שרון, את היסודות שעליהם הוקם בהמשך הביטחון הפלסטיני. לא על פי המתווה שלנו, אלא מתווה אחר, אשר נכשל. אולי הגיע הזמן לחזור אל היסודות שניסינו לקדם בראשית הדרך ולא התקבלו מסיבות לא ענייניות.

המהלך היה בימי ממשלת שרון כאשר היה ראש הליכוד, לצד בכירי משרד החוץ בימי סילבן שלום. מי שעמד בראש הצד הישראלי היה מיכאל איתן, שהיה שר המדע. בראש הצד הפלסטיני עמד האני אל-חסן מנוחתו עדן, שהיה ראש התנזים של פתח, לצד אישים בכירים שעדיין תופסים משרות בכירות ברשות הפלסטינית, ולצד גנרל ריבחי ערפאת, מראשי פתח הצבאי (לא קשור ליאסר ערפאת) שהלך לעולמו.

העיקרון שהנחה אותנו היה שהפלסטינים, החדורים מנטליות מיליציונית, לא בשלים להקים כוח ביטחון יעיל. גם התרבות השבטית/חמולתית תקשה על המגוייסים מתוך הרשות להתעמת מול חמולות אחרות, או אנשי החמולות שלהם.

לפיכך, גיבשנו מתווה שהתבסס על גיוס פלסטינים מירדן עצמה, לא משטחי הרשות, שיעברו הכשרה של צבא ירדן במסגרת של חטיבת כוחות בדר של אש"ף, אשר לא נכנסו לשטחי הרשות, כי שמרו אמונים למלך חוסיין.

דובר על חלוקת היחידות לשני חלקים: חלק שיעבור לגדה, תחת דגל פלסטין, והם יטפלו בטרור ובאנרכיה הביטחונית ששררה בגדה באותם ימים, וחלק שיישאר בירדן ויעבור שם הכשרה ואימונים. כל חצי שנה היחידות יתחלפו כדי למנוע מצב של השתקעות הפלסטינים מירדן בגדה, וספיגת תרבות המיליציות והשחיתות שקלקלה כל חלקה טובה ברשות.

זו ההזדמנות לספר על הלקח האישי שלנו, מימי ראשית הקמת כוח הביטחון הפלסטיני, כשיחד עם דני דייקר, היום נשיא JCPA, רקמנו, בימי ממשלת שרון, את היסודות שעליהם הוקם בהמשך הביטחון הפלסטיני

נפגשנו עם המתאם האמריקאי לביטחון הפלסטיני, גנרל ויליאם וורד, והמתווה קיבל את ברכתו.

באותם ימים היה ויכוח גדול בין האמריקאים והבריטים בקשר לעיראק. האמריקאים רצו להקים צבא עיראקי חדש שלא קשור בצבא של סדאם חוסיין, בעוד שהבריטים רצו להקים צבא המושתת על הצבא של סדאם.

מכאן, שהמתווה שלנו, שדגל בהינתקות מאש"ף המיליציוני כדי להקים כוח יעיל שיהיה גם פלסטיני, וגם ירדני מבחינת המקצוענות שלו, היה קרוב לליבו  של המתאם האמריקאי על רקע חילוקי הדעות לגבי צבא עיראק.

מכיוון שהמתווה שלנו היה קשור בירדן, יצרנו קשר עם ירדן, ומן הצד הירדני היו בסוד העניין ראש ממשלת ירדן לשעבר, עבד א-סלאם אל-מג'אלי, ושר החוץ באותם ימים, האני אל-מולקי.

הירדנים קיבלו את המתווה, וחידשו את פעילות כוח בדר, ופתחו משרדי גיוס, ונכונות הצעירים הפלסטינים הייתה מפתיעה לטובה.

ואז התעוררו הנוגדנים בתוך ישראל. שמעון פרס ז"ל, השר לשת"פ אזורי, אמר כי המתווה הוא "חידוש זכות השיבה", וגם בצה"ל הופתעו, כי בכיר בטחוני לשעבר, שהיה אמור לעדכן את מערכת הביטחון, יצא לחול, ונוצר מחדל שגרם לחוות דעת שלילית של צה"ל.

גנרל ווארד הוחלף בדייטון, שלקח חלקים מן המתווה שלנו, כמו האימון בירדן, ותחילת הפריסה בג'נין, אשר כאז כן היום, הייתה האגוז הקשה לביצוע.

אבל לב המתווה שלנו, הכנסת כח בדר מן הגדה המזרחית לגדה המערבית, הושמט. הגיוסים היו מן הגדה עצמה, וגרוע יותר – המפקדים של המגוייסים החדשים היו מפקדי המיליציות אשר קלקלו את המקצוענות שהירדנים ביקשו לטעת בכוח הפלסטיני.

הירדנים קיבלו את המתווה, חידשו את פעילות כוח בדר ופתחו משרדי גיוס, ונכונות הצעירים הפלסטינים הפתיעה. ואז התעוררו הנוגדנים בישראל. פרס, השר לשת"פ אזורי, אמר שהמתווה הוא "חידוש זכות השיבה"

הירדנים המאוכזבים סגרו את לשכות הגיוס, וכאשר שאלנו אותם, הם אמרו לנו: קודם כל תחליטו מה אתם רוצים ואחר כך תחזרו אלינו.

ממה שראינו עכשיו בג'נין, הרי התחזית שלנו שהחמולתיות בגדה תכשיל את הכוח החדש התממשה. שהרי כאשר הביטחון הפלסטיני הרג צעירים בג'נין – נפתח חשבון דמים חמולתי, שניטרל את הכוח הפלסטיני מלממש את יכולותיו.

אנו מקווים כי כעת, כאשר מדברים על חידוש כוח הביטחון הפלסטיני, יהיה מי שילמד לקח משגיאות העבר.

האם ירדן תסכים לחדש את מה שהסכימה לו בעבר? שווה לנסות.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.