ומה עם הדוד ג'ק מאמריקה?

הנשיא יצחק הרצוג נואם בעצרת הכללית של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה (JFNA), שהתקיימה השנה בתל אביב. 23 באפריל 2023 (צילום: יהודה גרוס)
יהודה גרוס
הנשיא יצחק הרצוג נואם בעצרת הכללית של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה (JFNA), שהתקיימה השנה בתל אביב. 23 באפריל 2023

בראשית השבוע נפתחה בתל אביב, עם בוא יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות ה-75, העצרת השנתית של ראשי הפדרציות היהודיות מצפון אמריקה – היא הכנס השנתי החשוב ביותר של הקהילה היהודית האמריקאית. בעבר, מניסיוני, כל המי ומי בישראל נדחקו, ובצדק, לראות ולהיראות בזה הכנס.

בדברי הנזיפה האחרונים שלו לבנימין נתניהו הצמיד נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, כנראה לראשונה, את עמדת אמריקה לעמדת יהדות אמריקה; יהדות אמריקה, אשר למיטב ידיעתי, בחלקה הגדול מזדעזעת מהמהפכה המשפטית המוצעת כאן.

בדברי הנזיפה האחרונים שלו נתניהו הצמיד ביידן, כנראה לראשונה, את עמדת אמריקה לעמדת יהדות אמריקה; יהדות, שלמיטב ידיעתי מזדעזעת, בחלקה הגדול, מהמהפכה המשפטית המוצעת כאן

יהדות אמריקה, כוחה הפוליטי והכלכלי המתעצם והולך, היו והווים בדורות האחרונים אבן מסד בתמיכה האמריקאית במדינת ישראל. בבליל הרעש המתרחש בארץ בחודשים האחרונים, הנושא, באופן תמוה, כמעט לא נדון לאחרונה.

מאז נאמרו דבריו הברורים של הנשיא ביידן, ובתגובה, דברי ההבל של כמה מאנשי הליכוד, הזכירו רבים וטובים התמיכה האדירה, הביטחונית והמדינית, לה זוכה ישראל מארה"ב; מאז אמצע שנות הששים של המאה הקודמת, עובר במלחמת ששת הימים והישגיה, ברכבת האווירית במלחמת יום הכיפורים, בהסכמי השלום עם מצרים וירדן ועד להסכמי אברהם בשנים האחרונות.

כל שהעמיק ושנה בקורות ההיסטוריות למד, שכאשר בשנות הארבעים הנוראיות לעם היהודי של המאה הקודמת, בטרם התגבשות המסה היהודית האמיתית בארה"ב, טרום התגבשותה לכוח פוליטי ולכוח כלכלי – לא הופצצו מחנות הריכוז באירופה.

בשנות החמישים, שברובן כיהן דוד בן גוריון כראש ממשלה, לא הוזמן ראש ממשלה ישראלי לבית הלבן. אפילו בתחילת שנות הששים היו צריכים "לביים" במאי 1961 מפגש בין נשיא ארה"ב ג'ון קנדי לבין ראש ממשלת ישראל בן גוריון במלון ולדורף אסטוריה בניו יורק.

"חרם" זה נשבר רק ב-1964, בהזמנתו של ראש הממשלה לוי אשכול ע"י הנשיא לינדון ג'ונסון לבית הלבן בוושינגטון. זו הייתה בדיוק התקופה, ולא במקרה, כשהדור השלישי או הרביעי של המהגרים היהודיים מהשטעטל ממזרח אירופה התחילו לתפוס עמדות כוח בפוליטיקה, בחברה, בכלכלה ובתקשורת האמריקאית.

חלוקות הדעות על מספרם המדויק של אחינו היהודים בארה"ב היום (וגם, לא עלינו, על הגדרתם הדתית), אולם בין אם מספרם כחמישה וחצי מיליון, או כששה וחצי מיליון או אף יותר, עסקינן היום בכוח פוליטי וכלכלי אדיר ממדים. כוח שלא לשווא הזכירו הנשיא ביידן בדבריו, ולא לשווא הפוליטיקה האמריקאית וכולנו עסקנו ועוסקים בהם וצריכים להמשיך ולעסוק בהם.

לא לשווא מחזיקה מדינת ישראל, בנוסף לשגרירותה החשובה ביותר בעולם בוושינגטון, שמונה (ובעבר אף תשע) קונסוליות ברחבי ארה"ב. כיום יהדות ארה"ב מחזיקה בעמדות וקשרים ברחבי היבשת במוקדי ומרכזי הפוליטיקה, הכלכלה, התקשורת, האקדמיה והוליווד.

הדעות חלוקות על מספרם המדויק של אחינו היהודים בארה"ב היום (וגם, לא עלינו, על הגדרתם הדתית), אולם בין אם מספרם כ-5.5 מיליון, או -6.5 מיליון או יותר, עסקינן בכוח פוליטי וכלכלי אדיר ממדים

לא זאת גם זאת, סוד גלוי הוא כי הנתון הזה לא נעלם גם ממדינות רבות רבות בעולם – במזרח, במערב ובדרומו של הכדור, ולא לשווא בקשו המה קרבתנו.
אכן – ברצותם, אחינו הם. התבינו עד כמה המהפכה המשטרית יורה ברגלינו אנו, גם בתחום הזה, החשוב כל כך?

אוריאל פלטי הוא שגריר בדימוס

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
למיטב ידיעתך הכושלת, רוב יהודי אמריקה תומכים ברפורמה... ואם זה היה חשוב זה היה בא לידי ביטוי בשיח היומיומי שלהם. אבל מה שקרה הוא שקומץ פקידי מנהלה בארגונים היהודים פרסמו בשמם ביקורת כנג... המשך קריאה

למיטב ידיעתך הכושלת, רוב יהודי אמריקה תומכים ברפורמה… ואם זה היה חשוב זה היה בא לידי ביטוי בשיח היומיומי שלהם. אבל מה שקרה הוא שקומץ פקידי מנהלה בארגונים היהודים פרסמו בשמם ביקורת כנגד תיקון מערכת המשפט בשיראל שנחטפה בניגוד לחוק חד-צדדית עי השופטים העליונים מעם. כולם מבינים שדי שישראל תהיה דמוקרטיה חובה להשיב את האיזונים ובלמים שאהרון ברק שדד למקומם, ושתפקידה של הכנסת לחוקק, הממשלה למשול ובית המשפט לשפוט, לפי החוק הקיים ולא לעוותו או לעוקפו בהחלטות פרסונליות סובייקטיביות על בסיס טיעון ה"סבירות" שהוא טיעון חוץ-משפטי, פוליטי, סוציולוגי ורעל להכרעה המשפטית החייבת להגדיר "אשם" או "לא אשם" ע"י ראיות ברורות ולא ע"י פרשנות סובייקטיבים של שופט חד-דעת פוליטית, לכאן או לכאן. מה שקרה בישראל מאז אהרון ברק מונה לשופט עליון זו שדידת החוק בפסיקות תקדימיות נמוכות פרופיל ב-40 השנים האחרונות. עכשיו הגענו למשבר חריף על רקע השינויים הקרדינליים שרוקנו מתוכן את נוסח החוק המחייב תוך הפעלת השיקול הסובייקטיבי של "סבירות". לכן תיקון המערכת המשפט, מינוי (או נכון יותר להחליף לבחירת שופטים בהליך גלוי + שימוע) שופטים תוך גיוון תרבות-משפטית (שמרנים מול ליברלים) שלהם, צמצום תפקיד בית המשפט לקביעת אשם או לא אשם (בלי עומס של הטפת דעתו הפוליטית, רעיונית, מוסרית של השופט), ועצירת יכולת בית המשפט להתערב ולהפריע לממשלה לממש את מדיניות בתחום במדיני-בטחוני – הם מהלכים חיונים אם אנחנו באמת רוצים שישראל תישאר דמוקרטית.

עוד 457 מילים ו-1 תגובות
סגירה