בראשית השבוע נפתחה בתל אביב, עם בוא יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות ה-75, העצרת השנתית של ראשי הפדרציות היהודיות מצפון אמריקה – היא הכנס השנתי החשוב ביותר של הקהילה היהודית האמריקאית. בעבר, מניסיוני, כל המי ומי בישראל נדחקו, ובצדק, לראות ולהיראות בזה הכנס.

בדברי הנזיפה האחרונים שלו לבנימין נתניהו הצמיד נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, כנראה לראשונה, את עמדת אמריקה לעמדת יהדות אמריקה; יהדות אמריקה, אשר למיטב ידיעתי, בחלקה הגדול מזדעזעת מהמהפכה המשפטית המוצעת כאן.

אוריאל פלטי הוא שגריר בדימוס

נשאלתי לאחרונה, בתוככי ההפגנות, על ידי גורם בכיר מאוד בתקשורת האמריקאית: היש לך הצעה למשבר הנוכחי? אני מוצא לנכון לפרט אותה גם כאן.
לטוב או לרע, שתי ההצעות אותן גלגלתי נובעות במקורן גם מהצלחתן המדהימה במחנה השני.

מנהיג

עד לרגע זה, מחנה המרכז-שמאל לא ידע לייצר מנהיג שיכיל בדמותו, באישיותו, בנסיונו ובכריזמה שלו את היכולת להוביל המחנה. לא עלינו, בנימין נתניהו – על שלושת כתבי האישום שלו, וכשעל גבו פסק הדין של בג"ץ 11:0 – הצליח ומצליח, נכון לרגע זה, להוביל את המחנה המזיק.

אוריאל פלטי הוא שגריר בדימוס

עם כל הכבוד למיזם החדש של סגן שר החוץ, עידן רול – "המשפיענים של ישראל", מיזם לו אני מאחל, כמובן, הצלחה רבה, בא אני לטעון כי כוחה של הדיפלומטיה הישנה עוד במותניה, ומי יודע אם לא למעלה מזה.

לאחרונה הלך לעולמו בירדן פא'אז טאראוונה, שהיה ראש המשלחת הירדנית – מקבילו של אליקים רובינשטיין (כיום המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון בדימוס) בצד שלנו – במו"מ לשלום עם ירדן, ובחתימת הסכם השלום ההיסטורי בערבה ב-26.10.94.

אוריאל פלטי הוא שגריר בדימוס

ברכות חמות לידידי תא"ל (מיל.) מייק הרצוג עם אישור הממשלה בשבוע שעבר על מינויו הראוי ביותר לכהן כשגריר ישראל בוושינגטון – הבירה החשובה ביותר לשירות החוץ הישראלי. כמו כן, יבורכו ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד על החלטתם זו.

אין ספק שגלעד ארדן עשה את הצעד המתבקש בהודיעו, כי בשרתו כמינוי פוליטי בתפקיד שגריר ישראל בוושינגטון, יחדל מלמלא התפקיד, באשר אינו חש שהינו נושא דברו של ראש ממשלת ישראל. יפה, ראוי וטוב עשה.

אוריאל פלטי הוא שגריר בדימוס

בשבוע שעבר, השרה לשוויון חברתי מאי גולן עלתה לנאום במליאת הכנסת והטיחה בחבר הכנסת גלעד קריב ממפלגת הדמוקרטים שהוא "מחתן כלבים בבתי הכנסת ההזויים שלך".

כידוע, גלעד קריב אינו מפקד פלגה ביחידת עוקץ הצה"לית ולא אחראי על צוותי כלבנים, אלא אחד ממנהיגי היהדות הרפורמית בישראל.

צח בורוביץ' הוא מנכ"ל חברת "הקבינט" קשרי ממשל ולובינג, ובעברו איש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה.

בימים האחרונים עורר ראש הממשלה בנימין נתניהו סערה ציבורית לאחר ששיתף סרטון תחת הכותרת "ביביסט, לא חצי בן אדם". הסרטון מציג סצנה משפחתית הבנויה כפרודיה על "יציאה מהארון": בן צעיר מתיישב מול הוריו, והם מבטיחים לו שיאהבו אותו בכל מקרה. אלא שהגילוי הדרמטי אינו נטייה מינית אלא זהות פוליטית: "אני ימני. אני ביביסט".

מכאן מתגלגלת הסצנה לתגובה מבוהלת של המשפחה הליברלית כביכול, שמתקשה ליישב בין דמותו של הבן המשכיל, עובד ההייטק וקורא הספרים, לבין האפשרות שהוא תומך בנתניהו. הסרטון הפוליטי והבוטה טוען, שבישראל קיימים "ביביסטים בארון", אנשים שמסתירים את עמדתם מפני סביבה חברתית, מקצועית ותרבותית שמביטה בהם בבוז.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.

ב-1971 יצא למסכים סרט מינורי של במאי צעיר ולא מוכר, שזה היה סרטו העלילתי הראשון. שמו של הבמאי היה סטיבן שפילברג. ככל שהסרט, שצולם בשלושה עשר יום בלבד, נחשב מינורי, עדיין הוא צבר מוניטין ונעשה מוכר וידוע. 

עד כדי כך היה הסרט מוצלח, עד שמבקרי קולנוע היללו את הבמאי הצעיר שהפך סרט בתקציב זעום לאחד מסרטי האקשן המותחים של תקופתו. אני לא ממש זוכר אם מישהו מהמבקרים ניבא לבמאי הסרט הזה עתיד גדול.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.