בראשית השבוע נפתחה בתל אביב, עם בוא יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות ה-75, העצרת השנתית של ראשי הפדרציות היהודיות מצפון אמריקה – היא הכנס השנתי החשוב ביותר של הקהילה היהודית האמריקאית. בעבר, מניסיוני, כל המי ומי בישראל נדחקו, ובצדק, לראות ולהיראות בזה הכנס.

בדברי הנזיפה האחרונים שלו לבנימין נתניהו הצמיד נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, כנראה לראשונה, את עמדת אמריקה לעמדת יהדות אמריקה; יהדות אמריקה, אשר למיטב ידיעתי, בחלקה הגדול מזדעזעת מהמהפכה המשפטית המוצעת כאן.

אוריאל פלטי הוא שגריר בדימוס

נשאלתי לאחרונה, בתוככי ההפגנות, על ידי גורם בכיר מאוד בתקשורת האמריקאית: היש לך הצעה למשבר הנוכחי? אני מוצא לנכון לפרט אותה גם כאן.
לטוב או לרע, שתי ההצעות אותן גלגלתי נובעות במקורן גם מהצלחתן המדהימה במחנה השני.

מנהיג

עד לרגע זה, מחנה המרכז-שמאל לא ידע לייצר מנהיג שיכיל בדמותו, באישיותו, בנסיונו ובכריזמה שלו את היכולת להוביל המחנה. לא עלינו, בנימין נתניהו – על שלושת כתבי האישום שלו, וכשעל גבו פסק הדין של בג"ץ 11:0 – הצליח ומצליח, נכון לרגע זה, להוביל את המחנה המזיק.

אוריאל פלטי הוא שגריר בדימוס

עם כל הכבוד למיזם החדש של סגן שר החוץ, עידן רול – "המשפיענים של ישראל", מיזם לו אני מאחל, כמובן, הצלחה רבה, בא אני לטעון כי כוחה של הדיפלומטיה הישנה עוד במותניה, ומי יודע אם לא למעלה מזה.

לאחרונה הלך לעולמו בירדן פא'אז טאראוונה, שהיה ראש המשלחת הירדנית – מקבילו של אליקים רובינשטיין (כיום המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון בדימוס) בצד שלנו – במו"מ לשלום עם ירדן, ובחתימת הסכם השלום ההיסטורי בערבה ב-26.10.94.

אוריאל פלטי הוא שגריר בדימוס

ברכות חמות לידידי תא"ל (מיל.) מייק הרצוג עם אישור הממשלה בשבוע שעבר על מינויו הראוי ביותר לכהן כשגריר ישראל בוושינגטון – הבירה החשובה ביותר לשירות החוץ הישראלי. כמו כן, יבורכו ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד על החלטתם זו.

אין ספק שגלעד ארדן עשה את הצעד המתבקש בהודיעו, כי בשרתו כמינוי פוליטי בתפקיד שגריר ישראל בוושינגטון, יחדל מלמלא התפקיד, באשר אינו חש שהינו נושא דברו של ראש ממשלת ישראל. יפה, ראוי וטוב עשה.

אוריאל פלטי הוא שגריר בדימוס

במהלך השבוע האחרון והקשה שעברנו, ראיתי ליד הקופה באחד מסניפי שופרסל בקשה של הרשת לתרום 10 שקלים עבור תלושי מזון לטובת יתומי השבעה באוקטובר. איזה יופי, איזה רגישות, איזו אחווה, לא? ממש לא. להפך.

בתחום הזה, ממשלות ישראל לדורותיהן נוהגות באופן מכובד ומכבד – קיים מערך זכויות ציבורי משמעותי שדואג ליתומי כוחות הביטחון ופעולות איבה.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות לאחר התפרקות בריה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

מנכ"ל מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אלחנן גלט, אמר ל"הארץ" בתגובה לפרסומים על הצטרפותו למטה V26 שהקימו פעילי ליכוד בכירים כדי למצות הצבעה לגוש הימין בבחירות הקרובות: "לכל אדם, ובכלל זה אנשי חינוך, שמורה הזכות לפעול בזמנו הפרטי למען החברה ולהשפיע על עתידה. ברמה האישית, מעבר לשעות העבודה ומתוך מחויבות לערכים יסודיים של עיצוב פניה היהודיים והציוניים של מדינת ישראל, החלטתי לפעול בהתנדבות לקידומם". 

"הפעילות הזו נעשית בזמני הפרטי", הוסיף, "ואין לה כל השפעה על תפקידי המקצועי בישיבות ואולפנות בני עקיבא".

ד"ר אריאל לוי הוא מנכ"ל המועצה לחינוך ממלכתי-עברי ולשעבר סמנכ"ל משרד החינוך וראש המנהל הפדגוגי.

לטענת פרשן ערוץ 14, דני נוימן, נהגי האוטובוס הערבים מחבלים במכוון בתנועה בכבישים. כתבת הערוץ, מור דקל, מרחיקה לכת וטוענת כי הנהגים הערבים מתנהלים בכוחנות כלפי הנוסעים, והפכו ל"איום ביטחוני".

פרשן נוסף מתייחס אליהם כאל "פצצה מתקתקת". אולם, אחד האיומים המשמעותיים ביותר על התחבורה הציבורית בישראל אינו זהותם הלאומית של העובדים, אלא ההסתה הגזענית והאלימות שאליה הם חשופים.

טוהר לב ג'יקובסון הוא יוצר דוקומנטרי, אחראי רשתות חברתיות בארגון "כוח לעובדים" ובארגון הסגל האקדמי השותף באוניברסיטת תל־אביב, צלם ועורך, כתב תרבות וסטודנט לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.