ההמולה הפוליטית שהתעוררה מייד אחרי שישראל הכריזה על חזרה לשגרה אחרי סבב הלחימה האחרון חשפה עובדה מביכה: הקבינט המדיני-ביטחוני של ישראל לא באמת קיים.
אפשר להבין את ראש הממשלה: בזמן שמטחים בלתי פוסקים מהרצועה נחתו על הנגב המערבי שלשום (שלישי), הדבר האחרון שבנימין נתניהו רצה זה בהתייעצות ביטחונית עם שרים בעלי ניסיון מדיני וביטחוני דל עד בלתי קיים, ויכולת מוגבלת מאד לבחון דברים בראייה לאומית ולא לאומנית.
בפועל נראה כי מי שמקבל את ההחלטות הביטחוניות הוא מטבחון מצומצם שמכונס אד הוק לצרכים מבצעיים. לא בכדי את ישיבת הקבינט האחרונה הקדישו ללימוד חלק מהשרים, שלא ממש בקיאים בחומר.
בפועל נראה כי מי שמקבל את ההחלטות הביטחוניות הוא מטבחון מצומצם שמכונס אד הוק לצרכים מבצעיים. לא בכדי את ישיבת הקבינט האחרונה הקדישו ללימוד חלק מהשרים, שלא ממש בקיאים בחומר
ההודעה החריפה שהוציא הליכוד אתמול לאיתמר בן גביר מעידה בעיקר על תחושת מיאוס, ולאו דווקא על מהלך פוליטי מתוחכם וחריף. בסבב הזה מול בן גביר, נתניהו סימן את גבולות הגזרה שלו והוכיח אחריות לאומית ואישית בהחלטות ביטחוניות.
ובדיוק בהמשך לזה, לא בטוח שההפצצות האוויריות של ישראל בעזה השבוע בתגובה לירי המאסיבי של הג'יהאד האסלאמי, הן כל התגובה הישראלית. סמיכות סבבי הלחימה עם הארגון מלמדת שההתנהלות מולו צריכה להיות שונה לחלוטין מזו מול חמאס.
הג'יהאד האסלאמי – בעצם היותו ארגון ג'יהאדיסטי – מעז הרבה יותר. לשיטתו של הארגון, כל יום שעובר ללא פעולת ג'יהאד הוא יום מבוזבז. תפיסת חמאס שונה מהותית: אפשר וצריך לקבל החלטות פרגמטיות לטווח הקצר, בתנאי שהן שישרתו את מלחמת הג'יהאד בטווח הארוך.
לשיטתו של הג'יהאד האסלאמי, כל יום שעובר ללא פעולת ג'יהאד הוא יום מבוזבז. תפיסת חמאס שונה מהותית: אפשר וצריך לקבל החלטות פרגמטיות לטווח הקצר, בתנאי שהן שישרתו את הג'יהאד בטווח הארוך
ההבדל הזה מסביר את המתח התמידי בין שני הארגונים ברצועת עזה. לשניהם אחידות מטרה – השמדת ישראל – אבל הם חלוקים על הדרך.
במסגרת המאבק הזה, הג'יהאד מנסה בשנתיים האחרונות לייצב משוואה חדשה מול ישראל, מעל ראשו של חמאס. מבחינתו חייבים להגיב בירי על כל אירוע – בירושלים, בגדה המערבית או ברצועת עזה. זה, מבחינת הג'יהאד, היישום הישיר של דוקטרינת "היום המבוזבז".
ישראל פגשה אותה מייד אחרי מעצרו של פעיל הארגון בסאם א-סעדי בג'נין בקיץ 2022. הג'יהאד איים בירי טילי נ"ט לעבר רכבים ישראליים, ישראל סגרה את ישובי העוטף, המתינה כמה ימים ואז הגיבה בחיסולו של בכיר הארגון ברצועה, תייסיר אל ג'עברי. החיסול הזה הביא לפתיחת מבצע "עלות השחר" שבמהלכו חמאס נותר על הגדר ולא התערב.
השבוע זה קרה שוב, בעקבות מותו של האסיר הבטחוני חאדר עדנאן. הג'יהאד הכין את המהלך הזה כמה שבועות. אנשיו עקבו אחרי ההתדרדרות במצבו של האסיר והעבירו מסרים מאיימים לישראל.
אלא שבשונה ממעצרו של סעדי והשתיקה הרועמת של חמאס במהלך מבצע "עלות השחר", מותו של חאדר עדנאן דחק את חמאס לפינה – ובמיוחד את מנהיג חמאס ברצועה, את יחיא סנוואר.
האסירים הביטחוניים הם הבטן הרכה של חמאס, שמתקשה לייצר הישג בעניין הזה מאז עיסקת שליט. כל הנסיונות למנף את עניין האזרחים וגופות חללי צה"ל לעסקה חדשה, נתקלים בסירוב ישראלי.
האסירים הביטחוניים הם הבטן הרכה של חמאס, שמתקשה לייצר הישג בעניין הזה מאז עיסקת שליט. כל הנסיונות למנף את עניין האזרחים וגופות חללי צה"ל לעסקה חדשה, נתקלים בסירוב ישראלי
סנוואר עצמו מרגיש מחויב לעסקה חדשה שכן הוא חייב את החופש שלו לעסקת שליט, ולאלה שנשארו בכלא. גורמים בשירות בתי הסוהר שהיו בסוד הרשימות לקראת עסקת שליט סיפרו לימים על המתח הרב בין כותלי בתי הכלא בין האסירים.
זו הייתה הסיבה שחמאס "נתן אור ירוק" לג'יהאד האסלאמי לירות ומייד אחר כך הצטרף אליו בהצהרות לוחמניות. הירי היחיד של חמאס בסבב הזה היה רקטות קרקע-אוויר לעבר מטוסי חיל האוויר, וגם זה בזווית מסוימת כדי שחלילה הן לא יחצו את הגבול לישראל ויגררו תגובה חריפה יותר של ישראל.
מקורות ביטחוניים מעריכים שבאירוע הזה היה סוג של קצר בתקשורת. ג'יהאד פירש את האור הירוק לחומרה והלך רחוק מאד עם שיגור של יותר מ-100 רקטות לכל אורך ורוחב הגזרה. סנוואר, ככל הנראה , התכוון למשהו אחר – הרבה יותר מצומצם.
מקורות ביטחוניים מעריכים שהיה קצר בתקשורת: ג'יהאד פירש את האור הירוק לחומרה והלך רחוק מאד עם שיגור של יותר מ-100 רקטות. סנוואר, ככל הנראה , התכוון למשהו אחר – הרבה יותר מצומצם
זו הסיבה שמייד אחרי התקיפה הישראלית, הג'יהאד מצא עצמו מכותר מכל צד במגעים להפסקת אש – על ידי ישראל, מצרים וחמאס. בשלב הזה, דוקטרינת ההחלטות הפרגמטיות גברה על דוקטרינת היום המבוזבז.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ברור שישראל חייבת לשמור על עוצמתה מול אויביה, ולהגן על עצמה, אך הפתרון יהיה אך ורק מדיני: שתי מדינות, שכנות, וחברות הכי טובות כנראה בהמשך. ובעניין אחר, מנהיגי המחאה וההפגנות צריכים לכבד את התורה, להכיר באלוהות – חייב! ללא עליית כיתה והבנת עניין האלוהות/רוחניות ע"פ בעל הסולם – חבל על הזמן. אם מנהיג הבין את טעותו וחזר בתשובה ומכיר כעת באלהים והתורה – אין עליו להתחיל לשווק את התורה ואלהים להמונים – מספיק שהוא קלט ת'עניין, והזמן וההתגלגלות כבר יעזרו, כןכן, מלמעלה (מהרצון הטוב והמיטיב)