לפני כחודש יצא לאור הספר של הרב אלקנה ליאור, "דברו על לב ירושלים", שעוסק ב"איתור מקום המקדש המדויק על־פי המקורות, בהתאמה לנתונים בשטח". הספר לא עוסק בעובדה שהמקדש שכן בהר הבית באופן כללי, אלא בשאלה היכן בדיוק הוא נמצא, ומתפלמס עם ספרים אחרים שקובעים מיקומים מדויקים אחרים.

במציאות שפויה, ספר כזה היה מעניין רק קומץ מומחים העוסקים בהיסטוריה העתיקה. אבל במציאות הישראלית העכשווית הוא מעורר עניין ציבורי לא קטן. הספר סוקר בתקשורת הימנית – מקור ראשון, ערוץ שבע, אתר ישיבה – ופורסם בהבלטה באתרים של נאמני הר הבית.

דרשה מצולמת אודות הספר שהרב ליאור צירף לדף הנחיתה שלו מתגלגלת ברשתות החברתיות. במקור ראשון פורסם מאמר של ליאור אודות ספרו וגם מאמר נגדי של רב אחר, החולק עליו.

סוגיית מיקומו המדויק של הר הבית מעוררת עניין גדול בציבור ה"חרדל"י" (חרדי־לאומי); נכתבו עשרות ספרים בנושא, רובם בידי רבנים ולא אנשי אקדמיה. כמה מחשובי הרבנים בימין הדתי עסקו בנושא, ביניהם הרב הצבאי הראשי לשעבר שלמה גורן, אבי המעורבות הישראלית בהר הבית.

במציאות שפויה, ספר כזה היה מעניין רק קומץ מומחים. אבל במציאות הישראלית הוא מעורר עניין. הספר סוקר בתקשורת ופורסם בהבלטה באתרי נאמני הר הבית. דרשה אודותיו מתגלגלת ברשתות החברתיות

רוב ההיסטוריונים והארכאולוגים מסכימים שבית המקדש הראשון והשני שכנו בהר הבית, אך מיקומם המדויק אינו ידוע. ארכאולוגים שאיתם שוחחנו הטילו ספק רב באמינות וברצינות המחקרים על המיקום המדויק.

לעומתם, רבנים רבים מתייחסים לנושא בלהט ובשכנוע עצמי. מבחינתם, יש לו חשיבות מעשית: האיסור ההלכתי על עלייה להר מבוסס על האיסור המקראי להיכנס לחלקים המקודשים ביותר של בית המקדש, ועל ההנחה שמיקומם המדויק אינו ידוע. גילוי המיקום עשוי להביא לביטול האיסור. מהלך כזה יגדיל מאוד את מספר היהודים העולים להר.

האיסור ההלכתי על עלייה להר מבוסס על האיסור המקראי להיכנס לקודש הקודשים, בהנחה שמיקומו אינו ידוע. גילוי המיקום עשוי להביא לביטול האיסור והגדלת העלייה להר

הרבנים העוסקים בנושא מעודדים, אפוא,  תנועות קיצוניות שמערערות על הסטטוס קוו בהר ועלולות לגרור את המדינה למהלכים הרי אסון. הרב אלקנה ליאור הוא בנו של דוב ליאור, רבה של מפלגת עוצמה יהודית ומחשובי הרבנים החרד"ליים. דוב ליאור פסק כי ליהודים מותר לעלות להר, בניגוד לעמדת רוב הרבנים, כולל הרבנים הראשיים.

אלקנה, בניגוד לאביו, מקבל את הפסיקה המקובלת ואינו עולה להר בעצמו, אך מקווה שהספר שכתב ומחקרים דומים ישכנעו את הרבנים לשנות את פסיקתם ולהתיר כניסה להר. נוסף על כך הצהיר אלקנה כי גילוי המיקום יאפשר לדעת "היכן לבנות את המקדש כשיגיע הזמן".

הרב דוב ליאור, איתמר בן גביר וברוך מרזל בזמן קמפיין הבחירות של עוצמה יהודית, 15 לפברואר 2020 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

אלקנה מקווה שהספר ומחקרים דומים ישכנעו רבנים לשנות את פסיקתם ולהתיר כניסה להר. נוסף על כך הצהיר אלקנה כי גילוי המיקום יאפשר לדעת "היכן לבנות את המקדש"

בהקדמה לספר מציין ליאור:

במשך דורות, מקום המקדש לא היה ידוע. החיד"א  (רב ומקובל מהמאה ה־18, ת"ג) כתב כי מקום המקדש 'נעלם מאתנו מאז החורבן, וחשכו עינינו', וכי כאשר יגיע הזמן נשוב ונגלה אותו. בבירור שעשיתי […] הקדוש ברוך הוא פקח לנו את העיניים לחשוף מחדש […] הגיע הזמן שיהיה ניתן לזהות את המיקום […]

הספר הזה לא נועד לעודד עלייה עצמאית להר. הוא מכוון לתלמידי חכמים ולגדולי הדור, שיבחנו את הדברים ויכריעו בהם.

ליאור אומר, למעשה, כי ספרו נועד לאפשר לרבנים להתיר את העלייה להר. רבנים אחרים, שמתפלמסים עם ליאור בלהט על מיקום המקדש, שואפים למטרה דומה. במאמר התגובה לספר של ליאור, שפרסם הרב עידוא אלבה במקור ראשון, נכתב: "המסורת לגבי מיקום בית המקדש צודקת ולא המחקר החדש (של ליאור).

"עלינו להמשיך להחזיק במסורת ולחזק את ידי העולים להר בטהרה ובקדושה לפי מסורת זו". אלבה, רב בכולל ליד מערת המכפלה בחברון, הוא בעל אוריינטציה פוליטית ברורה – איש ימין קיצוני שהורשע ונאסר על הסתה לגזענות ולטרור.

הסנהדרין בלשכת הגזית בבית המקדש (איור: Ken Kaneki, פינטרסט)

"דיונים לא מבוססים"; "פסאודו־מדע"

בהר הבית לא התבצעו חפירות ארכיאולוגיות עקב התנגדות הווקף המוסלמי, מחשש לפגיעה במסגדים ומעצם העיסוק בנושא. מקורות המידע על בית המקדש הם תיאורים במקרא, בכתבי חז"ל ובספרי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו. התיאורים מפורטים וחיים, אך לא בהירים – וסותרים אלה את אלה.

הרבנים מנסים להצליב את התיאורים עם הממצאים המעטים בשטח: הכותל המערבי, קשת רובינסון ושרידים נוספים למדרגות למקדש, המנהרות בהר – שלא נמצא בהן הרבה – ו"האבן הקדושה".

בהר הבית לא התבצעו חפירות. מקורות המידע על המקדש הם תיאורים עתיקים. הם מפורטים וחיים, אך לא בהירים וסותרים אלה את אלה. הרבנים מנסים להצליב את התיאורים עם הממצאים המעטים בשטח

הפרשנות הנפוצה ביותר למיקום המקדש מבוססת על דברי הרב דוד אבן זמרא מהמאה ה־16, שכתב כי האבן היא "אבן השתייה", שלפי המסורת נמצאה בקודש הקודשים בבית המקדש. לפי הזיהוי הזה מיפו הרבנים המודרניים את שאר המקדש. זוהי "המסורת" שאליה התייחס הרב אלבה.

ואילו הרב גורן זיהה את האבן כ"בור השיתין" שנמצא במקדש ליד המזבח. הרב ליאור יצר בספרו מיפוי המתבסס על הזיהוי של גורן. לפי הספר, המיפוי שלו מתאים למחקרים של ארכאולוגים אירופיים – כמו קונרד שיק – שנכנסו למנהרות בהר במאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20.

קבוצת חיילים מקיפה את הרב הראשי לצה"ל דאז שלמה גורן, שתוקע בשופר בכותל המערבי, ירושלים, 7 ביוני 1967 (צילום: עיתון במחנה, ארכיון צה"ל, משרד הביטחון)

הגיאוגרף היהודי הרב אשתורי הפרחי מהמאה ה־13 מיקם את קודש הקודשים והמזבח בדרום הר הבית. רבנים מודרניים התבססו עליו וביצעו מיפוי משלהם של ההר, שמכונה "השיטה הדרומית". מנגד, חוקר האסלאם הפרופסור אשר קאופמן מאוניברסיטת בן גוריון יצר "שיטה צפונית" שמזיזה את מפת המקדש צפונה.

למחלוקות הללו יש משמעות הלכתית בעיקר ליהודים שומרי מצוות שנכנסים להר הבית. כל הרבנים שהתירו כניסה להר, כמו גורן ודוב ליאור, אסרו לעבור במקומות שבהם נמצאו בעבר קודש הקודשים והמזבח. היכן הם נמצאו? זה כבר תלוי בתיאוריית המיקום שלהם.

למחלוקות הללו יש משמעות למי שנכנסים להר הבית. הרבנים שהתירו כניסה להר אסרו לעבור באזור קודש הקודשים והמזבח. היכן הם נמצאו? תלוי בתיאוריה

ליאור ממליץ בספרו להימנע מכניסה גם לאזור שהוא מזהה כאסור וגם לזה שרבנים אחרים מזהים כאסור – ליתר ביטחון. כל זאת, במטרה ליצור תנאים שבהם יהודים רבים ככל האפשר כן יוכלו להיכנס להר.

לדברי הארכאולוג הפרופסור אהרן מאיר מאוניברסיטת בר אילן: "הדיונים על מיקום המקדש לא מבוססים. אין ממצאים חד־משמעיים שאפשר להתבסס עליהם ומאוד קשה לחפש כאלה.

פרופסור אהרון מאיר מהמחלקה לארכיאולוגיה וארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן (צילום: באדיבות המצולם)

"אין ספק שבית המקדש השני נמצא בהר הבית. יש עדויות היסטוריות תואמות ורבות ממקורות שונים כמו קירות חיצוניים שנשמרו, שרידים של המדרגות והגשרים המובילים למקדש, שמתאימים לעדויות. המיקום המדויק זה משהו אחר. הוא לא ידוע. מי שמגיע למסקנות נחרצות לגביו, כנראה רוצה להאמין בהן".

יש מידע מוצק לגבי בית המקדש הראשון?
"מהמקדש הראשון לא נשאר כלום ואי־אפשר לקבוע לגביו בוודאות. אני משער שהיה קיים ושנמצא בהר הבית. ברור שירושלים הייתה בירת ממלכת יהודה ובכל עיר בירה היה מקדש.

"הר הבית נמצא בשטח שבו הייתה ירושלים, ומתאים, טופוגרפית, למיקום שבו היה הגיוני שהמקדש יימצא. הגיוני גם שהמקדש השני נבנה על חורבות הראשון. אבל אלה השערות, לא מידע מבוסס".

לדברי אלון ארד, ארכאולוג במקצועו ומנכ"ל ארגון השמאל "עמק שווה": "הדיונים על מיקום המקדש, כביכול, הם לא מחקרים מדעיים. את הר הבית לא חקרו ארכאולוגית. לא חפרו בו. יש עדויות עתיקות ותצפיות, יש מחקר היסטורי, אבל מתודולוגית, זה לא מספיק כדי לבסס או להפריך. ומה שאי אפשר להפריך הוא לא מדע, אלא פסאודו־מדע, שנועד לצרכים דתיים ופוליטיים".

מנכ"ל ארגון עמק שווה, אלון ארד (צילום: גיל שלם)

"הדיונים הם לא מחקרים מדעיים. את הר הבית לא חפרו. יש עדויות עתיקות ותצפיות, אבל זה לא מספיק כדי לבסס או להפריך. זה פסאודו־מדע, שנועד לצרכים דתיים ופוליטיים"

היו מקרים שבהם חוקרים הניחו הנחות על מיקום של אתר היסטורי לפי תיאורים, חפרו ומצאו אותו שם.
"נכון. והיו מקרים שלא מצאו. לאחרונה חיפשו בסילואן, על סמך תיאורים מפורטים והנחות הגיוניות, את בריכת השילוח – ולא מצאו אותה במקום שהייתה 'צריכה' להיות. לפעמים התיאורים וההיסקים מהם לא מדויקים.

"למשל, ההשערות על הר הבית בנויות על תחשיבים לפי המידה 'אמה', אבל יש מחלוקת כמה זה 'אמה'. לפעמים חופרים ולא מוצאים כי השרידים פשוט כבר לא שם. בסוף, אם אין מספיק נתונים, אי־אפשר להוכיח".

זה נכון, לדעתך, גם על המסקנה הכללית שבית המקדש השני נמצא בהר הבית?
"לא, הוא היה שם. יש מספיק מידע מבוסס לקבוע את זה".

מה המטרה הדתית והפוליטית של המחקרים הלא־מבוססים, לדעתך?
"פעולה אקטיבית לקידום העלייה להר הבית ופולחן בהר, במטרה להקים בית מקדש שלישי. קודם כל, יש עניין הלכתי: ההלכה האורתודוקסית אוסרת להיכנס לשם כי לא יודעים בדיוק איפה קודש הקודשים היה. אז ממציאים לו מיקום, כדי לשכנע את הרבנות שההלכה התייתרה.

"מעבר לכך, זה חלק מהניסיון להפוך את החלומות האוטופיים למשהו מוצק ומציאותי. אם יש דיון על המיקום המדויק, אנשים מרגישים שמתקדמים לתכלס, למטרה.

שוטרים הודפים פעילי ימין מתנועת "נאמני הר הבית" מחוץ להר הבית בירושלים, 10 באפריל 2016 (צילום: ורינה קרן/ פלאש90)

"המטרה היא פעולה אקטיבית לקידום העלייה להר הבית ופולחן בהר, במטרה להקים בית מקדש שלישי. אם יש דיון על המיקום המדויק, אנשים מרגישים שמתקדמים לתכלס, למטרה"

"לכן לארגון הגג של כל הטירוף הזה כבר לא קוראים 'תנועת המקדש' אלא 'מנהלת המקדש'. מנהלת זה גוף מעשי שמנהל דברים, והם מייעדים אותו לנהל את הקמת המקדש.

"בסוף יש אנשים בשטח שמתרגמים את הרעיונות האלה למעשים, לפרות אדומות וגדיים. כשב'מנהלת' הזאת נמצאת אשתו של שר בכיר בממשלה (איילה בן גביר, ת"ג), אנחנו במצב באמת מסוכן".

היעדר המידע הוא לא אשמת הווקף המוסלמי, שלא נותן לחפור בהר כדי להסתיר הוכחות לקיום המקדש?
"אני לא יודע על מידע שהווקף מסתיר או חפירות שהוא עושה, ולא חושב שלמי שטוען ככה יש מידע כזה. זה נכון שהווקף מונע חפירות, אבל זאת מציאות שצריך להשלים איתה.

"הוא בעלי המקום, זה אתר תפילה מוסלמי, והוא נמצא תחת שלטון ישראלי שיש בו גורמים שמאיימים לפגוע בו. מי שרוצה שהווקף יאפשר לחקור שם, שיוותר על הניסיונות המסוכנים לאיים על המסגדים".

ד"ר מאיר נרתע מהביטוי "פסאודו־מדע" ביחס למחקרי מיקום המקדש. לדבריו: "הרבנים משתמשים בשיטות מחקר מדעיות. אבל אלה היפותזות, השערות, לא תיאוריות מבוססות". אבל כשהוא מדבר על המשמעות הפוליטית של המחקרים, הוא תוקף אותם במלים חריפות עוד יותר מאלה של ארד.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בהר הבית, 3 בינואר 2023 (צילום: מנהלת הר הבית)

לדבריו: "בסוף מדובר במחקרים לא מבוססים, ואז באים אנשים ומוציאים מהם תוכנית פעולה פוליטית שמיועדת להוביל למלחמה. זה טירוף! החוגים האלה היו פעם בשוליים הכי סהרוריים של המדינה, היהדות, הציונות.

"היום הם במיינסטרים ובשלטון. שר הפיתות ושר הגרנדמייזר (השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ', ת"ג), הם חלק מחבורת המטורפים חסרי האחריות הזאת שעלולה להבעיר את המזרח התיכון".

"זה נכון שהווקף מונע חפירות, אבל זאת המציאות – הוא בעלי המקום, זה אתר תפילה מוסלמי, והוא נמצא תחת שלטון ישראלי שיש בו גורמים שמאיימים לפגוע בו"

"אין בעיה דתית לוותר על ההר"

המחקרים הספקולטיביים על מיקום בית המקדש לא זוכים, אפוא, להכרה אקדמית, אבל מקבלים לגיטימציה מגוף ידע ציבורי, פופולרי וזמין הרבה יותר. בוויקיפדיה יש ערך ארוך ומושקע בשם "זיהוי מקום המקדש", שמציג בפרוטרוט את התיאוריות השונות בנושא, ללא התייחסות ברורה לבעיות המתודולוגיות שהחוקרים מוצאים בהן ולקונטקסט הפוליטי המסוכן שלהן.

בפתיח הערך נכתב:

"זיהוי מקום המקדש המדויק הוא ענף עיקרי בחקר בית המקדש […] לנושא זה משמעות גדולה בנוגע לשאלות הלכתיות: לצורך חידוש עבודת הקורבנות […] לשם קיום מצוות בניין בית המקדש […] יהודי המבקש כיום לעלות להר הבית נדרש לו.

"החרבת בית המקדש בירושלים" של פרנצ'סקו אייץ, 1867 (צילום: רשות הציבור)

לפי דף השיחה של הערך, עורכיו היו הארכאולוג דניאל צבי שני והסופר הלל גרשוני. שני מציין בדף כי גרשוני פרש מעריכת הערך והוא המשיך. בשיחה עם זמן ישראל אומר שני: "אני כתבתי בערך הזה לפני 17 שנה. מאז הוא גדל פי שלושה, לא יודע מי הרחיב אותו.

"אני מסכים שיש רק מעט מידע בנושא, ושרוב מה שכותבים עליו הוא היפותזות בלבד. אבל בסוף, ויקיפדיה מרכזת את כל המידע והדעות שמתפרסמים בנושא מסוים, ואנחנו לא אמורים לשפוט ולברור אותו לפי מה שמישהו חושב עליו".

המידע הזה מעניין אנשים רבים בגלל המשמעויות ההלכתיות והפוליטיות שלו. בדיוק בגלל זה הוא מסוכן. אתה לא חושש מההפצה שלו?
"אני אדם מאוד לא פוליטי, מנסה להתעלם מההיבטים הפוליטיים ולהתמקד בעובדות. בפוליטיקה כולם אמוציונליים. אני יכול להבין על איזה סיכונים אתה מדבר.

"אבל, בסוף, אם לא תכתוב על הנושא, זה לא שהוא ייעלם. הדברים שאנשים אומרים וכותבים יתגלגלו ברשת בכל מקרה, כולל במקומות הכי פרועים. ועדיף לפרסם אותם גם במקומות שיש בהם שקיפות ואחריות".

"ויקיפדיה מרכזת את כל המידע והדעות שמתפרסמים בנושא, ואנחנו לא אמורים לשפוט ולברור אותו. בסוף, אם לא תכתוב על הנושא, זה לא שהוא ייעלם. הדברים שאנשים אומרים וכותבים יתגלגלו ברשת בכל מקרה"

חלק מהחוקרים שמטילים ספק בהשערות הרבנים על מיקום המקדש הם דתיים־אורתודוקסים בעצמם, ביניהם שני וגם ד"ר מאיר. לדברי מאיר: "אני משתדל להפריד בין האמונה שלי, למה שאני יודע, או משער, כחוקר".

דגם של בית המקדש השני מוצג במוזיאון ישראל (צילום: Ariely, ויקיפדיה)

כאיש דתי, אתה מתפלל לביאת המשיח ובניית המקדש. אחד הרבנים הללו אמר לי שהוא חוקר את הנושא כדי שהמשיח ידע איפה לבנות. אתה לא מזדהה?
"חס וחלילה. האמונה המטפיזית שלנו, שפעם יבוא המשיח, נפרדת לגמרי, לגמרי, לגמרי מהמציאות, שבה אסור לנסות לגרום לזה לקרות! כשהמשיח יבוא, אם יבוא, כולם ידעו שהוא בא, גם המוסלמים והנוצרים, ואנחנו נהיה במציאות מטפיזית אחרת. אם הוא ירצה לבנות את המקדש הוא ידע מה לעשות, איך ואיפה ומתי".

"האמונה המטפיזית שלנו נפרדת מהמציאות, שבה אסור לנסות לגרום לזה לקרות! אם המשיח ירצה לבנות את המקדש הוא ידע מה לעשות, איך ואיפה ומתי"

יש יהודים דתיים־לאומיים שמאמינים שמדינת ישראל היא התחלת הגאולה. קידום בית המקדש זה לא חלק מזה?
"לא. המדינה קמה באירוע היסטורי שאפשר להסתכל עליו בצורה דתית ולהגיד – אולי זאת התחלת הגאולה. בשום אופן לא ליזום את השלב הבא, תוך התנגשות ישירה עם דת אחרת, גדולה, בסיכון כל כך נוראי.

"וגם, המניע של האנשים האלה זה לא רק אמונה דתית, אלא גם שליטה פוליטית. שר הפיתות ותומכיו, וגם הרבנים והחוקרים, מדברים לא רק על אלוהים והמקדש, אלא גם על הריבונות. הם עולים לשם קודם כל כדי לשים אצבע בעין של המוסלמים".

לשיטתך, אין שום בעיה דתית שישראל תוותר לגמרי על ריבונות בהר הבית?
"יהודים לא עלו להר הבית 2000 שנה, ובאותו זמן היהדות פרחה, אנשים התפללו, למדו תורה, עלו לארץ, הקימו מדינה. אין שום בעיה דתית לוותר עליו".

הרב אלקנה ליאור, המכון ומנהלת המקדש סירבו להגיב או להתראיין לכתבה.