ישראל הולכת מחר (שלישי) לבחירות, וחלק מההיבטים במירוץ ידועים כבר:
- הליכוד וכחול לבן לא צפויות לגבש בקלות קואליציה. הקרע בין הליכוד לישראל ביתנו ימנע, ככל הנראה, מהליכוד את הרוב הברור של גוש הימין.
- ההרגל המשונה של התקשורת להתייחס אל המרכז, השמאל והרשימה המשותפת כ"גוש" מנוגד לכוונות ולהיסטוריה של המפלגות הערביות: רק לעתים נדירות (למשל, בעת אישור הסכמי אוסלו) הן תמכו במפלגות ציוניות.
- שתי המפלגות המובילות עושות הכל כדי להפוך למפלגה הגדולה ביותר. להערכתן, המפלגה הגדולה תקבל את המנדט מריבלין להקמת ממשלה, והן מנסות לשתות את המנדטים של המפלגות הקטנות: בנימין נתניהו פעל ופועל נגד ימינה ועוצמה יהודית, ובני גנץ נגד המחנה הדמוקרטי והעבודה-גשר.
- הרבה תלוי באחוז ההצבעה: הבחירות השניות השנה צפויות למשוך פחות מצביעים לקלפיות, במיוחד מהזרם הפוליטי המרכזי. הדתיים והחרדיים ימשיכו לנוע בהמוניהם לקלפיות, וגם אחוזי ההצבעה בקרב הערבים צפויים לגדול.
- הדרמה בשיעור ההצבעה תהיה במפלגות הגדולות: שינוי בשיעור ההצבעה של 10% למעלה או למטה, יקבע ככל הנראה מי תקבל את המנדט מהנשיא.
נתניהו יעשה כל שבכוחו כדי להבטיח שגנץ, וגנץ בלבד, יהיה ראש ממשלה, כאשר החלופה עשויה להיות שמחוקק אחר מהליכוד יזכה בראשות הממשלה, התפתחות שתשים את נתניהו בצד ותשלח אותו לספרי ההיסטוריה
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
אבל מכאן הדברים מקבלים תפנית ביזרית, מכיוון שמדובר בבחירות יוצאות דופן:
- זו פעם ראשונה זה עשור שבה יש איום ממשי על שלטון הליכוד.
- ישראל ביתנו התנתקה, לכאורה, מהימין ודורשת ממשלת אחדות חילונית.
- מצביעי השמאל מתקבצים סביב מפלגה שמפחדת מהמילה "שמאל".
- הליכוד מתייג את היריבים שלו, לרבות הימין, כ"שמאלנים" ו"בוגדים".
אירוניות חדשות למשוואה
כל אלה מביאים אירוניות חדשות למשוואה, ובראשן, האפשרות שהאדם שיעמוד בראש המפלגה השנייה בגודלה יהיה בעל סיכויים טובים יותר להרכיב ממשלה.
בנוסף, אם גם לגנץ וגם לנתניהו לא יהיו 61 מנדטים הדרושים להרכבת קואליציה, וכל ההשמצות של המירוץ יתאדו בן רגע, כשיבינו השניים שהם זקוקים אחד לשני להרכבת קואליציה יציבה, ושזה שיתברג במקום הראשון יגלה לפתע את חולשתו.
הניחו לרגע שהליכוד היא המפלגה הגדולה ביותר, ונתניהו מקבל אור ירוק מריבלין להקים קואליציה. המנדט מהנשיא מתקבל בדרך כלל כשבוע לאחר יום הבחירות, והוא מעניק למועמד 42 יום (כולל ארכה) להרכבת ממשלה.
אם במהלך התקופה הזו נתניהו לא יצליח לגבש קואליציה, וליברמן יתעקש על אחדות – כפי שהבטיח לבוחריו – תפקיד ראש הממשלה המיועד יעבור לגנץ.
אם נתניהו ישכנע את גנץ להיפרד משותפיו, גנץ עשוי להביא איתו נדוניה של כ-15 ח"כים ולהעניק לנתניהו רוב קואליציוני ברור. במקביל, ישנה אפשרות תאורטית שנתניהו יצליח לשכנע גם את ליברמן להיכנס לקואליציה שלו
כאן הוא נתקל בבעיה: החרדים הצהירו כי הם לא יישבו עם מספר 2 של גנץ, יאיר לפיד, כך שנתניהו צפוי לנסות לפרק את כחול-לבן למפלגות המרכיבות אותה: חוסן לישראל של גנץ, יש עתיד של לפיד ותל"מ של משה יעלון.
אם נתניהו ישכנע את גנץ להיפרד משותפיו, גנץ עשוי להביא איתו נדוניה של כ-15 ח"כים (חלקה הצפוי של כחול לבן בסיעה), ולהעניק לנתניהו רוב קואליציוני ברור. במקביל, יש אפשרות תאורטית שנתניהו יצליח לשכנע גם את ליברמן להיכנס לקואליציה שלו, יחד עם יעלון והח"כים של תל"ם.
ראש הממשלה החדש-ישן בוודאי יציע לשותפיו הקואליציוניים הפוטנציאליים את הירח, החל מתפקידי שר בכירים, דרך הקפאת ההבטחה שלו לסיפוחים בגדה המערבית, ועד (במקרה של גנץ) מגעים כלשהם עם הפלסטינים.
אבל ממה שאנחנו יודעים על גנץ, אנחנו יכולים להגיד במידה מסוימת של ודאות שהוא לא צפוי להתפתות לחיזורים של נתניהו: עדיף לו לחכות שנתניהו ייכשל.
אין בחירות בפעם השלישית
הכנסת ה-22 לא צפויה להתפזר בפעם השנייה השנה בעקבות נתניהו מיואש, שדוחף את המדינה לבחירות בפעם השלישית. אם גנץ יציע לליברמן הבטחות מספיקות מבחינת משרדים, תקציבים והשפעה על מדיניות, ייתכן מאוד שליברמן לא יתפתה להיכנס לממשלת נתניהו, ויחכה לגנץ – מה שהופך את ראש ישראל ביתנו לממליך המלכים של ישראל.
גם לפיד ויעלון התחייבו להביא להחלפת נתניהו, והם יתקשו להיראות כמי שבגדו בגנץ, דווקא כשנראה שהוא סוגר את הפער מול נתניהו, ועשוי עוד לנצח אותו.
כשהדד-ליין של נתניהו יגיע בסוף אוקטובר או בתחילת נובמבר (תלוי בארכות), והוא יהיה נטול קואליציה ויתקשה לגייס רוב לעוד בחירות (מהלך שאפילו הליכוד לא צפוי לתמוך בו), הכדור יחזור לריבלין – שצפוי להעביר את המושכות לגנץ.
הרבה אירוניות טמונות בתרחיש הזה, שנתפס כראלי בשתי המפלגות הגדולות.
אחת מהעובדות האירוניות היא זו: זה השמאל, לא הימין, שעשוי להציל את נתניהו. האם העבודה או המחנה הדמוקרטי יעשו את העבודה בשבילו, ויסגרו את הקואליציה של נתניהו בזמן שהמרכז שם אותו בעמדה פגיעה?
אחת מהעובדות האירוניות היא זו: זה השמאל, לא הימין, שעשוי להציל את נתניהו. אפילו העבודה-גשר, שהתרסקה בסקרים האחרונים, תוכל להביא את נתניהו מעל ל-61 מנדטים. האם העבודה או המחנה הדמוקרטי יעשו את העבודה בשבילו, ויסגרו את הקואליציה של נתניהו בזמן שהמרכז שם אותו בעמדה פגיעה?
האם הבטחה של נתניהו, למשל, לחידוש שיחות השלום והקפאה של הסיפוחים בגדה, ייתנו להם כיסוי פוליטי מספיק כדי לעשות את המהלך?
לכאורה, האפשרות הזו לא סבירה. מצד שני, סתיו שפיר – שערקה מהעבודה למחנה הדמוקרטי – הזהירה את בוחרי השמאל שעמיר פרץ מתכונן למהלך הזה בדיוק; מצד שלישי, מפלגת "עצמאות" של אהוד ברק מהמחנה הדמוקרטי החזיקה בשיניים את הקואליציה של אותו נתניהו בעבר.
ויש את אורלי לוי-אבקסיס, ראשת מפלגת גשר שרצה כעת עם העבודה. אם העבודה תזכה בשבעה מנדטים, מספרים 2 ו-7 יהיו של גשר, ולוי תוכל להיפרד מפרץ ולהצטרף לקואליציה של הליכוד. לבתו של שר החוץ לשעבר מטעם הליכוד, ועד לאחרונה מחוקקת מטעם ישראל ביתנו, אין סנטימנטים מיוחדים לשמאל.
אבל בחזרה לנראטיב המרכזי, שמניח כי מפלגות השמאל לא יקלקלו לגנץ. לאחר שיעבור את הדד ליין בתחילת נובמבר, וכשיעמוד מול כנסת מפוחדת מדי מזעם הציבור באשר לפיזור נוסף, נתניהו רואה כעת את ראש הממשלה המיועד, בני גנץ, עם אותה בעיה שהוא עמד מולה. הוא חייב לקושש קואליציה בכנסת מפולגת.
התקווה הגדולה ביותר של נתניהו בנקודה זו היא להיכנס למגעים על ממשלת אחדות בשיתוף עם גנץ – ממשלה שבה גנץ יהיה ראש הממשלה הראשון, משום שהוא יהיה בעל המנדט מהנשיא.
התקווה הגדולה ביותר של בנימין נתניהו בנקודה זו היא להיכנס למגעים על ממשלת אחדות בשיתוף בני עם גנץ – ממשלה שבה גנץ יהיה ראש הממשלה הראשון, משום שהוא יהיה בעל המנדט מהנשיא ריבלין
אם נתניהו לא ירוץ לזרועותיו של גנץ, גם הדד-ליין שיינתן לגנץ יפקע (בדצמבר), מה שיכפה בחירות נוספות. במקרה כזה, נתניהו עשוי להיות מואשם בכך ציבורית ופוליטית (למרות שהכישלון יהיה של גנץ), ועלול להתעורר נגדו מרד בליכוד; מרד בעוצמות שלא נראו שם מאז ששרון נדחק להקמה של קדימה לאחר ההתנתקות.
אם נתניהו לא יראה נכונות להצטרף לממשלה של גנץ לאחר שנכשל בהקמת ממשלה משלו, ניתן להניח בביטחון כי כל 42 היום שיינתנו לגנץ להרכבת ממשלה יוקדשו לדבר אחד בלבד: שכנוע הליכוד להיפרד מנתניהו, שיהפוך אז מהנכס הגדול ביותר של המפלגה למכשול המונע ממנה שלטון, גם אם זה בממשלת אחדות.
אבל נתניהו כבר קידם שינוי בתקנות של הליכוד לפני הבחירות באפריל, המקשה על המפלגה להיפטר ממנו מבלי לקיים פריימריז מלא לכל הרשימה לכנסת. המשמעות – חברי הכנסת שירצו להוריד אותו יסתכנו באיבוד הכיסא שלהם.
סיטואציה בעייתית – ודומה
אז איפה זה מותיר את המערכת הפוליטית של ישראל? גם נתניהו וגם גנץ נערכים לאותה סיטואציה בעייתית: כנסת שתקשה עליהם מאוד להקים קואליציה.
זה מה שהנחה את הקמפיינים שלהם.
נתניהו נמצא בעמדה שאי אפשר לקנא בה, של קמפיין שרוצה להבטיח כי הליכוד תהיה גדולה (בעיקר על חשבון מפלגות ימין אחרות) ולהבטיח קואליציה של 61 מושבים, כדי להימנע מתרחיש יום הדין שתואר לעיל. מדובר על יעדים שכמעט אין ביניהם חפיפה, וכדי להשיג את שניהם הוא חייב ללכת על קו מאוד דק.
יש לומר: אם הוא יצליח להגיע לרוב הקטן ביותר של 61, מה שאף סקר לא נותן לו כבר כמה שבועות, העניינים יסתדרו בקלות יחסית עבורו.
ברגע שלנתניהו יהיו 61, לליברמן לא תהיה סיבה משמעותית להישאר נאמן לגנץ, לגשר לא תהיה סיבה אמיתית להמשיך להיות צמודה לעבודה וכו'. הקמפיין של גנץ פשוט יותר: כחול לבן צריכה להיות גדולה ככל האפשר
ברגע שלנתניהו יהיו 61, לליברמן לא תהיה סיבה משמעותית להישאר נאמן לגנץ, לגשר לא תהיה סיבה אמיתית להמשיך להיות צמודה לעבודה המרוסקת וכו'.
הקמפיין של גנץ פשוט יותר: כחול לבן צריכה להיות גדולה ככל האפשר. המפלגה בכל מקרה תצטרך מפלגות ימין כדי להרכיב קואליציה, ואין תועלת פוליטית בהבטחה של מרכז או שמאל גדולים יותר, מעבר לחברי המפלגה עצמה.
הסיכוי הטוב ביותר של נתניהו להשאיר את תפקיד ראש הממשלה בידו עשוי לבוא לקראת סיום תקופת בניית הקואליציה, כשהוא יפנה בייאושו לגנץ.
בתרחיש כזה, גנץ יודע שנתניהו צריך אותו ושנתניהו עשוי להצליח לחבל בקואליציה משלו בהמשך. ולכן, גנץ עשוי לבחור לנצל את הייאוש של ראש הממשלה כדי לקבל שורה של הטבות בכניסה לקואליציה.
בנקודה הזו, לקראת סוף אוקטובר, בה אנחנו עשויים לראות נקודת איזון מעניינת המתפתחת בין שני ראשי המפלגות, כאשר נתניהו מציע לגנץ (וליברמן, משום שגנץ לא יפעל ללא ליברמן, כדי להבטיח שליברמן לא יעשה עסקה ללא גנץ) כל הבטחה אפשרית כדי לשריין את התמיכה שלו, לרבות רוטציה. עד אז, גנץ צפוי לשלוט במשרד הביטחון, החוץ והאוצר ולהוביל את המדיניות מול הפלסטינים.
באותה נקודה, מי שיתברג שני עשוי, בסופו של דבר, להחזיק את המנצח בעמדה פגיעה. ייתכן מאוד שהמעשה החכם מבחינת נתניהו, אם כזה שידרוש אומץ בלתי רגיל, הוא לנסות לקבל את המנדט שני מהנשיא, תוך כדי הכשלת הסיבוב הראשון על גנץ.
אכן, אם הוא יעזוב את משרד ראש הממשלה מסיבה כלשהי, בין אם בעקבות הבעיות המשפטיות שלו או שיחות הקואליציה שייטו לטובת גנץ, האינטרס האישי של נתניהו יהפוך פתאום מניצחון בבחירות להבטחה כי הוא יישאר יו"ר הליכוד, משם הוא עשוי לצאת למאבק חוזר על ראשות הממשלה בעתיד.
אם הוא יעזוב את משרד ראש הממשלה מסיבה כלשהי, האינטרס האישי של נתניהו יהפוך פתאום מניצחון בבחירות להבטחה כי הוא יישאר יו"ר הליכוד, משם הוא עשוי לצאת למאבק חוזר על ראשות הממשלה בעתיד
כדי לעשות זאת, הוא יעשה כל שבכוחו כדי להבטיח שגנץ, וגנץ בלבד, יהיה ראש ממשלה, על מנת להבטיח ששום ח"כ אחר מהליכוד לא יזכה בראשות הממשלה, התפתחות שעלולה לשים סוף לקריירה של ראש הממשלה הוותיק.
באופן כללי, לא מנצחים את הבחירות בישראל ביום הבחירות, אלא בתהליך המורכב של בניית קואליציה.
נתניהו לא ניצח במירוץ של ה-9 באפריל, והוא ככל הנראה היה מפסיד ממש אילו היה נותן לנשיא להעביר את שרביט הרכבת הקואליציה למועמד הבא בתור, גנץ. כדי להימנע מכך, הוא דחף את המדינה לבחירות חדשות.
גם גנץ וגם נתניהו לא מאמינים שיהיה להם אופציית "אתחול" שכזו בסבב הקרוב של המגעים. אם אף אחד מהם לא יקבל את תמיכתם הברורה של 61 ח"כים, הדרך לשלטון תהיה קשה ורוויית מכשולים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם