אישיות
משה יעלון
כנס עולים בירושלים לציון 25 שנות עלייה, 2015 (צילום: הדס פרוש/פלאש 90)
הדס פרוש/פלאש 90
נתונים חדשים חושפים כיצד מצביעים העולים מבריה"מ לשעבר

פרסום ראשון מה הרוסים רוצים

מחקר חדש המתפרסם לראשונה ב"זמן ישראל": כל 5 המנדטים של ישראל ביתנו בבחירות האחרונות הגיעו מעולים ● יוצאי בריה"מ לשעבר העניקו 4 מנדטים לליכוד ו-2.5 לכחול לבן ● במערכת הפוליטית מחזרים אחר הקול הרוסי: "פתאום הפוליטיקאים נזכרו להתייחס למיליון עולים שנמצאים כאן 30 שנה" ● עוד עולה מהמחקר כי העולים פחות מתעניינים בדת ומדינה, ויותר ביוקר המחיה

לא בכדי הפכו העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר לקהל הכי מחוזר במערכת הבחירות הנוכחית. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), 12% מבעלי זכות הבחירה בישראל הם יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר.

מדובר בכ-770 אלף קולות, מתוך 6.3 מיליון בעלי זכות בחירה בישראל, ששווים 15-16 למנדטים. נתונים בלעדיים שהגיעו לידי "זמן ישראל" חושפים את דפוסי ההצבעה של ציבור העולים בבחירות שהתקיימו באפריל השנה.

פרופ׳ זאב חנין, מצא בסדרת מחקרים שערך כי בבחירות האחרונות הלכו 40.2% מהקולות של עולי מדינות ברית המועצות לשעבר – שהם קרוב לשישה מנדטים –  למפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. כלומר, מהנתונים עולה שכל חמשת המנדטים שקיבל ליברמן בסופו של דבר, הגיעו מציבור העולים, והוא לא זכה לכל תמיכה אלקטורלית מישראלים ותיקים.

על פי חנין, 26.7% מקולות העולים, שהם כארבעה מנדטים, הלכו לליכוד; 15.1% למפלגת כחול לבן – כ-2.5 מנדטים; ו-5.8% למפלגת כולנו, קצת פחות ממנדט.

יתר הקולות התחלקו בין מפלגת העבודה (2.3%); הימין החדש (3.2%); ש"ס, שקיבלה תמיכה מיוצאי מדינות הקווקז ואסיה המרכזית (1.5%); ומפלגת זהות (4%), שקיבלה מהעולים הרבה יותר תמיכה מאשר מהציבור הכללי.

קמפיין ברוסית של המחנה הציוני, 2015 (צילום: תומר נויברג פלאש 90)
קמפיין ברוסית של המחנה הציוני, 2015 (צילום: תומר נויברג פלאש 90)

חנין, פרופ' מהמחלקה ללימודי ישראל במזה"ת ומדעי המדינה באוניברסיטת אריאל בשומרון, ששימש בעבר פרשן פוליטי בתקשורת הישראלית ברוסית, עסק בעשור האחרון במחקר אקדמי של דפוסי ההתנהגות הפוליטיים של ציבור העולים.

הסקרים שערך התבססו על מדגמים גדולים של 1,000 איש, והם נערכו בשיטת התשאול פנים מול פנים. מהנתונים עולה עוד כי אין הבדל גדול בין דפוסי ההצבעה של המגזר הרוסי בבחירות 2015 לעומת בחירות אפריל 2019.

חלוקת קולות העולים בין ישראל ביתנו לליכוד בבחירות 2015 הייתה דומה – 42% הצביעו לישראל ביתנו, ו-29% לליכוד.

מי שאיבדה קולות רוסים רבים בשנים האחרונות היא מפלגת העבודה, שבבחירות 2015 השיגה מהעולים 6.3% מהקולות (כמנדט) ובבחירות באפריל זכתה לתמיכה בשיעור של 2.3% בלבד.

העלייה של השנים האחרונות, המכונה "העלייה של פוטין" – אנשים פרו מערביים וליברליים שהגיעו לישראל מהערים הגדולות – הייתה לתקווה הגדולה של השמאל הישראלי, אך גם הם הלכו ימינה, כמו העולים הוותיקים

מחקריו של חנין מגלים עוד כי למרות נטייתם ימינה, דפוסי ההצבעה של המגזר הרוסי דומים יחסית לדפוסי ההצבעה של המגזר היהודי בכללותו.

יבני סובה
יבני סובה

לפי הממצאים שאסף, 8% מהעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר מצביעים לשמאל, בהשוואה ל-14% מהישראלים היהודים הוותיקים (הפרש של 6%); 29% מגדירים עצמם כמצביעי מרכז, בהשוואה ל-26% מהאוכלוסייה היהודית הוותיקה; ואילו 54% מהעולים הם מצביעי ימין, בהשוואה ל-55% מהאוכלוסייה היהודית הוותיקה.

המחקר של חנין, שהוצג לאחרונה בכנס האגודה לחקר ישראל במכללת כנרת, מצא עוד כי שנת העלייה אינה משפיעה משמעותית על דפוסי ההצבעה.

כפי שהסביר חנין בכנס בכנרת, העלייה של השנים האחרונות, המכונה "העלייה של פוטין" – אנשים פרו מערביים וליברליים שהגיעו לישראל מהערים הגדולות – הייתה לתקווה הגדולה של השמאל הישראלי, אך גם הם הלכו ימינה.

כנס עולים בירושלים לציון 25 שנות עלייה, 2015 (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
כנס עולים בירושלים לציון 25 שנות עלייה, 2015 (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

על פי חנין, שמשמש גם כמדען הראשי של משרד הקליטה, דפוסי ההצבעה והעמדה האידאולוגית של העולים הם דווקא תוצאה של ניסיון ישראלי – ולא תוצאה של ניסיון סובייטי.

בסקרים נמצא כי רובם המכריע של העולים מצפה מהמנהיגים להתרכז בנושאים של ביטחון לאומי, אך הנושאים שמעניינים את דוברי הרוסית הם רווחה וכלכלה, פתרונות דיור ומחירי שכירות, וכן שיפור רמת החינוך וההשכלה בישראל.

על פניו מדובר בנושאים שמעניינים את כלל החברה הישראלית, אך על פי ההסבר של חנין, עבור העולים מדובר בבעיות חמורות ואקוטיות הרבה יותר.

הדעות הפוליטיות של הצעירים שונות

מחקרים אחרים שנערכו לאחרונה מצאו הבדל משמעותי בין דור ההורים והסבים, לבין הדור הצעיר של דוברי הרוסית, שהגיעו לכאן בגילאי בית ספר בשנות ה-90.

הדור הצעיר אמנם החל את תהליך החינוך בברית המועצות, אך גיבש את הזהות שלו בארץ. דור זה מכונה על ידי החוקרים "דור ביניים", דור 1.5.

בסקר שערכה פרופ' לריסה רמניק, ראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן, על ההבדל הבין דורי בציבור העולים,  נמצא כי בעוד דור ההורים היה מלוכד מהמרכז ימינה, הדור הצעיר יותר אמביוולנטי.

הפגנה נגד שר הפנים אריה דרעי, 2019 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
הפגנה נגד שר הפנים אריה דרעי, 2019 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)

לפי הממצאים של רמניק, שליש מהצעירים ציינו כי דעותיהם הפוליטיות שונות מהדעות של הוריהם, ודפוסי ההצבעה שלהם מפוזרים יותר.

בעוד 80% מהדור הוותיק סימן את עצמו מהמרכז ימינה במפה הפוליטית, ורואה את ליברמן כ"ימין מתון ושפוי", 25% מהצעירים מגדירים את עצמם כבעלי דעות שמאלניות, ו-8% מגדירים עצמם כימניים קיצוניים יותר מההורים.

"יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר מאמינים במנהיגות החזקה, ופחות במנגנון הדמוקרטי. הדמוקרטיה השתויה שהם חוו בשנות ה-90 הייתה תוהו ובוהו. לא היה חוק וסדר, לא הייתה פרנסה ולא היה מה לאכול"

בזמן שחנין מסביר את הנטייה של מצביעים דוברי רוסית ימינה על ידי ניסיון ישראלי, רמניק מקשרת את דפוס ההצבעה לתרבות הפוליטית שממנה הם מגיעים.

"יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר מאמינים במנהיגות החזקה, ופחות במנגנון הדמוקרטי", אומרת רמניק. ״הדמוקרטיה השתויה שהם חוו בשנות ה-90, מיד לאחר פירוק בריה"מ, היתה תוהו ובוהו אחד שלם. לא היה שם חוק וסדר, לא הייתה פרנסה ולא היה מה לאכול. זו הסיבה שולדימיר פוטין הגיע לשלטון ונמצא שם כבר 20 שנה. אנשים נאחזים בסדר וביציבות שמנהיג חזק יכול לספק להם".

נובי גוד בישראל, ינואר 2016 (צילום: הדס פרוש פלאש 90)
נובי גוד בישראל, ינואר 2016 (צילום: הדס פרוש פלאש 90)

למרות שמדובר בציבור מאובחן ומאופיין עם כוח פוליטי רב, נראה כי מרבית הפוליטיקאים והמפלגות לא השכילו לפנות אליו בשנים האחרונות.

"כשמדברים על הקול הרוסי אני רואה הרבה שטחיות והיעדר עניין אמיתי", אומרת לנה רוסובסקי, עיתונאית ומגישה ברדיו כאן רקע וכאן תרבות, פעילה חברתית ומייסדת קבוצת "רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן".

רוסובסקי, שמשתייכת ל'דור 1.5' של העולים, נחשבת למובילת דעת קהל בכל הקשור לתפיסות בחברה הישראלית לגבי ציבור העולים, ונשים עולות בפרט.

"הפוליטיקאים נזכרו להתייחס למיליון הזה, שנמצא כאן 30 שנה, אז מדברים אליהם ברוסית ונותנים ברכה לנובי גוד״, אומרת רוסובסקי. ״יש בעיות אקוטיות שמלוות את הציבור גם בדורות ההמשך שנולדים כאן, וצריך להכיר בבעיות האלה ולטפל בהן.

לנה רוסובסקי
לנה רוסובסקי

"אצל דוברי רוסית לא נהוג ולא נעים לדבר על הקושי הכלכלי, אבל החברות שלי שמגדלות כאן ילדים ועובדות קשה, צריכות לעזור כלכלית גם להורים שלהן. מה לעשות שזו אוכלוסיה עם הכי פחות בעלות על דירות בישראל.

"הם מגיעים לגיל 75  ומשלמים שכר דירה או משכנתה, ואין להם חסכונות פנסיוניים. אז האם זו בעיה רק של הדור הוותיק? ממש לא. זו בעיה של הדור הצעיר וגם של הדור הבא שנולד כאן, כי הוא לא מקבל את המשאבים האלה".

זה נראה שאת משווה את העולים רק לאוכלוסיה הוותיקה בישראל, לבעלי דירות ממעמד סוציו אקונומי גבוה. מכיוון שעולים הם מהגרים ומשתייכים לקבוצות מיעוטים, האם לא נכון להשוות אותם למיעוטים אחרים בחברה?

"אם לא מדברים על תהליכי קליטה, אלא על מעמד סוציו-אקונומי, אז ברור שמשווים למצב אופטימלי שבו האוכלוסייה נמצאת במקום יציב וממצה את הפוטנציאל – לאוכלוסיה הוותיקה.

"כי אם לא, למי אז להשוות? לעולים הצרפתים? ליוצאי אתיופיה? לכל גל הגירה יש מאפיינים משלו, רקע שונה וכישורים רלוונטיים שונים וכן תקופות הגעה שונות".

ראש הממשלה יצחק רבין מלווה עולים מרוסיה בדרכם לארץ, 1994 (צילום: אבי אוחיון לע"מ)
ראש הממשלה יצחק רבין מלווה עולים מרוסיה בדרכם לארץ, 1994 (צילום: אבי אוחיון לע"מ)

יאיר לפיד מנסה להפיק לקחים

אחת המפלגות שמנסה להפיק לקחים מהבחירות באפריל היא כחול לבן. מספר 2 ברשימה, יאיר לפיד, כבר שחרר לרשת סרטונים שבהם הוא פונה לעולים בשפתם.

לפיד מבטיח בסרטונים אלה לעולים תחבורה ציבורית ופתיחת חנויות בשבת, אך לא נוגע בבעיות של פנסיה, תעסוקה ודיור, שמעסיקות את הציבור הזה.

חבר מפלגתו של לפיד, ח"כ יואל רזבוזוב, דווקא גאה בבוס: "אני חושב שהסרטונים מעולים", הוא אומר. ״אנחנו בתקופת קמפיין אחרי קמפיין, וצריך לעשות משהו נחמד. וזה דווקא מעלה חיוך. אני רואה את ההשתדלות שלו כשהוא שובר את השיניים ברוסית. היום כולם מדברים על דת ומדינה, אבל הסרטונים מזכירים שאנחנו המפלגה היחידה שהביאה להישגים בתחומים האלה".

חגיגות השנה האזרחית החדשה באווירה רוסית בתל אביב, במעבר בין 2013 ל-2014 (צילום: Gideon Markowicz/FLASH90)
חגיגות השנה האזרחית החדשה באווירה רוסית בתל אביב, במעבר בין 2013 ל-2014 (צילום: Gideon Markowicz/FLASH90)

אבל גם רזבוזוב יודע שמה שמעניין את העולים באמת, אלה החיים עצמם.

"הדור הצעיר של דוברי רוסית מתחיל את החיים מנקודת מוצא יותר נמוכה מהצברים", הוא אומר, "אין סבתא שתוריש לו דירה, אין דוד שהיה בצבא ויעזור לו להתקבל לעבודה", אומר יואל רזבוזוב, ח"כ מטעם יש עתיד ומספר 18 ברשימת כחול לבן לכנסת, שמשתייך לדור הביניים של דוברי הרוסית. "הדור הזה גם נאלץ לסייע לדור ההורים, כי אין להם חסכונות פנסיוניים או רכוש בארץ".

רזבוזוב אומר כי הוא מכיר את הבעיות האלה מקרוב. "אבא שלי הוא דוגמה קלאסית", אומר חבר הכנסת. "הוא בן 63 והוא עדיין עובד כפועל בניין, למרות שהגיע לפה כמהנדס עם שני תארים. זה נשמע כמו קלישאה, אבל אלה הם החיים. הקצבה שצפויה לו מהביטוח הלאומי היא כ-700 שקל בחודש. יש מאות אלפי אנשים כמוהו, שאין להם פנסיה ואין להם דירה בבעלותם. זוג שחי מקצבה וצריך לשלם שכירות, מה יישאר לו למחיה?"

אז מה עשיתם ב"יש עתיד" כדי לקדם את הנושא?
"בשבע השנים שאני בכנסת ומשמש כיו"ר ועדת העלייה והקליטה הצלחנו לקדם מעמד של 'פליטי שואה', שאלה הם יהודים יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר, ששרדו את מלחמת העולם השנייה, ויקבלו קצבה מיוחדת מהמדינה. שוחחתי עם ההנהגה הבכירה של כחול לבן, בני גנץ, משה יעלון וגבי אשכנזי והסברתי להם את החשיבות של קידום חוקים שיתמכו באוכלוסיה הרוסית המבוגרת".

ח"כ יואל רזבוזוב: "אני חושב שהסרטונים של לפיד ברוסית מעולים. אנחנו בתקופת קמפיין אחרי קמפיין, וצריך לעשות משהו נחמד. וזה דווקא מעלה חיוך. אני רואה את ההשתדלות שלו כשהוא שובר את השיניים ברוסית"

גם בישראל ביתנו מבטיחים להיאבק בכנסת הבאה על הפנסיות לעולים.

"כשאנחנו באים לעזור לדור ההורים שלנו, אנחנו בעצם מחזקים את מעמד הביניים, שכל הכובד הכלכלי של תשלומי המסים מוטל עליו", אומר יבגני סובה, הח"כ החדש מטעם ישראל ביתנו. "ההורים שלנו עבדו 11-12 שעות ביום, ויתרו על נסיעות לחו"ל ועל כל המותרות, כדי שלנו, הילדים, לא יחסר דבר. היום להורים האלה אין שום דבר מהמדינה, והם זקוקים לעזרה של הילדים, בעוד יש מגזרים שלמים שלא משלמים מסים ומקבלים עוד ועוד תקציבים והנחות".

אבל חוק הפנסיות היה לכם ביד במו"מ הקואליציוני, ובחרתם לפוצץ אותו על חוק הגיוס. לא היה עדיף להעביר את חוק הפנסיות ולהשלים עם חוק הגיוס?

"אנחנו ממש לא בגדנו בחוק הפנסיות ואנחנו המפלגה היחידה שתעמיד את נושא הפנסיה כתנאי בהסכמים הקואליציוניים. נכון שזה יהיה קשה יותר כי הגירעון התקציבי גדל, אבל אנחנו באים להגן כאן על דור מתוסכל, שמהווה קטר של הכלכלה הישראלית, שמשרת בצבא, עובד קשה, משלם מסים והוא סוס שסוחב על עצמו את כל המגזרים שלא עובדים. חשוב לעצור את אלה שרוצים להעמיס עוד – לקצץ בתקציבים שחשובים לו ולעלות עוד ועוד את המסים. שייקחו ממקומות אחרים הפעם".

עוד 1,510 מילים ו-1 תגובות

השולחן העגול של ברק

לפני יותר מחצי שנה, כשהבחירות לכנסת ה-21 עמדו בפתח, אהוד ברק החל לרקום את הצעד הבא שלו: בלוק מרכז-שמאל שהוא יעמוד בראשו, כמובן ● לפיד לא רצה, גנץ קיבל עצה להתרחק, וגבאי התעקש להיות ראשון ● ברק, כידוע, נשאר בטוויטר ● עכשיו הוא חוזר עם אותן תוכניות וסיכוי מחודש ● שלום ירושלמי חושף פרטים על התוכניות של האיש שאף פעם לא באמת פרש

אהוד ברק (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90
אהוד ברק

אהוד ברק לא מתייאש, או שאולי רק קצת. לפני חצי שנה, אחרי שהסתמנו הבחירות לכנסת ה-21, הוא ניסה להקים מיזם פוליטי מרשים – מפלגה דמוקרטית גדולה עם כל כוכבי המרכז-שמאל והוא בראשם, כמובן. זה לא צלח. היום הוא הרבה יותר צנוע, אבל המפלגה שהוא מנסה להקים עכשיו, עם החיבורים הנכונים, עשויה להציל לדעתו את מפלגות השמאל מהתרסקות מוחלטת.

בחזונו המוקדם ראה ברק את עצמו יושב בראש שולחן עגול ומסביבו אבי גבאי, ציפי לבני, בני גנץ, משה (בוגי) יעלון ודן מרידור. הוא רצה לחבר את כולם לתוך קולאז' של כמה מפלגות, כפי שהקים ב-1999 את ישראל אחת, וניצח בבחירות את בנימין נתניהו.

אהוד ברק ודן מרידור בעת שכיהנו בכנסת, ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)
אהוד ברק ודן מרידור בעת שכיהנו בכנסת, ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

ברק רצה לצרף לחגיגה הזו גם את יאיר לפיד. הוא אפילו שוחח איתו כמה פעמים, אבל הבין מהר מאז שלפיד לא בעניין. גבי אשכנזי לא היה אז בתכניות. בין ברק ואשכנזי אף פעם לא יהיה קשר, כנראה.

העסק נכשל, למרות שברק עשה מאמצים גדולים. החברים לא הגיעו, השולחן לא נפתח ועשן לבן לא יצא מהארובה. בדרך היו גם ויכוחים על המקום הראשון. לבני ומרידור הלכו עם ברק לאורך כל הדרך, אבל גבאי תבע את המקום הראשון ברשימה המשותפת. לימים הסכים גבאי לוותר על המקום הראשון לבני גנץ, אבל זה היה מאוחר מדי.

גנץ עצמו לא הלך עם ברק עד הסוף. בשלב מסוים הוא קיבל עצת זהב: "אל תלך עם מפלגת העבודה. אל תידבק אליהם". גנץ השתכנע, הקים את "חוסן לישראל", ועל הפתיחה קיבל 22 מנדטים בסקרים.

ציפי לבני ואהוד ברק לפני עשור – היא היתה אז שרת החוץ והוא שר הבטחון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
ציפי לבני ואהוד ברק לפני עשור – היא היתה אז שרת החוץ והוא שר הבטחון (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

ברק נשאר לבד, אבל עשה את הכל כדי להפיל את בנימין נתניהו ולא הפסיק לתקוף אותו בבוטות בכל מקום, בעיקר ברשתות החברתיות. הוא לא הצליח. אחרי הבחירות ב-9 באפריל נדם קולו, אחרי שהבין כמו כולם כי הימין ניצח ונתניהו עומד להקים את הממשלה.

כאשר הכנסת התפזרה לפני שלושה שבועות, ברק התעורר לחיים. הוא חידש את הפעילות, אבל בסגנון שונה וגם מתוך לקחים והנחות עבודה עדכניות. ברק מבקש הפעם לרענן מחדש את מפלגתו, "עצמאות". הפלטפורמה כבר קיימת. ברק הקים את "עצמאות" ב-2011 אחרי שפרש ממפלגת העבודה והצטרף לממשלת נתניהו.

הרעיון של ברק הוא לבנות בלוק טכני של שלוש מפלגות משמאל לכחול-לבן: העבודה, העצמאות ומרצ. בלוק כזה עשוי להציל את מפלגת העבודה ומרצ מאובדן בקלפי

ברק צירף אליו בינתיים את החברים מהסיבוב הקודם. הוא שוחח עם ציפי לבני ויצר קשר מחודש עם דן מרידור. גם האלוף (מיל.) יאיר גולן בתמונה. הרעיון של ברק הוא לבנות בלוק טכני של שלוש מפלגות משמאל לכחול-לבן: העבודה, העצמאות ומרצ. בלוק כזה עשוי להציל את מפלגת העבודה ומרצ מאובדן בקלפי. שתיהן עומדות היום על סף אחוז החסימה.

מי יעמוד בראש האיחוד הזה, שאולי יקראו לו המחנה הציוני-דמוקרטי? ב-2 ביולי יתקיימו פריימריז במפלגת העבודה. אם עמיר פרץ ינצח, אין סיכוי שהוא יוותר לברק על המקום הראשון. בין השניים הללו קיימים משקעים עצומים, מאז כינה ברק את המיפקד שעשה פרץ לפני שניצח בפריימריז בעבודה "מיפקד הארגזים" (2005). כאשר ברק התמודד על ראשות העבודה (2007) תמך פרץ ביריבו, עמי איילון.

אהוד ברק ועמיר פרץ בקבינט המדיני-בטחוני ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)
אהוד ברק ועמיר פרץ בקבינט המדיני-בטחוני ב-2012 (צילום: אורי לנץ/פלאש90)

בזמן האחרון השניים התפייסו וברק מגלה נדיבות ואורך רוח כלפי פרץ. ברק גם מרעיף שבחים על איציק שמולי וסתיו שפיר, יריביו של פרץ במירוץ להנהגת העבודה. אם שמולי ייבחר, הוא אולי יסכים למסור לברק את ההנהגה.

ברק בינתיים מדבר גם על מרצ, שם יתקיימו הפריימריז ביום חמישי הקרוב. לכולם ברור היום כי אם הערבים ירוצו בגוש אחד, בניגוד לפעם הקודמת, מרצ עלולה להתדרדר מתחת לאחוז החסימה. הבלוק שמתכנן ברק עשוי להציל גם אותה.

צריך לזכור, שלושה חברי כנסת נגרעים מרשימת העבודה: אבי גבאי, טל רוסו וחיים ילין. האם ברק, לבני ויאיר גולן יתפסו את מקומם? האם מרצ תשתלב בלית ברירה? זו, לפחות, התכנית החדשה של אהוד ברק. כך הוא יציל את העבודה ומרצ, יחזור לתמונה הפוליטית ואולי יפיל את נתניהו.

ברק הוא אוטוריטה ביטחונית, יש לו מעמד יוצא דופן שאין לאיש במחנה הדמוקרטי. ברק אמנם לא בחיר, אבל הוא תמיד יהיה הבכיר

וגם אם ברק לא יהיה במקום הראשון בבלוק שהוא מתכנן, הוא תמיד יהיה במרכז הסיפור. בדיוק כמו דוד בן-גוריון בממשלת משה שרת, כמו משה דיין בממשלת לוי אשכול, וכמו אריאל שרון בממשלת מנחם בגין אחרי מלחמת לבנון. ברק הוא אוטוריטה ביטחונית, יש לו מעמד יוצא דופן שאין לאף אחד במחנה הדמוקרטי הזה. ברק אמנם לא בחיר, אבל הוא תמיד יהיה הבכיר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 646 מילים

לברק אין בוחרים, אבל יש לו את האש

BARAK2-1
ברק מסביר למחבר בדיוק מה צריך לעשות

ג'ורג' אורוול כינה את הפוליטיקה "ערימה של שקרים, התחמקויות, איוולת, שנאה וסכיזופרניה". אין תיאור קולע מזה לישראל הממתינה לבחירות החוזרות

דיי ברור שמנהיגי האופוזיציה עולים על בנימין נתניהו בכל הנוגע לאתיקה האישית, אבל הם סובלים מנחיתות בתכונות החשובות שאורוול זיהה.

לראש הממשלה יש יתרון בעוד שני עניינים שעשויים להיות קריטיים עוד יותר מאשר בתקופתו התמימה של אורוול: היבריס אישי ואובססיה לשלטון.

בימינו, עם תקשורת מוחלשת וגישה ישירה להמונים, הקול שזוכה להישמע הוא לרוב הצווחני ביותר. צריך הרבה אנרגיה להפיק רעש שכזה. זה עוזר אם אתה מאמין שאין לך שני בכל כדור הארץ, ושהיקום עצמו משווע לניצחונך בקלפי.

המלך הצרפתי לואי ה-14 צוטט כאומר "המדינה היא אני" (l'etat, c'est moi), אבל מעניין לגלות שהצהרות ישירות כאלה הן עניין דיי נדיר. אפילו הפשיסטים ריסנו עצמם מעט.

אני זוכר ששמעתי את דונלד טראמפ חוזר ואומר "רק אני יכול לתקן את המצב" בוועידה הרפובליקנית בשנת 2016.

אני ממש שפשפתי את האוזניים. הבנתי שמשהו מאוד לא בסדר עם האיש – אבל גם שעם תעוזה מדהימה שכזו הוא עלול איכשהו להצליח.

מנהיגי האופוזיציה בישראל יותר מדי שפויים, אינטליגנטיים ויודעי היסטוריה מכדי לחשוב כך, והם לא טובים בלהעמיד פנים.

הם גם נכשלים במבחן האובססיה. יש גבול למה שיגידו ויעשו. נראה שיש להם כבוד, לעצמם ולקהל. אפשר לדמיין אותם מתפטרים באלגנטיות בעקבות חשד לפלילים.

ייתכן כי נגדם עומד אדם ללא אילוצים כאלה. לכאורה, הוא ישקר בצורה משכנעת ללא נקיפות מצפון (למשל, כאשר הכחיש בבוז שיחתור לחסינות, ומיד אחר הבחירות באפריל עשה זאת). הוא יסית נגד ערבים ונגד שמאלנים ונגד מוסדות המדינה (ע"ע ההאשמות התכופות לציד מכשפות מצד המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט).

נדמה שנתניהו היה מוכן לבלוע דג פיראנה בשידור חי אם הדבר היה מסדר לו את פסקת ההתגברות. אין תחושה כזאת עם בני גנץ, גבי אשכנזי, משה יעלון או אפילו יאיר לפיד (הלהוט הרבה יותר).

מבין כל הדמויות המרכזיות המתנגדות לנתניהו, רק אחד משתווה לו בתחומי היהירות והאובססיה. לא נראה שזה בדיוק זמנו, אבל יהיה מעניין לראות מה יילד יום.

ישבתי לראיון עם האיש לפני שנים, ותוך כדי שיחה חשתי שמשהו מוזר. לקח לי זמן עד שהבנתי שאהוד ברק מדבר על עצמו בגוף שלישי. נפוליאון קטן בתוכו צמח עוד קצת עם כל מילה.

הוא גם צדק בכל מה שאמר. היו אלה הימים הראשונים של האינתיפאדה השנייה ב -2001. המדינה בערה, ברק הובס זה עתה על ידי אריאל שרון, והוא ביכה את הבזבוז (ללא חרטות, כסוג של פובליציסט מבריק החף מאחריות).

הוא ניבא שהכאוס יימשך שלוש או ארבע שנים. הוא אמר שישראל תקבור מאות והפלסטינים אלפים, ואז יחזרו שני הצדדים לנקודת ההתחלה. הוא תיאר את הנקודה כבחירה בין מדינה דו-לאומית לא-דמוקרטית בתחילת דרכה, לבין גרסה של ההפרדות שהציע בטאבה בשלהי כהונתו.

זה בדיוק מה שקרה, וזה בדיוק המקום שבו אנחנו נמצאים.

ברק, שניצח את נתניהו בקמפיין חזק ב-1999, גם הוציא את ישראל מלבנון, ובזאת תיקן את אחת הטעויות הקשות של הימין.

אבל השמאל נוטה להיות יותר שכלתני וחילוני. זה מוביל להלקאה עצמית, לסיבוך יתר ולכאוס. בניגוד לבייס של הליכוד, שנראה נאמן לביבי בלי קשר לבושות שהוא עושה, הם הפנו עורף לברק בשנייה שבית הקלפים התמוטט עליו.

רבים אינם יכולים לסלוח לברק על הכרזתו לאחר פסגת קמפ-דייוויד הכושלת ב -2000, כי אין "פרטנר". זה נתן לימין נשק יעיל וזה לא היה חכם. אבל במבט לאחור, בנוגע ליאסר ערפאת לפחות, אפשר להבין אותו.

וברק בהחלט עשה שורה של טעויות פוליטיות. הוא עצבן את רוב בעלי בריתו בחוסר רגישות והתנהלות קיסרית (כפי שעשה ועושה גם נתניהו, כמובן).

כשר הביטחון ב-2008 הוא "בגד" באולמרט ודחף להתפטרותו בשל חקירה משטרתית, ממש בימים שהלה החיה את תכנית השלום של ברק עצמו. בתור בחור שכביכול יודע להרכיב שעונים, זה לא היה מבריק.

נתניהו זכה בבחירות כמה חודשים לאחר מכן. ברק הצטרף אליו כראש מפלגת העבודה, אבל לימין היה רוב. ברק היה מסונדל, מאמצי השלום לא באמת חודשו, וישראל והפלסטינים עלו על פסים אסוניים.

ברק מחוץ לפוליטיקה מאז שנת 2013. רזה ומזוקן כעת, הוא מחפש דרך חזרה, לקראת הבחירות החוזרות. יצאתי מאירוע סגור איתו ברושם חד-משמעי שהוא היה מחדש את תהליך השלום. שלא כמו ראש הממשלה המכהן, הוא מבין היטב שהסטטוס-קוו הוא פשע, נגד הפלסטינים ונגד הציונות גם כן. גם ההיבריס והאובססיה עדיין שם.

מי שעוקב אחרי הטוויטר של ברק מודע ללהיטותו לקרוע את המסכה מעל פניו של ראש הממשלה.

"למיליוני ישראלים נמאס שאין מי … שמוכן להיכנס לזירה ולהיאבק … מאבק בוטה ואכזרי ככל שיידרש – עד שננצח," אומר בסרטון אחד. "לרפא את פצעי ההרס והרוע שזרע".

רוב מנהיגי האופוזיציה מסרבים לדבר בבהירות כזו, מחשש לאבדן סיכוי למשוך קולות מ"הימין הרך". הזהירות המופלגת לא עבדה ב-9 באפריל, ואם יחזרו עליה היא כנראה תיכשל שוב ב-17 בספטמבר.

אומרים שברק רוצה להוביל מפלגה חדשה או איחוד כלשהו בשמאל. אני מניח שישמח לחבור לכחול לבן אם הרביעייה הייתה מוכנה להפוך לחמישייה.

הכל אפשרי, אבל בלי נסיקה בסקרים אני לא כל-כך רואה את זה קורה. ועדיין, כדאי מאד ללמוד מהלהט ומהחדות של האיש.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 746 מילים

כחול בלי לבן

הקרע שנגלע בין ראשי כחול-לבן רק מסמן את הפירוק שבדרך ● למעשה, התסכול והריבים החלו במפלגה כבר במערכת הבחירות הקודמת ● שלום ירושלמי חושף פרטים חדשים מאחורי הקלעים על הנסיבות שהובילו לאיחוד - ועל אלו שעלולות לתרום לפיצול הבלתי נמנע ● פרשנות

ראשי מפלגת כחול-לבן: משה יעלון, יאיר לפיד, בני גנץ וגבי אשכנזי (צילום: פלאש90)
פלאש90

הקרע שנגלע בין ראשי כחול-לבן רק מסמן את הפירוק שבדרך ● למעשה, התסכול והריבים החלו במפלגה כבר במערכת הבחירות הקודמת ● שלום ירושלמי חושף פרטים חדשים מאחורי הקלעים על הנסיבות שהובילו לאיחוד - ועל אלו שעלולות לתרום לפיצול הבלתי נמנע ● פרשנות

הקרע הנוכחי בראש מפלגת כחול-לבן, שנחשף השבוע במלוא כיעורו, רק מסמן את הפירוק שבדרך.

בתחילת מאי חשפנו בזמן ישראל את הביקורת הקשה שהושמעה במפלגה על יאיר לפיד בעקבות המתקפות שלו על החרדים. "אני לא יודע מה עובר על לפיד", אמר אז אחד מחברי הכנסת הבולטים של הסיעה, שאינו איש יש-עתיד.

יאיר לפיד (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
יאיר לפיד (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

"אנחנו הרי רוצים להגיע פעם לשלטון. אנחנו חייבים את החרדים איתנו. התחלנו לבנות מולם ערוץ במהלך מערכת הבחירות. היינו נותנים להם כל מה שהם רוצים אם היינו מקבלים מהנשיא את המנדט להקים ממשלה, ולפיד יודע את זה. עכשיו לפיד מסכסך ומרחיב מולם את הקרע? בשביל מה?".

הדברים נכתבו אז בעקבות שורת התבטאויות של לפיד זמן קצר אחרי הבחירות – נגד החרדים, כושר ההשתכרות שלהם, חוק הגיוס וגם על היחס לקהילה הרפורמית. בינתיים הכנסת התפזרה, אנחנו הולכים לבחירות חדשות והביקורת הפנימית נגד לפיד בכחול-לבן מתגברת, וגם מטיחי הביקורת נחשפים. משה (בוגי) יעלון, מספר שלוש ברשימה, צוטט השבוע כמי שאומר כי "הרוטציה בין גנץ ולפיד גורמת לנו נזק. עדיף שלפיד יוותר".

המתח הולך ומצטבר, ולא החל רק לאחרונה. התסכול בכחול-לבן והמחלוקות הקשות בין המרכיבים השונים פרצו כבר בזמן מערכת הבחירות הקודמת. אז היה מי שפקפק בתועלת החיבור בין לפיד ובין גנץ ויעלון. את ההתנגדות ללפיד ביטאו בעיקר היועץ האסטרטגי הקרוב של גנץ, רונן צור, ובהמשך הצטרף אליו גם ח"כ חילי טרופר, איש אמונו של גנץ.

רונן צור (צילום: יחצ)
רונן צור (צילום: יחצ)

"אני לא יכול למכור לציבור מועמד שמקבל שלושה אחוזי תמיכה בהתאמה לראשות הממשלה", אמר צור לגנץ. צור הפעיל את מירב ההשפעה כדי להוציא את לפיד מהתכניות, ולהביא במקומו לכחול-לבן את אורלי לוי-אבוקסיס. צור גם הזמין סקר שלימד כי החיבור גנץ-יעלון-אבוקסיס-גבי אשכנזי שווה 32 מנדטים. "תנו ללפיד לרוץ לבד, הוא יזכה ב-11-10 מנדטים. אחר כך נצרף אותו לקואליציה", הציע צור.

הרעיון תפס בהתחלה. גנץ ואנשיו שוחחו עם יעלון, שהסכים לפנות את המקום השני ברשימה לטובת אבוקסיס. מי שטרפדה את כל העסק הייתה אבוקסיס עצמה, שדרשה מקומות רבים ברשימה, ונפגעה מכך שיש ליעלון יותר נציגים ממה שמציעים לה. בכחול-לבן סברו אז, ואולי בצדק, כי אבוקסיס אינה מוכנה להצטרף למפלגת מרכז-שמאל שתפיל את שלטון הליכוד, וכי השייכות והחיבור שלה היו תמיד לימין, מאז ימי ילדותה בבית שאן.

הדרך ללפיד נסללה, אבל היה צריך לסלק הרבה אבני נגף ולשפוך טונות של אספלט על הכביש בין ראש העין של גנץ ורמת אביב ג׳ של לפיד. כאן גם נולד סיפור הרוטציה הבעייתי בין גנץ ולפיד. לפיד עצמו הוא מתנגד מובהק למנהיגות דואלית בכל מפלגה וכמובן לרוטציה. הוא סבור כי מבנה כזה הרס את המחנה הציוני, את ש"ס, ובעצם כל מפלגה דו-ראשית אחרת בארץ ובעולם.

לפיד עצמו הוא מתנגד מובהק למנהיגות דואלית בכל מפלגה וכמובן לרוטציה. הוא סבור שמבנה כזה הרס את המחנה הציוני, את ש"ס, ובעצם כל מפלגה דו-ראשית בארץ ובעולם

גם אחרי האיחוד ניסה צור למתן את לפיד, ואת היחס שלו לחרדים. "אנחנו לא יכולים להשיג שלטון עם מינוס 30 מנדטים", הוא אמר לו. "אתה שם איקס על החרדים, והם עליך. עם הערבים אין לנו שום חיבור. זה לא ילך". לפיד לא השתכנע, כנראה, ולקראת הבחירות החוזרות בספטמבר, הוא זה שסלל את דרכו של היועץ צור החוצה.

בכל מקרה, בכחול-לבן קיוו, ועדיין מקווים, כי אם הנשיא יטיל את הקמת הממשלה על גנץ, הם יוכלו להתגבר על הווטו שהטילו החרדים על לפיד. "אנחנו יכולים להגיד להם שלפיד יהיה שר חוץ, ולא תהיה לו שום נגיעה – לא להחלטות תקציביות ולא למאבקים דתיים", אומר לזמן ישראל מקורב לגנץ. "נסביר להם שלפיד יסתובב בעולם ואת הקשר איתם יקיימו גנץ, יעלון ואשכנזי".

חברי הסיעה מתכנסים, לפיד נוסע לחו״ל

במהלך מערכת הבחירות הקודמת לקח לפיד לידיו את המושכות על הקמפיין והחליט להתמקד בנושאים כלכליים וחברתיים כמו המצוקה בבתי החולים. כולם התמקדו במסר השגוי לפיו המפלגה הגדולה היא שתקים את הממשלה. העניין הצליח, כחול-לבן זכתה ב-35 מנדטים – הישג שיא שאיש אינו חושב שיחזור על עצמו. אבל היכולת להקים קואליציה אינה קיימת. שוב, בגלל הווטו ההדדי של לפיד על החרדים וההיפך.

גבי אשכנזי (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)
גבי אשכנזי (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

המתקפה של יעלון על לפיד אינה מפתיעה, כאמור, אבל היא עוררה אתמול (חמישי) זעם בכחול-לבן מסיבה אחת: אין הרבה סיכוי שהיא תעזור. הרוטציה לא תבוטל ולכן הטענה היא שיעלון פוגע במפלגה ללא תכלית. לקראת הבחירות עשויות לחול עוד התפתחויות שיחריפו את המשבר במפלגה. "כחול-לבן עלולה לאבד מנדטים לליברמן ואולי לעבודה", מתאר גורם במפלגה תסריט אפשרי, "ואז גם מעמדו של גנץ יהיה בסכנה ויהיה מי שידרוש להעמיד בראש הרשימה את אשכנזי".

אשכנזי, אגב, יעמוד בראש מטה יום הבחירות של כחול-לבן.

"כחול-לבן עלולה לאבד מנדטים לליברמן ואולי לעבודה", מתאר גורם במפלגה תסריט אפשרי, "ואז גם מעמדו של גנץ יהיה בסכנה ויהיה מי שידרוש להעמיד בראש הרשימה את אשכנזי"

ביום ראשון האחרון התכנסו כל חברי הכנסת של הסיעה לישיבה מרתונית בכפר הירוק. לפיד עצמו נסע לחו"ל ולא נכח באירוע. הרפיון האופוזיציוני הידוע של כחול-לבן מול נתניהו והליכוד עלה בדיון, והיו חברי כנסת שטענו כי גנץ צריך להתחיל לזוז, לרדת לשטח ולחרוך את האולפנים. גנץ השיב שהוא לא עובד בלחץ, ויחליט על האסטרטגיה והקמפיין הנכונים רק אחרי שיסיים את הסקרים והמחקרים סביב קו ההסברה הרצוי.

אחרי הישיבה ביום ראשון טסו גנץ וישראל בכר, יועץ הסקרים של כחול-לבן, לארצות הברית. גנץ נפגש שם עם יועצים אסטרטגיים שאותם הוא רוצה לייבא לקמפיין. ברביעי בערב השניים חזרו, אבל עוד לא חתמו עם איש.

ואולי הם בכלל צריכים מגשר או יועץ ליישוב סכסוכים, ולא קמפיינר אמריקני שיעלה מיליונים וירוץ קדימה בסגנון טראמפ, אבל המפלגה תישאר מאחור.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 839 מילים

כחול לבן: ממשיכים יחד, כולל רוטציה בין גנץ ללפיד

בכירי המפלגה התכנסו הערב כדי לדון בהיערכות לבחירות והוציאו הודעה על המשך באותה מתכונת ● בחדשות 12 דווח שיעלון ואשכנזי פחות נלהבים מהרוטציה בין לפיד לגנץ ● עמיר פרץ יתמודד על ראשות העבודה

בכירי כחול לבן בישיבת סיעה בכנסת, 27 למאי 2019 (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)
יונתן סינדל / פלאש 90
בכירי כחול לבן בישיבת סיעה בכנסת, 27 למאי 2019

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

איימן עודה הפגין גם אומץ לב ציבורי וגם תבונה פוליטית

איימן עודה נואם בהפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90
איימן עודה נואם בהפגנת האופוזיציה ברחבת מוזיאון תל אביב

עימות פנימי מכוער התרחש בסיעת כחול-לבן בזמן ההכנות לקראת ההפגנה שהיא קיימה, יחד עם מפלגות אופוזיציה אחרות, במוצאי-שבת ברחבת מוזיאון תל-אביב ושהתבררה, בסופו של דבר, כהישג מרשים.

כבר בשלב הראשון של הכנותיהם החליטו מארגני ההפגנה כי רשימת הנואמים בה תכלול את ראשי המפלגות המתנגדות לתכניותיו של בנימין נתניהו בכל הקשור למערכת המשפט.

הרשימה שהוכנה כללה לכן את בני גנץ, יאיר לפיד ומשה יעלון – שהם ראשיהן של שלוש המפלגות המרכיבות את כחול-לבן – ולצידם גם את אבי גבאי, יו"ר מפלגת העבודה, ותמר זנדברג, יו"ר מרצ.

העימות הפנימי בסיעת האופוזיציה הגדולה ביותר נסוב סביב השאלה האם לשתף, כנואמים בהפגנה, גם נציגים מטעם מפלגות האופוזיציה המייצגות את האוכלוסייה הערבית בישראל.

ח"כ עופר שלח, מראשי חטיבת יש עתיד בסיעת כחול-לבן, סבר שיש להזמינם. הוא שוחח עם  ח"כ איימן עודה, יו"ר חד"ש, והזמינו לנאום בהפגנה. עודה התייעץ על כך עם חבריו ולאחר זמן-מה השיב להזמנה בחיוב.

אלא שבינתיים נתקלה יוזמתו של שלח בהתנגדותו הנחרצת של ח"כ משה יעלון, העומד בראש חטיבת תל"ם בכחול-לבן. ראש הסיעה המאוחדת, ח"כ בני גנץ, קיבל בשלב הזה את דעתו של יעלון, והדבר אילץ את שלח להשתמש בתירוץ ילדותי ומופרך ("תשובתו החיובית של עודה התקבלה אחרי שרשימת הנואמים כבר נסגרה") כדי לבטל את השתתפותו בהפגנה של יו"ר חד"ש.

בשלב הזה קרה משהו בלתי-צפוי וחלקים גדולים מהציבור שאמור היה להשתתף בהפגנה הגיב על ההתפתחויות הללו בצורה שונה מזו שראשי כחול-לבן ציפו לה.

ביקורת מפתיעה על החלטתם לשוב ולהדיר, פעם נוספת, את הציבור הערבי החלה לפתע להישמע מכיוונים שונים. יותר ויותר אישים ופרשנים החלו להזכיר לראשי כחול-לבן עובדה פוליטית פשוטה –  בלי שיתופם של נציגי הציבור הערבי אין למתנגדי נתניהו כל סיכוי להביא לשינוי במציאות הפוליטית בישראל.

וכך קרה כי במהלך השבת, ברגע האחרון ממש, הבין גנץ שהפעם, הדרת הערבים תהיה טעות קשה. שעות אחדות לפני תחילת ההפגנה הוא טילפן לעודה והזמינו לנאום. עודה נענה מייד.

לכאורה, היה זה צעד אמיץ מצידו של הרמטכ"ל לשעבר, שבכל צעדיו הקודמים בפוליטיקה בחר להתעלם, באופן כמעט מופגן, מקיומה של אוכלוסייה ערבית בישראל. אלא שגנץ קיבל בסך הכל החלטה מתבקשת ומובנת-מאליה, שלא נדרש עבורה אומץ לב רב במיוחד.

בדיעבד, ולאור האופי שלבשה ההפגנה ברחבת המוזיאון, לא קשה להגיע למסקנה שלא בני גנץ אלא איימן עודה היה זה שנקט בצעד אמיץ ביותר.

גנץ, שהיה ראשון הנאומים בהפגנה, אמר למאזיניו שזו הפעם הראשונה בחייו שהוא משתתף בהפגנה. עודה, שנאם מייד אחריו, אמר שהוא השתתף בחייו כבר "באלף הפגנות" והגדיר עצמו, בחיוך, כ"מפגין סדרתי".

קרוב לוודאי, עם זאת, שאף אחת מבין אלף ההפגנות בהן השתתף בעבר לא הייתה דומה, ולו במשהו, להפגנה שהשתתף בה במוצאי שבת בתל-אביב, שהתבררה בסופו של דבר כמרשימה ביותר.

המאפיינים שייחדו אותה בין אלף ההפגנות שלו הם שהפכו את החלטתו של יו"ר חד"ש להשתתף בה להחלטה אמיצה, הראויה למידה רבה מאוד של הערכה.

ראשית – בגלל הרכב הנואמים שלה. שניים מבין הנואמים בהפגנה, גנץ ויעלון, הם רמטכ"לים לשעבר (ויעלון גם שר ביטחון לשעבר) שהובילו את צה"ל לכמה וכמה מתקפות, במיוחד בעזה, בהן נהרגו מאות ואולי אף אלפי אזרחים פלסטיניים חפים מכל פשע. נואם שלישי בהפגנה, יאיר לפיד, הוא האיש שלפני שנים מעטות החיל על עודה וחבריו את כינוי הגנאי המכוער והמעליב "הזועביז".

מנהיג פלסטיני בישראל זקוק למנות גדושות מאוד של אומץ-לב ציבורי כדי להתייצב לצדם של גנץ, יעלון ולפיד על במה אחת, תוך התגברות על הידיעה כי הדבר יעורר עליו ביקורת בסביבתו הקרובה, ואולי גם בקרב מצביעיו. ח"כ עודה ניחן כנראה באומץ הלב הזה.

שנית – בגלל "חומת מגן לדמוקרטיה", הסיסמה הקשה-מאוד-לעיכול שעיטרה את במת הנואמים. סביר להניח שבטנו של עודה התהפכה מספר פעמים כשעלה לבמה המעוטרת בסיסמה מיליטריסטית הגוזרת גזירה שווה בין ההגנה על המרחב הדמוקרטי בישראל לבין מבצע צבאי ברוטלי, באמצעותו חיסל ראש הממשלה אריאל שרון ב-2002 את מעט העצמאות ממנה נהנתה עד אז הרשות הפלסטינית.

שלישית – בגלל ים דגלי הכחול לבן שהתנופפו מול עיניו של מי שרגיל להפגין, בדרך כלל, מול ים של דגלים פלסטיניים.

ורביעית – גם בגלל התרבושים המגוחכים שרבים מהמפגינים החליטו, באקט של אוריינטליזם עלוב, לחבוש על ראשם.

החלטתו של איימן עודה לנאום בהפגנה, למרות כל ארבעת מאפייניה אלה, הקרינה לא רק אומץ-לב ציבורי אלא גם, ואולי בעיקר, תבונה פוליטית.

מאז נודעו תוצאות הבחירות לכנסת מרבים ראשי מרצ המוכים – וגם כמה משרידי מפלגת העבודה המובסת – להרהר בקול רם על ההכרח לכונן ברית פוליטית אמיתית בין החלק הליברלי של הציבור היהודי לבין הציבור הערבי בישראל.

בהחלטתו להתייצב במוצאי שבת על הבמה בתל-אביב הוכיח איימן עודה עד כמה הוא מוכן להרחיק לכת כדי שאפשר יהיה ליצור את הברית הזאת, שבלעדיה לא ניתן יהיה להציל את מה שנותר מהדמוקרטיה בישראל. עכשיו הגיע תורם של מנהיגי מרצ להוכיח לציבור הערבי שהם מוכנים להרחיק לכת במידה שווה.

התגובה החיובית הנלהבת בה קיבלו רבים ממשתתפי ההפגנה את איימן עודה ואת דבריו הוכיחה, אגב, שלברית הזאת יש יותר תומכים בקרב הציבור הליברלי מאשר בקרב מנהיגיו.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0
עוד 740 מילים
סגירה