מי שביקש לדעת איך זה ייראה וירגיש במציאות אם וכאשר תושלם ההפיכה המשטרית, ופוליטיקאים יוכלו להעמיד אל עמוד הקלון – מילולית, לא כדימוי – את אנשי מערכת אכיפת החוק, קיבל אתמול (שלישי) טעימה מרה מהתרחיש הדיסטופי.
בוועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון, חקרה עורכת דינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, במשך שעה ארוכה, את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט. אף שזו זכותו המלאה של נתניהו לזמן עדים ולחקור אותם באמצעות עורכי דינו, בשלב הנוכחי של עבודת הוועדה, שרתה באולם תחושה סוריאליסטית.
נתניהו הוא אחד מ־18 נושאי המשרה שהוזהרו על ידי הוועדה. מנדלבליט לא רק שלא הוזהר, אלא אפילו לא הוזמן להעיד בפני הוועדה בסבב הראשון של העדויות, כשהוועדה עצמה בחרה את העדים הרלוונטיים.
עורכת הדין רינה מיוחס, באת כוחו של נתניהו, ומנדלבליט התנצחו במשך שעה ארוכה. בשדה הרציונלי, הפורמלי, לא ברור אם נתניהו הפיק תועלת כלשהי מעדותו של מנדלבליט. קשה לראות איך הדברים שמיוחס הצליחה לחלץ ממנדלבליט יעזרו לנתניהו לחמוק ממסקנות חריפות של הוועדה בעניינו.
בשדה הרציונלי, הפורמלי, לא ברור אם נתניהו הפיק תועלת כלשהי מעדותו של מנדלבליט. קשה לראות איך הדברים שמיוחס הצליחה לחלץ ממנדלבליט יעזרו לנתניהו לחמוק ממסקנות חריפות של הוועדה בעניינו
אך בשדה הציבורי, הפסיכולוגי, התקשורתי – נראה שמיוחס יכולה לתת לעצמה ציון לשבח. היא הצליחה להוציא את מנדלבליט מאיזון, ללעוג לו, להציגו כמשפטן ומנהל רשלן, מפוזר ומבולבל, ולכרסם במידה ניכרת מהילת המקצוענות שעמה נכנס לחדר כל מי שאחז אי־פעם בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
לא ברור אם באמת אין כימיה בין המשפטנים הללו, או שבכוונת מכוון מיוחס הצליחה לבזוק טיפות של רעל לתוך הדיאלוג ביניהם. היא נכנסה לדבריו, הרימה את קולה, העירה הערות עוקצניות תוך כדי שמנדלבליט מתרעם, שוב ושוב, על כך שהפרקליטה הנכבדה ממטירה עליו עוד ועוד שאלות אך לא מאפשרת לו להשיב. "לא באתי לשמוע אותך נואם", היא העירה לו בשלב מסוים, "זה לא האירוע".
שוב ושוב נאלצה יושבת ראש הוועדה, השופטת בדימוס דבורה ברלינר, לשמש כגננת. "עורכת דין מיוחס, שימי נקודה. עכשיו בואי נשמע את התשובה", היא אמרה כשזרם השאלות של הפרקליטה ליועץ לשעבר הלך והתגבר.
כשמיוחס פנתה אל היועץ לשעבר כ"ד"ר מנדלבליט", הוא מצא לנכון לתקן אותה – "פרופסור מנדלבליט". ברלינר עשתה הפרדת כוחות: "אני חייבת להפסיק את הדו־שיח הזה, יותר נכון – דו־קרב".
בפרקליטות ובמשרד המשפטים מתנהלים מאות הליכים משפטיים במקביל, ושורה ארוכה של גורמים במעלה ההיררכיה מוסמכים לקבל החלטות. בלשכת ראש הממשלה יש רק גורם אחד מחליט
מעבר לסגנון החקירה מעורר הדחייה, בכל זאת ניסתה עורכת דינו של ראש הממשלה להשיג כמה הישגים ממשיים – הראשון היה כשהעמיקה חקור בשאלה האם מנדלבליט ידע בזמן אמת על האופן שבו טופל במשרד המשפטים ובפרקליטות ההליך המשפטי בעניין הר מירון, שנים אחדות לפני האסון, שבמסגרתו עלתה על הפרק שאלת הפקעת הבעלות על שטח ההר.
היא קפצה כמוצאת שלל רב על תשובתו של מנדלבליט, שלא עודכן בזמן אמת מאחר שלא היה מדובר בנושא דרמטי. ההקשר ברור, אם היועץ יכול להרשות לעצמו לא להיות מעודכן באופן אישי במהלכים משפטיים בנושאים הנוגעים להר מירון, הרי שבוודאי שראש ממשלה יכול לטעון שלא עודכן ולא ידע, מאחר ש"איש לא משך בדש בגדו".
עניינית, לא בטוח שההשוואה הזו מחזיקה מים. בפרקליטות ובמשרד המשפטים מתנהלים מאות הליכים משפטיים במקביל, ושורה ארוכה של גורמים במעלה ההיררכיה מוסמכים לקבל החלטות. בלשכת ראש הממשלה יש רק גורם אחד מחליט, וכל היתר תפקידם לייעץ ולסייע לו. אך ככותרת פופוליסטית – מיוחס ניצחה את הסיבוב הזה.
האסטרטגיה של נתניהו ביחס לוועדת מירון ברורה – ציבורית, הוא מבקש לזרוק את האחריות על "המשפטנים" ו"הפקידים" שהם, ולא הוא, האחראים האמיתיים לאסון. משפטית, הוא מבקש לטשטש את חלקו, לפזר את האחריות על שורה ארוכה של גורמים, וכך אולי לשכנע את הוועדה למתן את המסקנות הצפויות נגדו. פוליטית, הוא כבר מכין את הקרקע לקמפיין נגד הוועדה עצמה, אם זו תחליט בכל זאת להפנות אליו את החיצים.
היועץ, שנתן הופעה מגומגמת והססנית בוועדה, חזר שוב ושוב על המילים "זה לא נכון", ופנה אל ברלינר בטרוניה על כך שלא מאפשרים לו לתת תשובות מלאות לשאלות שמיוחס מטיחה בו
מיוחס גם ניסתה לצייר את מנדלבליט כמי שפעל משיקולים זרים והעלים עין מהתנהלות הרב שמואל רבינוביץ, הממונה על הכותל המערבי והמקומות הקדושים, שאותו כינתה – חבר אישי קרוב של מנדלבליט.
היועץ, שנתן הופעה מגומגמת והססנית בוועדה, חזר שוב ושוב על המילים "זה לא נכון", ופנה אל ברלינר בטרוניה על כך שלא מאפשרים לו לתת תשובות מלאות לשאלות שמיוחס מטיחה בו. עניינית, הוא הדף את הטענה שרבינוביץ היה בן בית בלשכת היועץ, ושהתקיימה ביניהם אי־פעם שיחה בעניין הפקעת הר מירון.
בסופו של דבר, הרגע הקשה ביותר בעדותו של מנדלבליט לא היה בתשובות לשאלותיה של עורכת הדין של ראש הממשלה, אלא דווקא לקראת סיום עדותו, כשחבר הוועדה, האלוף במילואים שלמה ינאי הפנה אליו כמה שאלות נוקבות, בסגנון צונן וענייני.
לאחר שהוקמה ועדת החקירה הממלכתית לעניין אסון מירון על־ידי ממשלת בנט–לפיד, החליט היועץ – אז עדיין בתפקידו – להשהות את החקירה הפלילית בעניין האחריות למותם של 45 המתפללים, עד לאחר תום עבודתה של ועדת החקירה הממלכתית.
הרגע הקשה ביותר בעדותו של מנדלבליט לא היה בתשובות לשאלותיה של עורכת הדין של ראש הממשלה, אלא דווקא לקראת סיום עדותו, כשחבר הוועדה, האלוף במילואים שלמה ינאי הפנה אליו כמה שאלות נוקבות
ינאי תהה מדוע היועץ מנע אפילו עריכת תחקיר מבצעי משטרתי בנושא, כשהרי ברור שוועדת החקירה הממלכתית עתידה לקיים את חקירתה במשך תקופה ממושכת. למעשה, כלל לא ברור שתהיה תוחלת לחקירה פלילית כלשהו, אם זו תוצא מהקפאתה לאחר כמה שנים.
מנדלבליט, ששוב הפגין את תפיסת העולם הסנגוריאלית שלו, נדחק להסביר שכל החלטה אחרת הייתה מביאה לשיבוש עבודת ועדת החקירה, שנראתה לו חשובה יותר מאשר בירור האחריות הפלילית. ינאי השיב, קר כקרח: התשובה שלך נשמעת סבירה לחלוטין, אלמלא ההילולה במירון היא אירוע החוזר על עצמו פעם בשנה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם