הסרט החדש של הבמאי היהודי־בריטי ג'ונתן גלייזר בן ה־58 כבש את פסטיבל קאן 2023 – וזכה לשש דקות של מחיאות כפיים בעמידה אחרי הקרנת הבכורה העולמית.
"The Zone of Interest" – שזכה בפרס השני בחשיבותו בפסטיבל, פרס הגרנד פרי – הוא סרט הגות מעמיק ומצמרר, המתאר את האפלה האנושית. מדובר בסרט שואה מקורי המבוסס על הסקרנות שלנו לראות – או ליתר דיוק להתעמת – עם הרוע הבלתי נראה והבלתי נתפס ביותר.
סרט השואה המטריד – והמבריק מבחינה טכנית – של גלייזר נסב על השאלה כיצד יכלו הגרמנים לקיים חיי בית מכובדים ושלווים לצד ביצוע מעשי הזוועה. "תודה רבה לכם", אמר גלייזר לקהל אחרי התשואות הרמות. "אני באמת המום מזה. זה חלום להיות חלק מזה איתכם, תודה לכם".
הקהל העניק לגלייזר ולשחקנים חיבוק חם לאחר הזוועות שהוצגו על המסך, והריע במיוחד לכוכבת סנדרה הולר, שגילמה את הדמות המבעיתה ביותר בסרט – "מלכת אושוויץ".
סרט השואה המטריד – והמבריק מבחינה טכנית – של גלייזר נסב על השאלה כיצד יכלו הגרמנים לקיים חיי בית מכובדים ושלווים לצד ביצוע מעשי הזוועה
"The Zone of Interest" הוא סרטו הרביעי בלבד של הבמאי ב־20 שנה. קדמו לו "חיה סקסית" עם בן קינגסלי – שהיה מועמד לאוסקר; "לידה", דרמה משפחתית מיתית עם ניקול קידמן; ו"מתחת לעור", סרט מדע בדיוני סוריאליסטי בכיכובה של סקרלט ג'והנסון.
כבמאי נוהג גלייזר לעשות הפסקות ארוכות בין עבודות. תשע שנים הפרידו בין "לידה" ו"מתחת לעור", ועשר שנים בין "מתחת לעור" ובין "The Zone of Interest". גלייזר הוא אחד היוצרים האמיצים והמקוריים ביותר של סרטי ארט־האוס אומנותיים – "לידה" הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים של ונציה, ו"מתחת לעור" הושק בפסטיבל הסרטים של טלוריד.
הוא בילה את השנתיים שאחרי "מתחת לעור" בקריאת ספרים ותסריטים שונים. אולם, רק אחרי שביקר באושוויץ וראה את הבית והגן שבהם חי הקומנדנט (מפקד המחנה), הוא החליט על הפרויקט הבא שלו: "החוויה הייתה שומטת לסת, בלשון המעטה – והיא ממש השפיעה עליי".
לבקשתו, ארכיון אושוויץ נפתח בפניו, וגלייזר סרק את עדויות הניצולים שעבדו בביתו של הקומנדנט. "התחלנו להיכנס לטפטופי המידע האלה, לצייר תמונה של מי שהם היו בעזרת העדויות האלה", מספר הבמאי.
הסרט המאתגר של גלייזר מתאר את הסיפור של מפקד מחנה אושוויץ ואשתו, שיצרו לעצמם בית חלומות ממש מחוץ למחנה הריכוז. צעקות האסירים, קולות הירי והעשן המיתמר מהמשרפות נמצאים ברקע כל הזמן
הסרט המאתגר של גלייזר מתאר את הסיפור של מפקד מחנה אושוויץ ואשתו, שיצרו לעצמם בית חלומות ממש מחוץ למחנה הריכוז. צעקות האסירים, קולות הירי והעשן המיתמר מהמשרפות נמצאים ברקע כל הזמן ורודפים את גן העדן שלהם. אולם, אדישותם לזוועות הללו יוצרת ניגוד מבעית וזדוני.
הסרט מבוסס בצורה רופפת על רומן משנת 2004 באותו שם מאת מרטין איימיס – הסופר הבריטי המהולל שהלך לעולמו בגיל 73' יום לאחר הקרנת הבכורה בקאן, בעקבות מחלת הסרטן.
השחקן הגרמני כריסטיאן פרידל מגלם את רודולף הס, מפקד אושוויץ, שם נרצחו יותר ממיליון בני אדם. אושוויץ היה מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שנבנה על־ידי הנאצים בפולין הכבושה. סנדרה הולר, כוכבת הסרט הגרמני "טוני ארדמן" – שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ב־2017 – מגלמת את רעייתו של הס, הדוויג.
הסרט מציג את האושר הפסטורלי של מפקד המחנה, שחי בבית משפחתי עם רהיטים נאים ומשרתים, ממש מחוץ לחומה המוגבהת בחוטי תיל. אשתו הדוויג נרגשת מ"גן העדן" שעליו היא מפקחת, הכולל גם חממה, ומתמוגגת בזחיחות מהתואר הבלתי רשמי שלה – "מלכת אושוויץ".
אשתו של מפקד המחנה, הדוויג, נרגשת מ"גן העדן" שעליו היא מפקחת, הכולל גם חממה, ומתמוגגת בזחיחות מהתואר הבלתי רשמי שלה – "מלכת אושוויץ"
בני הזוג הס אוהבים ללכת לדוג ולרחוץ באגמים היפים באזור הכפרי של פולין. בשלב מסוים, כשהס מזהה בנהר מה שנראה כמו שברי עצמות שנשטפו עם הזרם מהמחנה, הוא מצווה על ילדיו בבוטות לצאת מהמים ולחזור לביתם המקסים כדי לשטוף את עצמם.
הנאצים חיים בהכחשה מוחלטת – מטפלים בילדים; מחלקים הוראות למשרתים; נשות הנאצים מרכלות (על שמלה יפה שנחלצה מ"יהודייה קטנה"). בהמשך, אימה של הדוויג מוזמנת לבית, וגם היא מתרגלת לצעקות ולקולות הירי הנשמעים ללא הרף מעבר לחומה.
בינתיים, קציני האס אס דנים באמצעים הטכניים היעילים ביותר להשמדה המונית. הצופים לא נכנסים בשום שלב לתוך המחנה, אם כי הס מנצל אסירה במשרדו. הצילום המדהים ביותר שיצרו גלייזר והצלם שלו לוקאש ז'אל, הוא מבט הנשלח מהגן המקסים של הס אל הדרך המובילה לחומת המחנה, שמאחוריה נראית ארובה על רקע השמיים בכחול עז.
כשנשאל כיצד הוא מקווה שהסרט נוגע בבעיית תחיית הימין הקיצוני ברחבי אירופה וארה"ב והכחשת השואה, גלייזר ענה: "הסרט שיצרנו מנסה לדבר על היכולת שבכל אחד מאיתנו לרוע ולאלימות. לא חשוב מאיפה אתה, הסרט מנסה להראות את האנשים האלה כאנשים – לא כמפלצות. היה חשוב לעשות את זה", אמר הבמאי.
"הסרט שיצרנו מנסה לדבר על היכולת שבכל אחד מאיתנו לרוע ולאלימות. לא חשוב מאיפה אתה, הסרט מנסה להראות את האנשים האלה כאנשים – לא כמפלצות"
"רציתי להראות שהשואה היא לא רעיון מיתי, שבני אדם עשו את זה – ולהזהיר שזה יכול לקרות שוב. הפשע והטרגדיה הגדולים הם שבני אדם עשו את זה לבני אדם אחרים. מאוד נוח לנו להרחיק את עצמנו מהם".
לדברי גלייזר, "לא היה רגע אחד שידעתי איזה סרט אני הולך לעשות". בנוגע לתהליך העבודה שלו הוא מציין: "אני אף פעם לא 'נועל' סרט. אני מתנגד לרעיון של לנתק את עצמך ממה שיש שם. יש דחף מתמיד לבדוק עד כמה רחוק אנחנו יכולים לדחוף את זה, עד כמה רחוק אנחנו יכולים לבטא את זה – זה תמיד בזרימה".
הסרט, בעל הפסקול הנפלא שיצר מיכה לוי ועיצוב הסאונד של ג'וני ברן, עשוי להחיות את הוויכוח על יצירת סרטים יפים מהזוועות האיומות ביותר בהיסטוריה. אבל אין ספק שהמיקוד של גלייזר הוא בבנאליות של הרוע, הבנאליות שאפשרה לרוצחי ההמונים להמשיך בענייניהם.
חברת ההפקות A24, שרוכבת על הגל אחרי שגרפה את פרסי האוסקר על "הכול בכל מקום בבת אחת" ו"הלווייתן", תפיץ את "The Zone of Interest" מאוחר יותר השנה כדי לאפשר לו להיכלל ברשימת המועמדים לפרסים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו