ח"כ שמחה רוטמן הסתובב בניו יורק כנציג רשמי של כנסת ישראל, מוקף באבטחה, וקומץ של מפגינים הלך מאחוריו וצעק לעברו צעקות מחאה לגיטימיות. הוא לא היה בחופשה פרטית, הוא לא נקלע לסמטה חשוכה, איש לא נגע בו.
בסרטונים שהופצו נראים המפגינים צועדים במרחק של לפחות מטר ממנו. לא נראה שתנועתו מוגבלת, הוא נראה משוחח עם מלוויו בנינוחות מסוימת. גם הצעקות שהופנו לעברו, אפילו לגרסתו, אינן חריגות. הוא לא מופקר לבד בסימטאות ניו יורק החשוכות וסכנה לא נשקפת לחייו.
חשוב להגיד את זה, לא רק כי מנחם בגין המנוח כבר הבהיר ש"גם המובן מאליו ראוי שייאמר", אלא בעיקר כי אנחנו חיים בעידן שבו שקר שמהדהד מספיק פעמים הופך לאמת. מה שמתחיל בתור "קריאות" הופך ל"צעקות" ובמהרה ל"צעקות באוזן" – ומשם מתגלגל למיטב הרטוריקה הפסיכית מעולם הטרור.
נחזור, אם כן, ל"אירוע". מדובר ב"אירוע" שכל נבחר ציבור בישראל ואפילו פקיד ציבור שנוי במחלוקת, מצא עצמו בתוכו פעמים רבות ולרוב ברטוריקה קשה ומכפישה פי כמה מזו עימה נאלצו להתמודד בני הזוג רוטמן.
מדובר ב"אירוע" שכל נבחר ציבור בישראל ואפילו פקיד ציבור שנוי במחלוקת, מצא עצמו בתוכו פעמים רבות ולרוב ברטוריקה קשה ומכפישה פי כמה מזו עימה נאלצו להתמודד בני הזוג רוטמן
לכאורה, רמי בן יהודה הוא איש טיפש ונאלח שלא שווה התייחסות. הוא מקלל את בני בגין "בוגד עלוב וזקן" (אגב כל אחד הופך לזקן פעם, איזה מין גידוף זה), אלא שהעניין הוא כזה: לא זו בלבד שהליכוד לא יגנה אותו, בהזדמנות הראשונה שתהיה לאיזה ח"כ מכהן הוא גם יצטלם אתו. pic.twitter.com/QDZNAYqS8j
— ברוך קרא (@baruchikra) December 27, 2021
בני בגין, עידית סילמן, אהרן ברק, אביחי מנדלבליט, נפתלי בנט, אילת שקד, ניר אורבך הם רק קומץ דוגמאות, ואליהם אפשר להוסיף את רוב העיתונאים המסקרים הפגנות מימין (שחלקם אף סיימו בבית חולים). איש מהם לא הגיב באופן דומה לרוטמן.
אבל רוטמן לא רגיל להגיב בקור רוח ואין בו קמצוץ של סובלנות למי שחושב אחרת ממנו. את דיוני ועדת החוקה הוא ניהל לא כשליח ציבור האמון על הליך דמוקרטי אלא כשוטר-מקוף טירון שלרשותו סדרנים, האמורים לקפוץ ולסלק את מי שמדבר ללא רשות או "מפריע" למהלך הסדיר של לוחות הזמנים שהוא קבע.
רוטמן לא רגיל להגיב בקור רוח ואין בו קמצוץ של סובלנות למי שחושב אחרת ממנו. את דיוני ועדת החוקה הוא ניהל לא כשליח ציבור האמון על הליך דמוקרטי אלא כשוטר-מקוף טירון שלרשותו סדרנים
בכנסת רוטמן הוא אדם חזק מאוד. יש לו מיקרופון וסדרנים ותקנון. אף אחד לא יכול לצעוק לו באוזן, ומי שצועק – יעוף החוצה. ברחובות ניו יורק, הקאובוי הזה הופך למוג לב. וגם אם הוא מוקף במאבטחים שיכולים לעשות "פו" למפגינה ולמגאפון שלה ולהעיף אותם מהשדרה החמישית לשמינית – הוא חייב לקחת את החוק לידיים. אין לו אופציה אחרת. הוא גיבור-על בניו יורק, לבדו נגד כל הרעים.
ואכן, בשלב מסוים – לטענתו 20 דקות אחרי שהחל "האירוע" – רוטמן איבד את שאריות השמחה והשלווה שנצברו בארוחת החג המלטפת עם הסוכנות היהודית, הסתובב אל האישה עם המגפון, חטף אותו מידיה בברוטליות והתקדם במהירות עם רכוש שאינו שלו.
וזה מה שקורה אח"כ: אחד המפגינים מנסה לקחת את המגפון בחזרה, המאבטחים מפילים אותו, אחרי בלאגן מסביב ואחרי שרוטמן לדעתי מבין שיכול להסתבך בגלל זה, מחזיר את המגפון. הזיה. pic.twitter.com/e0uGL9gASM
— Josh Breiner (@JoshBreiner) June 3, 2023
האמת, כשמבודדים את ה"אירוע" הזה מכל הרעש וההמולה מסביב, הוא כמעט משעשע. רוטמן נראה כמו ילד קטן שנמאס לו באותו רגע. אז מה. כולנו ילדותיים לפעמים, כולנו מתרתחים, לכולנו לפעמים נמאס.
לו היה מסתפק בטנטרום האינפנטילי הזה ומסביר אחר כך שהדברים נעשו בעידנא דריתחא כי הפריעו לו את שלוות השבת, אפשר היה לגלות כלפיו סוג של אמפתיה. במקום זאת, בבליץ ראיונות שאין אלא לכנותו פסיכי, הלך רוטמן ושקע אל תוך נרטיב שחור של קורבן טרור אכזר.
לו היה מסתפק בטנטרום האינפנטילי הזה ומסביר אחר כך שהדברים נעשו בעידנא דריתחא כי הפריעו לו את שלוות השבת, אפשר היה לגלות כלפיו סוג של אמפתיה
מראיון לראיון הרטוריקה האלימה הלכה והשתבללה לתוך מערבולת של שקרים הזויים, מתובלים בדיבות מופרכות שהשליך לעבר כל מי שמראיין אותו. לשיטתו, מראייניו כולם, אפילו העדינים שבהם (להוציא אולי אילה חסון שנתנה לו ולרעייתו להשלים רסיטל שלם, כולל הדרנים) "מנרמלים אלימות", לא פחות.
קשה עד בלתי אפשרי להאזין לחלק מהראיונות האלה עד תומם. רוטמן שוקע בתוכם לרטוריקה של דם, אש ותמרות עשן, מחלק ציונים, מגיב בגסות רוח מביכה ובעיקר מסרב לקחת אפילו קמצוץ של אחריות.
"לשים מגאפון באוזן של אדם זאת תקיפה", "אלימות ותקיפה", "פשיזם אלים", "כך עושים בהתעללות באסירים", "אני ואישתי הגורם המותקף", "אני אגן על עצמי ועל משפחתי", "כמו בפשע מלחמה של עינויים וחקירות", "אני לא טוען שחשתי מותקף, אני טוען שהותקפתי". אלה רק חלק מאימרות השפר שנזרקו לחלל האוויר ברצינות תהומית. איך חלק מהמראיינים לא פרצו בצחוק – אלוהים יודע.
אל הדרמה-קווין רוטמן הצטרפה בשלב מסוים גם רעייתו חנה רוטמן. היא נרגשת מאוד, כמו חזרה מסיור מטלטל במחנות הפליטים בביירות: "מקיפים אותנו", "נצמדים אלינו", "אישה מבוגרת הצמידה לשמחה את הראש", "הרגשתי כמו בסרטים", "בסרט אקשן", "אני לא יכולה להתקדם", "נצמדים אליי גברים", "אין מי שיעזור לנו".
אוקיי. בואו ניקח רגע אויר. זה לא נעים לשמוע זמירות מגפון במרחק מטר מהאוזן, בטח שלא בניו יורק הרחוקה, אחרי שבארוחת ערב עם הסוכנות היהודית שמעת זמירות אחרות של שבת מיהודים אוהבים. לא, לא קל להיות שליח ציבור בישראל: אתה מקדם הפיכה משטרית וחוטף על הראש צעקות במקום תודות וזרי פרחים. ולא, מפגינים למען הדמוקרטיה אינם מנומסים.
לא, לא קל להיות שליח ציבור בישראל: אתה מקדם הפיכה משטרית וחוטף על הראש צעקות במקום תודות וזרי פרחים. ולא, מפגינים למען הדמוקרטיה אינם מנומסים
אלא שהבעיה עם רוטמן אינה בחטיפת המגפון ברגע של סערת רגשות; הבעיה היא באלימות האובססיבית שהוא מפעיל בראיונות, ולא מאתמול.
המניפולטור שמחה רוטמן הצליח לפגוע במראיין מהאדיבים בתקשורת הישראלית.
כמה מניפולציות בקטע קצר:
– "אתה יודע שמה שאתה אומר, לא נכון"
– "אתם מנרמלים אלימות"
– "שותפך יאיר לפיד"
– "הותקפתי"
– "הותקפו אנשי משמר הכנסת"
– "אגן על עצמי ומשפחתי"שווה לשמוע בסוף את תשובתו של עודד בן עמי pic.twitter.com/QPSUnv70wz
— Yossi Dorfman | יוסי דורפמן (@Yossi_Dorfman) June 4, 2023
רוטמן חושב שאם יקרא לכל מראיין "שקרן" ו"שותף של יאיר לפיד" הוא יצבור נקודות בקרב ציבור בוחריו. זאת טקטיקה ביביסטית שאימצו רבים בשלטון (טלי גוטליב הביאה את האמנות הזאת אל מחוזות האוונגרד).
רוטמן חושב שאם יקרא לכל מראיין "שקרן" ו"שותף של יאיר לפיד" הוא יצבור נקודות בקרב ציבור בוחריו. זאת טקטיקה ביביסטית שאימצו רבים בשלטון (טלי גוטליב הביאה את האמנות הזאת אל מחוזות האוונגרד)
הוא חושב שאם יגיד שוב ושוב שהציבור הצביע בעד "הרפורמה", אותה רפורמה תחזור לשולחן, וימיו המאושרים כמלך הוועדה, המאשר חוקי יסוד ביעילות של קצב שכונתי שמולק גרונות של עופות, ישובו במהרה. הוא ממש מאמין, כנראה, שאם יתנהג באולפנים כבריון, האמפתיה כלפיו תגדל.
היום, או לכל המאוחר מחר, רוטמן ישוב מסדרת השבי אל מציאות פוליטית מורכבת, שלא ברור באלו כלים הוא יכול להתמודד איתה. כמו שר המשפטים יריב לוין – שותפו של רוטמן בבריאת ההפיכה המשטרית והובלתה – הוא עף קרוב מדי לשמש, וכנפי השעווה מתחילות להימס.
התוצאה תהיה, מן הסתם, עוד הרבה "אירועים" דרמטיים כאלה באולפני הרדיו והטלויזיה. רוטמן יגלה שגם פצצות רייטינג כאלה טיבם להישחק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם