יש לה 250 קריירות שונות והיד עוד נטויה, כפות רגליים מקושתות ובית חלומות – והיא נוסעת במכונית ורודה־לבנה עם גג נפתח אל "העולם האמיתי" בסרט הלייב אקשן החדש של גרטה גרוויג, שעתיד לצאת לאקרנים ב־21 ביולי.
גיבורת הסרט החדש של גרוויג, הבובה ברבי, היא יצירתה דקיקת המותניים וקטנת הממדים (כ־30 סנטימטרים אורכה) של רות הנדלר – אשת עסקים יהודייה שפעלה נגד המוסכמות החברתיות. הבובה, לבושה בגד ים מפוספס בסגנון זברה, הושקה לראשונה ביריד הצעצועים האמריקאי ב־9 במרץ 1959.
בתקופה ההיא, יהודי ארה"ב נאבקו בשאלות של התבוללות על רקע האפליה המשתוללת. במובנים רבים, הנדלר המירה את האמביוולנטיות שלה אל הבובה ברבי, שהפכה לסמל של לובן עליז כל־אמריקאי – וגם לסמל של העצמה נשית.
"רות הנדלר עבור תעשיית הבובות היא כמו ראלף לורן עבור הבגדים או אירווינג ברלין עבור מזמורי חג המולד. בין אם הם היו מודעים לכך או לא, לשלושתם היה יחס אמביוולנטי לרעיון של אמריקה הפרברית הלבנה, אבל הם גם עזרו ליצור את הדימוי של אמריקה הפרברית הלבנה", אומרת אמילי טמקין, מחברת הספר "יהודים רעים: היסטוריה של פוליטיקה וזהויות יהודיות אמריקאיות".
על פי כמה ביוגרפיות, הנדלר הגתה את הרעיון של ברבי בזמן שצפתה בבתה ברברה משחקת בבובות נייר. היא חידדה עוד את הרעיון בזמן ביקור בשווייץ ב־1956, שם ראתה את "בילד לילי" – בובת אופנה נשית חטובה
הנדלר, ילידת 1916, הייתה הצעירה מבין עשרה ילדים שנולדו למשפחת מהגרים יהודית־פולנית דוברת יידיש. אביה, ג'ייקוב מוסקו, היה נפח שערק מהצבא הרוסי. אימה, אידה, הייתה אנאלפביתית.
כשהנדלר הייתה בת שישה חודשים, אימה חלתה ולא יכלה לטפל בה. אחותה הגדולה של הנדלר, שרה, תפסה את מקומה וגידלה אותה. בגיל 19 הנדלר פרשה מלימודיה באוניברסיטה ונסעה מדנוור להוליווד בפורד קופ שלה. היא עברה לגור עם חברה, והתקבלה לעבודה בחברת סרטי פרמאונט.
היא נישאה לאהוב נעוריה, סטודנט לאומנות בשם אליוט הנדלר, ב־1938. השניים עשו את הפריצה הראשונה שלהם בעסקי השעשועים ביצירת דגמים של מטוס דאגלס DC-3, שחברת התעופה דאגלס חילקה כמתנות לחג המולד.
שש שנים מאוחר יותר בני הזוג הנדלר, יחד עם חברם הרולד "מאט" מאטסון, הקימו את חברת הצעצועים "מאטל". מאטסון מכר את החלק שלו ב־1946 – ורות הפכה לנשיאה הראשונה של החברה.
עם רגליים ארוכות באופן בלתי אפשרי הניתנות לכיפוף, חזה בולט וטווח רחב של מערכות לבוש למבוגרים – ברבי בעיצובה של הנדלר הייתה אנטיתזה לבובות התינוקות שהסלילו בנות לנישואים ולאימהוּת
על פי כמה ביוגרפיות, הנדלר הגתה את הרעיון של ברבי בזמן שצפתה בבתה ברברה – שעל שמה קרויה הבובה – משחקת בבובות נייר. היא חידדה עוד את הרעיון בזמן ביקור בשווייץ ב־1956, שם ראתה את "בילד לילי" – בובת אופנה נשית חטובה המבוססת על דמות מרצועת קומיקס למבוגרים שפורסמה בעיתון הגרמני "בילד".
עם רגליים ארוכות באופן בלתי אפשרי הניתנות לכיפוף, חזה בולט וטווח רחב של מערכות לבוש למבוגרים – ברבי בעיצובה של הנדלר הייתה אנטיתזה לבובות התינוקות שהסלילו בנות לנישואים ולאימהוּת.
"זה היה רעיון רדיקלי, שילדה לא תשחק יותר בלהיות אימא. זו הייתה מחשבה המנוגדת לנורמות הקיימות בתרבות היהודית של אז", אומרת לטי קוטין פוגרבין, אחת העורכות המייסדות של מגזין "מיז" (Ms. Magazine) וכותבת פמיניסטית יהודייה.
סוזן שפירו, מחברת הספר "בארבי: 60 שנות השראה", טוענת כי הבובה היא הפמיניסטית המקורית. "היא לכדה את הדמיון של הילדות של אז, וגם של היום, כי נדיר שאישה היא כוכבת.
ברבי לא עמדה בצלו של אף אחד, אומרת שפירו. "היא [ברבי] לא הייתה צריכה לבקש רשות מבעלה, מרב או מאב לשום דבר. וכאלה גם היו החיים של רות הנדלר"
"כשהיא יצאה לשוק, נשים עדיין היו זקוקות לאישור של הבעלים שלהן כדי לקבל כרטיס אשראי או לפתוח חשבון בנק. נשים היו צללים של גברים", אומרת שפירו, פרופסור לכתיבה באוניברסיטת ניו סקול בניו יורק, שיש לה 68 בובות ברבי.
אבל ברבי לא עמדה בצלו של אף אחד, אומרת שפירו. "היא [ברבי] לא הייתה צריכה לבקש רשות מבעלה, מרב או מאב לשום דבר. וכאלה גם היו החיים של רות הנדלר. היא לא ביקשה רשות לשום דבר".
כפי שכתבה הנדלר, שהלכה לעולמה ב־2002 בגיל 85, "ברבי תמיד ייצגה את העובדה שלאישה יש בחירה". היא יכלה להיות רופאה או חוואית, אסטרונאוטית או מתמטיקאית; היא יכלה להחזיק במכונית משלה; לגור לבד או עם חברים; לגור בבית או בקרוואן; היא הייתה יכולה לנהל מערכת יחסים עם בן זוג, קן, אבל לא הייתה חייבת להיות נשואה.
על פי הקדימונים לסרט, ברבי מוגלית מ"ברבי לנד" משום שהיא לא בובה מושלמת – ויש לה שאלות בנוגע לתפקידה ולמשמעות האושר. כפי שאומרת פוגרבין, הרעיון של העלאת שאלות והטלת ספק הוא מרכזי ביהדות. "אני חושבת שהסרט יהיה מן מדרש על פמיניזם", אומרת פוגרבין.
אף על פי כן, פוגרבין מתקשה לכנות את הבובה "סמל לפמיניזם". אחרי הכול, העבודה הראשונה שלה הייתה כדוגמנית נערה. מאז ש"מאטל" השיקה את הבובה לפני 64 שנה, היא פעלה לגוון את הקו הזה.
ב־1968 החברה הציגה בובה שחורה בשם כריסטי. אולם כריסטי נועדה להיות חברתה התומכת של ברבי – ולא הייתי בובת ברבי רשמית. זה קרה רק בשנות ה־80
ב־1968 החברה הציגה בובה שחורה בשם כריסטי. אולם כריסטי נועדה להיות חברתה התומכת של ברבי – ולא הייתי בובת ברבי רשמית. זה קרה רק בשנות ה־80. רק ב־2016 "מאטל" השיקה את קו הפאשניסטה הכולל בובות ברבי במגוון גזרות גוף, גוני עור ויכולות.
בובת הברבי עטוית החיג'אב הראשונה, שעוצבה בדמותה של הסייפת האולימפית האמריקאית איבטיהאג' מוחמד, יצאה לשוק ב־2017. אולם, גם כש"מאטל" ממשיכה להרחיב את המותג – במאי האחרון היא הוסיפה ברבי עם תסמונת דאון – הברבי הפופולרית ביותר היא עדיין הבובה ארוכת השיער "ברבי שיער מושלם" מ־1992.
יותר מעשר מיליון בובות עם מחלפות זהובות בסגנון רפונזל נמכרו עד היום. זה לא אומר שאין בובות ברבי שעוצבו בהשראת נשים יהודיות מפורסמות. ב־2006 החברה מכרה בובת דיאן פון פירסטנברג, בהשראתה של מעצבת האופנה; וב־2020 הוציאה לשוק בובה בדמותה של האלופה האולימפית אלי רייזמן.
בהתאם לרעיון שלברבי יש בחירה, ג'ן טיילור פרידמן, אומנית יהודייה דתייה, יצרה את "ברבי תפילין". הבובה, שניתנת לרכישה באתר "אטסי", מגיעה עטופה בטלית ובתפילין ואוחזת בספר תפילה.
"ברבי 'האלווין היפ', ש'מאטל' הוציאה [לקראת ליל כל הקדושים] ב־2006 הגיעה עם חצאית ג'ינס ארוכה יפהפייה, כך שהיא נראתה כמו רוב החברות שלי. בהתאם לכך, חשבתי שהיא צריכה לעטות תפילין, בדיוק כמו החברות שלי", נכתב באתר של פרידמן, שעושה שימוש במילה היידית המציינת אדיקות דתית.
אף שבובת הברבי המבוססת על ידוענית יהודייה איננה ברבי יהודייה באופן עקרוני, זה לא משנה, אומרת טמקין, "מפני שבמובן מסוים היא כבר יהודייה. היא נוצרה על־ידי יהודייה"
אף שבובת הברבי המבוססת על ידוענית יהודייה איננה ברבי יהודייה באופן עקרוני, זה לא משנה, אומרת טמקין, "מפני שבמובן מסוים היא כבר יהודייה. היא נוצרה על־ידי אישה יהודייה וקרויה על שם בתה היהודייה".
פוגרבין לא מסכימה עם הרעיון שברבי היא בובה יהודייה מפני שהנדלר הייתה יהודייה. אולם, היא רואה משהו יהודי באופן שבו הנדלר ו"מאטל" התאימו את עצמן לזמנים המשתנים.
"הן עשו מה שיהודים עושים במשך אלפי שנים – התאימו את עצמם לתרבות השלטת כדי לשרוד. כדי להשתלב אתה צריך להמציא את עצמך מחדש בעודך דבק במי שאתה במהות. 'מאטל' עשתה את זה – והנדלר עשתה את זה", מסכמת פוגרבין.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו