ביום חמישי האחרון, בשעת לילה, אבי חיים הגיע לנקודה שבה התרחש הפיצוץ האדיר שהחריד את תושבי גוש דן – ונדהם למראה עיניו: "המשטרה כבר תפסה פיקוד על המקום, העלינו רחפנים כדי להבין מה קורה, ומה שקרה שם זה שנוצר מכתש בעומק 20 מטר – כמו בניין של חמש קומות.
"ההערכה היא שהיה שם מצבור של תחמושת חיה בבונקר תת־קרקעי. זה מקום שאני והאנשים שלי מסתובבים בו לא פעם, סיכנו את חיינו בלי לדעת שיש שם חומרי נפץ פעילים שיכולים להתפוצץ בעוצמה כזו".
מבחינת חיים, ראש אגף שפכי תעשייה, דלקים וקרקעות מזוהמות במשרד להגנת הסביבה, המשחק באש הסתיים. "כרגע, בהוראת השרה, הפסקנו לחלוטין את הפעילות שם. גם אם המשטרה תשחרר את הנקודה הספציפית, לא ניכנס יותר לאתר עד שלא נקבל 'קלירנס' ממשרד הביטחון. כל עוד לא הוכח אחרת, הנחת העבודה שלנו היא שיש בשטח עוד מצבורי תחמושת העלולים להתפוצץ".
בשבוע שבו הוחלט על הקמת ועדת חקירה לבדיקת נסיבות אסון צור, מדינת ישראל הייתה כחוט השערה מהצורך להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אסון הרצליה/תע"ש נוף ים/אפולוניה. במהלך היום נוהגים להסתובב בקרבת האתר לא מעט מטיילים ותושבים מהאזור.
"אם הלילה היה מסתיים עם כמה גופות של נערים היינו עכשיו במקום אחר לגמרי", אומר גורם בעיריית הרצליה, שמתריעה כבר שנים מפני העלול להתרחש
בשעות הערב של יום הפיצוץ קיימו כ־20 נערים אירוע מהסוגה המוכרת כ'מסיבת טבע' במרחק של מאות מטרים משם. "אם הלילה היה מסתיים עם כמה גופות של נערים היינו עכשיו במקום אחר לגמרי", אומר גורם בעיריית הרצליה, שמתריעה כבר שנים מפני העלול להתרחש.
ברבע המאה האחרונה הסיפור של תע"ש נוף־ים מתויג כמאבק סביבתי. ב־1992 התרחש במפעל לייצור תחמושת של התעשייה הצבאית פיצוץ עז. שני עובדים נהרגו, 66 נפצעו. זה היה תחילת הסוף, חמש שנים לאחר מכן המקום נסגר.
סוף הפעילות של התעשייה הצבאית סימן את תחילת המחלוקת הסביבתית־נדל"נית: הקרקעות הועברו ממשרד הביטחון לרשות מקרקעי ישראל, שיחד עם גורמי התכנון ביקשו לקדם במהירות תוכניות לבנייה של אלפי יחידות דיור על משבצת הקרקע היוקרתית במרכז הארץ.
מנגד, "אדם, טבע ודין" ניהלו מאבק משפטי סיזיפי במטרה לעצור את התוכניות ולחייב את המדינה לטהר את האזור תחילה ורק אחר כך לגשת למלאכת התכנון והבנייה. לפי עו"ד אלי בן ארי, היועץ המשפטי של אט"ד, ידוע כי מי התהום במקום מזוהמים בכימיקלים רעילים, שחלחלו לאדמה במשך שנים, ושהקרקע ספוגה בחומרים מסוכנים. לדבריו, במקום כזה אין טעם לתכנן ואי־אפשר לבנות.
ב־2015 שופטי העליון דחו את העתירה משום שהאמינו להבטחות של נציגי המדינה, שהציגו לוח זמנים ברור – בתוך שנה יבוצע באתר סקר סיכונים, ובתוך שלוש שנים נוספות יושלם מבצע הטיהור של המתחם
"איך אפשר לתכנן בלי שאתה יודע מה יש לך בשטח?" תוהה בן ארי, "אחרי שגילו שמי התהום מזוהמים הקימו מתקן טיהור ששואב אותם, מטהר ומחזיר. המתקן עומד במקום שבתוכנית המקורית היה אמור להיות בו בית ספר. אז מה, לא יהיה בית ספר בשכונה?"
במהלך שנות המאבק בן ארי נחל לא מעט אכזבות בבתי המשפט. "העתירה שלנו התגלגלה תשע שנים, ועוד אומרים שהשופטים יותר מדי אקטיביים". ב־2015 שופטי העליון דחו את העתירה משום שהאמינו להבטחות של נציגי המדינה, שהציגו לוח זמנים ברור – בתוך שנה יבוצע באתר סקר סיכונים, ובתוך שלוש שנים נוספות יושלם מבצע הטיהור של המתחם. זה היה אמור לקרות ב־2019.
ארבע שנים אחרי, מודים במשרד להגנת הסביבה ש"עד היום זה לא תוקצב על־ידי הממשלה". "חבל שהשופטים לא רצו לתת ללוח הזמנים הזה תוקף של פסק דין", אומר עו"ד בן ארי, "כי אז אפשר היה ללכת לביזיון בית הדין".
נקודת המפנה בסאגה המשפטית נרשמה במאי 2021. אז, כפי שדווח בזמן ישראל, שופטי העליון קיבלו את ערעור אדם, טבע ודין, אסרו על המדינה לקדם תוכניות בנייה במתחם בטרם תטוהר הקרקע והחזירו את התוכנית לוועדה המחוזית.
לא קשה לראות את הקשר למה שנעשה היום במדינה ובמערכת המשפט. בן ארי: "אלמלא היו עדיין כמה שופטים עצמאיים וחזקים, היינו היום כנראה במצב שבאזור הפיצוץ כבר היו מתקיימות עבודות בנייה"
לא קשה לראות את הקשר למה שנעשה היום במדינה ובמערכת המשפט, כפי שרומז עו"ד בן ארי: "אלמלא היו עדיין כמה שופטים עצמאיים וחזקים, היינו היום כנראה במצב שבאזור הפיצוץ כבר היו מתקיימות עבודות בנייה".
תוכנית הבנייה באפולוניה היא התוכנית היחידה של הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור (הותמ"ל) שבוטלה עד היום. הותמ"ל היא אחת מאותן ועדות מהירות שעוקפות את מוסדות התכנון הרגילים במטרה לזרז את קצב התכנון והשיווק של קרקעות לבנייה.
רק שלחיפזון ולהשתעבדות לפאניקת הבנייה ולרווחים כלכליים מהירים יש מחיר, וכשכל זה מגיע עם החלשת שומרי הסף – מקבלים מתכון לרפובליקת בננות. זה מה שקרה לפני שנתיים בנמל ביירות כשמחסן אמוניה התפוצץ ו־218 בני אדם נהרגו, וזה מה שעלול לקרות גם כאן, ולא רק באפולוניה.
בבתי המשפט מתנהלים היום מאבקים משפטיים על תוכניות בנייה בעוד כמה מתחמים ביטחוניים לשעבר, בראשם תל השומר ותע"ש השרון. "בתל השומר היה מתקן ביטחוני עלום שמסרבים להגיד לנו מה היה בו, ועכשיו רוצים שאנשים יגורו לידו", אומר עו"ד בן ארי.
בישראל ממעטים להתרגש מהשפעות בריאותיות ארוכות טווח, אבל כשמדובר בסכנה מיידית – לכו תמצאו מישהו שיהיה מוכן לגור כאן. המערכה הבאה, כך מסתמן, תתנהל על השאלה מי אחראי לטהר את השטח
"זו תוכנית שאושרה בותמ"ל ועכשיו אנחנו מנהלים נגדה מאבק בבית המשפט. הטענה שלנו היא שלפני שמתכננים צריך לדעת מה מצב הזיהום שם". הפיצוץ האדיר שהתרחש השבוע שינה את כללי המשחק והעביר את הדיון בעתיד מתחם אפולוניה מהשדה הסביבתי למישור הבטיחותי.
אם עד כה ההנחה הייתה שמי שיתגורר במקום עלול להיחשף לדליפה של גזים רעילים מבטן האדמה ולמי תהום מזוהמים – חשיפה שהשלכותיה מורגשות בדרך כלל לטווח ארוך – עתה ברור שבכל רגע נתון עלול להתרחש הפיצוץ הגדול הבא.
בישראל ממעטים להתרגש מהשפעות בריאותיות ארוכות טווח, אבל כשמדובר בסכנה מיידית – לכו תמצאו מישהו שיהיה מוכן לגור כאן. המערכה הבאה, כך מסתמן, תתנהל על השאלה מי אחראי לטהר את השטח ממצבורי התחמושת החיה.
"מהמידע שיש בידי עיריית הרצליה, במתחם האירוע יש עוד שלושה בונקרים שאיננו יודעים אם הם מזוכים או מלאי חומר נפץ במשקל כולל של עשרות טונות", כתב אתמול משה פדלון, ראש עיריית הרצליה, במכתב דחוף ששיגר לראש הממשלה בנימין נתניהו, שעד כה לא הראה בדל התעניינות בנושא. "החשש שלי הוא שבעתיד הקרוב נופתע מחדש בעוצמה גדולה יותר וקטלנית יותר".
"אי אפשר להעביר מקום ממוקש ולהתנער מאחריות", אומר אבי חיים מהגנת הסביבה, "משרד הביטחון לא אמר דבר על זה שיש תחמושת, בידיעה ברורה שאנחנו מבצעים שם קידוחים בעומק 40 מטר"
למעשה, כל השחקנים בזירה – העירייה, המשרד להגנת הסביבה והירוקים – מאוחדים בדעה שהחובה לוודא שהשטח לא עלול להתפוצץ שוב מוטלת על כתפי משרד הביטחון. זה, מצדו, טוען שכבר לפני שנים העביר את השטח לרשות מקרקעי ישראל, ואינו נושא בשום אחריות למה שמתרחש בו כעת.
"אי אפשר להעביר מקום ממוקש ולהתנער מאחריות", אומר אבי חיים מהגנת הסביבה, "משרד הביטחון לא אמר דבר על זה שיש תחמושת, בידיעה ברורה שאנחנו מבצעים שם קידוחים בעומק 40 מטר כדי לבדוק את מצב מי התהום.
"אני כמובן לא חושב שזה בזדון, הרי גם אנשי משרד הביטחון עצמם הסתובבו איתנו בשטח, אבל הם חייבים לקחת על זה עכשיו אחריות ולהם גם יש את הכלים. עד שזה יקרה אנחנו עוצרים את כל הפעילות שם. יש לנו מזל שלא התחילו שם פעולות שיקום עם דחפורים, הם היו עפים באוויר".
"חד־משמעית משרד הביטחון אחראים", אומר עו"ד בן ארי, "אבל הם חזקים, מי יכול להכריח אותם לטהר את השטח? בדיוק בשביל זה הצענו כבר לפני 10 שנים את החוק לשיקום קרקעות מזוהמות, אבל הוא לא אושר. במסגרת החוק הייתה אמורה לפעול קרן שבה המזהם משלם על הטיהור, ומכיוון שרבים מזיהומי הקרקע נגרמים על־ידי משרד הביטחון הוא התנגד והחוק נפל".
פדלון במכתב לנתניהו: "יש להגדיר איזה משרד ממשלתי צריך לקחת אחריות. אני פונה אליך בבקשה דחופה לקבל החלטה בעניין הפצצה המתקתקת שמסכנת אוכלוסייה גדולה שגרה כ־400 מטר מזירת האירוע"
מכיוון ששום גורם לא מתנדב לקחת אחריות, ראש עיריית הרצליה סבור שראש הממשלה חייב להתערב ולקבל החלטה. "כל גוף מתנער ומגלגל את האחריות על משרד ממשלתי אחר", כתב פדלון לנתניהו, "יש להגדיר איזה משרד ממשלתי צריך לקחת אחריות. אני פונה אליך בבקשה דחופה לקבל החלטה בעניין הפצצה המתקתקת המסכנת אוכלוסייה גדולה שגרה כ־400 מטר מזירת האירוע".
הפיצוץ הגדול טרפד, לפחות לשנים הקרובות, את האפשרות שבפאתי הרצליה תקום שכונת ענק חדשה. מהצד השני, הוא גם מסכן מאוד את התוכנית של עיריית הרצליה ותושבי השכונות הסמוכות להפוך את מתחם אפולוניה לאתר טבע עירוני גדול, שטח ירוק ומזמין שאותו התחילו לטפח בשנים האחרונות והעניקו לו את הכינוי אקו־פארק.
על קרקע ספוגה כימיקלים אפשר לקיים פארק עם הגבלות מסוימות, כמו שבילים מוגבהים ואיסור על מגע עם הקרקע באזורים הבעייתיים. במתחם שעלול לעלות על טיל בכל רגע, לעומת זאת, אי אפשר לעשות דבר, אפילו לא טיול אחר־צוהריים עם הכלב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם