מאבק הכוחות הנפיץ והמשונה של המערכה בין הבנים לבנות, על כל מרכיביו, מתגלע בתפארתו האכזרית בעיקר בפרדות מפוארות. כשנקלעתי למערבולת אחת מפוארת כזאת, לא ידעתי מה עושים במערבולות. ללא־מוצא הפכתי בעובדות, חרגתי מהמוסרות והכללים, מן העלבונות והנימוסין, חידשתי הלכות וגילויים ועשיתי משברונות הלב מרגליות ודורבנות לראווה, בהופעות ובספרים. אי אפשר לברוח מהמסלול שאליו נקלענו בכל מאודנו הגנטי, ההיסטורי, המקרי, הסוציו־אקונומי. המוצא היחיד ממוצאנו הוא האמנות שיוצאת כְּשֵׁדָה מאיתנו, שאין לה מוצָא, ואין לנו. לכבוד האפטר-פארטי של שבוע הספר, להלן הפרק "הלב ועונשו" מתוך "השנים העצובות".

בכי לשעתו

לפני כמה שנים שברו לי את הלב, והלב היה מתפרץ בבכי מבעד לקרעיו, בעיקר בהופעות, ואנשים באו לראות אותי בוכה מקרוב, לייב, על הפסנתר השיכור, בשירים שהמצאתי תוך כדי הופעה, שנכתבו תוך כדי בכי, ולא חזרו על עצמם לעולם כי היו בכי לשעתם. בין השירים הייתי מפזרת רכילות חמה מהגיהינום, והגיהינום היה נפלא. לא ידעתי לאן אני הולכת בדיוק, ומה אני עושה, אבל ידעתי שאם כבר לבכות, אז לבכות בכי יפה ומפואר, בכי עליון, מרומם. בכי זועם. הזעם, כידוע, עדיף על הגעגוע. הַגַּעֲגוּעַ כּוֹאֵב וְאֵינְסוֹפִי, וּמָה שֶׁאֵלָיו יִתְאַוֶּה לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה. הַזַּעַם עָדִיף. הַזַּעַם עָדִיף בְּהַרְבֵּה.

הדרה לוין ארדי היא מוזיקאית, סופרת, משוררת, אמנית ספוקן-וורד, מופיענית (גם קצת מציירת). בוגרת אוניברסיטת ניו יורק בקולנוע וטלוויזיה בהצטיינות יתרה. פרסמה 3 ספרים (שירה ופרוזה), 18 אלבומים (אנגלית ועברית) ומדי פעם מפרסמת מאמרים וטורים. לעולם לא תוותר על כוס היין שלה. "הבוב דילן והטום ווייטס הישראלית" (הארץ).

הנה נפטרנו מחום הקיץ המתיש ושוב הגיע סתיו מענג, שאמור היה כבר להתחלף בחורף אך נראה שזה מתמהמה. האוויר הצטלל ואפשר כבר לשאוף את הניחוח הדק שלאחר הגשם. ממטרות העוז שהגיעו אחרי הגשם הראשון הותירו אחריהם אוויר רווי ריח גשם כמעט ממכר. אבל הפעם קשה לחגוג את הקרירות ואת הקסם הסתווי, בגלל העצב, הבלבול, תחושות הכאוס, החרדות, הלחצים.

גם במלנכוליה הקלה הנלווית כתמיד לסתיו יש נעימות כלשהי. ואני נזכרת איך שמעתי לראשונה את אריק איינשטיין. הייתי אז בת בגיל 15 16. נדמה לי ששירו הראשון ששמעתי היה "רוח סתיו" עם המילים שחיבר יחיאל מוהר והלחן של יוחנן זראי. השיר הזה חוזר אלי מדי שנה בהגיע הסתיו.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

באחד הסקרים האחרונים על התאמה לראשות הממשלה, עלה שרק כרבע מהבוחרים וכמחצית ממצביעי הליכוד סבורים שהבנימין הנוכחי, נתניהו, יותר מתאים מהשני. גנץ, לעומתו, זוכה לתמיכת מחצית הציבור, כפול מראש הממשלה המכהן.

אין פלא שאלו המספרים של גנץ – בתקופה קשה אנשים מחפשים תקווה ושינוי. אך אני מנסה להבין מה עובר בראש של אותו מעט יותר מרבע מהציבור שעדיין חושב שנתניהו הכי מתאים לתפקיד. מה לדעתו עשה המכהן, שמצדיק נאמנות כזו?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.