על הצורך בהגדרה עצמית

.הפגנות נגד הרפורמה המשפטית (צילום: Shir Torem/Flash90)
Shir Torem/Flash90
.הפגנות נגד הרפורמה המשפטית

לשמחתנו, המאבק בניסיון ההפיכה המשטרית העיר את המחנה הדמוקרטי-ליברלי מתרדמה עמוקה ובתוך כך עלה הצורך בהגדרות, בגיבוש תפיסות עולם, בהצהרות כאלו ואחרות שיגבשו את הציבור תחת אמירה אחת.

אין ספק שיש צורך בהגדרת מטרות למחאה ואת שלי הצעתי במפורט לפני מספר שבועות. אבל לגבי ההגדרות האחרות אני סבור, שדמוקרטים ליברלים – בין אם הם דתיים, חילונים, ערבים או יהודים ובעלי כל אג'נדה אחרת, יודעות ויודעים היטב במה מדובר.

יש שונות ויש גוונים, יש כיוונים ויש מחלוקות, אבל זה הכוח והיופי שבחברה דמוקרטית ליברלית אמיתית, ובתנאי שיש לה מערכת ערכים בסיסית משותפת וייעוד משותף.

יש שונות ויש גוונים, יש כיוונים ויש מחלוקות, אבל זה הכוח והיופי שבחברה דמוקרטית ליברלית אמיתית, ובתנאי שיש לה מערכת ערכים בסיסית משותפת וייעוד משותף

לנו יש את מגילת העצמאות שצריך לעדכן אבל היא בסיס מצוין.

ואולי לא כדאי לעדכן מכיוון שלמסמך כפי שהוא יש ערך היסטורי וערכי רב ויתרונו הגדול הוא בכך שהוא הוסכם ונחתם ועל בסיסו יוסדה המדינה ויוסד המשטר בישראל.

אחרי שאמרתי את כל זה, החלטתי שזה זמן טוב לכתוב לעצמי סוג של הגדרה עצמית. מציע לכולכם לנסות את זה כסוג של בירור וחידוד עצמי ואולי גם מתן דין וחשבון לעצמך על הפער בין המחשבות למעשה היום יומי, בחיים עצמם.

אז כך אני מגדיר את עצמי:

ישראלי

על פי ערכי מגילת העצמאות. בתוך המשמעויות הרבות שיש לאמירה הזו ישנה האמירה לגבי מי הם האנשים שגורלי קשור בגורלם. בפשטות – כל מי שרואה בישראל את ביתו ומוכן לתרום ולשאת בנטל לביטחונה ושגשוגה.

אני מגדיר עצמי כישראלי עפ"י ערכי מגילת העצמאות. בתוך כך ישנה גם האמירה לגבי מי הם האנשים שגורלי קשור בגורלם. בפשטות – כל מי שרואה בישראל את ביתו ומוכן לתרום ולשאת בנטל לביטחונה ושגשוגה

למשל, דרוזים שמשרתים בכוחות הביטחון למיניהם ולוקחים חלק בנטל הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל, והדגל הכחול לבן הוא הדגל שהם מניפים בצד וצמוד לדגל שלהם, הם אנשים שגורלי קשור בגורלם. כך גם ערבים שרואים עצמם כאזרחי המדינה ללא תנאי.

בתוך מי שאני רואה ככאלה אין מקום לאנשים כמו איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', שמחה רוטמן, שורפי חווארה ורוצחי דומא ודומיהם במעשה ובכוונה.

מי שכופר במערכת הערכים הבסיסית ביותר, דוגל במשטר עליונות יהודית ופועל להגשמתו בדרכים אלימות איננו שותף שלי לחזון ישראל כדמוקרטיה ליברלית. גם חלק מהחרדים (לא כולם ולא מכליל) ששורפים את דגל ישראל, לא משרתים ולא נוטלים חלק בעול הכלכלי ובבניין הארץ לא בקבוצה הזו, מבחינתי.

ישראלי בעיני הוא מי שרוצה להיות חלק פעיל, תורם ומשפיע לטובת קיומה של מדינת ישראל ולא רואה בה אכסניה זמנית בדרכו למדינת הלכה, לדיקטטורה או למדינה פלסטינית על חשבון, לא לצד מדינת ישראל.

לפני שאתם קופצים אני מבהיר שישראלי כאן זו הגדרה ערכית כפי שאני תופס אותה ולא הגדרה משפטית לצורך רישום בתעודת הזהות או לצורך קבלת תקציבים, למשל. ולכן, הבסיס הערכי הוא מבחינתי הקו המשרטט את גבולות הקבוצה.

מי שכופר במערכת הערכים הבסיסית, דוגל בעליונות יהודית ופועל להגשמתה באלימות, גם חלק מהחרדים (לא מכליל) ששורפים את הדגל, לא נושאים בעול הכלכלי והצבאי ובבניין הארץ – לא בקבוצה מבחינתי

יהודי

אני יהודי חילוני, בן העם היהודי, הרואה עצמו חלק מהנרטיב היהודי והמסורת היהודית. יהודי שמקבל את האחר והשונה ללא קשר לדת, גזע ומין.

חילוני מדעת שלא מאמין ביישות אלוהית ככוח עליון ומתנגד לדת כממסד פוליטי כוחני. מאמין שיש לשמור על השבת כיום המשפחה, יום לחברים, להנאה ולרוח. יום שיש להמעיט בו בפעילות מסחרית מטעמים סוציאליים, כלומר יום מנוחה אמיתי שמאפשר תחבורה ציבורית מצומצמת לטובת מי שאין לו אמצעים אחרים.

מדינת הלאום היהודי משמעותה שישראל היא המדינה בה יהודים יכולים למצוא מקלט וממנה הם יכולים לקבל עזרה, ובתנאי שהם זקוקים למקלט או זקוקים לעזרה בשל היותם יהודים ולא בשל היותם עבריינים מסוג כלשהו.

במדינת הלאום היהודי סמלי המדינה קשורים למסורת היהודית והציונית.

מדינת הלאום היהודי היא לא מדינת הדת היהודית לגווניה כרעיון או כממסד, הכופה אורח חיים ומגביל חופש ושוויון. במדינת הלאום היהודי חייבת להיות הפרדה מוחלטת של דת ממדינה.

דמוקרט ליברלי

מקבל את הכרעת הרוב אבל מחייב שמירה הדוקה על שוויון, כבוד האדם וחרותו ומתן זכויות שוות ומלאות לכל קבוצות המיעוט. דמוקרטיה המבוססת על חוקה, חוקי יסוד משוריינים ברוב מיוחס בתהליך חקיקה ובתהליך ביטול והפרדת רשויות מוחלטת.

מדינת הלאום היהודי משמעותה שישראל היא המדינה בה יהודים יכולים למצוא מקלט ולקבל עזרה, ובתנאי שהם זקוקים למקלט או לעזרה בשל היותם יהודים ולא בשל היותם עבריינים מסוג כלשהו

ציוני

רואה בקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי ומדינה יהודית ודמוקרטית, ערך עליון. על פי תפיסתי ביטול כל אחת משתי הרגליים, יהודית או דמוקרטית, מבטל ומחסל את המפעל הציוני ובהמשך ובתהליך זריז את מדינת ישראל.

ציוני שמתנגד נחרצות למצב שבו אנחנו שולטים בגורלו של עם אחר וכתבתי על זה באריכות כמה פעמים. יש סיבות עקרוניות וערכיות רבות לעמדתי זו. בהקשר של המסמך הזה אציין רק שללא רוב יהודי לא תתקיים מדינה יהודית דמוקרטית.
וציוני, ציוני הוא מי שקורא עצמו לדגל כל אימת שהמדינה נמצאת תחת איום, חיצוני או פנימי.

סוציאליסט עם רכיבים קפיטליסטיים

מתחייבת גם הגדרה של תפיסת עולם כלכלית. אני סוציאליסט בכל הקשור לצורך בקיום חברה שיש בה מחויבות הדדית ועזרה למי שעושה ככל יכולתו לכלכל את עצמו ולמלא את חובותיו לשוויון בנטל. עם זאת יש כלים קפיטליסטיים שנכונים לביסוס כלכלה בריאה, אבל אז קופץ שוב המרכיב הסוציאליסטי שמחייב שמירה על זכויות העובד, שכר הוגן ורווחה ובריאות עד סוף ימיו. גם וגם.

כמו כל אחת ואחד מאתנו יש לי עוד רשימה של ערכים שאני עושה ככל יכולתי לחיות אותם אבל זה פחות מעניין.

הדיון בהגדרתי העצמית, בערכים שלי, עם עצמי ובשיח עם הסביבה לא מסתיים לעולם. הוא תמיד בהקשר ובהתמודדות עם הסביבה החיצונית, הקהילה והחברה בה אני חי.

הדיון בהגדרתי העצמית, בערכים שלי, עם עצמי ובשיח עם הסביבה לא מסתיים לעולם. הוא תמיד בהקשר ובהתמודדות עם הסביבה החיצונית, הקהילה והחברה בה אני חי

עם ההגדרה העצמית הזו קל לי להאבק כחלק מהמחאה. לשאוב כוחות ולשמר אופטימיות. זה נשמע שחצני, מתנשא ויהיר אבל אנחנו בצד הנכון ולכן ננצח.

חיים רובוביץ היה ראש אגף בדימוס בשב"כ והמנכ"ל הראשון וממייסדיה של עמותת "דרך כפר יוזמות חינוך", שפעילה ב-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. חיים הלך לעולמו ב-16 בדצמבר 2023. יהי זכרו ברוך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
מי בכלל צריך מדינה, אם כמעט הכל בה, רקוב ומסריח מצביעות, ומשחיתות, ומבריונות? מדינה, כל מדינה, במובן הבסיסי ביותר של המושג, היא שיתוף משאבי הכלל, ומאמצי הכלל, לצורך שרידת הכלל, ולטובת... המשך קריאה

מי בכלל צריך מדינה, אם כמעט הכל בה, רקוב ומסריח מצביעות, ומשחיתות, ומבריונות?

מדינה, כל מדינה, במובן הבסיסי ביותר של המושג, היא שיתוף משאבי הכלל, ומאמצי הכלל, לצורך שרידת הכלל, ולטובת הכלל.

בואו נתחיל בלהודות שזו הגדרה קרובה עד-כדי סימן-שאלה להגדרה הבסיסית ביותר של קומוניזם, לא-כל-שכן, סוציאליזם.

בפועל, במציאות הגלובלית העכשווית, לרוב העמים והקבוצות יש מדינה שהיא לא יותר מאשר פלטפורמה שמאפשרת (חוקית ואפקטיבית) מצב שבו מיעוט של טייקונים, מכתיב גם לשוק וגם לממשלה, כיוון ודגשים שתכליתם לשרת את האינטרס הטייקוני שמהותו "מיקסום רווחים".

חברתית, זהו שוד מתמשך של רוב אלקטורלי שבוי כלכלית וחברתית, בידיו של כל טייקון מונופוליסט, באמצעות תעסוקה בשכר-מינימום, כנגד מכירת מוצרים ושירותים במחיר מופקע – תכלס, זה ממש גן-עדן לכל מניאק שרוצה לממש "מיקסום רווחים בכל מחיר".

זאת מאניה שמאופיינת בתאוות-בצע ללא סייג, ותוך שיא החוצפה, בעשותו ברכוש הכלל כבשלו, באמצעות זכיון ממשלתי למכור ולייצא את רכוש הכלל (קרקע, מינרלים, מקורות אנרגיה).

זה בבסיסו, הקונפליקט הרעיוני בין ימין לבין שמאל, ולא, בשום מציאות אנושית ידועה, הימין הוא חברתי במובן של שיוויון הזדמנויות (כחלוקה צודקת מהותית במשאבי הכלל), אלא אף מדגיש כעיקר את היות הפרט אובייקט שבוי לגחמות השלטון (ע"ע ביטול עילת הסבירות, או פיסקת ההתגברות).

כפי ש"ההיסטוריה נכתבת בידי מנצחים", כך גם התוית הפופולרית במשטרים ליברטרנים (ארה"ב, ברזיל, דרום קוריאה, איטליה, ועוד) "סוציאליזם הוא שחיתות" או "סוציאליזם הוא מוות לשוק חופשי" – כתוית-גנאי שנועדה להצדיק עוולה חברתית שנובעת מקפיטליזם חזירי, מונופוליסטי ונפוטיסטי.

במובן הזה, ובהתייחס לכל מציאות חברתית ידועה, גם ברית המועצות הסוציאליסטית היתה למעשה משטר ימני לעילא, משטר לאומני עם שאיפות התפשטות אימפריאליות, משטר שנשלט בידי קבוצת-עילית מושחתת של מקורבים, עם מנגנון ניהול נפוטיסטי – כולם בני המעמד הפריבילגי של "מקורבים לשלטון".

תמונה דומה מאד קיימת גם באיראן, תחת איצטלות שונות : שם כמשל, קבוצת העילית של מקורבים היא "משמרות המהפיכה"

אבל לעומת ברית המועצות או איראן – יש את בלגיה או הולנד כמשל נגדי, שהן לכאורה "משטר מלוכני עם שלטון של עילית פריבילגית", אלא שבפועל מדובר במדינה סוציאל דמוקרטית, עם סובסידיה מלאה לחלשים, ואפילו שירותי חינוך ובריאות חינם לכל החיים, והכל במימון מס-הכנסה דיפרנציאלי, לפי רמת הכנסה אישית.

במדינות האלה, מדובר על משטר סוציאל-דמוקרטי עם שוויון הזדמנויות בפועל לכל סוגי האוכלוסיה, שוויון בפני החוק, ושוויון ארצי בחלוקת משאבי-פיתוח מקומיים, פריפריאליים.

לא רק זו אף זו: חמלה חברתית על חלשים ונחשלים, במובן הכי כלכלי שיש: חינוך-חינם, בריאות-חינם, תחבורה ושירותים עירוניים מסובסדים על-פי רמת הכנסה.

וראה זה פלא, בניגוד לסיסמאות הליברטרניות, אף לא אחד מהנזכרים לעיל עומד בסתירה מעשית או עקרונית לקיום שוק חופשי של היצע וביקוש סחורות ושירותים.

מהבסיס הזה, ועד לדיון מהורהר ומלא צביעות במונחים של "משילות" או "שלטון הרוב" רב המרחק.

המרחק הזה מייצג את עומק שטיפת המוח הקולקטיבית שכולנו עוברים יומם ולילה, מהפרסומות כמייצג שקרי של אידיאלים ליברטרניים ("בז"ן לעתיד ירוק יותר") ועד תוכחת נציגי "השלטון" או נציגי "השם".

כל זה קורה בקידמת העידן המודרני, שבו דווקא המכהנים בשלטון ואיתם גם כל המנגנון הניהולי, דווקא הם העילית הפריבילגית, המושחתת, הנפוטיסטית בבחינת "ממשלה המשרתת את הטייקונים כנגד האינטרס החברתי"

– את מי אמורה ממשלה, כל ממשלה לשרת? – את העם, או קומץ טייקונים המתפרנסים מהפער בין העסקת המונים בשכר-רעב (נכון להיום, 58% מהשכירים בישראל משתכרים שכר-מינימום, או פחות ממנו), לבין מכירת מוצרים ושירותים לאותם המונים במחירים מופקעים, הכוללים עשרות ומאות אחוזי רווח?

ה"עילית" המושחתת הזו של נבחרי ציבור והמכהנים במנגנוני המדינה, מטופחת ומאויימת על-ידי אותו קומץ טייקונים שמחזיקים את כולנו (גם את ההמון וגם את השלטון), בביצים, לצורך "מיקסום רווחים בכל מחיר", או איך קוראים היום, לאותו אונס המוני בפרהסיה, לאור היום, עם גושפנקה ממשלתית?

לי אין עדיין שם או כינוי לתועבה הזאת.

עוד 898 מילים ו-2 תגובות
סגירה