כשסבו מת ב-2006, יוהאנס שפור החל להתעמק בעברו של הסב מימי מלחמת העולם השנייה.

הממצאים שגילה ההיסטוריון היו קודרים: סבו, רודולף שפור, היה חבר במפלגה הנאצית, הגיש בקשה רשמית להצטרף לארגון ה-SS, וכקצין בוורמאכט היה מודע לחלוטין להמתת יהודים בגז.

אבל הגילויים האישיים הללו של הנכד הובילו אותו למסלול חיים חדש, שבמסגרתו הוא מסייע כיום לאחרים לחקור ולהתעמת עם חלקן של משפחותיהם בפרק האפל ביותר בתולדות גרמניה.

הגילויים של הנכד הובילו אותו למסלול חיים חדש, שבמסגרתו הוא מסייע כיום לאחרים לחקור ולהתעמת עם חלקן של משפחותיהם בפרק האפל ביותר בתולדות גרמניה

"תרבות הזיכרון" הגרמנית (Erinnerungskultur) מוכרת היטב ברחבי העולם. במהלך שני העשורים האחרונים ניסתה המדינה להתמודד באופן קולקטיבי עם עברה באמצעות אנדרטאות, מצבות זיכרון, תערוכות, טקסי הנצחה ציבוריים, ואולי באופן הבולט ביותר – באמצעות אבני ה"שטולפרשטיינה" (אבני נגף) המשובצות ברחובות הערים לציון חייהם של יחידים שנרצחו ונרדפו בידי הרייך השלישי.

ובכל זאת, עבור גרמנים רבים, האפשרות לגלות כיצד בני משפחתם היו מעורבים בזוועות השואה היא עדיין סיכוי לא רצוי ומרתיע, וכזה שמוטב מבחינתם פשוט להימנע ממנו.

ואולם, מספר גדל והולך של אזרחים גרמנים רואים זאת אחרת, ורוצים לדעת בדיוק מה עשו דודיהם, סביהם, ואבות אבותיהם במהלך המלחמה.

ההיסטוריון יוהאנס שפור (צילום: ARD1)

סדנאות המחקר "עבר נוכח" שמעביר שפור, מסייעות לאותם אנשים שמבקשים לחקור את ההיסטוריה המשפחתית שלהם מתקופת הנאצים. בסדנאות הוא מלמד אותם כיצד לחפור ברשומות המוחזקות בארכיונים ובמוסדות שונים ברחבי המדינה, וחשוב מכך – כיצד לפרש את הממצאים שיגלו.

בנוסף, ההיסטוריון, שיושב בברלין, מבצע גם מחקרי עומק היסטוריים מותאמים אישית עבור לקוחות פרטיים.

שפור, בן 43, מודה שכאשר מדובר היה בסבו שלו, "החשד תמיד היה שם". עותק של הספר "מיין קאמפף" ניצב בספרייה בבית סבו וסבתו, ומדי וורמאכט היו תלויים בארון שלהם. הנאציונל-סוציאליזם, הוא אומר לזמן ישראל, היה "נוכח איכשהו בילדות שלי", אבל הוא גם ידע תמיד שבגדול – זה פשוט לא נושא שמדברים עליו בגלוי.

"סבתא שלי הייתה אומרת רק שהמלחמה הייתה 'תקופה אכזרית מאוד'", אומר שפור, "אבל היא מעולם לא אמרה עבור מי בדיוק היא הייתה אכזרית, או למה היא התכוונה כשאמרה את זה".

"סבתא שלי הייתה אומרת רק שהמלחמה הייתה 'תקופה אכזרית מאוד', אבל היא מעולם לא אמרה עבור מי בדיוק היא הייתה אכזרית, או למה היא התכוונה כשאמרה את זה"

שניים או שלושה סיפורים על המלחמה – אחד מהם עסק בכך שסבו פגש במקרה את אחיו באיטליה והשניים נהנו מיום משותף בחוף הים – חזרו שוב ושוב בשיחות המשפחתיות. בהמשך הוא גילה שהשימוש המניפולטיבי במספר קטן של אנקדוטות בנאליות שחוזרות על עצמן בניסיון להדוף כל דיון נוסף, היה נפוץ במשפחות גרמניות רבות אחרות.

סבו וסבתו של יוהאנס שפור, רודולף ואלידדה שפור, צועדים בעיירה נורדנהאם, מרץ 1942 (צילום: באדיבות המשפחה)

כששפור בכל זאת לחץ מדי פעם על הנושא, סבו רודולף היה מציג את עצמו בדרך כלל כמתנגד מובהק להיטלר, כמי שהתנגד למלחמה כולה ונאלץ בעל כורחו להצטרף לשורות הוורמאכט. הוא גם סיפר לאחרים שתגובתו הראשונית לניסיון הכושל להתנקש בחייו של היטלר ביולי 1944, הייתה לשאול בציפייה: "האם הם תפסו את החזיר?"

אחרי מות סבו, ובעקבות גילוי מסמכים, תמונות וחפצים שונים מתקופת הנאצים בביתו של רודולף, החל שפור במחקרו האישי. סייעה לו בכך התמחות שעשה באתר הנצחה של מחנה ריכוז, שם למד הלכה למעשה כיצד להגיש בקשות רשמיות לארכיונים וכיצד לפרש תצלומים היסטוריים.

החקירה העצמאית של שפור העלתה עד מהרה את חברות סבו במפלגה הנאצית – מתברר כי רודולף ואביו הצטרפו יחדיו למפלגה באותו היום, זמן קצר מאוד לאחר עליית היטלר לשלטון – וכן התגלה ניסיון (שבסופו של דבר בוטל) מצידו של הסב להצטרף ל-SS בשנת 1933.

האם רודולף באמת היה מאמין אדוק באידיאולוגיה הנאצית? שפור אומר שאי אפשר לדעת בוודאות, אך הוא חושד שהסב היה יותר לאומן שמרני, שלא היה מצד אחד מתנגד למשטר, אך גם לא תומך פנאטי בו. במקום זאת, הוא סבור כי רודולף היה פשוט "אופורטוניסט" שידע כיצד להתקדם בחברה, בלי שום קשר לרוח הפוליטית שנשבה באותה העת.

האם רודולף באמת היה מאמין אדוק באידיאולוגיה הנאצית? שפור אומר שאי אפשר לדעת בוודאות, אך הוא חושד שהסב היה יותר לאומן שמרני, שלא היה מצד אחד מתנגד למשטר, אך גם לא תומך פנאטי בו

זוועות שאי אפשר לחמוק מהן

הארכיונים הצבאיים של גרמניה סיפקו לשפור רמזים ברורים לגבי שירותו של רודולף במלחמה. הוא גילה שסבו שירת בצרפת ב-1940, התקדם במהירות בשורות הוורמאכט, והגיע עד לפיקוד העליון של הצבא.

אדולף היטלר וחברי המפלגה הנאצית במטה המפלגה במינכן לפני מלחמת העולם השנייה, 5 בדצמבר 1931 (צילום: AP Photo)

עד 1942 הוצב הסב במזרח, שם, כקצין עזר, ערך ביקורות באוקראינה, בחצי האי קרים ובצפון הקווקז, בדיוק בתקופה שבה הנאצים ביצעו באזורים אלו זוועות נרחבות והמוניות. שפור אינו יודע אם רודולף השתתף פיזית בפשעי מלחמה, אבל הוא יכול להוכיח שהסב היה נוכח בערים אוקראיניות, כמו ויניציה, בדיוק בזמן שהתרחשו בהן מעשי טבח נוראיים.

"הכול התרחש סביבו; פשוט לא יכול להיות שהוא לא ראה את זה", פוסק שפור.

התכתבויות שמצא מוכיחות גם שרודולף ידע שיהודים נרצחים בתאי גז ניידים. בנוסף, שפור מציין כי הפיקוד העליון שבו שירת סבו היה אחראי ישירות לשבויי מלחמה סובייטים, שמחציתם מתו בשבי הגרמני.

גם באשר לשהותו באיטליה, שם הוצב רודולף ב-1943, נותרו שאלות פתוחות: הוא שירת כקפטן בפיקוד כללי של קורפוס פאנצר (עוצבת שריון), שכמה מיחידותיו נמצאו בהמשך כמי שהשתתפו באופן פעיל במעשי טבח באזרחים ובפרטיזנים מקומיים.

ייתכן מאוד שרודולף החל בשלב מסוים לפקפק באופן פרטי בהנהגתו של היטלר, סבור שפור, אך אין שום ראיה לכך שהוא התנגד ל"מלחמת ההשמדה" של הנאצים, שאותה ככל הנראה ראה כחלק ממאבק לגיטימי נגד הבולשביזם.

ייתכן מאוד שרודולף החל בשלב מסוים לפקפק באופן פרטי בהנהגתו של היטלר, סבור שפור, אך אין שום ראיה לכך שהוא התנגד ל"מלחמת ההשמדה" של הנאצים, שאותה ככל הנראה ראה כחלק ממאבק לגיטימי נגד הבולשביזם

שפור אומר שהוא לא התקשה – כפי שקורה אצל רבים אחרים – ליישב בין סבו האהוב שהכיר לבין הפשעים האפשריים והמזעזעים שביצע. "התרחקתי מאוד מהמשפחה ומהעולם השמרני שהיא ייצגה עבורי", הוא מסביר.

גרמנים ואוקראינים צועדים על קבר האחים שבו נרצחו 33,771 יהודים בבאבי יאר (צילום: רשות הציבור)

איך לעבד אשמה

במקביל למחקרו, ההיסטוריון גם חווה ממקור ראשון את תגובת המקומיים בעיר החוף נורדנהאם שעל הים הצפוני. שם התגורר סבו – שהיה חבר מייסד של "אגודת גתה" המקומית ואיש עסקים מצליח מאוד אחרי המלחמה – ונחשב לדמות מכובדת ואהובה בעיר.

"חלק מהתושבים שם היו ממש תוקפניים כלפיי", הוא משחזר, "וחלקם אמרו כל מה שהם רק יכלו כדי להגן עליו". אחרים, לעומת זאת, הגיבו לתגליות שלו באופן חיובי ומקבל יותר.

הניסיון האישי והמורכב של שפור מציב אותו כיום בעמדה טובה ומכילה כדי לסייע לגרמנים אחרים לנווט בהיסטוריות המשפחתיות הסבוכות והקשות שלהם עצמם. העניין בנושא רק הולך וגובר, הוא מעיד. המשתתפים בסדנאות שהוא מעביר מגוונים מאוד, וגילם נע "מ-20 ועד 90".

רובם של המשתתפים שייכים, כמו שפור עצמו, למה שהיסטוריונים וסוציולוגים מכנים "הדור השלישי" (כלומר, מי שסביהם וסבותיהם היו בוגרים בתקופת הנאצים), אך גם אזרחים גרמנים מ"הדור השני" – כאלו שנולדו במהלך המלחמה או זמן קצר אחריה – משתתפים בסדנאות באופן פעיל.

הסדנאות אינן מתמקדות רק בפן החינוכי והמחקרי: הן גם מעניקות למשתתפים רבים תחושת סולידריות חשובה. לעיתים קרובות, מסביר שפור, רק בן משפחה אחד ויחיד היה מעוניין באמת לבחון את העבר האפל.

הסדנאות אינן מתמקדות רק בפן החינוכי והמחקרי: הן גם מעניקות למשתתפים רבים תחושת סולידריות חשובה. לעיתים קרובות, מסביר שפור, רק בן משפחה אחד ויחיד היה מעוניין באמת לבחון את העבר האפל

"הם הרגישו לעיתים קרובות מאוד לא בנוח עם זה, ואולי אפילו תחושה שהם טועים בכך שהם בכלל רוצים לעשות את המחקר הזה", הוא מסביר. הסדנאות מאפשרות לאותם בודדים להיקשר ולשתף אחרים שנמצאים במצבים משפחתיים דומים לשלהם.

אנדרטה לזכר השואה בברלין (צילום: AP Photo/Markus Schreiber)

תופעה חדשה ומעניינת יחסית, מציין שפור, היא העניין ההולך וגובר שמגלים לאחרונה גרמנים בני "הדור הרביעי".

"אני זוכר שהייתי בסדנאות דומות לפני 15 שנה, וכשהייתי היחיד מן 'הדור השלישי' שנכח שם, אבל עכשיו גם 'הדור הרביעי' מעורב בנושא באופן פעיל מאוד"

"אני זוכר שהייתי בסדנאות דומות לפני 15 שנה, וכשהייתי היחיד מן 'הדור השלישי' שנכח שם, אבל עכשיו גם 'הדור הרביעי' מעורב בנושא באופן פעיל מאוד", הוא מספר. "זה מאוד מעניין, כי בדרך כלל הם בכלל לא הכירו אישית את האדם שהם חוקרים עליו. הם אולי רק שמעו עליו סיפורים בבית, ולפעמים הם אפילו לא יודעים את שמו".

הקשר שלהם לעבר, הוא מוסיף, נושא עמו פרספקטיבה של ריחוק.

"בדרך כלל הם אינם אמוציונליים כל כך כלפי המחקר. זה לא אישי וטעון באותה המידה כמו אצל בני הדור השני או השלישי, אלא זה מגיע ממקום יותר חברתי או פוליטי. הם פשוט רוצים לדעת מאין הם באו וכיצד המשפחה שלהם קשורה להיסטוריה האלימה של גרמניה".

שכבות של היסטוריה

שפור מציין כי החלוקה של גרמניה אחרי המלחמה, שנמשכה לאורך ארבעה עשורים שלמים, הותירה מורשת היסטורית משלה בקרב האזרחים.

"ישנן שכבות שונות של היסטוריה במזרח המדינה לעומת המערב", הוא מסביר. "במזרח לשעבר, ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, הפרשנות למלחמת העולם השנייה ולנאציונל-סוציאליזם הייתה אידיאולוגית מאוד וחתומה עמוק במיתוס של התנגדות חזקה מאוד לנאצים. התפיסה של 'האדם הממוצע כמבצע פשעים' מעולם לא התקיימה ב-GDR".

ההיסטוריון יוהאנס שפור עם תמונות של סבו ואבי-סבו במדי SS (צילום: Susanne Hakuba)

יתרה מזו, גרמנים רבים ממזרח המדינה עדיין ממשיכים לעבד עד היום את יחס משפחותיהם למשטר הסוציאליסטי לשעבר ולפשעיו שלו.

כמובן, מוסיף שפור, בעוד שב-GDR הגישה לארכיונים כלל לא הייתה קיימת לפני נפילת חומת ברלין, גם ברפובליקה הפדרלית לשעבר המצב לא היה פשוט כלל – מצב שהושפע במידה עצומה מנוכחותם של נאצים לשעבר במוסדות.

מסוף שנות ה-60, למשל, דרשה ממשלת ארצות הברית להחזיר חומרי ארכיון שאספה אחרי המלחמה לצורך קיום משפטי פשעי מלחמה. שלטונות גרמניה המערבית גררו רגליים במכוון, וכך הוחזרו המסמכים ההיסטוריים הללו רק בשנת 1994.

לאנשים שאיתם עובד שפור ישנם מניעים שונים לחפור בהיסטוריה המשפחתית שלהם מתקופת הנאצים, הוא מציין.

לחלקם יש חשד כבד שהסיפורים שסופרו להם על התקופה כשהיו ילדים "לא היו כל התמונה, ואולי אפילו היו תמונה שקרית לחלוטין. יש להם תחושה חזקה שהיה שם משהו מוזר". אחרים פונים אליו בלי לדעת דבר וחצי דבר, אבל אולי "מילאו את החלל בפנטזיות לא בריאות", וחוששים (ללא כל ראיות של ממש) שקרוביהם השתתפו בפשעים החמורים ביותר של הרייך השלישי.

לחלקם יש חשד כבד שהסיפורים שסופרו להם על התקופה כשהיו ילדים "לא היו כל התמונה, ואולי אפילו היו תמונה שקרית לחלוטין. יש להם תחושה חזקה שהיה שם משהו מוזר"

אבל ישנם גם גורמים עכשוויים רחבים יותר – ובראשם עלייתה של מפלגת הימין הקיצוני הפופוליסטית 'AfD' – שהגדילו משמעותית את מספר הגרמנים המעוניינים להבין יותר על תקופה קודמת בהיסטוריה, שבה הימין הקיצוני היה בעלייה מתמדת.

שלט בחירות של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה, 2 בינואר 2024 (צילום: John MACDOUGALL / AFP)

גם המלחמה באוקראינה תרמה למגמה הזו, ועוררה שאלות בקרב צעירים על קרובי משפחה שאולי שירתו בחזית המזרחית בזמן מלחמת העולם.

"אנשים חיברו את המלחמה הזו להיסטוריה המשפחתית שלהם. עיירות וערים אוקראיניות שהוזכרו בדיווחים בחדשות נשמעו להם איכשהו מוכרות מהבית", אומר שפור.

ההיסטוריון מכיר בכך שחלק מהאנשים שאיתם הוא עובד בסדנאות "המומים ורגשיים מאוד" לנוכח מה שנחשף בפניהם על משפחתם. עם זאת, הוא מדגיש, נדיר מאוד שהם מנסים לדחות או להכחיש את הממצאים שמתגלים. מי שמגיעים מיוזמתם לסדנאות שלו, או מזמינים מחקר פרטי, פתוחים מטבעם לשמוע את האמת, קשה ככל שתהיה.

התהליך המחקרי הזה גם מעורר אצל חלקם רצון להפוך לפעילים יותר מבחינה פוליטית. אדם אחד שביקש משפור לבדוק את עברו של סבו, הפך בעקבות הגילויים למעורב יותר ויותר בקמפיין של האיגוד המקצועי שלו נגד פעילות הימין הקיצוני בגרמניה.

אדם אחד שביקש משפור לבדוק את עברו של סבו, הפך בעקבות הגילויים למעורב יותר ויותר בקמפיין של האיגוד המקצועי שלו נגד פעילות הימין הקיצוני בגרמניה

עם זאת, שפור מכיר בכך שעבור חלק מהלקוחות פשוט לא יהיו תשובות מספקות.

"אנשים באמת רוצים לדעת מה היו המניעים והרגשות של הסבים שלהם, ולמה מישהו עשה משהו ומה בדיוק הוא עשה שם, ולעיתים קרובות קשה מאוד לגלות את זה באופן חד-משמעי", הוא אומר.

ההיסטוריון יוהאנס שפור (צילום: Frank Olias)

ייתכן, הוא מציין, שאפשר יהיה לגלות שאב קדמון היה קצין SS או שוטר שהוצב במקום מסוים ובזמן מסוים, ובכל זאת לעולם לא לדעת בוודאות אם הוא היה מעורב ישירות או בעקיפין בזוועות שהתרחשו שם באותה העת. "אנשים צריכים למצוא דרך להתמודד גם עם החלל הזה", אומר שפור.

ההיסטוריון גם סבור שמחקר על קורבנות השואה ומחקר על המבצעים יכולים להשתלב זה בזה. חלק מצאצאי המבצעים הגרמנים, למשל, עשויים לרצות לדעת כיום יותר על עובדי הכפייה היהודים שהועסקו בחווה המשפחתית שלהם או במפעל שהיה בבעלות המשפחה.

במקביל, משפחות של קורבנות עשויות לחפש היום תשובות על מי שהיו אחראים אישית לרדיפת אבותיהן.

"זו דרך בריאה עבור צאצאי המבצעים לא ללכת לאיבוד בתוך הנרטיבים של המבצעים עצמם", אומר שפור, ומוסיף כי "זו גם דרך עבור משפחות הקורבנות להבין ולמצוא עקבות של מי שהם איבדו".

"זו דרך בריאה עבור צאצאי המבצעים לא ללכת לאיבוד בתוך הנרטיבים של המבצעים עצמם", אומר שפור, ומוסיף כי "זו גם דרך עבור משפחות הקורבנות להבין ולמצוא עקבות של מי שהם איבדו"

זו עבודה מכאיבה, סיזיפית וממושכת, אך שפור מאמין שמי שעבד איתם מפיקים ממנה תועלת עצומה לנפשם, גם אם קשה מנשוא לשמוע את האמת המכוערת על הפשעים שביצעו בני משפחתם האישיים לפני שמונה עשורים.

"בגדול, אני חושב שהתגובה של רובם היא חיובית למדי; אנשים מעדיפים לדעת את האמת מאשר למלא את החלל הזה בדמיון שלהם, וזה בטח לא דבר בריא במיוחד", הוא מסכם.