צדק חברתי
הזמן של
צדק חברתי
הדתת המרחב החילוני היא כפיה דתית והפרה מתמשכת של הסטטוס-קוו בין חילונים לדתיים. כל ניסיון חילוני דומה להתנחל ולחלן את המרחב, אילו היה מתקיים במרחב דתי, כמו בבני ברק, צפת, רכסים, היה נת... המשך קריאה

הדתת המרחב החילוני היא כפיה דתית והפרה מתמשכת של הסטטוס-קוו בין חילונים לדתיים.

כל ניסיון חילוני דומה להתנחל ולחלן את המרחב, אילו היה מתקיים במרחב דתי, כמו בבני ברק, צפת, רכסים, היה נתקל בזעם צדקני, ובבכיינות שמדובר במעשה אנטישמי או אנטי-יהודי – כאילו החילונים אינם שמים או אינם יהודים.

נפל דבר בישראל, ועל כך תודה ליזמי ההפיכה המשטרית, הציבור החילוני קם למרוד בהדתה ובכפיה החילונית בישראל, על כל צורותיה וגווניה, הגלויים והנסתרים כאחד.

כעת, כאשר כבר ברור שיש לחילונים ולערבים, רוב אלקטורלי מוצק לקואליציה גדולה יותר מ 64 מנדטים, קואליציה שלא כוללת את הליכוד, את ש"ס, את עוצמה יהודית ואת הבית היהודי, הם מתחילים להבין, שלאור המתקפה הדתית הבוטה נגד הציבור החילוני, זו כנראה תהיה הקואליציה האחרונה שלהם לשנים רבות, שכן ברור שהפעם גם הייתרון הדמוגרפי שלהם יעמוד בספק במדינה שבה מיושם שיוויון חובות וזכויות

מי בכלל צריך מדינה, אם כמעט הכל בה, רקוב ומסריח מצביעות, ומשחיתות, ומבריונות? מדינה, כל מדינה, במובן הבסיסי ביותר של המושג, היא שיתוף משאבי הכלל, ומאמצי הכלל, לצורך שרידת הכלל, ולטובת... המשך קריאה

מי בכלל צריך מדינה, אם כמעט הכל בה, רקוב ומסריח מצביעות, ומשחיתות, ומבריונות?

מדינה, כל מדינה, במובן הבסיסי ביותר של המושג, היא שיתוף משאבי הכלל, ומאמצי הכלל, לצורך שרידת הכלל, ולטובת הכלל.

בואו נתחיל בלהודות שזו הגדרה קרובה עד-כדי סימן-שאלה להגדרה הבסיסית ביותר של קומוניזם, לא-כל-שכן, סוציאליזם.

בפועל, במציאות הגלובלית העכשווית, לרוב העמים והקבוצות יש מדינה שהיא לא יותר מאשר פלטפורמה שמאפשרת (חוקית ואפקטיבית) מצב שבו מיעוט של טייקונים, מכתיב גם לשוק וגם לממשלה, כיוון ודגשים שתכליתם לשרת את האינטרס הטייקוני שמהותו "מיקסום רווחים".

חברתית, זהו שוד מתמשך של רוב אלקטורלי שבוי כלכלית וחברתית, בידיו של כל טייקון מונופוליסט, באמצעות תעסוקה בשכר-מינימום, כנגד מכירת מוצרים ושירותים במחיר מופקע – תכלס, זה ממש גן-עדן לכל מניאק שרוצה לממש "מיקסום רווחים בכל מחיר".

זאת מאניה שמאופיינת בתאוות-בצע ללא סייג, ותוך שיא החוצפה, בעשותו ברכוש הכלל כבשלו, באמצעות זכיון ממשלתי למכור ולייצא את רכוש הכלל (קרקע, מינרלים, מקורות אנרגיה).

זה בבסיסו, הקונפליקט הרעיוני בין ימין לבין שמאל, ולא, בשום מציאות אנושית ידועה, הימין הוא חברתי במובן של שיוויון הזדמנויות (כחלוקה צודקת מהותית במשאבי הכלל), אלא אף מדגיש כעיקר את היות הפרט אובייקט שבוי לגחמות השלטון (ע"ע ביטול עילת הסבירות, או פיסקת ההתגברות).

כפי ש"ההיסטוריה נכתבת בידי מנצחים", כך גם התוית הפופולרית במשטרים ליברטרנים (ארה"ב, ברזיל, דרום קוריאה, איטליה, ועוד) "סוציאליזם הוא שחיתות" או "סוציאליזם הוא מוות לשוק חופשי" – כתוית-גנאי שנועדה להצדיק עוולה חברתית שנובעת מקפיטליזם חזירי, מונופוליסטי ונפוטיסטי.

במובן הזה, ובהתייחס לכל מציאות חברתית ידועה, גם ברית המועצות הסוציאליסטית היתה למעשה משטר ימני לעילא, משטר לאומני עם שאיפות התפשטות אימפריאליות, משטר שנשלט בידי קבוצת-עילית מושחתת של מקורבים, עם מנגנון ניהול נפוטיסטי – כולם בני המעמד הפריבילגי של "מקורבים לשלטון".

תמונה דומה מאד קיימת גם באיראן, תחת איצטלות שונות : שם כמשל, קבוצת העילית של מקורבים היא "משמרות המהפיכה"

אבל לעומת ברית המועצות או איראן – יש את בלגיה או הולנד כמשל נגדי, שהן לכאורה "משטר מלוכני עם שלטון של עילית פריבילגית", אלא שבפועל מדובר במדינה סוציאל דמוקרטית, עם סובסידיה מלאה לחלשים, ואפילו שירותי חינוך ובריאות חינם לכל החיים, והכל במימון מס-הכנסה דיפרנציאלי, לפי רמת הכנסה אישית.

במדינות האלה, מדובר על משטר סוציאל-דמוקרטי עם שוויון הזדמנויות בפועל לכל סוגי האוכלוסיה, שוויון בפני החוק, ושוויון ארצי בחלוקת משאבי-פיתוח מקומיים, פריפריאליים.

לא רק זו אף זו: חמלה חברתית על חלשים ונחשלים, במובן הכי כלכלי שיש: חינוך-חינם, בריאות-חינם, תחבורה ושירותים עירוניים מסובסדים על-פי רמת הכנסה.

וראה זה פלא, בניגוד לסיסמאות הליברטרניות, אף לא אחד מהנזכרים לעיל עומד בסתירה מעשית או עקרונית לקיום שוק חופשי של היצע וביקוש סחורות ושירותים.

מהבסיס הזה, ועד לדיון מהורהר ומלא צביעות במונחים של "משילות" או "שלטון הרוב" רב המרחק.

המרחק הזה מייצג את עומק שטיפת המוח הקולקטיבית שכולנו עוברים יומם ולילה, מהפרסומות כמייצג שקרי של אידיאלים ליברטרניים ("בז"ן לעתיד ירוק יותר") ועד תוכחת נציגי "השלטון" או נציגי "השם".

כל זה קורה בקידמת העידן המודרני, שבו דווקא המכהנים בשלטון ואיתם גם כל המנגנון הניהולי, דווקא הם העילית הפריבילגית, המושחתת, הנפוטיסטית בבחינת "ממשלה המשרתת את הטייקונים כנגד האינטרס החברתי"

– את מי אמורה ממשלה, כל ממשלה לשרת? – את העם, או קומץ טייקונים המתפרנסים מהפער בין העסקת המונים בשכר-רעב (נכון להיום, 58% מהשכירים בישראל משתכרים שכר-מינימום, או פחות ממנו), לבין מכירת מוצרים ושירותים לאותם המונים במחירים מופקעים, הכוללים עשרות ומאות אחוזי רווח?

ה"עילית" המושחתת הזו של נבחרי ציבור והמכהנים במנגנוני המדינה, מטופחת ומאויימת על-ידי אותו קומץ טייקונים שמחזיקים את כולנו (גם את ההמון וגם את השלטון), בביצים, לצורך "מיקסום רווחים בכל מחיר", או איך קוראים היום, לאותו אונס המוני בפרהסיה, לאור היום, עם גושפנקה ממשלתית?

לי אין עדיין שם או כינוי לתועבה הזאת.

מדינה, כל מדינה, במובן הבסיסי ביותר של המושג, היא שיתוף משאבי הכלל ומאמצי הכלל, לצורך שרידת הכלל. בואו נתחיל בלהודות שזו הגדרה קרובה עד-כדי סימן-שאלה להגדרה הבסיסית של קומוניזם. בפועל,... המשך קריאה

מדינה, כל מדינה, במובן הבסיסי ביותר של המושג, היא שיתוף משאבי הכלל ומאמצי הכלל, לצורך שרידת הכלל. בואו נתחיל בלהודות שזו הגדרה קרובה עד-כדי סימן-שאלה להגדרה הבסיסית של קומוניזם.

בפועל, במציאות הגלובלית העכשווית, לרוב העמים והקבוצות יש מדינה שהיא לא יותר מאשר פלטפורמה שמאפשרת (חוקית ואפקטיבית) מצב שבו מיעוט של טייקונים, מכתיב גם לשוק וגם לממשלה, שוד מתמשך של רוב אלקטורלי באמצעות תעסוקה בשכר-מינימום, כנגד מכירת מוצרים ושירותים במחיר מופקע, תחת המוטו המתועב של "תאוות-בצע ללא סייג" (מיקסום רווחים בכל מחיר).

זה בבסיסו, הקונפליקט הרעיוני בין ימין לבין שמאל, ולא, בשום מציאות אנושית ידועה, הימין הוא חברתי במובן של שיוויון הזדמנויות (כחלוקה צודקת מהותית במשאבי הכלל), אלא הוא מדגיש את היות הפרט אובייקט לגחמות השלטון.

במובן הזה גם ברית המועצות הסוציאליסטית היתה משטר ימני לעילא, משטר לאומני עם שאיפות התפשטות אימפריאלית, לעומת בלגיה או הולנד שהן לכאורה "משטר מלוכני עם שלטון של עילית פריבילגית" אך בפועל מדינה סוציאל-דמוקרטית עם שוויון הזדמנויות בפועל, וחמלה חברתית על חלשים ונחשלים, במובן הכי כלכלי שיש: חינוך-חינם, בריאות-חינם, תחבורה ושירותים עירוניים מסובסדים על-פי רמת הכנסה.

מהבסיס הזה, ועד לדיון מהורהר ומלא צביעות במונחים של "משילות", שלטון הרוב" רב המרחק, והמרחק הזה מייצג את עומק שטיפת המוח הקולקטיבית שכולנו עוברים יומם ולילה, מהפרסומות ועד תוכחת נציגי השלטון – שהם, בעידן המודרני, העילית המטופחת ומפונקת על ידי אותו קומץ טייקונים שמחזיקים את כולנ (את ההמון ואת השלטון), בביצים

כל הזמן // יום רביעי, 19 ביוני 2024
מה שחשוב ומעניין עכשיו
היום ה־257 ללחימה ● 120 חטופים עדיין בעזה

דיווח: בתחקירים על הלחימה בעוטף נמצא שכוחות לא חתרו למגע ושחיילים נפגעו מאש צה"ל

דובר צה"ל: "מי שחושב שאנחנו יכולים להעלים את חמאס – טועה; העניין שאפשר להשמיד את חמאס – זה פשוט לזרות חול בעיני הציבור"; לשכת ראש הממשלה בתגובה: הצבא מחויב להשמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של הארגון ● נסראללה: אם תחול הסלמה ייתכן שחזבאללה יפלוש לגליל ● נתניהו לשותפיו: "התאפסו; זה לא הזמן לחקיקה שמסכנת את הקואליציה"

עוד 47 עדכונים

למקרה שפיספסת

האם הערכות אמ״ן נגזרות בפועל מהקונספציה של הממשלה?

ניתוח ההפתעות במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת עזה, מראה שהערכות אמ"ן בשני המקרים תאמו באופן מלא את הקונספציה של ההנהגה המדינית-ביטחונית.

כלומר, בהערכות גורליות לביטחון המדינה, בשני המקרים, אמ"ן אימץ את הקונספציה של ההנהגה המדינית-ביטחונית, וההנהגה המדינית-ביטחונית אימצה את הערכות אמ"ן באופן מוחלט, ללא שום ספק.

יחיאל גלבוע הוא ד"ר לפילוסופיה של המדע ומהנדס פעיל בתעשיה הבטחונית והאזרחית שנים רבות. מודאג מאוד מתהליכי ההקצנה, הפילוג, הפערים הכלכליים ההולכים ומתרחבים, ומשחיקת הדמוקרטיה בשנים האחרונות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
בשני המקרים נבע הכשל כפי הנראה מקדושת ״השבתת החגים״ ואיזה מבצע מודיעיני יכול להתחרות במבצע משולב של ״חבר״ ומלונות פתאל לימי הסוכות באילת? בשני המקרים קדמה למתקפת הפתע העלאת כוננות בחג ה... המשך קריאה

בשני המקרים נבע הכשל כפי הנראה מקדושת "השבתת החגים" ואיזה מבצע מודיעיני יכול להתחרות במבצע משולב של "חבר" ומלונות פתאל לימי הסוכות באילת?
בשני המקרים קדמה למתקפת הפתע העלאת כוננות בחג הקודם (פסח 73 ו- פסח 23) ששיבשה את תוכניות האירוח המשפחתיות של משרתי הקבע
משיכתו של השיבוש לחג הבא היתה עלולה לשבש את שלום הבית וחיי המשפחה של הקצינים
הסכנה המרכזית של מבנה המודיעין הנוכחי היא המעבר מ"פוש" – דחיפת הידיעות החשובות לצי"ח מלמטה למעלה ל"פול" בו הגורמים הממונים על הערכת המצב שולפים את הידיעות החשובות להם
וכך, מידע שהגיע מ8200 לאוגדת עזה ב1/7 לגבי תרגילי הסיום של החמאס, נשאר ללא דורש עד לאחר המתקפה

עוד 1,674 מילים ו-1 תגובות

כשל הפיקוח על כלבים מסוכנים עלול להוביל לתוצאות קטלניות

חוק הכלבים המסוכנים שנכנס לתוקף לפני בדיוק 20 שנה היה אמור להעלים את הגזעים המסוכנים מישראל ● אלא שמאז מספרם רק עלה ● בחודשים האחרונים אירעו מספר מקרי תקיפה שעלולים היו להסתיים בטרגדיה קטלנית ● רוב הכלבים מוחזקים על ידי עבריינים, בכפרים ויישובים שקשה לפקח עליהם או להתעמת בהם עם בעלי הכלבים

עוד 1,350 מילים

תגובות אחרונות

החרם על וגנר הוא ניתוק

לא מכבר חל יום הולדתו של ריכרד וגנר (יליד ה-22 במאי 1813), אחד מגדולי המלחינים והפרשנים בתולדות המוזיקה הקלאסית, ומי שעד היום השפעתו על התרבות העולמית, במגוון רב של תחומים, עצומה.

שעה שבעולם המערבי, הנאור, צוין יום הולדתו בהוקרה צופנת עונג – בארץ, בחברה המתפלשת בחזיונות דת ולאומנות, המסתגרת והמתנתקת מהעולם, הוא לא יושמע, כי מוטל עליו עד היום חרם.

לאה ענבל דור היא סופרת ("טיפות שהן ים", "שוליה נודד") ועיתונאית. כותבת מאמרי דעה לצד ביקורות ספרים "בתרבות וספרות" ב"הארץ" ב"ידיעות אחרונות" ו"בעיתון 77". בין מייסדי השבועון "כותרת ראשית" לצד נחום ברנע ותום שגב ובהמשך במוסף "הארץ" ובמוסף השבת של "ידיעות אחרונות". כיהנה בעבר כחברה ב"מועצה לתרבות ואמנות" של משרד התרבות, והיום חברה בהנהלת התזמורת הקאמרית. נולדה באלוני אבא, ומתגוררת כעת ברמת גן. משפטנית בהשכלתה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 815 מילים

עקורים

מועסקים רק על הנייר

בתחילת המלחמה הקואליציה דחתה את מודל החל"ת הגמיש שיכול היה להציל את העובדים השעתיים מקריסה כלכלית ● באוצר חשבו שהעובדים האלה יסתדרו כמו בקורונה ומשה גפני הבטיח לקיים דיון בהמשך, אלא שרק השבוע ועדת הכספים דנה בנושא ● למשרד האוצר אין כוונה להציע פיצוי חירום – ועד שלא תקודם הצעת חוק בנושא, העובדים השעתיים ייפלו בין הכיסאות

עוד 808 מילים

אני מאשים

לכבוד,
ראש הממשלה,
חברי ממשלת ישראל,
חברי הכנסת של הקואליציה

אני מאשים אתכם בהפקרת אחיותינו ואחינו החטופים

במשך יותר משמונה חודשים בידי חיות האויב האכזר ביותר שידענו מאז הנאצים, בוויתור על ההזדמנויות להחזיר רבים מהם בחיים, בהותרתם במחילות כאשר כל יום נוסף פוגע בבריאותם הפיזית והנפשית, ובפגיעה בערך הלאומי והערכי והעליון של ערבות הדדית בראש סדר העדיפויות.

ד"ר ישראל טירקל הוא מרצה במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן-גוריון, ב-15 השנים האחרונות ויועץ בתחומי התוויה וניהול אסטרטגיה, ניהול תפעול וניהול פרויקטים. לשעבר מנהל בכיר באינטל, ברמת סמנכ"ל, כולל 23 שנות ניסיון בישראל ובארה"ב.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 556 מילים
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

אין צורך במחקר מעמיק כדי לדעת שהמשטרה עברה השתלטות עוינת על ידי השר הממונה עליה והיא פועלת כעת במידה רבה כזרוע אלימה בשירות השלטון ● דווקא בשל פעלתנותו האינסופית של בן גביר ניתן להניח שלפחות את החלק הנפיץ ביותר בתיקון לפקודת המשטרה, זה המעניק לשר דריסת רגל בתחום החקירות, השופטים יפסלו ● פרשנות

עוד 835 מילים

דרעי לזמן ישראל: לא אוציא היום את ש"ס מהממשלה

חזרנו בטורבו לימי העסקנות הפוליטית שהייתה כאן עד ה-7 באוקטובר, כאילו שאנחנו לא נמצאים בעיצומה - ואולי רק בתחילתה - של מלחמה קשה ● הקואליציה סערה אתמול סביב "חוק הרבנים" - מה שהוביל את בן גביר לאיים כי לא יתמוך בחוק אם לא יקבל מקום בקבינט המצומצם ● נתניהו נבהל ומשך את החוק, שהיה חשוב לדרעי לא פחות מחוק הגיוס - שבינתיים נקבר גם הוא בדיוני ועדת החוץ והביטחון ● פרשנות

עוד 1,337 מילים

אחרי יותר מעשור שבו התושבים השליכו את שאריות המזון לפח נפרד כדי שיהפכו לקומפוסט, מועצה אזורית מנשה הורידה את הדגל הירוק לחצי התורן ואספה לאחרונה את הפחים החומים מבתי התושבים ● כישלון הפרדת הפסולת במועצה הקטנה הוא תמצית מזוקקת של המחדל הלאומי בתחום הטיפול בפסולת ● "כל העולם הולך קדימה ורק אנחנו הולכים אחורה"

עוד 1,857 מילים

העולם חוזר לשירות חובה

השוואה בינלאומית רוב המדינות באירופה ביטלו בעבר את גיוס החובה ● כעת, בצל האיום הרוסי ורוחות המלחמה בעולם, אחדות מהן חידשו אותו, ובאחרות – כולל גרמניה, בריטניה וצרפת – הממשלות מציגות תוכניות לחידושו ● בניגוד לעבר, באירופה מגייסים גם נשים ● גם מדינות ערביות כמו ירדן וקטאר הנהיגו גיוס חובה

עוד 1,812 מילים

המבחן של אדלשטיין

ועדת החוץ והביטחון תחל היום לדון ב"חוק ההשתמטות" לקראת הקריאה השנייה והשלישית ● ההצבעה על דין הרציפות הסתיימה ב"תמונת הניצחון" הפרטית של נתניהו אך יו"ר הוועדה אדלשטיין הבטיח כי החוק יותאם לצרכים של צה"ל ● שמונה ח"כים מהקואליציה ושמונה מהאופוזיציה ייאבקו על כל פסיק וסעיף – ואדלשטיין עשוי להיות האצבע המכרעת ● פרשנות

עוד 932 מילים ו-2 תגובות

נתניהו צריך להתמודד עם סיום הפעולה ברפיח

ההערכה בצה"ל היא כי המהלך ברפיח יסתיים בשבועות הקרובים – לכל היותר חודש ● אחרי זה, צה"ל יוכל להכריז כי סיים את משימת פירוק יכולותיו של חמאס כצבא והחזיר אותו להיות ארגון גרילה ● ההכרזה תגלגל את הכדור למגרש של נתניהו, שיצטרך לקבל החלטות שהוא נמנע מהן מזה זמן רב ● פרשנות

עוד 754 מילים
היום ה־256 ללחימה ● 120 חטופים עדיין בעזה

המפכ"ל לבג"ץ: "מאז 'חוק בן גביר' התערערו העקרונות הבסיסיים בעבודת המשטרה"

חברי הליכוד שהתנגדו לחוק הרבנים הוחלפו, החוק יעלה להצבעה מחר בבוקר; דיווח: בן גביר דורש מנתניהו להכניסו לקבינט המצומצם תמורת תמיכה בחוק ● המתווך הוכשטיין שב מביירות ונפגש עם נתניהו; צה"ל אישר תוכניות אופרטיביות להתקפה בלבנון ● גלנט: "על כולנו, כוחות הביטחון והדרג המדיני, מוטלת האחריות לקיים תחקיר עמוק ונוקב בעקבות ה-7.10"

עוד 54 עדכונים

המוסדות הגריאטריים לקשישים מבקשים להגדיל את התקציב

בשבועיים הקרובים ייצא לדרך מכרז הרכש החברתי הגדול במדינה ● 22 אלף מבוגרים סיעודיים ותשושי נפש מתוקצבים לפי מחירים שנקבעו לפני יותר מעשור ● המוסדות הגריאטריים פועלים בגירעון לפי דרישות המדינה אך הוצאותיהם גבוהות בכ־30% מהתקציב הממשלתי – והם דורשים לעדכן את התעריף: "אסור לצאת לדרך עם הפערים האלה"

עוד 1,008 מילים

ככה לא בונים אלטרנטיבה

ריאיון רונן צור, לשעבר היועץ האסטרטגי של גנץ, מותח ביקורת חריפה על מחנה המרכז–שמאל וממליץ להפסיק להתבכיין: "אין לגוש הליברלי אלטרנטיבה, אין פלטפורמה ואין מנהיגות מוסכמת" ● הוא מציע לבחור את מנהיג המחנה בבחירות פנימיות דמוקרטיות ולהתמקד בגיוס מנהיגים עם יכולות מגוונות וחשיבה עצמאית

עוד 1,857 מילים ו-5 תגובות

הסיכום בין היועמ"שית לגלנט עלול להסתיים במפח נפש

היועמ"שית בהרב־מיארה אומנם הודיעה כי קידום הצעת החוק בעניין הכבדת נטל שירות המילואים לוקה ב"מניעה חוקתית", אך הסכימה להאריך את הוראת השעה המעלה את גיל הפטור ממילואים למשך שלושה חודשים נוספים בתנאי שמערכת הביטחון תפעל למיצוי פוטנציאל הגיוס ● זאת כשבימים הקרובים ממילא אמור להינתן פסק דינו של בג"ץ בעניין גיוס תלמידי הישיבות ● פרשנות

עוד 858 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה