1
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן מוטרדת. היא דואגת לשלומם ולבריאותם של השכנים של נבחרי הציבור, שבקרבת בתיהם מתקיימות בימים אלה הפגנות נגד ההפיכה המשטרית.
השבוע סילמן נתנה ביטוי לדאגה הזו בציוץ בטוויטר. "זכות ההפגנה היא אחת מאבני היסוד במדינה דמוקרטית", צייצה סילמן, "אבל לא כשהיא באה על חשבון החוק. ההפגנות שמייצרות רעש בלתי נסבל לא פוגעות רק במשפחות נבחרי הציבור אלא גם במאות משכניהם – ללא הבחנה, קשישים, תינוקות, בעלי מוגבלויות, בכולם.
"על פי בדיקת מומחי המשרד להגנת הסביבה הרעש בהפגנות עולה על עד פי 100 מעל הרעש המותר בחוק. זו מציאות שהופכת חיי תושבי שכונות שלמות לגיהינום ואסור להשלים איתה. מדינה דמוקרטית היא גם מדינת חוק ומשטרת ישראל חייבת לאכוף את החוק. נקודה".
סילמן לא הסתפקה בציוץ: היא פנתה במכתב למפכ"ל המשטרה יעקב שבתאי ודרשה ממנו להרחיק את המפגינים מבתי המגורים. "אני קוראת לך להנחות את המשטרה לאכוף את התקנות שמטרתן להגן על בריאותם ואיכות חייהם של אזרחי ישראל", כתבה.
סילמן פנתה במכתב למפכ"ל המשטרה ודרשה להרחיק את המפגינים מבתי המגורים. "אני קוראת לך להנחות את המשטרה לאכוף את התקנות שמטרתן להגן על בריאותם ואיכות חייהם של אזרחי ישראל"
השאלה אם ראוי להפגין מול בתים פרטיים (בניגוד למעון רשמי) של נבחרי ציבור בהחלט ראויה לדיון ומציבה אתגר: ערך חופש הביטוי וההפגנה מתנגש כאן עם זכותם של הדיירים והשכנים לשקט ולפרטיות.
במקרה הזכור של ההפגנות בפתח תקווה נגד היועץ המשפטי לממשלה דאז אביחי מנדלבליט, המשטרה הקצתה מקום למפגינים במרחק כמה מאות מטרים מביתו.
רק שמאז הרבה מאוד השתנה: ההפגנות כעת הן לא במסגרת הוויכוח הדמוקרטי הרגיל, אלא מול הניסיון לשנות את אופי המשטר בישראל. כשזה מה שמונח על הפרק, לגיטימי לזרוק את כללי המשחק המוכרים ולנסח גבולות גזרה חדשים.
כך או כך, מתחשק להגיד לשרה סילמן – אל תשאי את שם הסביבה לשווא. אכן, הפגנות מייצרות רעש, ואכן, רעש זה לא בריא ופוגע באיכות החיים. אבל ההתערבות שלה במקרה הזה כל כך סלקטיבית וכל כך מנותקת מכלל העשייה של המשרד להגנת הסביבה, שעולה ממנה ניחוח עז של אכיפה בררנית, ואכיפה בררנית משיקולים פוליטיים היא שם נרדף לציניות.
אכן, הפגנות מייצרות רעש, ואכן, רעש זה לא בריא. אבל ההתערבות של סילמן במקרה הזה כל כך סלקטיבית וכל כך מנותקת מכלל העשייה של המשרד להגנת הסביבה, שעולה ממנה ניחוח עז של אכיפה בררנית
ישראל מדינה רועשת מאוד, באופן שפוגע בבריאותם, הפיזית והנפשית, של רבים מאזרחיה. האחרון שניסה לעשות משהו רציני בנושא היה גלעד ארדן, שבשבתו כשר להגנת הסביבה העביר את "רפורמת השקט" והצליח להוציא מחיינו את תופעת אזעקות המכוניות ולצמצם משמעותית את השימוש במפוחי עלים רועשים.
ככלל, האגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה הוא יחידה קטנה של אנשים איכותיים שלא באמת יכולים לבלום את מתקפת הדציבלים היומיומית שהישראלים חווים.
כשתושבים מציפים תלונות על הופעות ענק שמרימות חצי עיר באוויר, על צפירות של מכוניות, על מסיבות טבע סמוך ליישובים במרחב הכפרי ומסיבות עירוניות בלב הערים, על אולמי שמחות עם ווליום מחריש אוזניים או אפילו על צלצול בית ספר בעוצמה לא הגיונית – הם מופנים בדרך כלל למשטרה או לרשות המקומית. ברובם המכריע של המקרים, המשרד להגנת הסביבה לא באמת נמצא שם עבור האזרח שסובל ממפגע הרעש.
אני גר במרכז תל אביב, סמוך לכיכר הבימה, שהפכה בשנים האחרונות לכיכר ההפגנות הלאומית. במהלך כהונתה של ממשלת השינוי, לפחות פעמיים בשבוע התקיימה בכיכר הפגנה. כיכר הבימה מוקפת בתי מגורים שבהם מתגוררים אלפי בני אדם, אבל מערכות ההגברה צרחו בכל הכוח.
במהלך כהונת ממשלת השינוי, התקיימה בהבימה הפגנה של הימין לפחות פעמיים בשבוע. הכיכר מוקפת בתי מגורים שבהם מתגוררים אלפי בני אדם, אבל מערכות ההגברה צרחו בכל הכוח
במקרים רבים אלה היו הפגנות ימין. הפסקתי לספור כמה פעמים שמעתי את מאי גולן צווחת הישר לתוך חדר העבודה שלי, את מירי רגב מרעידה את חדר השינה, ואת הלהיט "מי שמאמין לא מפחד" מהדהד בין קירות הבית בווליום מחריש אוזניים.
לתומי חשבתי שהכיכר מלאה בהמוני מפגינים, אבל כשירדתי להתרשם ממראה עיניים התברר שמדובר בבמה גדולה עם מערכת הגברה אימתנית שלמרגלותיה קומץ זעום של מוחים.
האם חשבתי שצריך לאסור על ההפגנות האלה, מימין או משמאל? לדמוקרטיה יש מחיר. לא כיף להיות זה שמשלם אותו, אבל מוטב לשלם אותו מאשר לחיות במדינה שאינה דמוקרטית.
זה לא אומר שהפגנות חייבות לחולל מפגעי רעש בלתי נסבלים ושצריך לאפשר להן להרעיש בלי הגבלה. בהחלט ראוי שהמפגינים יתחשבו בשכנים ויעשו ניסיון כן למזער את הפגיעה בהם.
ייתכן שהפתרון הוא שהמשטרה תגביל את עוצמת הדציבלים של מערכת ההגברה, אם יש אחת כזו. אבל סילמן לא מדברת על הגבלת רעש, אלא על הרחקה: במכתבה למפכ"ל היא דורשת שבשעות היום (עד 22:00) ההפגנות יורחקו למרחק 300 מטר מ"שימושים רגישים" כמו בתי מגורים; ובשעות הלילה למרחק 2 קילומטר. אם יישמו את הדרישה הזו, גם בכיכר הבימה לא יהיו יותר הפגנות.
אי אפשר להימנע מהתחושה שסילמן משתמשת בטיעונים סביבתיים מקצועיים כדי למנף מהלך פוליטי. שאלתי את המשרד להגנת הסביבה על איזה מדידות היא מסתמכת כשהיא קובעת שההפגנות מייצרות רעש חריג.
אי אפשר להימנע מהתחושה שהשרה עידית סילמן משתמשת בטיעונים סביבתיים מקצועיים כדי למנף מהלך פוליטי
מתברר שמנהל תחום מניעת רעש במשרד, אינג' רועי גוטליב, נשלח כבר באפריל להפגנות שהתקיימו בירושלים כדי למדוד את עוצמת הדציבלים. המדידות בוצעו, בתיאום עם הדיירים, בשלוש דירות ברחוב עזה הסמוכות למוקדי ההפגנות.
לפי הדו"ח שהגיש גוטליב, עוצמת הרעש בתוך אחת הדירות הגיעה עד 77 דציבל, בעוד הרף המותר בשעות היום (לאירוע שנמשך בין 15 ל-60 דקות) הוא עד 65 דציבל. מדובר בעוצמת רעש שחזקה פי 16 מהמותר. בשתי הדירות הנוספות הרעש היה חזק פי 3 עד 5 מהמותר.
עוד מתברר, שגם בקיץ 2021, בעת כהונתה של ממשלת השינוי, ביצע המשרד להגנת הסביבה לבקשת המשטרה מדידות בהפגנות ליד ביתו של נפתלי בנט ברעננה, וגם שם נמדד רעש בעוצמות חריגות. ימין או שמאל, כולם יודעים להרים את הקול.
גם בקיץ 2021, בעת כהונתה של ממשלת השינוי, ביצע המשרד להגנת הסביבה מדידות בהפגנות ליד ביתו של בנט ברעננה, וגם שם נמדד רעש בעוצמות חריגות. ימין או שמאל, כולם יודעים להרים את הקול
2
בחורף האחרון דיווחנו כאן על הפתרון המקורי שמצאו במועצה אזורית רמת נגב לתועפות הפסולת – קילומטרים של גבעולים וענפים של עגבניות שרי – שנותרת בתום כל מחזור גידול בחממות.
פעם החקלאים היו מעלים אותם באש בידיעה ברורה שיקבלו קנס, אחר כך עברו להטמין בתוך בור ענק, שעם הזמן התמלא והפך להר. מדובר ב-11-12 אלף טונות של גזם מדי שנה.
כשביקרתי שם בפברואר נתלו תקוות רבות במתקן גזיפיקציה חדש שהובא מגרמניה. המתקן אמור להפוך את הגזם, באמצעות מתקן תרמי שמגיע לטמפרטורה של 1,200 מעלות, לגז שישמש כחשמל עבור מתקן טיהור השפכים הסמוך.
הרווח כפול: פתרון לפסולת במקום שבו מייצרים אותה, שימוש בחשמל במקום שבו מייצרים אותו, והכל תוך פליטה מינימלית של מזהמים וגזי חממה. כשמדובר בנקודה שממוקמת בירכתיים של המדינה, העצמאות וביטול התלות בתשתיות הלאומיות המרוחקות היא רווח נוסף ומשמעותי.
השבוע הסתיימו חודשים ארוכים של הכנות והמתקן הושק בטקס חגיגי. ראש המועצה ערן דורון והמנכ"לית הילה קפלן לחצו על הכפתור והוציאו את תהליך הגזיפיקציה לדרך.
אסף עמיחי, ראש אגף שפ"ע במועצת רמת נגב, אומר שהמתקן אמנם כבר פועל אך עדיין מדובר בשלב ניסיוני: בתחילה האכילו אותו רק בגזם עצים של קק"ל ובהדרגה מתחילים לערבב ולהכניס למתקן גם את פסולת העגבניות מהחממות.
המתקן אמנם כבר פועל אך עדיין מדובר בשלב ניסיוני: בתחילה האכילו אותו רק בגזם עצים של קק"ל ובהדרגה מתחילים לערבב ולהכניס למתקן גם את פסולת העגבניות מהחממות
"זו הפעם הראשונה בעולם שמכניסים למתקן פסולת חקלאית ולא רק גזם של עצים", אומר עמיחי, "המנכ"ל הגרמני היה כאן ואמר לנו 'אף פעם לא עבדתי במדבר. אם אתם מצליחים לעשות כאן חקלאות כזו, אנחנו נצליח שהמתקן יעבוד'".
3
במדור הקודם, שהתפרסם בסמוך ליום הבינלאומי לשחרור מעבדות, שוחחתי עם רז פרוגל, מנכ"ל "סחר הוגן ישראל", שציין ששום יצרנית שוקולד ישראלית לא מפרסמת מהיכן מגיעים פולי הקקאו שלה.
בתחום שבו רווח ניצול הילדים במטעי הקקאו בעולם השלישי, זה חשוד. הוא ציין את שמותיהם של שלושה מותגי שוקולד בינלאומיים שמשווקים בישראל ככאלה שנוהגים בשקיפות ובהגינות ומתהדרים בתו סחר הוגן.
רבים מהקוראים העירו, בצדק, שיש שני יצרני שוקולד מקומיים קטנים שמתנהלים בשקיפות ובהגינות וזכאים לקרדיט על כך: "פנדה" ו"שורשי ציון".
פנדה שייך לבני הזוג אליה ודניאל ברקת, שמקפידים לרכוש פולי קקאו מסחר הוגן ומייצרים מהם שוקולד טבעוני בשלל טעמים במפעל קטן בקרית טבעון. גם שורשי ציון, מפעל קטן בבית שמש שהמוצרים שלו נעים על הספקטרום שבין טבעוני, אורגני ורואו-פוד, מתבסס על שוקולד מסחר הוגן.
פרוגל מאשר את הדברים ומעדכן שכבר הציע לשני המותגים לקבל באופן רשמי תו סחר הוגן ישראלי, בכפוף לבדיקה כמובן.
4
בימים אלה מוצגות זו לצד זו במוזאון ארץ ישראל ברמת אביב, כבכל שנה בשנים האחרונות, תערוכה של צילומי טבע מקומיים – "תמונת טבע", והתערוכה הבינלאומית Wildlife Photographer of the Year שמגיעה ממוזיאון הטבע בלונדון.
לתומי הייתי בטוח שאדע להבחין בין תמונות הטבע המקומי לאלה שצולמו בחו"ל, אבל שוב ושוב כשלתי בניחוש.
את השועל הזה, למשל, מיקמתי אי שם בצפון אירופה. במציאות הוא צולם על ידי עידו פלאח במטע תפוחים ביום מושלג ברמת הגולן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם