מה שיש לשים אליו לב בהצבעה בכנסת על חוק אי-הסבירות הוא שהאופוזיציה השתתפה בהצבעה. פחות חשוב שהיא הצביעה נגד – מה שחשוב זה שהיא נתנה לגיטימציה למהלך לא לגיטימי. זה מעיד על כך שהיא לא באירוע.

האופוזיציה תקועה עדיין בפוליטיקה הישנה של גניבת סוסים, ואינה מבינה שאנו בעידן חדש לגמרי. כעת, הממשלה יכולה לטעון כי מה שהיה בכנסת היה מהלך דמוקרטי, וכי כל המאבק נגד הדיקטטורה הוא מאבק אנטי דמוקרטי – וזה בדיוק מה שקורה.

האופוזיציה תקועה בפוליטיקה הישנה של גניבת סוסים, ואינה מבינה שאנו בעידן חדש. כעת הממשלה יכולה לטעון כי מה שהיה בכנסת היה מהלך דמוקרטי, וכי כל המאבק נגד הדיקטטורה הוא אנטי דמוקרטי

אני הייתי מצפה שהאופוזיציה תצא מן המליאה לאולם אחר, תודיע על הקמת אספה מכוננת המייצגת את הדמוקרטיה, ותתחיל בכתיבת חוקה. אבל אלה חלומות באספמיה, כאשר בני גנץ ויאיר לפיד מובילים פוליטיקה "ממלכתית" הנותנת לגיטימציה להחרבת הדמוקרטיה מתוך הכנסת.

כינון אספה מכוננת בתוך הכנסת יחזיר לכנסת את מקומה כמגדלור הדמוקרטיה ולא כאיל ניגוח הממוטט את חומותיה.

מה שנשאר עכשיו במאבק נגד הדיקטטורה הם בית המשפט ותנועת המחאה, ויש יחס הדדי בין השניים.

באחרונה נחשפנו למה שקורה באמת במשפט בנימין נתניהו. השופטים לוחצים לסיום המשפט בעסקה, והמפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך, גילה כי הציפייה הייתה שעם הגשת כתב האישום, ראש הממשלה נתניהו יגיש את התפטרותו כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט – שהתפטר בשלב מוקדם יותר אפילו – כבר עם פתיחת חקירת המשטרה נגדו.

זאת הייתה הערכה מוטעית, וכאשר נפגשתי עם בכיר הליכוד לשעבר, מיכאל איתן, הוא מיד צפה שנתניהו לא יתפטר וכי "אפסי הליכוד" יעמדו מנגד.  כפי שחזה – לנתניהו אין לו כל בעיה לעמוד למשפט ממשרת ראש הממשלה.

ציפיתי שהאופוזיציה תצא מן המליאה, תודיע על הקמת אספה מכוננת המייצגת את הדמוקרטיה וכתיבת חוקה. אך אלה חלומות באספמיה, כשגנץ ולפיד מובילים פוליטיקה "ממלכתית" הנותנת לגיטימציה להחרבה

פירוש הדבר שמן היום הראשון השופטים לא התכוונו להוציא פסק דין, אלא למשוך את המשפט בדרך לפשרה. הם לא רוצים לשים את ידם בתוך המדורה.

זה מסביר מדוע היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט חיבר את כל התיקים וזימן מיליון עדים, כדי ליצור משפט מתיש שחייב להסתיים בפשרה ולא בפסק דין.

נתניהו הבין זאת מייד, ויש להניח כי בשיחות בארבע עיניים עם מנדלבליט הם כבר דנו על עסקת הטיעון, ונתניהו כלכל את צעדיו על סמך ההנחה שאין לשופטים כוונה להוציא פסק דין.

וכעת, כשחקיקת הדיקטטורה מקרבת אותנו לבג"ץ, אינני מציע לסמוך על כך שבג"ץ ה-11:0 הבין מה שעולל, וכי צפוי עימות חוקתי בין בג"ץ לבין הממשלה. התנהגות שופטי נתניהו רק מחזקת את החששות.

אפשר לומר כי בית המשפט אכן הכניס את הנשיא משה קצב לכלא, וכן את אולמרט, אבל יש לזכור כי לקצב הוצע הסכם טיעון שהוא דחה, וכי אולמרט הוכנס לכלא בגלל שופט תל אביבי שישב על כס המשפט, ולא בתוך עמו הוא ישב. זה היה יוצא מן הכלל המאשר את הכלל.

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות יצאה במילים חריפות נגד החקיקה, אבל אני לא מציע לראות בכך מצפן לקראת החלטות עתידיות. השתרשה פרקטיקה של הכרזות תקיפות של גורמי משפט שאיננה תואמת את פסקי הדין. כך למשל, מני מזוז, אחרי שביטל כתב אישום נגד אריאל שרון, יצא בהכרזות רמות נגד השחיתות. גם היועץ משפטי לשעבר אליקים רובינשטיין, אחרי שפטר את נתניהו מחשדות שחיתות, פרסם כתב תוכחה.

נשיאת ביהמ"ש העליון חיות יצאה במילים חריפות נגד החקיקה, אבל אני לא מציע לראות בכך מצפן לקראת החלטות עתידיות. השתרשה פרקטיקה של הכרזות תקיפות של גורמי משפט שאיננה תואמת את פסקי הדין

כלומר: דברי חיות עלולים להתברר כעמדה שלא באה לסמן החלטה עתידית, אלא לבוא במקומה.

וכאן חשיבות המחאה. מכיוון שרוב השופטים בתוך עמם הם יושבים – העם צריך לשדר להם מה הוא מצפה מהם. צר מאוד לומר זאת, אבל ככל שנתפכח מוקדם יותר מאשליות – מוטב. הכל מונח על כתפינו.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.