ב-14 במאי התקיים אירוע של CAMERA on Campus באוניברסיטת חיפה עם העיתונאי בן דרור ימיני. האירוע התקיים במסגרת, ולנוכח אירועי יום הנכבה שנערכו ברחבי הקמפוס על ידי התא הסטודנטיאלי חד"ש חיפה.

בן דרור ימיני דיבר על מה שהוא מכנה "תעשיית השקרים". הוא פירט בהרצאה את פעולותיהם של ארגונים ועמותות בינ"ל להשמצת מדינת ישראל ע"י עיוות אירועים היסטוריים ובניית תעשיית שקרים מתמשכת נגד המדינה.

בן דרור ימיני דיבר על "תעשיית השקרים". הוא פירט בהרצאה את פעולותיהם של ארגונים ועמותות בינ"ל להשמצת מדינת ישראל ע"י עיוות אירועים היסטוריים ובניית תעשיית שקרים מתמשכת נגד המדינה

הוא הוסיף כי ארגונים אלה יוצרים תמונת שווא לפיה ישראל היא האחראית ל"נכבה" (האסון) הפלסטיני ולבעיית הפליטים – בעוד שהתקפות מצד הכפרים הערביים במלחמת העצמאות, פעולות הטרור המתמשכות כנגד היישוב היהודי, ניסיונותיהם למנוע רצף טריטוריאלי ואספקה ליישובים היהודים, פלישת מדינות ערב וניסיונותיהן להשמיד את מדינת ישראל – הם הגורמים האמיתיים שהביאו להידרדרות המצב הפליטים הפלסטיני.

עם זאת, יש כאלה הבוחרים להמשיך להפנות אצבע מאשימה לישראל כאחראית הבלעדית למשבר הפליטים הפלסטינים ואובדן המדינה הפלסטינית. לקראת אירועי יום הנכבה, ב-9 למאי, התא הסטודנטיאלי חד"ש, הקים דוכן "לציון 75 שנה לנכבה הפלסטינית ובכדי להעביר את הזיכרון הקולקטיבי מדור לדור" – חברי חד"ש הפיצו פליירים על הנכבה, ואף הציגו מפה היסטורית של פלסטין הכוללת את כל שטחי מדינת ישראל כיום. כלומר, המפה שהוצגה אינה דנה בגבולות 1967, ואפילו לא מתזכרת את גבולות תכנית החלוקה. במקום, היא מציגה את המדינה הפלסטינית מנהר הירדן אל הים, כזו המחליפה את מדינת ישראל ומבטלת את קיומה. בדומה לאמנת אש"ף, הקובעת ששטחי מדינת פלסטין הם מנהר הירדן אל הים, כך גם חד"ש מסרבים לקבל את זכות קיומו של העם היהודי באף חלק משטחי א"י.

בעצרת שבועית שקיים באוניברסיטת חיפה ב-15 במאי, הזמינו חברי הארגון את הסטודנטים באוניברסיטה למחות נגד "פשעי הכיבוש נגד בני העם הפלסטיני, הנכבה, הגזענות, האפליה, הדיכוי והפשיזם".

בן דרור ימיני טען כי כי ארגונים אלה יוצרים תמונת שווא לפיה ישראל היא האחראית ל"נכבה" הפלסטינית ולבעיית הפליטים, אך יש כאלה הבוחרים להמשיך להפנות אצבע מאשימה לישראל כאחראית הבלעדית

באשר לטענות החמורות על פשיזם בישראל – אין ספק שלמדינת ישראל יש עוד הרבה לאן להתקדם בכל הקשור למיגור גזענות, אפליה וחוסר שוויון שבתוכה, ואין ניסיון להכחיש זאת. פשיזם מוגדר כמשטר פוליטי המרומם מן העם, שמונהג ע"י ממשלה אוטוקרטית ומובל ע"י דיקטטור, שמשליט משטר כלכלי וחברתי כפוי ומדכא את האופוזיציה – אפשר לומר שזה שונה לגמרי מהמשטר בישראל, בה האוכלוסייה הערבית יכולה לבחור ולהיבחר לכנסת ומכהנים בישראל רופאים, שופטים ואנשי מערכת הביטחון ממוצא ערבי. לפי מדד הדמוקרטיה של אקונומיסט ישראל מדורגת במקום ה-27 מבין 167 מדינות בעולם.

ראשית חשוב לומר, שכל טענה על פגיעה בזכויות של פלסטינים בשטחי יהודה ושומרון נובעת מאילוצים ביטחוניים, ולא על סמך עליונות יהודית. שטח A בגדה המערבית נמצא תחת שליטה צבאית ואזרחית פלסטינית מלאה, שטח C הינו בשליטה צבאית ואזרחית ישראלית ושטח B אמנם נמצא בשליטה ביטחונית ישראלית, אך בשליטה פלסטינית בכל הנוגע למישור האזרחי. באשר לרצועת עזה, חמאס הינו הריבון הבלעדי ברצועה וישראל כלל אינה שולטת באזור מאז ההתנתקות ב- 2005. ככוח צבאי המוגדר ככובש ע"י הקהילה הבינ"ל בשטחי B ו-C, ישראל מכירה במחויבותה לספק לפלסטינים חופש פולחן, היא מאפשרת כניסה לתפילות והיתרים לחגים  ,מפתחת את הכלכלה הפלסטינית, מסייעת במישור האזרחי ואף מעניקה טיפולים רפואיים מצילי חיים.

באשר לשלט שטוען שהכיבוש הינו מקור הטרור – קל להפריך טענה זו, מכיוון שהטרור הערבי הופיע הרבה לפני שנת 1967. הוא החל עוד בפוגרום בצפת כמעט לפני 200 שנה, המשיך בירושלים בשנת 1860, וכמובן שגם בעת האחרונה עוד טרם הקמת מדינת ישראל – הפרעות של מאי 1921 בהם נהרגו קרוב ל- 50 יהודים, דרך מאורעות תרפ"ט האכזריים 8 שנים לאחר מכן, ועד למרד הערבי הגדול שהסתיים על סף מלחמת העולם השנייה. אפילו ארגון אש"ף, ששם כיעד את המאבק המזוין בישראל, הוקם טרם מלחמת ששת הימים. למעשה, מסוף מלחמת העצמאות ועד ששת הימים – איבדו 465 ישראליים את חייהם בפעולות טרור. אז כיצד ניתן לטעון שהגורם לטרור הוא הכיבוש הישראלי?

באשר לשלט שטוען שהכיבוש הינו מקור הטרור – קל להפריך טענה זו, מכיוון שהטרור הערבי הופיע הרבה לפני שנת 1967. הוא החל עוד בפוגרום בצפת כמעט לפני 200 שנה, המשיך בירושלים בשנת 1860 ועוד

רצוי לעמוד על האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בתקופת "הנכבה הפלסטינית", בכדי להתייחס לטענות אודות הסבל הפלסטיני כתוצאה ממנה. ראשית, יש מי שטוען שערביי א"י אכן גורשו ע"י הכוחות היהודים במהלך מלחמת העצמאות, ואף מדברים על מספרים גדולים (כ-750 אלף) ובשיטות גירוש אכזריות. האמנם? חשוב לציין שמספר רב של ערביי א"י, שהיוו גורם מרכזי בלחימה הערבית בשלב הראשון של מלחמת העצמאות, החליט לעזוב בעצמו את א"י במהלך מלחמת העצמאות. חלק נכבד מהעוזבים היה מההנהגה הערבית המקומית בעצמה.

מדינות ערב לא ניסו לסייע לערביי א"י ולמנוע את העזיבה, להפך – הן זירזו אותה. כך לדוגמה בחודש אפריל 1948, במהלכו עזבו כ-25,000 ערבים את העיר חיפה בשל החשש שנוצר משמועות שהופצו על הפצצות מתוכננות של כוחות האוויר הערבים את האזורים היהודיים בהר הכרמל. מנגד, כחצי שנה לאחר אותה עזיבה (אוקטובר 1948) – פנו השלטונות הישראליים בחיפה אל ערביי העיר, קראו להם להישאר בבתיהם והבטיחו כי לא יפגעו בהם. בעוד שיש ערבים שכן גורשו על ידי כוחות הצבא, לא הייתה הוראה ברורה מלמעלה לבצע זאת. כלומר, אין ספק שמספר רב של ערבי א"י, שנאלצו לעזוב את המקום מסיבות שונות, הינו קורבן לנסיבות המלחמה – הם חששו על חייהם, והעובדה שחפים מפשע נאלצו לנטוש את עיר מולדתם הינה לא פחות מטרגדיה. במקרים רבים, מלחמות הן מקור ליצירת פליטים ברחבי העולם.

בדוכן שהקימו, חד"ש הציגו בפליירים גדולים שמות של כפרים ערבים שנכבשו במהלך מלחמת העצמאות על ידי ישראל, כמו בלד א- שיח', אל-בירווה ואל לג'ון. מה שכמובן לא מצוין באותם פליירים הוא שתושבי אותם כפרים נאלצו לעזוב מכיוון שביצעו פעולות טרור אכזריות כנגד היהודים וספגו תגובת נגד.

מה שכמובן לא מצוין באותם פליירים של חד"ש הוא שתושבי אותם כפרים נאלצו לעזוב מכיוון שביצעו פעולות טרור אכזריות כנגד היהודים וספגו תגובת נגד

מהכפר בלד א-שיח, השתתפו מבצעי הטבח בבתי הזיקוק, בו נרצחו 39 פועלים יהודים. בכלל, מהכפר בלד א-שיח, שכאמור קיבל את אור הזרקורים ע"י חד"ש, יצאו אין ספור פיגועים כנגד היישוב היהודי טרם קום המדינה, כמו למשל כשירו לעבר מכוניות יהודיות, פיצצו והציתו אוטובוסים יהודיים, ירו ורצחו נהג קטר יהודי. מהכפר אל-בירווה התושבים תקפו את פעילים של ההגנה. הכפר אל לג'ון, שימש כמפקדה לצבא העיראקי שפלש לישראל במלחמת העצמאות על מנת להשמידה, והיה צורך בפינויו ע"י צה"ל. בכפר זה במהלך מלחמת העצמאות, נאלצו הכוחות היהודיים להתמודד למול התקפות משוריינות של צבא עיראק, התנגדויות של כוח ערבי מקומי וכנגד צבא ההצלה של קאוקג'י.

כפי שכבר נאמר, איני מנסה להכחיש שהמצב הפלסטיני השתנה דרמטית בעקבות מלחמת העצמאות, ושרבים מערביי א"י (שחלק גדול מהם אכן נפל קורבן לנסיבות) נאלצו לעזוב את האזור בתקופה זו – אך חובה עלינו להבין את השתלשלות האירועים. כפי שהציג בן דרור ימיני בהרצאתו, כבר ב- 1937, כשהוכרזה ועדת פיל, לפיה שטח המדינה הערבית יהיה גדול בהרבה משטח המדינה היהודית – סירבה ההנהגה הערבית לקבל את התכנית. עשור לאחר מכן, בעוד היישוב היהודי בא"י תמך בתכנית החלוקה ב- 1947, שהיוותה את החלטה 181 של האו"ם ולפיה תוקם מדינה ערבית לצד מדינה יהודית – ההנהגה הערבית בא"י סירבה בתוקף לקבל את ההצעה, ופתחה במלחמת השמדה כנגד היישוב היהודי. בשלב השני של המלחמה עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב- 1948, פלשו חמש מדינות ערב לשטחה במטרה להשמידה. סירובה של ההנהגה הערבית בא"י ומחוצה לה, במשך עשרות שנים, לקבל את זכות קיומו של העם היהודי בארצו – היא שהובילה לנכבה הפלסטינית וכתוצאה מכך למשבר הפליטים הפלסטיני.

רק בתחילת יוני זינקה אוניברסיטת חיפה למקום ה-28 בעולם, והמכובד ביותר, בחקר השלום והצדק. ואכן אין ספק, שלום וצדק הינם יעדים אידאליים מרגשים שצריך לשאוף להגיע אליהם – אך לא בכל מחיר. הצדק יהיה צדק רק כאשר העובדות יתנו את הטון, ולא באמצעות פליירים דמגוגיים המעוותים את תמונת המציאות. והשלום? הוא יגיע כאשר הרצון לאחווה, דו-קיום ופיתרון אמתי יגבר על הרצון להסתה.

איני מכחיש שהמצב הפלסטיני השתנה דרמטית בעקבות מלחמת העצמאות, ושרבים מערביי א"י (שחלקם אכן נפל קורבן לנסיבות) נאלצו לעזוב את האזור בתקופה זו – אך חובה עלינו להבין את השתלשלות האירועים

חיפה היא עיר שבה דו-קיום הוא ערך עליון – עיר בה יהודים וערבים גרים יחדיו, חוגגים ומבלים ביחד, מקיימים אירועי תרבות משותפים, ואפילו שולחים את ילדיהם ללמוד ביחד. לכן, דווקא בעיר הזאת כל כך כואב לראות כיצד התא הסטודנטיאלי של חד"ש בוחר ליצור קרעים במרקם הכה מיוחד שנוצר. כואב לראות כיצד סטודנטים שמקבלים מימון של עשרות אלפי שקלים ללימודיהם מדי שנה ע"י מדינת ישראל – פשוט מסרבים להכיר בזכות קיומה. כואב לראות כיצד מדינת ישראל מואשמת בעוולות ופשעים – שלא היא אחראית להם.

אלון פנצל (21), הוא דובר, סופר, עיתונאי, פעיל חברתי ומגיש טלוויזיה. בעברו הוציא לאור את הספר "The Way Life Could Be" אודות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובשירותו הצבאי תפקד כדובר מתפ"ש לתקשורת הבינלאומית. אלון אירח תכניות אקטואליה שונות וזכה ב"אות רמון" הישראלי, לצד פעילות בארגונים שונים כגון SOP, LEAD ו- "Eye2Israel". הוא סיים בהצלחה קורס MUN, וקורס משא ומתן מטעם אוניברסיטת Harvard, וכעת לומד מדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.