המשפטן והרב החרדי דב הלברטל, פרסם לאחרונה פוסט שזכה להד רב ברשתות החברתיות' בו הסביר כי "אשה חרדית לא צריכה להיות מכונת לידה…מתפתח אתוס חדש לפיו האשה תלד ככל שהיא יכולה ללדת. המשמעות היא הרס חייה של האישה, ההופכת לטכנוקרט המגדל ילדים. היא מקריבה את עצמה, את אישיותה ואת החופש לחיות, למען בעלה והמגזר".

פוסט של דב הלברטל

במדינת ישראל קצב הילודה הוא הגבוה ביותר בין מדינות ה-OECD, אך בגלל מצבנו הביטחוני וההיסטוריה הטרגית שלנו מעטים מעזים להתייחס לתפוח האדמה הלוהט הזה. הנשים החרדיות והבדואיות הן המסכנות ביותר כיוון שהן נאלצות להביא לעולם יותר מ-6 ילדים בממוצע ולגדל אותם עם עזרה מועטה, אם בכלל, מהגבר. אלו הן גם הנשים העניות ביותר בישראל, עם רמת ההשכלה הנמוכה ביותר ושיעור ההשתתפות הנמוך ביותר בשוק העבודה.

נשים חרדיות ובדואיות נאלצות להביא לעולם יותר מ-6 ילדים בממוצע ולגדלם עם עזרה מועטה מהגבר. אלו גם הנשים העניות ביותר בישראל, עם רמת ההשכלה ושיעור ההשתתפות בשוק העבודה הנמוכים ביותר

מצבן של הנשים הבדואיות גרוע אפילו יותר ממצבן של הנשים החרדיות. הסיבה העיקרית לכך היא תופעת הפוליגמיה האסורה לפי החוק בישראל. הגברים הבדואים מצאו דרכים יצירתיות להתחתן עם שתי נשים ואף יותר מכך. התרבות הפטריארכלית והגזענית כלפי נשים יצרה קבוצת אוכלוסייה בישראל ללא הגנה משום סוג – מדינת ישראל מפקירה את הנשים הבדואיות לגחמותיהם של הגברים הבדואים.

ג'ון לנון כתב בשיר Woman is the nigger of the world על כמה קשה להיות אישה והתייחס במיוחד לנושא הילודה. יש סיבות רבות מדוע חייהן של נשים מאתגרים הרבה יותר מחייהם של גברים, אך יותר מכל הריון, לידה והטיפול בילדים מקשה על שוויון בין המינים.

ומה הדרך האפקטיבית ביותר לשפר את מצב הנשים? לתמוך בהן להקדיש יותר זמן להתפתחות אישית, להשכלה ולעבודה, ובמילים אחרות להביא לעולם פחות ילדים.

לכאורה, בדומה לנושא הלבוש הצנוע, אין זה ראוי שמדינה תתערב ברצונה החופשי של האישה. אך האם באמת כל אישה חרדית או בדואית רוצה מעומק ליבה להיכנס להריון כל-כך הרבה פעמים ולהקדיש את כל חייה לעבודות בית? זה הגיוני? האם יש לה בחירה אמיתית בתוך חברה שמרנית-דכאנית שמסלילה אותה לתפקידים מוגדרים אלה? לטעמי מדובר באלימות גברית ממוסדת הכופה על הנשים להתחתן בגיל צעיר מאוד ולעסוק בהריון, לידה וגידול ילדים. נשים מסכנות שהופכות ל"מכונות רחם".

לכאורה, בדומה לנושא הלבוש הצנוע, אין זה ראוי שמדינה תתערב ברצונה החופשי של האישה. אך האם באמת כל אישה חרדית או בדואית רוצה מעומק ליבה להיכנס להריונות תכופים ולהקדיש את חייה לעבודות בית?

למרות זאת יש שורה ארוכה של חוקים ותפישות חברתיות שאינן מאפשרות ליזום  הגבלת ילודה. אז מה אפשר לעשות? לבטל את קצבאות הילדים ואת כל המערכת שמעודדת ילודה במספרים מטורפים. מי שרוצה הרבה ילדים לעולם שיעשה זאת על חשבונו האישי ולא על חשבון החברה ולדעתי גם על חשבון הנשים.

חובתנו להגן על הנשים ועל ילדיהן שזקוקים להרבה יותר חום, אהבה ותמיכה מכפי שהן מסוגלות לתת. אין צורך להכביר במילים על יוקר המחיה בישראל ולכן במשפחות מרובות ילדים יש חסך במוצרים ושירותים.

לילד שנולד במשפחה גדולה יש סיכוי נמוך יותר לרכוש השכלה גבוהה, לעבוד, להשתכר היטב, לצרוך מזון בריא. כמעט בכל פרמטר שנבדוק נגלה שמשפחה "ברוכת" ילדים עומדת בפני קשיים רבים הרבה יותר ממשפחה חילונית.

אלא שמדינת ישראל עושה בדיוק את ההיפך מהצדק ומהאנושיות – היא מעודדת ילודה. המדינה הקטנה והצפופה שאוכלוסייתה תוכפל תוך כ-30 שנה משלמת קצבאות ילדים ומסייעת לנשים ולמשפחות להביא עוד ועוד ילדים. למה? מה ההצדקה להתעללות ממוסדת בנשים? להנצחת עוני ופערים חברתיים?

החרדים והמדינה: על אף הירידה בילודה, עד 2050 רבע מהאוכלוסייה תהיה חרדית. כמה עולה לנו היעדרות הגברים החרדים משוק העבודה ומה הנזק שייגרם?https://t.co/dOrHKPwiWZ pic.twitter.com/opo8zM7Mrd

— כלכליסט | Calcalist (@calcalist) August 6, 2023

התרבות בישראל, כמעט בכל המגזרים, שמתייחסת לאישה ללא ילדים או לאישה עם מעט ילדים כאילו יש בה משהו לא תקין – חייבת להשתנות. שיעור הפריון בישראל (כ-3 ילדים למשפחה) כמעט כפול משיעור הפריון הממוצע במדינות ה-OECD (כ-1.5 ילדים). בסין, במצרים ובמדינות נוספות הבינו מזמן את מגבלות היכולת של המדינה להעניק שירותים בסיסיים לאוכלוסייה שגדלה בקצב מהיר.

המדינה הקטנה והצפופה שאוכלוסייתה תוכפל תוך כ-30 שנה משלמת קצבאות ילדים ומסייעת לנשים ולמשפחות להביא עוד ועוד ילדים. למה? מה ההצדקה להתעללות ממוסדת בנשים? להנצחת עוני ופערים חברתיים?

אם מדינת ישראל חפצת חיים ושואפת לדאוג לנשים ובמיוחד לנשים חרדיות ובדואיות – היא חייבת לבטל את קצבאות הילדים ואת כל ההטבות שמסביב. עם זאת, יישום התוכנית חייב להיעשות בהדרגתיות בכדי לא לפגוע דרמטית במצבן הכלכלי של משפחות שהן כבר עם הרבה ילדים. לטווח הארוך, מי שיתעקש להמשיך להתעלל בנשים ייאלץ לוותר על שורה של הטבות ושירותים שהמדינה מעניקה לאזרחיה ויותר מזה, לשלם מיסים יותר גבוהים.

אבי שאולי עבד שנים רבות כעיתונאי. לאחר כ-10 שנים ב-YNET וגלובס בעיקר, עבר לתחום היח"צ ועבד עם רונן צור, אבירם כהן, יהודה שוויצר ועכשיו – טל גולדפינגר.