מי העניק מימון של 37 מיליארד שקל למפלצות הנדל"ן עזריאלי ומליסרון (חברת החזקות בעלת קבוצת קניוני עופר, בשליטת "עופר השקעות")? מי שילם אשתקד למנכ"ל עזריאלי, אייל חנקין, 577 אלף שקל בחודש?

מי העניק מימון של 37 מיליארד שקל למפלצות הנדל"ן עזריאלי ומליסרון (חברת החזקות בעלת קבוצת קניוני עופר, בשליטת "עופר השקעות")? מי שילם אשתקד למנכ"ל עזריאלי, אייל חנקין, 577 אלף שקל בחודש?

לאחרונה צדה את עיניי ידיעה בתקשורת על דרישה נוספת של בעלי קניון משוכרי חנויות. עוד ויכוח שרומז על התמונה הגדולה של שוק הקניונים בישראל, הנשלט ביד רמה על-ידי שתי מפלצות נדל"ן ענקיות: עזריאלי ומליסרון.

בראש קבוצת עזריאלי עומדת דנה עזריאלי – בעלת השליטה, הבת של דוד עזריאלי, המכהנת בתפקיד היו"ר. חברת הנדל"ן שולטת ב-19 קניונים בשטח של 343 אלף מ"ר. בנוסף, החברה מחזיקה בעוד 644 אלף מ"ר שטחי משרדים ו-4 מתחמי דיור מוגן (1033 יח"ד) ועסקים נוספים. חברת ענק בשווי של כ-33 מיליארד שקל עם הכנסות שנתיות של 2.2 מיליארד שקל.

בראש חברת מליסרון עומדת ליאורה עופר – בעלת השליטה, הבת של יולי עופר, המכהנת בתפקיד היו"ר. חברת הנדל"ן שולטת ב-21 קניונים בשטח של 513 אלף מ"ר. בנוסף, החברה מחזיקה בעוד 308 אלף מ"ר שטחי משרדים ושני מתחמי דיור מוגן ועסקים נוספים. חברת ענק נוספת בשווי של כ-12 מיליארד שקל עם הכנסות שנתיות של כ-1.4 מיליארד שקל.

מליסרון תשכיר משרדים ב-35 מיליון שקל בפארק ההייטק בטירת הכרמל | כלכליסט https://t.co/ZyufHgGnGk

— מוקד החדשות של ישראל (@mokednewsil) July 13, 2022

עזריאלי ומליסרון חולשות ביחד על 40 קניונים במדינת ישראל הקטנה ומכתיבות לשוכרים תנאים קשוחים ללא יכולת מיקוח. ככה זה כשיש מעט שחקנים בשוק קטן יחסית וההתנהלות היא קפיטליסטית חזירית.

עזריאלי ומליסרון חולשות ביחד על 40 קניונים במדינת ישראל הקטנה ומכתיבות לשוכרים תנאים קשוחים ללא יכולת מיקוח. ככה זה כשיש מעט שחקנים בשוק קטן יחסית וההתנהלות היא קפיטליסטית חזירית

המדיניות הקשוחה של דואופול "מליאלי" כוללת שורה של תנאי התקשרות (קנסות למי שלא פותח בזמן או סוגר לפני הזמן או אפילו למי שלא מנקה את חלון הראווה ועוד כל מיני תקנות), אך מעל הכל תשלומי שכירות גבוהים ביותר. מעבר לדמי השכירות (אחוז מהפדיון או שכ"ד קבוע) השוכרים נאלצים לשלם דמי ניהול כדי לממן את האבטחה, הניקיון, הניהול ועוד.

והניהול עולה המון! יו"ר קבוצת עזריאלי, גב' דנה עזריאלי, השתכרה אשתקד 348 אלף שקל בחודש. מנכ"ל החברה מר' אייל חנקין השתכר אשתקד 577 אלף שקל בחודש. בסך הכל עזריאלי שילמה בשנת 2021 רק לחמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר בחברה כ-22 מיליון שקל.

יו"ר מליסרון, גב' ליאורה עופר, השתכרה בשנה החולפת 283 אלף שקל בחודש, אבל זה עבור 75% משרה, כך שהשכר "הגיוני" לגמרי וניתן להבין מדוע הוא נמוך משל דנה עזריאלי. גב' עופר אינה בעלת השכר הגבוה ביותר בחברה, מליסרון שילמה בשנת 2021 רק לחמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר בחברה כ-19 מיליון שקל.

מי מממן את דנה עזריאלי וליאורה עופר?
איך אפשר לשלם משכורות כל כך גבוהות? איך אפשר לרכוש שטחים ולבנות קניונים גדולים? מניין כל העושר הזה?

לקבוצת עזריאלי חובות של כ-23 מיליארד שקל ולמליסרון חובות של כ-14 מיליארד שקל. סכומי עתק שמזכירים תקציב של משרד ממשלתי.

מרבית החוב של כ-37 מיליארד שקל מגיע מהציבור – דרך הגופים המוסדיים שמנהלים את כספי החיסכון של כולנו (פנסיה, גמל, השתלמות וכולי). אנחנו, אתם הקוראים, הציבור, אתם משלמים במו ידיכם (אם כי בעקיפין) ואחראים לעושק הציבור. אתם משלמים מאות אלפי שקלים בחודש למנהלים. אתם מעניקים ל"פיננסיירים" הלוואות ענק בריביות מצחיקות.

מרבית החוב של כ-37 מיליארד שקל מגיע מהציבור – דרך הגופים המוסדיים שמנהלים את כספי החיסכון של כולנו (פנסיה, גמל, השתלמות וכולי). אנחנו, אתם, הקוראים, הציבור, משלמים במו ידיכם

היכן הממונה על הגבלים עסקיים אתם ודאי שואלים? הוא נמצא ב"שלאפשטונדה" שנמשך הרבה מעבר לצוהריים. בשנת 2010 הוא איפשר לחברת מליסרון לבלוע לתוכה את "בריטיש ישראל", ואשתקד הוא אפשר לעזריאלי לרכוש את קניון "מול הים" באילת תמורת 1.3 מיליארד שקל.

כל עוד דואופול הקניונים בישראל ימשיך לנצל כשל שוק מבני, לא תהיה תחרות והשוכרים "יגלגלו" את דמי השכירות ודמי הניהול על הלקוחות. יוקר המחיה.

בלעדי: עזריאלי מתרחבת דרומה בעסקת ענק – תרכוש את קניון מול הים באילת לפי שווי של 1.3 מיליארד שקל, כולל חובות בגובה כ־400-500 מיליון שקל@HazaniGolan https://t.co/KZloSBikaP pic.twitter.com/O4fTdVzHn3

— כלכליסט | Calcalist (@calcalist) July 11, 2021

אבי שאולי עבד שנים רבות כעיתונאי. לאחר כ-10 שנים ב-YNET וגלובס בעיקר, עבר לתחום היח"צ ועבד עם רונן צור, אבירם כהן, יהודה שוויצר ועכשיו – טל גולדפינגר.

האיחוד בין בני גנץ לגדעון סער עם קריסתה של "ממשלת השינוי" זאת התחלה טובה למאבק על הנהגת המדינה, אבל רק איחוד גם עם יאיר לפיד ומרב מיכאלי יביא לניצחון. ישראל צועדת או מקרטעת לבחירות בפעם החמישית בתוך ארבע שנים והיום ברור, שהדרך ליציבות פוליטית אינה קואליציה של מנסור עבאס עם מתן כהנא, או אבתיסאם מראענה עם עידית סילמן. זה לא עבד וכנראה שזה לא יעבוד גם בשנים הקרובות. למרות ה"איתרוג" של נפתלי בנט מצד התקשורת, ממשלת ישראל ה-36 הגיעה לסוף דרכה.

האיחוד בין בני גנץ לגדעון סער עם קריסתה של "ממשלת השינוי" זאת התחלה טובה למאבק על הנהגת המדינה, אבל רק איחוד גם עם יאיר לפיד ומרב מיכאלי יביא לניצחון

לקראת הבחירות לכנסת ה-25 הסקרים מנבאים שמה שהיה הוא שיהיה, אלא אם יהיה איחוד של מרבית מפלגות השמאל-מרכז מלבד עם מרצ. (גנץ דרך אגב יכול להתאמץ תקשורתית, אבל הוא לא נתפס בציבור כימין). המשמעות של היעדר הכרעה פוליטית היא המשך של חוסר יציבות פוליטית, בזבוז כספי ציבור על מערכות בחירות ופגיעה בתפקוד הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.

בצד הימני של המפה הפוליטית קולות רבים ירדו לטמיון במספר מערכות בחירות בגלל פיצול ומפלגות קטנות שלא עברו את אחוז החסימה, אבל בשמאל חוסר האיחוד דרמטי הרבה יותר. המצב של השמאל קטסטרופלי עם אחוזי תמיכה הולכים ופוחתים מבחירות לבחירות בקרב הציבור היהודי ומספר מפלגות שספק אם יעברו את אחוז החסימה.

הפעם האחרונה שבה השמאל ניצח הייתה בשנת 1992 בבחירות לכנסת ה-13 (ממשלת רבין השנייה), בהן מפלגת העבודה קיבלה 44 מנדטים והליכוד 32 מנדטים. אם בוחנים את ההצבעה בקרב הציבור היהודי, אולי אפילו צריך לחזור כ-50 שנה אחורה לשנת 1973 כדי לראות ניצחון אמיתי של השמאל. אז בבחירות לכנסת ה-8 (ממשלת רבין הראשונה) המערך קיבל 51 מנדטים והליכוד 39.

בבחירות האחרונות אשתקד מפלגת הליכוד בראשות בנימין נתניהו קיבלה 1,066,892 קולות – הרבה יותר מכל מפלגה אחרת. למרות זאת יאיר לפיד בראש מפלגת יש עתיד שקיבלה 614,112 קולות (42% פחות מהליכוד) הוא זה אשר "עלה בידו" להקים ממשלה.

השמאל ניצח לאחרונה ב-92' (ממשלת רבין השנייה), אז מפלגת העבודה קיבלה 44 מנדטים והליכוד 32. אם נבחנת ההצבעה בציבור היהודי – צריך לחזור כ-50 שנה ל-73' כדי לראות ניצחון אמיתי לשמאל

אבל איזו ממשלה? איזו קואליציה? בניגוד ל"ברית הדמים" בין הליכוד לחרדים, הברית של בנט ולפיד נשענה על קולות התנועה האסלאמית. קואליציה שברירית שנסדקה ורעדה פעמים רבות בימיה הקצרים עד אשר מלאו ימיה.

ומה עכשיו? למפלגת העבודה או ל"יש עתיד" אין חיבור חזק למפלגות החרדיות שלרוב פועלות ביחד. המשמעות היא שהכנסת ה-25 תהיה כמו הכנסת הנוכחית. אלא עם מרב מיכאלי, בני גנץ, גדעון סער ואחרים ישימו את האגו בצד ויתאחדו תחת מנהיגות גנץ או לפיד, אשר לפי הסקרים הם בעלי הפופולריות הגבוהה ביותר.

רק איחוד של מפלגת העבודה עם יש עתיד, כחול לבן ותקווה חדשה יכול להחזיר את הפוליטיקה הישראלית לשני גושים גדולים. לא כמו באמריקה עם שתי מפלגות, רפובליקנית ודמוקרטית, אבל בטוח יותר טוב מהמצב הבעייתי היום, אשר לא נראה שישתנה בבחירות הבאות.

שינוי שיטת הבחירות בישראל הינו הליך ארוך ומורכב, אך איחוד פוליטי של מפלגות השמאל-מרכז כרוך בעיקר בהנחת האגו בצד. האגו של הפוליטיקאים זה כנראה המכשול הגדול, ואם יונח בצד תוכל להיווצר מפה פוליטית עם שני גושים גדולים וחזקים. כך גם ייחלש כוחן של מפלגות לשון המאזניים, המקדמות אינטרסים צרים של קהל בוחריהם, וכלל הציבור ירוויח.

האידיאולוגיה מתה. אין יותר שמאל או ימין קלאסי כפי שהיה פעם, וההבדלים בין הדעות הפוליטיות לגבי מרבית הנושאים אינו מהותי. הכשלונות של ראשי ממשלות מהשמאל-מרכז לקדם הסכם שלום עם הפלסטינים, מעורבות חלק מערביי ישראל בטרור ושיגור הרקטות מעזה "מירכזו" או הזיזו ימינה את השמאל היהודי-ישראלי.

אין יותר שמאל או ימין קלאסי כבעבר, והבדלי הדעות הפוליטיות ברוב הנושאים אינו מהותי. כישלונות השמאל בקידום הסכם, מעורבות חלק מערביי ישראל בטרור ושיגור הרקטות מעזה "מירכזו" את השמאל היהודי-ישראלי

בבחירות לכנסת ה-25 רוב הציבור היהודי בישראל נמצא באזור המרכז הפוליטי. אין הבדלים פוליטיים גדולים, ואידיאולוגיה קיצונית היא נחלתם של קבוצות מיעוט משני צדי המפה הפוליטית. רק איחוד של מפלגות השמאל-מרכז יציל את המדינה מבחירות נוספות.

אבי שאולי עבד שנים רבות כעיתונאי. לאחר כ-10 שנים ב-YNET וגלובס בעיקר, עבר לתחום היח"צ ועבד עם רונן צור, אבירם כהן, יהודה שוויצר ועכשיו – טל גולדפינגר.

"אל נירתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים ומצפים לָרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו; זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב – ויכרתו חיינו… רועי רוטברג, הנער הבלונדיני אשר הלך מתל אביב לבנות ביתו בשערי עזה, להיות חומה לנו. רועי – האור שבליבו עיוור את עיניו, ולא ראה את בְּרק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אוזניו, ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו וָיוכלו לו".

כמה ימים לאחר סיום מבצע "עלות השחר" נגד הג'יהאד האסלאמי, ההספד שנשא בשנת 1956 הרמטכ"ל משה דיין ז"ל על קברו של החייל רועי רוטברג ז"ל, חבר קיבוץ נחל עוז שנרצח על ידי מסתננים פלסטינים מרצועת עזה – נשמע אקטואלי מתמיד. הנאום מתאר בפשטות את העמדה הישראלית בסכסוך עם הפלסטינים – כמו אז בשנת 1956 גם היום בשנת 2022.

קצת לאחר סיום מבצע "עלות השחר" ההספד שנשא בשנת 1956 הרמטכ"ל דיין ז"ל על קבר החייל רועי רוטברג ז"ל, חבר קיבוץ נחל עוז שנרצח ע"י מסתננים פלסטינים מרצועת עזה – נשמע אקטואלי מתמיד

הגברים והנשים בישראל, הם, אבותיהם, בניהם ובנותיהם – התנסו בצורה כזאת או אחרת בשירות צבאי/ביטחוני. חלקים נרחבים מהווייתם של רבים ורבות בישראל התעצבו במהלך שירות צבאי פעיל, במלחמות ובפעילויות ביטחוניות.

מאז מלחמת ששת הימים (1967) הפעילות הצבאית הישראלית כוללת גם פעולות שיטור בשטחים הכבושים ודיכוי מרי אזרחי, כמו גם לחימה כנגד ארגוני טרור. היהודי הישראלי חווה חוויה צבאית כחייל, כבן של חייל, כאח של חייל, כהורה של חייל, כהורה שכול או כאלמנת מלחמה, כקורא עיתון או צופה בטלוויזיה, ומעל לכל כבן ה"שבט היהודי". 

זוהי חוויה משותפת לכל הדורות, לכל העדות, דתיים ושאינם דתיים, ילידי הארץ ומהגרים, לבעלי דעות ימניות או שמאליות, למנהיגים ולמונהגים, למשכילים ולהדיוטות, לנשים ולגברים.

בין אם נרצה בכך ובין אם לאו — אנו חיים בחברה מיליטריסטית במובהק. המיליטריזם הוא העיקרון המרכזי המארגן סביבו את האופן בו החברה הישראלית פועלת, קובעת את גבולותיה, את זהותה ואת כללי המשחק הנהוגים בה.

מיליטריזם הוא אידאולוגיה אשר מגדירה את הצבא והביטחון כערך עליון. זוהי אידאולוגיה המאדירה את הערכים והאתוס המלחמתי, עם או בלי קשר למצב בטחוני נתון. החברה היהודית בישראל רואה בתגובות צבאיות פעולה נורמלית ובמלחמות כבלתי נמנעות. החברה הישראלית רואה בהשתלבות ובהתקדמות של אנשים בתפקידי הנהגה ושירות ציבורי תלויים גם (ולעיתים בעיקר) בעברם הביטחוני/צבאי.

אם נרצה או לא — אנו חיים בחברה מיליטריסטית במובהק. המיליטריזם הוא העיקרון המרכזי המארגן את האופן בו החברה הישראלית פועלת, קובעת את גבולותיה, את זהותה ואת כללי המשחק הנהוגים בה

ביטוי למשמעות הניתנת בחברה הישראלית לעברם הצבאי של נבחרי ציבור, ול"הכשר" לשרת את הציבור במשרות הבכירות ביותר כנגזרת מעבר ביטחוני – מצאתי בקריקטורה היומית שפרסם העיתון ידיעות אחרונות מיד עם כניסתו של יאיר לפיד ללשכת ראש הממשלה.

שעשע לי את הבוקר

(גיא מורד, @YediotAhronot) pic.twitter.com/VtWW5B5mED

— קובי נחשוני (@KobiNachshoni) July 4, 2022

דבריו הבוטים של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו מעל בימת הכנסת והדגשת עברו של יאיר לפיד ככתב העיתון הצבאי במחנה ממחישים היטב נקודה זו.

"יאיר לפיד, אני מביא זאת לתשומת לבך. היית כתב 'במחנה', היום אתה צייצן המחנה. יש עוד כמה דברים שאתה צריך לעשות באמצע כדי להיות ראש ממשלה".

בניגוד ליאיר לפיד, הממעט לדבר על שירותו הצבאי, ראש הממשלה החליפי נפתלי בנט ניצל כל הזדמנות להזכיר את עברו המפואר כלוחם בסיירת מטכ"ל וכמפקד ביחידת מגלן בטרם הליכתו לתעשיית ההייטק ומשם לחיים הפוליטיים.

סיירת מטכ"ל היא יחידת העילית החשובה ביותר מבין היחידות המבצעיות בצה"ל. כיאה לחברה מיליטנטית, מבוגריה של יחידה זו צמחו כמה מהמפקדים והמנהיגים הבכירים ביותר של מדינת ישראל, בהם שלושה ראשי ממשלה: אהוד ברק שהיה מפקד היחידה, ולימים הרמטכ"ל ה-14 של צה"ל, בנימין נתניהו שהיה מפקד צוות, ונפתלי בנט שהיה לוחם וקצין ביחידה. גם ראש השב"כ רונן בר שירת כלוחם וקצין בסיירת מטכ"ל, וגם דוד (דדי) ברנע ראש המוסד שירת כלוחם ביחידה.

סיירת מטכ"ל היא יחידת העילית החשובה ביותר מבין היחידות המבצעיות בצה"ל. כיאה לחברה מיליטנטית, מבוגריה של יחידה זו צמחו כמה מהמפקדים והמנהיגים הבכירים ביותר של מדינת ישראל

יאיר לפיד לא שירת בסיירת מטכ"ל. לפיד כלל לא שירת כלוחם. הוא שירת ככתב צבאי. על מנת שיוכל להתאים לשדרת ההנהגה הבכירה ביותר, לפיד חייב למצוא דרך שתעמיד אותו בעיני הציבור כמי שיש ביכולתו להחזיק גם ב"מעלות" הביטחוניות הנדרשות מההנהגה הבכירה ביותר במדינת ישראל.

נראה כי נפתלי בנט עשה שירות מצוין עבור שותפו להנהגת הממשלה בכך שפינה את כיסא העומד בראש ממשלת המעבר עבור יאיר לפיד. לפיד ניצל את ההזדמנות והוא החתום על מבצע "עלות השחר".

המבצע הצבאי ברצועת עזה וביו"ש נגד הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, שהחל ב-5 באוגוסט, חייב את ראש האופוזיציה נתניהו להיפגש לראשונה עם יאיר לפיד לעדכון ביטחוני. נתניהו הצטלם לראשונה בתפקיד יו"ר האופוזיציה, מקבל עדכון ביטחוני מראש הממשלה יאיר לפיד.

ישיבתו של יאיר לפיד על כיסא ראש הממשלה בזמן פעולה צבאית בעזה ויכולתו לנהל את האירוע כראוי, הם כנראה ה-game changers שעשויים ל"הכשיר" בעיני הציבוריות הישראלית את הרובד הביטחוני החסר בביוגרפיה של יאיר לפיד. בכך הם מעמידים אותו כמי שיכול לשמש בתפקיד ראש ממשלת ישראל.

נפתלי בנט נעלם. אבל מי שהחל את דרכו בפוליטיקה כראש המטה של נתניהו, מי שכנראה מכיר הכי טוב את נתניהו, הפך למשך שנה לראש ממשלת "רק-לא-ביבי", והעביר את המפתחות וההגה של המדינה ליאיר לפיד ובכך סלל בפניו את הדרך גם לראשות ממשלת ישראל הבאה.

נראה שבנט עשה שירות מצוין לשותפו להנהגת הממשלה בכך שפינה את כיסא העומד בראש ממשלת המעבר עבור לפיד. לפיד ניצל את ההזדמנות והוא החתום על מבצע "עלות השחר"

האתוס הביטחוני הישראלי כולל יסוד נוסף הנמצא תמיד בקונצנזוס מוחלט בעיני הציבור כולו – הערך המקודש ביותר במיליטריזם הישראלי הוא שלא מפקירים חיילים בשטח, גם לא פצוע גם לא גופה. כולם צריכים לחזור הביתה.

כזכור, ב-2011 נתניהו ניצל היטב את שחרורו של החייל השבוי גלעד שליט מידי החמאס למטרות פוליטיות. 

אהוד ברק, ששימש כשר הביטחון עת שוחרר גלעד שליט, אמר כי נתניהו התנגד לאורך כל הדרך לביצוע העסקה שתשיב את שליט הביתה. לטענתו, הדבר שהיה הכי חשוב לנתניהו היה להשיג את התמונה הראשונה עם החייל המשוחרר.

ארגון הטקס בבסיס חיל האוויר בתל נוף, לשם הגיע שליט לאחר שחרורו, היה אמור להיות באחריות הצבא, אך לשכת ראש הממשלה הייתה זו שכיוונה את המהלכים.

"הלשכה שלו שלחה צוותים כדי לארגן את זה והכול היה מכוון לדבר אחד: שהתמונה תהיה התמונה הראשונה כשהילד [הכוונה לשליט] יורד והיא תהיה רק עם ביבי בפריים".

בתום מבצע "עלות השחר" גוברת בקרב גורמי ביטחון ההערכה שמלבד השקט בדרום, המבצע שבו ארגון החמאס נמנע מלהשתתף עשוי לשפר את הסיכויים להחזרת הדר גולדין, אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, המוחזקים בידי ארגון הטרור חמאס. ההבנה הישראלית היא שיש כעת רצון מצד חמאס להתקדם במשא ומתן. יש אופטימיות שמגיעה מהצלחתו של המתווך המצרי להשיג הפסקת אש והתקווה היא שאולי הוא ימשיך במלאכה גם לעבר עסקת שבויים.

ברק, שר הביטחון עת שוחרר שליט, אמר כי נתניהו התנגד לאורך כל הדרך לביצוע העסקה שתשיב את שליט הביתה. לטענתו, מה שהיה הכי חשוב לנתניהו זה להשיג את התמונה הראשונה עם החייל המשוחרר

יאיר לפיד מבין שאם יצליח במקומות בהם נכשלו לפניו נתניהו ובנט כראשי ממשלה, הוא עשוי לזכות בהילת "פודה השבויים" ובכך לזכות במקום של כבוד באתוס הביטחון של ישראל ולחזק את מקומו בהתמודדות הקרובה על ראשות ממשלת ישראל.

נראה כי גישתו של לפיד בנוגע לשבויים ולנעדרים שונה מזו של קודמיו. לפיד מגיע עם גישה אחרת, מקלה יותר ומאפשרת. הוא אומר לעוסקים במלאכה: "לכו קדימה, תביאו עסקה, ותנו לי להיות בדילמה. עד היום היינו בצד המגיב להצעות חמאס, בואו נהיה בצד היוזם".

מי ייתן ויקוים בנו הכתוב:

"כֹּ֣ה  אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃". 

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנהל קמפוס ברשת החינוך אנקורי.

הצרפתים אומרים: "חפש את האישה" כדי לחדד את העובדה שגבר מצליח בזכות אשתו. אצלנו היהודים, מחפשים את האישה כאשמה מיידית. להסתירה ולהדחיקה אל השוליים ולמנוע ממנה להפריע לגברים להתקיים.

בתפיסה יהודית דתית קיצונית מתקיים בכל מקום המסר המטיל אחריות על  האישה ומציג אותה כמכשול והפרעה לגבר בקיומו החשוב וטהור. בחינוך מגיל רך, סוכנות וסוכני חינוך וקהילה המטיפים לכך השכם והערב ובמודעות ברחובות הקוראות לצניעות, תוך הצגת האשמות קשות כלפי מי שלא תשמור על כך.

הצרפתים אומרים: "חפש את האישה" כדי לציין שגבר מצליח בזכות אשתו. אצלנו מחפשים את האישה כאשמה מיידית. להסתירה ולהדחיקה אל השוליים ולמנוע ממנה להפריע לגברים להתקיים

אולם גם כשאנו חברה חילונית או לא דתית קנאית, נראה שהאיסורים והתפיסות הללו חלחלו לתודעתנו ומציבות את האישה בין קדושה לזונה. היא קדושה כשהיא בבעלות בעל או אבא והיא מותרת או זונה כשהיא מגיעה ממקום אחר ומפריעה לגברים פריווילגים.

החברה הישראלית עדיין לא חדלה מלהיות חברה שוביניסטית ופטריארכלית, למרות שיש שינויים מפליגים, התקדמות ועמידה על המשמר. בליבת התודעה של החברה היהודית יש קידוש הגבר וראייתו כמסכן וקורבן. חמלת יתר על פני הבנות שנועדו לשאת בעול כשבן הזוג "עוזר" בטובו. התפעלות משותפות מלאה בגידול הילדים ואחזקת הבית שמורה כלפי גברים בלבד. מעולם לא שמעתי קריאות התפעלות מאשה העוזרת לגבר לגדל את ילדיהם ולהוריד את הפח.

שליחת הבנים לשדה הקרב אינה מנוגדת לתפיסה זו, משום שהם נועדו להיות חזקים וכך גם מתעצמת עמדתם כראויים לחמלה, הפגת אהבה וחיזוק סטטוס: הבנים שלנו. הילדים של כולנו. הבנות הן עזר כנגדם וילדות של המשפחה שלהן. בתנאי כמובן שהן לא מפריעות ומפתות את החיילים הדתיים.

לאחרונה שוב עלתה לכותרות פרשת אצילי ומיכה, המקבלים גב חם ותומך מבעלי הקבוצות: יעקב שחר ואלונה ברקת. היינו מצפים מאשה כמו אלונה ברקת שתעשה משהו בנידון לטובת כבודן של הבנות ונשים בכלל. יעקב שחר מצדו מחל בפומבי לאצילי וממשיך עסקים כרגיל. הגברים יצאו ללא פגע וברווח עצום, תוך שיש ציבור גדול התומך בהם בכל ליבו, חומל עליהם ועל משפחותיהם. הבנות הנפגעות? מי סופר אותן? שתעשינה קבוצת תמיכה עם בנות הפותמוביל של אייל גולן ואבא שלו.

הגברים יצאו ללא פגע וברווח עצום, תוך שיש ציבור גדול התומך בהם בכל ליבו, חומל עליהם ועל משפחותיהם. הבנות הנפגעות? מי סופר אותן? שתעשינה קבוצת תמיכה עם בנות הפותמוביל של אייל גולן ואבא שלו

הייתה מחאה ציבורית קטנה שלא הניבה כלום ושככה. כוכבי כדורגל, כמו זמר מפורסם, המנצלים לרעה קטינות ובנות צעירות בכלל – זה יותר סקסי לתקשורת ולמחאות.

במקביל עלתה כתבה על רס"ן לשעבר בשם פריאל קלימי, אשר שירת בבסיס בינוי בחיל הים במסלול של שירות צבאי חרדי. קלימי הואשם באונס אישה בת 70, עובדת ניקיון. לא פעם אחת, אלא 4 פעמים פגע בה מינית, על פי עדותה, אחרי שסגר אותה במחסן. שום מחאה לא קמה. להפך, לטובת הפוגע קמה תמיכה רבתי המשלבת אנשי צבא ואנשי דת אשר דיברו בשבחו של הצדיק התורן.

רס"ן פריאל קלימי הורשע באונס עובדת ניקיון בת 70 במחסן נטוש בבסיס. כמעט ללא סייג או גינוי, התייצבו למענו קצינים, בהם 2 סא"לים בדימוס מחיל הים, ורבנים, בהם רב עיר, והדהימו את השופטים והתובעים.
"היא בת 70 ויש לו פיתויים גדולים יותר, אז איתה?" אמר אחד מהם
1/2https://t.co/jSbcoMax6h pic.twitter.com/lOLVjihv3b

— יואב זיתון (@yoavzitun) August 3, 2022

מוסר? כבוד האשה? מצחיק! הלא כשמדובר בצדיקים כמו קלימי או כמו החבר'ה מאיה נאפה, תמיד ימצאו רבנים יראי שמיים ושומרי מצוות אשר יסנגרו בלהט על בחוריהם הטובים.

הקצינים, כולל הקצינות, שהעידו לטובתו לא צוינו בשמם. הבושה והחרפה היא כולה שלהם. רשימת המסנגרים מבין הרבנים כוללת את הרב חיים דיסקין שלמה, רב העיר קריית אתא, והרב דוד ועקנין, דמות מוכרת בחוגים תורניים של חב"ד בצפון. שניהם אמרו בדרכם שלהם אמרו כי יצר האדם חזק וגברים עלולים ליפול לפיתויים. מדובר בבחור צדיק בעל משפחה ולמה להרוס אותו ואת משפחתו?

קלימי הואשם באונס עובדת נקיון בת 70 אחרי שסגר אותה במחסן. שום מחאה לא קמה. להפך, לטובת הפוגע קמה תמיכה רבתי המשלבת אנשי צבא ואנשי דת שדיברו בשבח הצדיק

הם לא חסכו השמצות והכפשות מהאישה-הקורבן, כאשר תיארו אותה כחסרת ערך נשי בגלל גילה והסטטוס התעסוקתי והחברתי שלה. "אולי בכלל זו תכנית שהיא טוותה כדי להרוויח ממנה משהו לטובת עצמה כמו יציאה לחופשה ופנסיה בריאה?", תהה הרב דוד ועקנין.

האם נשמע איזה גינוי בנושא במערכות השלטון והממשל של המדינה? על ידי אנשי ציבור? תכל'ס זה רק יהודי אנס יהודייה וזכה לתמיכה של קודש הקודשים שלנו: צבא ורבנים. אז הכל בסדר והשקט חזר לכנו.

הפוליטיזציה של הפגיעות המיניות חיה ובועטת: אין דין יהודייה הנאנסת בכל גיל על ידי יהודי כדין יהודייה בכל גיל הנאנסת ידי גוי או חלילה פלסטיני. כל עוד הכל נשאר במשפחה היהודית יש לכך איזו סלחנות מערכתית, אולם כאשר מדובר בחשוד – גוי, שאינו משלנו, הרי זה הופך לזעקה בראש חוצות, המציגה את הפגיעה באשה כפיגוע לאומני אליו מתייחסים בכל החומרה. גם בדרג ראש הממשלה הקודם בנימין נתניהו ובכל מפלגות הימין ושלוחותיו.

לא כך היה כאשר פגיעות מיניות נעשו במרחב של משרד ראש הממשלה הקודם ועל ידי אנשי אמונו. השתיקה הייתה רועמת וקשה כמו אפסות העשייה למען הנשים הנפגעות מינית או סובלות מאלימות במשפחה על בסיס יומיומי.

כאשר אותם בחורים אונסים גויה, בקפריסין למשל, הרי שהמערכת נחלצת לעזרתם והופכת אותם לצדיקים. כולל רבנים המציידים אותם בכיפות לבנות גדולות צחות כשלג. אף אחד לא מגנה אותם על מעשיהם והמערכת מגוננת עליהם בחירוף נפש. מה קרה? כולה בחורה ועוד גויה. בסך הכל זו התפתחות ישירה מזיכרונות ענוגים של המין הזמין עם מתנדבות שוודיות בקיבוצים או אלו שהולכים לסיירת מהאונס בשמרת וכדומה.

כל עוד הכל נשאר במשפחה היהודית יש לכך איזו סלחנות מערכתית, אולם כאשר מדובר בחשוד – גוי, שאינו משלנו, הרי זה הופך לזעקה בראש חוצות, המציגה את הפגיעה באשה כפיגוע לאומני

כיף להיות אישה בחברה הישראלית: הגויות מותרות לכולם והפות הקדוש של בנות העם היהודי שמור אך ורק לשבט בני העם הנבחר. ומה אתנו הנשים? מי ישמור עלינו? לו היינו פרחי בר אז היה מצבנו טוב יותר.

הסלחנות לגברים פוגענים ניבטת בנו מכל עבר גם בפרשת עומר ואצילי, גם בפרשת אייל גולן, גם בסנגוריה על שחר בוכריס ועוד קצינים גבוהים, כולל מהציונות הדתית לאומית. כך גם אצל רבנים חרדים ולפעמים גם מורה מחסידות גור המקבלות הגנה ישירה משר חרדי בממשלת ישראל. השר עצמו יצא מהסיפור בעונש קליל שבקלילים. הכל נשאר במשפחה כבר אמרנו?

הארץ היתה צריכה להזדעזע עד אמות הספים. האיש שפשע כדי להגן על פדופילית שתקפה ילדות עשרות פעמים, והשתתף בהונאות קיבל עונש על תנאי. וקנס. קנס של 3,000 על שניסה למלט את הפדופילית מהחוק. עברו ימים מגזר הדין, ודממה על פני הארץ. https://t.co/6d8fmQh76p

— Dafna Maor (@DafnaMaor) August 11, 2022

ואם לא די ביחס הזה, הרי שכעת הצטרף למפלגת הליכוד, למקום ה-25 ברשימה (במשבצת "אשה חדשה", לא פחות) רכש נפלא לטובת המשך הפגיעה בנשים וסינגור על גברים פוגעים מינית, בדמותה של עורכת הדין טלי גוטליב. גוטליב מוכרת כמהלכת אימים על קורבנות פגיעה מינית ומגוננת סדרתית על גברים המואשמים בפגיעה בנשים.

אין ספק שטלי גוטליב היא רכש נפלא והולם לליכוד שקיבץ תחת כנפיו נאשמים בפשעים שונים, גזענות מהסוג הכי קיצוני ומחריד, ודמויות המצטיינות בצעקנות מלאת שטנה, שנאה, שיסוי והכפשות. על פי רשימת הליכוד, מהעומד בראשה והלאה, נראה שהמחנה הלאומי מעולם לא היה כל כך מחובר ליצרי החמדנות, המין והתאווה שלו.

גוטליב אמרה על קצב שלהד"ם, הכל היה רומנים שנוהלו בהסכמה, על  קסטיאל אמרה שהוא הקורבן, וכך הפליאה לתאר ולהאשים נשים בהיותן מקור פתייני המציב מכשולים בפני גברים

בטוחתני שטלי גוטליב, כחברת כנסת השואפת להמשיך את מגמת הרס האקטיביזם המשפטי, חיזוק השמרנות ומלחמה בערכים פרוגרסיביים, תהיה שחקנית חיזוק נפלאה למיטוט ורמיסת מעמדה של האישה באשר היא, המתלוננת על פגיעה בה, בגופה ובנשמתה.

טלי גוטליב, כעורכת דין, היא חלומם של גברים פוגעניים מינית בנשים. היא סנגורית נלהבת של מי שטוען שנפל קורבן לאשה המעזה לדרוש את כבודה וזכותה למרחב בטוח, בו לא תהיה מאויימת. נראה שהיא אפילו לא מחוייבת לאסכולת הפות היהודי הקדוש אלא מעדיפה להתמקד בקורבנות האומללים האמיתיים: הגברים שיצרם גבר עליהם.

גילה לבני זמיר היא חיפאית,רכזת חממת חיפה לחקר דתות, יוצרת וכותבת תוכן, יועצת תקשורת וקידום מדיניות ציבורית. הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים: הסרת חיץ הרכבת בחזית הים בחיפה, המאבק במפעלים המזהמים, ועוד. בוגרת התכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה. בוגרת המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ויצ"ו חיפה. יו״ר תנועת ״יאללה חיפה״. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-2.