במוצאי שבת האחרון הגעתי לדבר עם המפגינים והמפגינות בחריש. מדובר בקבוצה מלוכדת שמגיעה באדיקות לכיכר הכניסה לעיר, גם כדי להפגין, אבל בעיקר כדי לדון במה הלאה.

בין הסוגיות הבוערות על סדר היום של מפגיני חריש – הבחירות הקרובות לרשות המקומית שיתקיימו בסוף אוקטובר. אחד המועמדים הבולטים בעיר הוא משה בן זיקרי, מספר 9 ברשימת עוצמה יהודית, שלא זכה להיכנס לכנסת.

בין הסוגיות הבוערות על סדר היום של מפגיני חריש – הבחירות הקרובות לרשות המקומית בסוף אוקטובר. אחד המועמדים הבולטים בעיר הוא משה בן זיקרי, מספר 9 ברשימת עוצמה יהודית, שלא זכה להיכנס לכנסת

אך לא מדובר רק בחריש. בכתבה שפורסמה בעיתון הארץ, כותב רן שמעוני על כוונתה של מפלגת עוצמה יהודית לצבור כוח בבחירות לרשויות המקומיות: "שלא כשאר הישראלים, איש מאנשי עוצמה יהודית אינו מופתע מישיבתם סביב שולחן הממשלה. להפך: הם רוצים עוד. ויותר מזה, הם משוכנעים שהם צריכים להשיג עוד". מבחינתו של בן גביר, היעד הראשון בהפיכה המשטרית היה הבחירות לכנסת. היעד השני הוא הבחירות המוניציפליות, ואם לא נתחיל לפעול הוא עלול להצליח במשימתו.

התנאים כיום הם אידיאליים עבור איתמר בן גביר. לאחר שנים של ניסיונות להיבחר לרשויות המקומיות, מפלגת עוצמה יהודית נהנית מגיבוי תקציבי אדיר של 14 מנדטים, מטה משומן ותנועת שטח עוצמתית.

אבל מעבר לכל זה, בן גביר נהנה מחולשתו ואפסותו של המחנה הליברלי, שבמשך שנים זנח לחלוטין את הזירה המקומית והשאיר וואקום אדיר. בזמן שאנחנו תפסנו את העירייה כ"תחנה בדרך", הימין הקיצוני השכיל לאמץ אותה כתכלית בפני עצמה, והשקיע בהשגתה.

אלה בדיוק המטרות של ההפיכה המשטרית: מבחינה משפטית, להסיר את ההגבלות ואת היכולת לבקר את השלטון הארצי והמקומי, ולהעניק למי ששולט בו כוח בלתי מוגבל. מבחינה פוליטית, המטרה היא לכבוש את השלטון. הצעד הראשון היה מתן הסמכות, והצעד השני הוא לקיחתה.

התנאים כיום הם אידיאליים עבור בן גביר. לאחר שנים של ניסיונות להיבחר לרשויות המקומיות, מפלגת עוצמה יהודית נהנית מגיבוי תקציבי אדיר של 14 מנדטים, מטה משומן ותנועת שטח עוצמתית

עיקר הסיפור הוא הניסיון להגדיר מחדש את אופייה של החברה הישראלית. הרשויות המקומיות יהיו המקום בו בן גביר ינחיל את חזונו המשיחי וההומופובי לחיי היום-יום שלנו: למערכת החינוך, למרחב הציבורי, לאכיפה העירונית. אנחנו צפוים להיות חשופים לפגיעה מצד השלטון המקומי ברמה שלא הכרנו, בגיבוי מלא ותמיכה אוהדת של הממשלה.

אל תחשבו שזה לא יגיע לתל אביב. בבחירות האחרונות לכנסת, זכתה עוצמה יהודית למספר קולות גבוה פי שלושה בהשוואה לבחירות 2021. בבחירות המקומיות הקרובות יעמוד בראש רשימת הליכוד בתל אביב העבריין דודו לניאדו, שהורשע בתקיפה ובפריצה לבתים. בנוסף, בליכוד שוקלים להריץ את מאי גולן לראשות העיר ובכך להגדיל את כוחו של הימין הקיצוני בעירייה.

יש דבר אחד שיכול לשנות את המאזן ולהבטיח את בלימת השתלטות הימין הקיצוני על השלטון המקומי: המרת חלק מכוחה של המחאה נגד ההפיכה המשטרית, לכוח פוליטי שייקח אחריות על הזירה המוניציפלית.

הבחירות ללשכת עורכי הדין, בהן ניצח עמית בכר את אפי נווה ב-73 אחוזים מהקולות, היו נסיון ראשוני שהוכיח את הפוטנציאל האדיר של ארגוני המחאה. אך הפעם מדובר על בחירות בסדר גודל אחר לחלוטין: מיליוני בעלי זכות בחירה במאות רשויות.

עכשיו יותר מתמיד, יצטרך הציבור היוצא לקלפיות להוכיח את מחויבותו לשמירה על עיר ליברלית. החל מתליית שלטים במרפסות ועידוד הצבעה, דרך התנדבות במטות המועמדים ואירוח חוגי בית, וכלה בהשקפה בקלפיות לצורך מניעת זיופים.

בחודשים האחרונים, הצמיחה המחאה דור חדש של מנהיגות ומנהיגים בעלי כישורי ארגון, הובלה והנעה לפעולה, כאלה שהמפלגות מסוגלות רק לחלום עליהם. הם נמצאים בשורה הקדמית בכל צעדה, בוועדות הכנסת וגם באוניברסיטאות.

זהו הניסיון להגדיר מחדש את אופי החברה הישראלית. הרשויות המקומיות יהיו המקום בו בן גביר ינחיל את חזונו המשיחי וההומופובי לחיי היום-יום שלנו: למערכת החינוך, למרחב הציבורי, לאכיפה העירונית

הנושא הזה עלה בשיח עם קבוצת המפגינים בחריש, המורכבת רובה ככולה מאוכלוסייה מעל גיל 60. המפגינים הבהירו שמבחינתם, מה שחריש זקוקה לו זו הובלה צעירה שתוכל לעמוד מול הסחף הכהניסטי.

דור המנהיגות החדש הוא נמרץ ורענן, ובעיקר לא מקובע בתבניות ישנות ומסוגל לחשוב מחוץ לקופסה. לרוב, הצעירים נוטים שלא להצביע בבחירות המקומיות. אבל כדי לבלום את השתלטות הימין הקיצוני, נדרש להציב אותם בחזית, ובעיקר להציע להם אופק של תקווה להישאר כאן ולהילחם על המקום הזה.

בן חושן הוא ממובילי מחאת הסטודנטים ופעיל חברתי.