הרהורים על מה שמתרחש כיום בחברה הישראלית לאור הגותו של הפילוסוף עמנואל לוינס.

1

בהצגת התזה שלו לדוקטורט כתב לוינס כי "יש דמעות שפקידים לא מסוגלים לראות". יריב לוין מצטייר לי כדמות אידאלית של פקיד. דמותו של הבירוקרט המושלם. לכן אין זה מפתיע שבתום אישור חקיקת עילת הסבירות הוא נראה צוהל כולו והצטלם בסלפי עם חלק מחברי הכנסת. את הדמעות של רוב העם הוא לא היה מסוגל לראות.

לוינס כתב: "יש דמעות שפקידים לא מסוגלים לראות". יריב לוין מצטייר לי כדמות של פקיד, בירוקרט מושלם. לכן לא מפתיע שבתום חקיקת עילת הסבירות הוא נראה צוהל. את דמעות רוב העם הוא לא היה מסוגל לראות

2

הציבור הישראלי מחולק היום לשתי קבוצות בעלות נרטיבים סותרים (אני לא כולל בהם את הפוליטיקאים המונעים על ידי אינטרסים אישיים, שבינם לבין טובת החברה הישראלית אין ולא כלום).

מתנגדי המהפכה המשטרית חוששים כי איזון הכוחות בין הממשלה לבית המשפט יפגע. היחלשות הרשות השופטת תביא לפגיעה בזכויות הפרט, ונחווה תהליך הדרגתי של הפיכת המדינה מדמוקרטיה חלקית לסוג של דיקטטורה (כיום הדמוקרטיה בישראל היא חלקית ולו רק בשל השליטה בשטחים ומערכת החוקים הנפרדת שם).

הקבוצה השנייה של תומכי המהפכה המשפטית רואים בכל התהליך מאבק של אליטות. מאבק של האליטה הקיימת הרוצה לשמר את כוחה. על פי הנרטיב שלהם אליטה זאת אחראית למצוקות שלהם. הפוליטיקאים מטפחים נרטיב זה, נרטיב של שנאה ומחלוקת, וזאת מתוך מטרה לחזק את כוחם הפוליטי.

3

לוינס היה כנראה אומר לנו: תשמעו את הזעקה של שתי הקבוצות. תשמעו את הזעקה ותנסו לקיים הידברות פנים אל פנים. לדיאלוג כזה יש צד קוגניטיבי וצד רגשי:

א. בצד הקוגניטיבי הייתי מנסה לשכנע את תומכי ההפיכה המשטרית כי כל פגיעה בבית המשפט מהווה פגיעה ביכולתו של האדם, הטוען לעוול שנגרם לו על ידי השלטון, לריב את ריבו בבית המשפט. פגיעה זו עלולה לפגוע גם בהם. גם אם כיום  הם חשים שזכויותיהם נשמרות, אין שום רבותא שהזכויות שלהם ישמרו גם בעתיד. ולכן רפורמה במערכת המשפט יכולה להיות רצויה, בתנאי שלא מבטלים את כוחה לפעול ושומרים על מאזן כוחות ראוי בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. בנוסף, ללא האליטות, החברה לא תוכל לקיים רמת חיים סבירה. האליטות הם הרופאים, המהנדסים, הטייסים, אנשי הרוח ועוד. הגירה של האליטות לחו"ל תפגע ברמת החיים, באיכות החיים וביכולת ההישרדות של כל הנשארים בארץ.

ב. בצד הרגשי יש רבים מתומכי ההפיכה השלטונית הנושאים על גבם את תחושת האפליה שלהם או של הוריהם. צריך להאזין לתחושות אלה ברוב קשב ולפעול על מנת להרגיע את המתחים ולבצע רפורמות באותם מקומות שקיימת אכן אפליה. רפורמות להקטנת העוני ואי השוויון. מהפוליטיקאים הנוכחיים אין לי הרבה ציפיות. אבל אולי יכולות להתארגן קבוצות של אנשים שייפגשו וינהלו דיאלוג על מנת  שכל צד יבין ויחוש את הנרטיב של הצד האחר. מפגשים אלה עשויים בהמשך להצמיח כוחות פוליטיים חדשים ולהשפיע על המערכות הפוליטיות הקיימות.

הציבור הישראלי מחולק היום לשתי קבוצות בעלות נרטיבים סותרים. לוינס היה כנראה אומר לנו: תשמעו את הזעקה של שתי הקבוצות. תשמעו את הזעקה ותנסו לקיים הידברות פנים אל פנים

4

לוינס שם דגש על האחריות האישית. לעיתים תכופות הוא מצטט את פיודור דוסטוייבסקי שכותב ב"אחים קרמזוב": "כולנו אחראים על הכל וכלפי כולם לפני כולם — ואני יותר מכל האחרים".

מדוע אני יותר מאחרים? כי על פי לוינס אני אחראי גם לאחריותו של האחר. גם זה המתנגד להפיכה המשטרית אחראי למה שקורה. הכיצד? בכך שאפשרנו את תרבות השנאה. בכך שלא היינו ערים מספיק למצוקות הכלכליות והחברתיות של המעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים, בכך שאפשרנו את  הכיבוש ואת האלימות בשטחים שחלחלה גם לחברה הישראלית. בכך שהסתגרנו בדלת אמותינו בלא ראיית מצוקות האחר. לוינס מטיל עלינו אחריות כבדה, אינסופית שאינה מסתיימת. גם אם לא נוכל לעמוד בה במלואה עצם המודעות לה יכולה לשפר את התנהגותנו.

5

עוד אבחנה מעניינת שעושה לוינס היא בין הנאמר לאמור. הנאמר הוא העברת מסרים והבנתם. האמור הוא רוח הדברים. המוסדות הדמוקרטיים והפרוצדורות המשפטיות הם הנאמר, בעוד רוח הדמוקרטיה היא האמור – הצדק, השמירה על זכויות הפרט ועל כבוד האדם באשר הוא אדם.

עוד אבחנה מעניינת עושה לוינס בין הנאמר לאמור. הנאמר הוא העברת מסרים והבנתם. האמור הוא רוח הדברים. המוסדות הדמוקרטיים והפרוצדורות המשפטיות הם הנאמר בעוד רוח הדמוקרטיה היא האמור

כל אחד מהצדדים בוויכוח הקיים אמור לשקול לא רק את השינויים הטכניים הפרוצדורליים, אלא כיצד שינויים אלה ישפיעו על רוח הדמוקרטיה, כלומר על הצדק. כל פרט יצטרך לשקול בינו לבין עצמו האם זכויותיו שלו ושל אחרים לאחר הרפורמה מוגנות יותר או פחות.

ד״ר אלדד שידלובסקי הוא מרצה לכלכלה במכללת אשקלון, לשעבר ראש אגף כלכלה ומחקר במשרד האוצר. פרסם לאחרונה ספר ״שיחות על לוינס עם הרב דניאל אפשטיין״.