תגידו מה שתגידו, הפוליטיקאי האפרורי יריב לוין מוכיח פעם אחר פעם שהוא בא לעבוד. השבוע פורסמה בזמן ישראל כתבה שהציגה את ההשקעה האדירה של  משרד התיירות בתקופתו בגדה המערבית וחיזוק המתנחלים.

כשליש מתקציב הפיתוח של המשרד בשנים בהן כיהן כשר הגיע לעמותת המתנחלים אלע"ד וכמחציתו הופנה להתנחלות תיירותית – מה שמראה שאפילו במשרד התיירות הצליח לוין להשאיר טביעות אצבע שייקח שנים רבות למחוק.

בעת כהונתו של יריב לוין כשר התיירות, התנחלויות קיבלו פי 3.5 יותר תקציבים משאר הארץ, ומחצית מתקציבי הפיתוח של המשרד הועברו להתנחלויות. זאת במטרה להסיט תיירות אל סילוואן, בית אל, ועוד – תוך הקפדה על בלעדיות למורשת עם ישראל.@SharvitOmer @PeaceNowIL @shakoofhttps://t.co/nE3TNEtTzF

— זמן ישראל (@ZmanIsrael) August 20, 2023

מבט מחודש על פרויקט הרכבל השנוי במחלוקת שקידם לוין במהלך כהונתו, הדמויות שהניעו אותו והאופן שבו הוא אושר, מראה שגם את עקרונות ההפיכה המשטרית ניסח לוין באותו זמן.

מבט מחודש על פרויקט הרכבל השנוי במחלוקת שקידם לוין במהלך כהונתו, הדמויות שהניעו אותו והאופן שבו הוא אושר, מראה שגם את עקרונות ההפיכה המשטרית ניסח לוין באותו זמן

כמו כל מהלך אנטי דמוקרטי יעיל, הדרך לאישור התכנית החלה בחקיקה. מאחר שגם לוין הבין כי לרכבל אין הגיון תכנוני, הוא פעל בדרכים עקיפות ומניפולטיביות כדי לצמצם את יכולתו של הציבור להתנגד לתוכנית ולמנוע מאנשי המקצוע להציג את עמדתם, או במילים אחרות – הפגין משילות. מי שלא העז לעמוד מולו אז, ולא עמד על הזכות לבקר את החלטות הממשלה, שלא יתפלא שהוא בא לכלותו היום.

קצת רקע. הרכבל לעיר העתיקה הוצג כפתרון יעיל, זול ומהיר לבעיה שולית יחסית – תחבורה ציבורית לכותל. משרד התחבורה לא ראה ברכבל פתרון יעיל, ולכן נדרשה דרך אחרת לאשר את התוכנית. לוין מודל 2016 הסתייע בדודי אמסלם, שהיה באותה עת יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, כדי לשנות את חוק התכנון והבנייה כך שיאפשר לוועדה לתשתיות לאומיות (הוות"ל) לאשר תשתית תחבורתית תיירותית.

הוות"ל הוא המסלול המהיר של הממשלה לאישור פרויקטים תשתיתיים. הוועדה מורכבת מעשרה נציגים של משרדי הממשלה ונציג של רמ"י. נציגי הציבור בוועדה  והשלטון המקומי – ממונים גם הם על ידי הממשלה, והארגונים הירוקים מציגים רשימה של מועמדים מהם בוחרת הממשלה נציג. בוועדה כזו קולו של הציבור כמעט ולא נשמע. דבש. השינוי המשמעותי בין אותן שנים רחוקות בהן שונה החוק לבין ימינו, הוא שאז עוד הייתה בושה, ואת הניסיון להצר את כוחו של הציבור עדיין הסתירו.

מאחר שגם לוין הבין כי לרכבל אין הגיון תכנוני, הוא פעל בדרכים עקיפות ומניפולטיביות כדי לצמצם את יכולתו של הציבור להתנגד לתוכנית ולמנוע מאנשי המקצוע להציג את עמדתם, או במילים אחרות – הפגין משילות

הדיון בוועדת הפנים של הכנסת לא נגע בדברים והלך סחור סחור. במהלך הדיון חברת הכנסת תמר זנדברג ממרצ ניסתה להבין מדוע אטרקציות תיירותיות בעייתיות צריכות לעלות בוות"ל. ללוין לא הייתה תשובה טובה והוא הסתפק בגזלייטינג: "אז אתם לא רוצים תיירות".

השר אמסלם, שבימינו מגדיר את תפקידו כ"מינוי חברים", סיפק גרסה מעודנת יותר של עצמו ותשובה מנומקת יותר: "כדי לחבר מתחם מלונאות כלשהו, או כדי להביא את התיירים למקום מסוים, כדי להסיע אותם לאתר אחר באמצעות רכבל, אני חושב שזה קשור לעניין. פשוט".

אנשי המקצוע, בהם מורי דרך,  אדריכלים ומתכננים, ארכאולוגים וארגוני סביבה ואפילו משתמשי תחב"צ, התנגדו כולם לרכבל (נשמע לכם מוכר?), אך התנגדותם הייתה עקרה. כשהכוח נמצא כולו בידי הממשלה, אין צורך להתדיין עם הציבור. מדוע להציף את הכשלים? וכשלים לא חסרו – דוחות פנימיים של היזמים עצמם הוכיחו כי לרכבל אין הגיון כלכלי או תחבורתי.

מה שכן ידוע הוא, שכמו להפיכה המשטרית, גם לרכבל יש מחיר, ולא רק 250 מיליון השקלים שהוא יעלה. הרכבל יפגע אנושות בנכסיה החשובים ביותר של ירושלים. נופי הקדומים שלה. לצד הגשר התלוי שנחנך החודש, הוא ישחית את קו הרקיע שלה בגיא בן הינום, ויפגע בחזות החומות. הוא יפגע בתושבי סילואן שמעל בתיהם הוא יעבור ובעיר העתיקה וסוחריה שיפסידו חלק מקהל התיירים שיסיט הרכבל משער יפו אל שער האשפות.

העובדה הבולטת ביותר לגבי הגשר החדש מתבררת מיד כאשר מתחילים לצעוד עליו — הוא אינו מוביל לשום מקום… לא זורם תחתיו נהר סוער ואין שם קרחון. כל אחד יכול לחצות את גיא בן הינום באפיק הוואדי… מין מתקן מוזר בלונה פארק של הגיהינום.https://t.co/bt1wJLPOXm pic.twitter.com/3qn95r34Ds

— עמק שווה (@EmekShavehHeb) August 22, 2023

בסופו של דבר, למרות מאבק משפטי ארוך בבג"ץ, בית המשפט העליון לא העז לעצור את הרכבל וקבע פה אחד כי לא נפל כל פגם באופן שבו קידמה הממשלה את התוכנית באמצעות הוות"ל. הרי החוק חוקק באופן חוקי.

אנשי המקצוע, בהם מורי דרך,  אדריכלים ומתכננים, ארכאולוגים וארגוני סביבה ואפילו משתמשי תחב"צ, התנגדו כולם לרכבל (מוכר?), אך לשווא. כשהכוח נמצא כולו בידי הממשלה, אין צורך להתדיין עם הציבור

אבל אולי הסיפור האמיתי שאפשר ללמוד מהרכבל הוא לא מה לוין למד ממנו ומעשרות מקרים נוספים בהם בית המשפט לא העז לעמוד מול הממשלה, אולי מה שחשוב להבין שהמסר המבועת שבג"ץ העביר לממשלה במקרה הזה ובאינספור מקרים אחרים בהם לא עמד מולה, פתח את הפתח לדריסה המוחלטת של שלטון החוק בדמות ההפיכה המשטרית.

גילוי נאות: הכותב הוא דובר הארגון 'עמק שווה' שהוביל את המאבק נגד הרכבל

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".