אם כבר להכפיש מישהו, עדיף לעשות זאת במילים כלליות ולא בהקשר ספציפי – זה המסר העולה מפסק הדין שנתן השבוע שופט בית משפט השלום בתל אביב אביים ברקאי, שבו התקבלה באופן חלקי תביעת לשון הרע של ח"כ אריה דרעי נגד העיתונאי בן כספית.
בפסק הדין נקבע כי דבריו של כספית, שנכתבו כחצי שנה לאחר האסון במירון, ולפיהם "דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו" של דרעי, מהווים לשון הרע – ואינם נהנים מהגנת הבעת דעה בתום לב. דרעי, שתבע את כספית בסך 400 אלף שקלים, זכה בסופו של יום בפיצוי בסך 40 אלף שקל ובהוצאות משפט של 20 אלף שקל.
כספית, אחד העיתונאים הבולטים בישראל, פרסם בחודש דצמבר שני מאמרים שהזכירו את מעורבותו של דרעי בהכנות לאירוע במירון ב־2021, שהסתיים באסון הכבד. במאמרו הראשון הוא כתב את המשפט שבגינו חויב בלשון הרע.
במאמר השני הוא כתב כי מעדויות שנשמעו בפני ועדת החקירה הממלכתית, שכבר החלה לפעול באותה עת, "עולה בוודאות שהדחיפה לקיומה של הילולת מירון במתכונת הרגילה, ללא הגבלות כלשהן, הגיעה מדרעי".
חלק מאמירותיו של כספית, שבגינן תבע אותו דרעי, אינן נחשבות בגדר לשון הרע או שהן נהנות מההגנות הקבועות בדין. כך, למשל, ביחס להגדרה "עבריין מורשע", שבה הכתיר כספית את דרעי
כאמור, חלק מאמירותיו של כספית, שבגינן תבע אותו דרעי, אינן נחשבות בגדר לשון הרע או שהן נהנות מההגנות הקבועות בדין. כך, למשל, ביחס להגדרה "עבריין מורשע", שבה הכתיר כספית את דרעי. אולם, טענתו של כספית, שיש להחיל על האמירה בדבר הדם המרוח על ידיו של דרעי את ההגנה של הבעת דעה בתום לב – נדחתה על־ידי השופט ברקאי.
כספית חשב שיש להחיל על האמירה הזו את ההלכה שקבע בית המשפט העליון לפני שלושה חודשים, בפסק הדין של השר מיקי (מכלוף) זוהר נגד עמותת "חוזה חדש".
לאחר תהפוכות בשלום ובמחוזי, דחה בסופו של דבר בית המשפט העליון את תביעתו של זוהר, וקבע כי הצהרתה של העמותה, שלפיה זוהר הוא "חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו שלא מפסיק להסית ולשקר", היא בגדר הבעת דעה בלבד "המרוחקת יותר מהגדרת לשון הרע, ולא כתיאור עובדתי".
אך השופט ברקאי לא הסכים לערוך הקבלה בין ההצהרה של "חוזה חדש", שזכתה להגנה מפני חיוב בלשון הרע, לבין דבריו של כספית על דרעי. למעשה, הוא קבע כי הנימוק שניתן בפסק הדין בעניין "חוזה חדש", מוביל דווקא למסקנה ההפוכה.
ההצהרה בדבר היותו של זוהר "חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו" אינה מביאה את הקורא הסביר לייחס לזוהר עבירה פלילית קונקרטית. לעומת זאת, קביעתו של כספית עושה את ההפך
הסיבה היא שההצהרה בדבר היותו של זוהר "חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו" אינה מביאה את הקורא הסביר לייחס לזוהר עבירה פלילית קונקרטית. היא אינה מקשרת בין ההצהרה לבין אירוע מסוים או למעשים קונקרטיים.
לעומת זאת, קביעתו של כספית כי דמם של הרוגי מירון מרוח על ידיו של דרעי, עושה את ההפך. דהיינו, מקשרת בין דרעי, ששימש שר הפנים בממשלת בנימין נתניהו בעת שאירע האסון, לבין מותם של 45 החוגגים בהילולה.
"מותם המצער של נספי האסון הוא בהחלט אירוע ספציפי וקונקרטי", כתב בית המשפט בפסק דינו, "נראה שאמירה זו, גם אם פורסמה תוך כדי מאמר פובליציסטי שדרעי אינו המרכז בו – היא בגדר גשר אחד רחוק מדי ביחס לדרעי. זו בהחלט הוצאת לשון הרע".
האופן שבו יישם בית משפט השלום את הלכת "חוזה חדש" של בית המשפט העליון מהווה תמריץ לכך שפרסומים מכפישים יהיו ערטילאיים, כלליים ונטולי הקשר קונקרטי.
אם עיתונאים, או כל מי שמביע את דעתו במרחב הציבורי, מבקש לומר אמירה מכפישה כלפי אדם אחר – עדיף לו לדבוק באמירות שאינן מייחסות לאותו אדם אחריות לדבר מסוים, אלא שהן בגדר הכפשה כללית
אם עיתונאים, או כל מי שמביע את דעתו במרחב הציבורי, מבקש לומר אמירה מכפישה כלפי אדם אחר, בין אם מדובר באישיות ציבורית או באדם פרטי – עדיף לו לדבוק באמירות שאינן מייחסות לאותו אדם אחריות לדבר מסוים, אלא שהן בגדר הכפשה כללית, על מנת שלא להימצא חייב בלשון הרע.
התמריץ הזה הוא בעייתי, בהיותו מעודד הכפשות כלליות, לא מדויקות ולא מנומקות. אותו רעיון, של כלליות לעומת קונקרטיות, אפשר היה למצוא גם בפסק הדין שניתן בנובמבר 2022 בתביעת לשון הרע של ראש הממשלה בנימין נתניהו נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט.
אולמרט חויב בתשלום 77,500 שקלים לנתניהו ומשפחתו, בשל אמירתו מחודש אפריל 2021 ש"מה שלא בר שיקום זו מחלת הנפש של ראש הממשלה ושל אשתו ושל בנו".
השופט עמית יריב מבית משפט השלום בתל אביב קבע אז כי לא בכל מקרה שבו מיוחסת לפלוני מחלה פסיכיאטרית, "יצדיק הדבר חיוב באחריות לפי חוק איסור לשון הרע", והדרך להבחין בין המקרים היא ש"ככל שאופי הביטוי הוא אמורפי יותר, ונוטה יותר לביטוי העממי של ייחוס מחלה פסיכיאטרית, נכון יותר לראות בו הבעת דעה; ככל שהביטוי הוא מדויק וקליני יותר – יש לראות בו קביעת עובדה".
פסק הדין הזה עלול לעודד הרחבה של פרסומים מכפישים במרחב הציבורי, המטילים דופי כללי בבני אדם בדרך של השמעת קללות ונאצות – ולא טענות ממוקדות ומנומקות
גם במקרה של נתניהו ואולמרט, פסק דינו של בית המשפט שימש תמריץ למי שמבקש להכפיש אדם, להשתמש במילים כלליות ולא קונקרטיות. פסק הדין החדש, בעניין דרעי נגד כספית, צועד באותו כיוון.
פסק הדין הזה עלול לעודד הרחבה של פרסומים מכפישים במרחב הציבורי, המטילים דופי כללי בבני אדם בדרך של השמעת קללות ונאצות – ולא טענות ממוקדות ומנומקות – ולדרדר עוד יותר את רמת השיח המתקיים במרחב הציבורי בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם