לפני שנתיים, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ראש הממשלה בנימין נתניהו נשא דברים בטקס שהתקיים ביד ושם. בנאום נלהב, הוא הילל את השינוי שחל בעם היהודי – מקורבן חסר אונים לאומה משגשגת. אלה המתכוונים לכלות אותנו, הוא הבטיח, מעמידים עצמם בסכנת כליה.

ממקום מושבי בקהל של ניצולים ובנים של ניצולים, חשתי אסירות תודה, למרות כל הסתייגויותיי מנתניהו, על שלעם היהודי יש מנהיג שמחויב כל כך לשמור על ביטחונו.

אבל אז נתניהו אמר: "האמת הפשוטה היא זאת: בעולמנו קיומו של החלש רופף. מול מדינות ותנועות רצחניות סיכוייו לשרוד אינם גבוהים. החזק הוא זה ששורד".

הלקח הראשון של השואה, של חוסר הישע העמוק, הוא שליהודים חייבים תמיד להיות האמצעים להגן על עצמם. ועדיין, האמירה של נתניהו הסגירה בוז כמעט ניטשיאני לחלש, דבר ראוי לציון במיוחד ביום השואה ביד ושם

במובן מסוים, נתניהו אמר אמת ברורה: הלקח הראשון של השואה, של חוסר הישע העמוק הזה, הוא שליהודים חייבים תמיד להיות האמצעים להגן על עצמם. ועדיין, האמירה של נתניהו הסגירה בוז כמעט ניטשיאני לחלש, דבר ראוי לציון במיוחד ביום השואה ביד ושם.

שום יהודי שפוי אינו שואף ל"טוהר מוסרי" של חוסר ישע. אבל במשך אלפיים שנה, היהודים ה"חלשים" בגולה לא רק שרדו אלא גם שגשגו, כשהם קוראים תיגר על כל התחזיות להיכחדותנו.

מנהיגה של ישראל צריך למתן את הכרת התודה על הכוח שהחזרנו לידינו עם הכרת תודה על העוצמה הרוחנית של אבותינו חסרי הכוח.

נזכרתי באותו ערב ביד ושם כשצפינו בנתניהו נאחז נואשות בשלטון, כשהוא מסכן את היציבות של המערכת הדמוקרטית שלנו. במקום להודות בתמותה פוליטית, כפי שהיה עושה כל פוליטיקאי אחר במקומו, הוא מאיים לגרור אותנו לסבב שלישי של בחירות, לדמורליזציה ולשיתוק. המנהיג שהפך את הכוח של עמו לאידיאל האמיתי היחיד שלו פונה עכשיו נגד טובת עמו ומבלבל בינה לבין זו שלו.

במשך אלפיים שנה, היהודים ה"חלשים" בגולה לא רק שרדו, אלא גם שגשגו, כשהם קוראים תיגר על כל התחזיות להיכחדותנו

ועדיין, אני מודה שאף על פי שאני מצפה בכיליון עיניים לעזיבתו הקרובה של נתניהו, חלק ממני מהסס. מי מלבד נתניהו יכול להרגיע ולפייס את מלך אמריקה המטורף ואת הרודן הרוסי? מי עוד יכול להגן עלינו מפני איראן, סוריה ושכנות אחרות שמחכות לעולל ליהודים את מה שהן מעוללות לעמיהן שלהן?

יש אירוניה לא מעטה בחרדה הזאת. אחרי הכול, בראש מפלגת כחול לבן, שמאיימת להחליף אותו עכשיו, עומדים לא פחות מאשר שלושה רמטכ"לים לשעבר בצה"ל. זה מעיד על מקומו של נתניהו בדמיוננו, שאפילו משקלם הכולל של הגנרלים המכובדים ביותר שלנו אינו מצליח להפיג לחלוטין את החששות שהוטמעו בנו היטב.

לכוח העמידה יוצא הדופן של נתניהו – בקיץ האחרון הוא הפך לראש הממשלה הישראלי שמחזיק בכהונה הארוכה ביותר, יותר מדוד בן-גוריון, מנחם בגין ויצחק רבין – יש מקור אחד: יכולתו להקרין כוח, לגלם את יצר ההישרדות היהודי.

בעוד המזרח התיכון חווה טלטלה, נתניהו שמר על ישראל משגשגת ובטוחה. הוא הנהיג את ישראל ממצב של קיפאון יחסי למעצמה כלכלית עולמית, מבידוד דיפלומטי לאומה שמחוזרת על ידי מנהיגים וראשי מדינות מתפתחות בעולם.

בעיצומו של מסע הבחירות, שהוא ניהל לפרטי פרטים, הוא הנהיג מלחמה רב-חזיתית שקטה נגד איראן ושליחיה ותקף בסיסים איראניים בעיראק ובסוריה ואת חיזבאללה בלבנון.

יש אירוניה בחרדה מעזיבתו. בראש מפלגת כחול לבן עומדים לא פחות מ-3 רמטכ"לים לשעבר. זה מעיד על מקום נתניהו בדמיוננו. אפילו משקלם הכולל של הגנרלים המכובדים אינו מפיג את החששות שהוטמעו בנו

נראה שההשגחה העליונה הכינה את נתניהו לתפקידו כמגינה של ישראל. אביו, בן-ציון נתניהו, היה היסטוריון של האינקוויזיציה הספרדית, של מקורותיה הימי-ביניימיים של האנטישמיות הגזעית.

אחיו הבכור יוני נפל כגיבור באחד מרגעיה ההרואיים ביותר של ישראל, כשב-1976 טסו מטוסי קומנדו אלפי קילומטרים כדי לחלץ בני ערובה מנמל התעופה באנטבה. הבנת איומים ותגובה לאיומים – זוהי המורשת של בית נתניהו.

אבל עכשיו נתניהו מיצה את יכולתו להגן עלינו. הוא כשל בפיתוי הגורלי של שליטים הרואים את עצמם כמי שאינם ניתנים להחלפה. הכול היה מותר משום שטובתו האישית התמזגה עם טובת המדינה. הוא נעשה רשלן, קיבל ואף תבע לכאורה מתנות מחברים עשירים וניהל עסקאות תן וקח עם אילי תקשורת.

נראה שההשגחה העליונה הכינה את נתניהו לתפקיד מגן ישראל. הבנת איומים ותגובה לאיומים – זוהי מורשת בית נתניהו. אבל נתניהו מיצה את יכולתו להגן עלינו

אותה עקשנות שבה הגן נתניהו על ישראל מושקעת כעת במלחמתו להישרדות פוליטית. כבר קשה להפריד בין מאמציו של נתניהו להגן עלינו לבין מאמציו להגן על עצמו כדי להישאר מחוץ לכלא.

חודש לפני הבחירות, טילים שנורו מעזה אילצו אותו לרדת מהבמה באמצע נאום תעמולה באשדוד. זה היה רגע מביך: יריביו הפוליטיים לעגו לו על כישלונו להפסיק את התקפות הטילים.

נתניהו חש שאמינותו נתונה בסכנה. לפיכך, על פי דיווחי התקשורת, הוא כינס את מומחי הביטחון ואמר להם להתכונן למלחמה נגד שלטון החמאס בעזה.

הצבא סירב: האם הטילים הללו היוו איום גדול יותר על ישראל מאשר אלפי הטילים שנורו לעברנו בשנים האחרונות, ואשר אף אחד מהם לא גרם לנתניהו להכריז מלחמה? התוכנית המטורפת – שניתן היה לכנותה מבצע חומת מגן לכבוד של ראש הממשלה – נגנזה.

הצבא סירב: האם הטילים הללו היוו איום גדול יותר מאלפי הטילים שנורו לעברנו בשנים האחרונות, ולא גרמו לנתניהו להכריז מלחמה? התוכנית המטורפת – שניתן לכנות מבצע חומת מגן לכבוד רה"מ – נגנזה

נתניהו הישן לעולם לא היה מתפתה לסכן חיים של ישראלים לטובת שיקולים פוליטיים. גם זה היה מקור לכוחו. אחרי הכול, הוא היה חלק ממה שהישראלים מכנים משפחת השכול המורחבת. אפילו ישראלים שתיעבו את ראש הממשלה ידעו שהוא יימנע מליצור משפחות שכול חדשות אלא אם האינטרסים של ישראל יהיו נתונים בסכנה של ממש.

כעת האמינות שלו אבדה. מנהיג ישראלי שאין לו סמכות מוסרית להוביל את המדינה למלחמה אינו יכול להגן עלינו עוד.

לנתניהו אין חברי אמת או אנשי סוד; חברים מהמעגל הפנימי שלו הפכו לעדי מדינה נגדו. אביגדור ליברמן, לשעבר יד ימינו של נתניהו, נחוש להפיל אותו. נתניהו אינו בוטח בחברי סיעתו החנפנים עד כדי כך שאילץ אותם לחתום על הצהרת נאמנות אישית כלפיו במהלך מסע הבחירות.

אפילו הנשיא טראמפ, שהופיע על שלטי התעמולה של הליכוד לצד נתניהו, בגד בו: אחרי הבחירות טראמפ הדגיש כי הוא לא התקשר לראש הממשלה, וכי יחסיה של ארצות הברית הם עם ישראל ולא עם מנהיג זה או אחר. טראמפ אוהב מנצחים, ונתניהו, כך הוא חש, הפך למפסידן.

לנתניהו אין חברי אמת או אנשי סוד; חברים מהמעגל הפנימי שלו הפכו לעדי מדינה נגדו. אביגדור ליברמן, לשעבר יד ימינו, נחוש להפילו. נתניהו אינו בוטח בחברי סיעתו החנפנים

אמן הפוליטיקה הבין את הדינמיקה של הכוח למעט זאת: הצורך להשיג את אמונם של עמיתיך, לשמור על אמינות דבריך. במשך זמן מה, זמן ממושך בהרבה מכפי שמישהו חשב שהדבר אפשרי, זה עבד.

אבל עכשיו המניפולציות שלו, הבטחות השווא שלו ושקריו הישירים קוממו אותנו נגדו. בתגובה לקריאתו של נתניהו לממשלת אחדות לאחר הבחירות, כביכול הוא נחל ניצחון, לעג לו ליברמן בפומבי: "תפסיק עם הטריקים והשטיקים". נראה שהוא דיבר בשם כל המערכת הפוליטית, בכלל זאת בעלי בריתו לשעבר של נתניהו.

האמת היא שנתניהו הותקף והוכפש לעתים קרובות. רבים מאמצעי התקשורת אכן רדפו אותו. וההדלפות מחקירות התיקים שלו במשטרה הן שערורייתיות. וכן, בית המשפט נטה בצורה קיצונית לסדר יום חילוני שמאלי (אם כי זה פחות נכון היום).

צריך להחזיר את האיזון לחברה הישראלית. ועדיין, להתייחס למוסדות הדמוקרטיים שלנו כאל אויבי המדינה, כפי שעשה נתניהו באופן הולך וגובר, פירושו לסכן את יסודותיה של הריבונות היהודית.

הניסיון של נתניהו ליישר את ישראל עם הסדר השמרני העולה בעולם התגלה כלא רק טקטי – ניסיון להשיג יתרונות פוליטיים עבור מדינת ישראל – אלא כביטוי לנטיות האישיות שלו.

בתהליך הזה הוא נתן לגיטימציה למשטרים המעורבים באנטישמיות וברביזיוניזם של השואה. דבר זה מהווה את האירוניה האולטימטיבית בפוליטיקה של נתניהו: בשם ההגנה על האינטרסים של ישראל, הוא פגע בזכרם של היהודים חסרי הישע.

הוא נתן לגיטימציה למשטרים המעורבים באנטישמיות וברביזיוניזם של השואה. אירוניה אולטימטיבית בפוליטיקה שלו: בשם ההגנה על האינטרסים של ישראל, הוא פגע בזכרם של היהודים חסרי הישע

בנסיבות אחרות, מנהיג נואש כמו נתניהו היה אולי מתפתה להשתמש בכוחות הצבא כדי לשמר את שלטונו. אבל ישראל התברכה בצבא המתנהל על פי נורמות דמוקרטיות.

למעשה, הדמוקרטיה הישראלית היא בגדר נס. המדינה, שנולדה במלחמה, לא ידעה יום אחד של שקט אמיתי. היא חיה תחת התקפות טרור ומצור פוליטי וכלכלי תמידיים, ומפעם לפעם היא נדרשת להגן על גבולותיה.

אל תוך סיר הלחץ הזה הגיעו גלים של פליטים מרוששים ממדינות מזרח אירופה והמזרח התיכון, אזורים ללא מסורת דמוקרטית. ישראל היא מעבדה לדמוקרטיה תחת קיצוניות. למרות האיומים הקשים שהיו יכולים להכריע דמוקרטיות איתנות פחות ממנה, ישראל נאבקה להישאר נאמנה לעקרונות ההגינות שעל בסיסם היא נוסדה.

אבל נסים הם הפרה של חוקי הטבע, ויש להגן עליהם ולטפח אותם. בתום עשור של שלטון רציף של נתניהו, ישראל זקוקה נואשות למנהיג שיתייחס למוסדות הדמוקרטיים שלה כנכסים יקרי ערך ולא כמכשולים להשגת מטרותיו.

אנחנו זקוקים למנהיג שמבין כי מוסריות – אשר רחוקה מלהיות מותרות עבור אומה הנתונה באיום קיומי – היא חיונית לביטחון שלנו והכרחית כדי לשמר את תמיכתם של ידידינו. אולם כשם שנתניהו כשל מלהעריך את חשיבותה של ההגינות לשימור כוחו הפוליטי, כך הוא כשל מלהעריך את הצורך בנאמנות לעקרונות הדמוקרטיה לשם שימור כוחה של ישראל.

בתום עשור רציף של שלטון נתניהו, ישראל זקוקה נואשות למנהיג שיתייחס למוסדותיה הדמוקרטיים כנכסים יקרי ערך ולא כמכשולים להשגת מטרותיו

החדשות הטובות הן שהניסיונות של נתניהו ובעלי בריתו להחליש את הנורמות הדמוקרטיות נחלו כישלון. יקרה אשר יקרה בשבועות הבאים, הבחירות האחרונות הן כבר ניצחון לדמוקרטיה הישראלית.

האיום של קואליציה לאומנית-חרדית, הנסמכת על מפלגת השוליים הגזענית עוצמה יהודית, חלף. עוצמה יהודית לא הצליחה אפילו לעבור את אחוז החסימה.

מפלגת ימינה, שהבטיחה באותה נשימה "לטפל" הן בחמאס והן בבג"ץ, כאילו האחרון היה גם הוא איום ביטחוני, הצטמצמה, ומנהיגיה פונים עכשיו זה כנגד זה.

ניסיונו של הליכוד להרתיע את הערבים מלהצביע בבחירות על ידי הצבת מצלמות בתחנות הקלפי במגזר הערבי כשל; תחת זאת, הערבים הישראלים התנהגו כאזרחים חופשיים במדינה דמוקרטית.

השאלה היחידה היא כמה נזק נתניהו יגרום עד שיודה בתבוסה. נפילתו תיחרת בנפש הלאומית, בדומה לטרגדיה של שמשון הגיבור שהתעוור, לפת את עמודי התווך וקרא: "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים"

ולבסוף, הבטחת הבחירות האחרונה והנואשת של נתניהו, להחיל ריבונות על בקעת הירדן ולספח גושי התנחלויות, הוחזרה גם היא למגירה, כך שנחסך מאיתנו האיום של מדינה דו-לאומית שנדרשת לבחור בין זהותה היהודית לזהותה הדמוקרטית.

זה עשוי לקחת זמן, אבל נתניהו יהיה חייב להודות בתבוסתו. השאלה היחידה היא כמה נזק הוא יגרום עד אז. ישראל היא בעלת חוסן, והמערכת תשרוד. אבל נפילתו של הפוליטיקאי הכי מוכשר, שאפתן וחסר רחמים שלנו תיחרת בנפש הלאומית, בדומה לטרגדיה של שמשון הגיבור שהתעוור, לפת את עמודי התווך וקרא: "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים".

יוסי קליין הלוי הוא עמית בכיר במכון שלום הרטמן, שם הוא מנהל שותף - יחד עם אימאם עבדוללה אנטפלי מאוניברסיטת דיוק - של יוזמת המנהיגות המוסלמית (MLI) וחבר בפרויקט iEngage של המכון. ספרו האחרון, "מכתבים לשכני הפלסטיני", הוא רב-מכר ברשימת ה״ניו יורק טיימס״. ספרו הקודם, ״כחולמים״, זכה ב-2013 בתואר ספר השנה של ה-National Jewish Book Council.