יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן, טען בפני שופטי בג"ץ בדיון בעתירות נגד החוק לביטול עילת הסבירות. בפועל זה היה נאום פוליטי, דמגוגי, המבזה את בית המשפט, שלא כוון לשופטים אלא לתומכיו בבייס. נאומו של רוטמן היה והינו איום גס ובוטה על בית המשפט העליון מפי מי שרוצה חקיקה ללא גבולות.

הנאום של רוטמן, כמו נאומו של יריב לוין מינואר 2023, חשף את מטרות קבוצת בנימין נתניהו, לוין, רוטמן, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר: כוח בלתי מוגבל לממשלה, חיסול הדמוקרטיה והשתת משטר דיקטטורי בישראל.

הנאום של רוטמן, כמו נאום לוין מינואר 2023, חשף את מטרות קבוצת נתניהו, לוין, רוטמן, סמוטריץ' ובן-גביר: כוח בלתי מוגבל לממשלה, חיסול הדמוקרטיה והשתת משטר דיקטטורי בישראל

להלן פניני משפח מדבריו.

לדברי רוטמן, עצם הדיון הוא כישלון של בית המשפט:

"עצם המחשבה כאילו ניתן לקיים דיון משפטי, נקי וסטרילי, כשהשאלה הבסיסית העומדת לדיון היא אם בית המשפט פועל כשורה כיום או פעל כשורה בעבר – מעידה על טשטוש ערכי. האם אתם יכולים להיות אלה שישפטו בשאלה זו, ללא מורא, ללא משוא פנים, ללא שתהיו משוחדים בשל כך שאתם עוסקים בכבודכם, במעמדכם ובסמכויותיכם?".

שיטת רוטמן להסטת הנושא היא: מה שעומד לדיון אינן העתירות נגד החוק לביטול עילת הסבירות, אלא השופטים ובית המשפט. הם הנאשמים שאינם פועלים כשורה כיום או לא פעלו כשורה בעבר, לשיטתו. ומסקנתו של רוטמן – בית המשפט אשם והשופטים משוחדים ועוסקים בכבודם, מעמדם וסמכויותיהם.

רוטמן כפר בסמכותם של השופטים לדון בתיקון ל"חוק יסוד: השפיטה". זה לא הפריע לו להשתתף בדיון ולשטוח את עיקרי אמונתו לחיסול הרשות השופטת. הוא לא יכול היה להחמיץ את ההזדמנות לשאת נאום פוליטי דמגוגי, המבזה את בית המשפט.

לטענת רוטמן, האיש שמוביל להפיכה משטרית ולהרס הדמוקרטיה בישראל, המאמין בהשגחה עליונה ובשלטון הרבנים והאדמו"רים:

"במדינה דמוקרטית העם הוא הריבון. אל תנסו לקחת לעם ישראל את הדמוקרטיה ואת האמון שלו בדמוקרטיה […] דמוקרטיה היא השיטה הטובה ביותר, או הכי פחות גרועה, שמצא המין האנושי לפתור את הבעיות של קבלת החלטות משותפת על ידי מספר גדול של אנשים".

לטענת רוטמן, האיש שמוביל הפיכה משטרית ולהרס הדמוקרטיה בישראל, המאמין בהשגחה עליונה ובשלטון הרבנים והאדמו"רים: "במדינה דמוקרטית העם הוא הריבון. אל תנסו לקחת לעם ישראל את הדמוקרטיה"

"אל תתפתו להפוך לשותפים בכירים במלאכת החקיקה", מבקש-דורש רוטמן מהשופטים. הוא מבקש למנוע מבית המשפט לדון ולהחליט בחוקי יסוד ובנושאים פוליטיים, אבל זה לא מפריע לו להציג טיעונים פוליטיים בפני בית המשפט.

רוטמן מתעלם מהמציאות החקיקתית שהוא וחבריו יצרו, אבל לנו אסור להתעלם מהעוצמות ומהמגמות האנטי-דמוקרטיות הללו. החוק לביטול עילת הסבירות אינו עומד לבדו, וכפי שלימדה אותנו החוקרת קים ליין שאפל מאוניברסיטת פרינסטון, במאמר מכונן מ-2013, (כאן, כאן, וכאן) צריך לראות את התמונה הגדולה.

החוק הוא חלק ממתקפה כוללת על מהותה של ישראל כמדינה דמוקרטית. מדובר על מאות הצעות חוק, נכון לעכשיו, המהוות פגיעה במערכת המשפט, בזכויות אזרח, במיעוטים, בנשים, בלהט"ב, בחופש הביטוי, בסדרי בחירות ועוד.

גם עו"ד אילן בומבך המייצג את הממשלה בעתירות בבג"ץ נגד ביטול עילת הסבירות, סיפק הופעה מביכה בבית המשפט. בומבך טען בבית המשפט כי מגילת העצמאות לא יכולה לשמש כבסיס חוקתי, בין היתר משום שהמגילה חוברה באופן חפוז וכי החתומים עליה לא נבחרו ואינם מייצגים נאמנים של החברה הישראלית באותו הזמן.

"בגלל שהסמיכו 37 אנשים שהיו חתומים על הכרזת העצמאות שהייתה מהירה, בהולה, חפוזה – זה אמור לכבול מישהו בעתיד? [..] האנשים האלה לא נבחרו. האם יעלה על הדעת ש-37 אנשים שלא נבחרו מעולם, מבלי שהתכוונו יצרו לנו מסמך שנקרא חוקה ויכבול את כל הדורות הבאים? הם לא מייצגים של החברה הישראלית באותו זמן".

מבחינה היסטורית טיעוניו הם במקרה הטוב חצי אמת.

אזכיר לבומבך, כי על הצהרת העצמאות של ארה"ב מ-1776, באספה המכוננת בפילדלפיה, חתמו 39 נציגים שלא נבחרו ישירות ע"י העם האמריקאי, ואף אחד לא מטיל דופי בתקפותה.

בישראל, 75 שנה אחרי הכרזת העצמאות, נציג הממשלה שולל את תקפותה של מגילת העצמאות.

על הצהרת העצמאות של ארה"ב מ-1776, חתמו 39 נציגים שלא נבחרו ישירות ע"י העם האמריקאי, ואיש לא מטיל דופי בתקפותה. בישראל, 75 שנה אחרי הכרזת העצמאות, נציג הממשלה שולל את תקפות מגילת העצמאות

נוסח ההכרזה של "מגילת העצמאות" – שקרא דוד בן גוריון ב-14 במאי 1948, החל להתגבש עוד בתחילת 1948, עם אישור תוכנית החלוקה באו"ם ב-29 בנובמבר 1947, בצל המלחמה נגד הפלסטינים שהחלה מיד אח"כ, סיום המנדט הבריטי הקרב, והחשש מפלישת צבאות ערב.

בניגוד למשתמע מדבריו של בומבך, כותביה ערכו התייעצויות, כתבו טיוטות והקדישו לה מחשבה מעמיקה. ו-37 האנשים שחתמו עליה נבחרו לתפקידם ע"י המוסדות המוסמכים והמוכרים של המדינה.

אופייה הבסיסי של הכרזת העצמאות של מדינת ישראל כמסמך לאומי מכונן גובש, כאמור, במספר טיוטות מוקדמות. הטיוטה הראשונה חוברה על־ידי עו"ד מרדכי בעהם, שהתבקש ע"י פנחס רוזן, חבר מנהלת העם ולימים שר המשפטים הראשון של ישראל, לכתוב "מנשר המציין בהקדמתו את השתלשלות העניינים שהביאו לידי הקמת השלטון העצמאי, וקובע שמועצת הממשלה הזמנית נטלה לידיה את הסמכות והאחריות למנהל המדינה".

פרופ' יורם שחר, פרסם בביטאון "עיוני משפט" בנובמבר 2002 מאמר שכותרתו "הטיוטות המוקדמות של הכרזת העצמאות", ובו פירוט הליכי כתיבת "מגילת העצמאות". מסתבר שעו"ד בומבך אינו יודע על מה הוא מדבר בתחום זה.

כאן, כאן וכאן.

בניגוד למשתמע מדברי בומבך, כותבי המגילה ערכו התייעצויות במשך חודשים, כתבו טיוטות והקדישו לה מחשבה מעמיקה. 37 האנשים שחתמו עליה נבחרו לתפקיד ע"י המוסדות המוסמכים של המדינה

37 החותמים על מגילת העצמאות נבחרו לתפקיד בידי "הוועד הלאומי", שהיה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בזמן המנדט הבריטי. והיו חברי "מועצת העם", הגוף המחוקק של היישוב, שהוקם באפריל 1948.

אספת הנבחרים הייתה הגוף המייצג העליון של היישוב היהודי בארץ ישראל המנדטורית. חבריה נבחרו לראשונה בשנת 1920, לאחר כינון השלטון האזרחי של המנדט בארץ ישראל. השלטונות הבריטיים הכירו בה רשמית ב-1928, כנציגת היישוב היהודי.

באספת הנבחרים כיהנו נציגי הסיעות שנבחרו בבחירות כלליות של חברי כנסת ישראל – הארגון הכללי של יהודי ארץ ישראל דאז. הבחירות היו ארציות-יחסיות ונערכו על בסיס מפלגתי, כמו הבחירות לכנסת בימינו. בשנות המנדט נבחרו ארבע אספות נבחרים: ב-1920, ב-1925, ב-1931 וב-1944.

אספת הנבחרים קיימה מושב אחד בכל שנה, ובו נבחר הוועד הלאומי – המועצה הלאומית של היישוב היהודי בארץ ישראל – אשר ניהל את ענייניו הלאומיים והעדתיים של היישוב.

ב–1948 החליט הוועד הלאומי (כאמור הרשות המבצעת של אספת הנבחרים של היישוב היהודי) על הקמת "מועצת הממשלה הזמנית". שכונתה "מועצת העם". חברי מועצת העם מונו לתפקידם על פי מפתח מפלגתי וארגוני. היו בהם חברי מפלגות אחדות – מפא"י, הציונים הכלליים, מפ"ם, המזרחי, הרוויזיוניסטים, אגודת ישראל, ספרדים, הקומוניסטים, התאחדות התימנים, ועוד.

הידעתם? חברי מוֹעֶצֶת הָעָם שחתמו על מגילת העצמאות נבחרו על ידי העם. מועצת העם הוקמה באפריל 1948, על בסיס מפתח מפלגתי וארגוני של אספת הנבחרים של היישוב היהודי המאורגן שנבחרו בשנת 1944. ב-1946 צורפו גם נציגי המפלגה הרוויזיוניסטית שחזרו אל התנועה הציונית. pic.twitter.com/QZoxPiC24I

— המועצה הציונית בישראל (@moatza_zionit) September 13, 2023

ב–4 במאי 1948 התכנסה מועצת העם בפעם הראשונה, ובסך הכול היא פעלה עשרה ימים וקיימה ארבע ישיבות. ישיבתה האחרונה התקיימה בה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), ובה הוכרז על הקמת המדינה. חברי מועצת העם הם שחתומים על מגילת העצמאות.

עד כאן לגבי הטענה ההיסטורית המטעה של בומבך בדבר החתומים על מגילת העצמאות.

ישיבת מועצת העם האחרונה התקיימה בה' באייר תש"ח, ובה הוכרז על הקמת המדינה. חברי מועצת העם הם שחתומים על מגילת העצמאות. עד כאן לגבי הטענה ההיסטורית המטעה של בומבך בדבר החתומים

על תקפות הטיעונים המשפטיים של עו"ד בומבך יענו משפטנים גדולים ממנו. כאן אציין פרכה שנראית גם לאלו שאינן משפטנים.

לטענת בומבך, לבג"ץ אין סמכות לפסול חוקי יסוד, ומאחר שביטול עילת הסבירות הוא תיקון ל"חוק יסוד: השפיטה", אין לבית המשפט את הסמכות לפסול אותו. בומבך לא התייחס ולא ענה לשאלה הבסיסית, מדוע לבג"ץ יש סמכות לפסול חוקים רגילים, ואין לו סמכות לבטל חוק שבכותרת שלו מופיעות מילות הקסם "חוק יסוד" (ומלבד זה אין כל הבדל בינו לחוק רגיל).

משפטנים גדולים וטובים מעו"ד בומבך חושבים אחרת ממנו.

פרופ' יצחק זמיר, שופט העליון בדימוס, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר ודיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית לשעבר, פרסם לאחרונה מאמר בכותרת "לכנסת אין סמכות להרוס את הדמוקרטיה. בית המשפט מוסמך לפסול חוק יסוד שימנע ביקורת שלו על חוקי יסוד. נראה שזאת הדרך למנוע התאבדות של הדמוקרטיה בישראל". הוא הוסיף:

"הכנסת איננה הריבון, היא רק שליח של הדמוקרטיה. אין לה סמכות להרוס את הדמוקרטיה".

לדברי אילה פרוקצ'יה שופטת בית המשפט העליון בדימוס:

"התיקון לחוק היסוד בנוגע לעילת הסבירות פוגע באחד המאפיינים הגרעיניים של המשטר הדמוקרטי, שעניינו קיום ביקורת שיפוטית אפקטיבית על השלטון כדי למנוע שימוש בלתי מרוסן בכוח השלטוני. פגיעה מהותית כזאת מצדיקה התערבות שיפוטית לטובת שמירה על זהותה הדמוקרטית של המדינה.

התערבות כזאת בחוק יסוד אינה מהלך נטול קשיים בשיטה שחסרה בה הוראת חוק מפורשת המסמיכה את בית המשפט לכך. אבל המשפט במדינה דמוקרטית מתמודד מטיבו עם מצבים שבהם השלטון פוגע ביסודות השיטה, ומספק הגנות לערכי היסוד של המשטר שבלעדיהן המערכת השלטונית והחברתית עלולה להתמוטט או לשנות כליל את דמותה. מכוח הגנות אלה נתונה סמכות טבועה לבית המשפט לבקר גם חוק יסוד, אם טמונה בו פגיעה מהותית במרכיב גרעיני של זהות המדינה".

בומבך לא התייחס ולא ענה לשאלה הבסיסית, מדוע לבג"ץ יש סמכות לפסול חוקים רגילים, ואין לו סמכות לבטל חוק שבכותרת שלו מופיעות מילות הקסם "חוק יסוד" (ומלבד זה אין כל הבדל בינו לחוק רגיל)

נראה שחבורת נתניהו, לוין, רוטמן, בן-גביר וסמוטריץ' מבקשת למחוק לא רק את עילת הסבירות אלא את מגילת העצמאות כולה. זו חבורה אנטי דמוקרטית בממשלה אנטי ציונית.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.