מנהיגים אוטוריטריים מתוחכמים של המאה ה-21, משיגים את שאיפותיהם לא רק בכוח ברוטלי. הם שומרים על המערכות הפורמליות של השלטון הדמוקרטי תוך ערעור הדמוקרטיה בדרכים "טכניות", בחוקים וכללים חדשים המטשטשים את התמונה הגדולה – במטרה לשלוט לנצח

המדינה הדיקטטורית המודרנית בנויה מאוסף חוקים, חלקי חוקים, וכללים שכל אחד מהם יכול להיות דמוקרטי, אבל השילוב ביניהם, עליו כתבתי בחלק הראשון, יוצר משטר לא דמוקרטי, שהחוקרת קים ליין שפלה מאוניברסיטת פרינסטון, מכנה "פרנקנסטייט", מכאן שאחד הדברים חשובים במאבק למען הדמוקרטיה הוא לבחון כל שינוי שהממשלה עושה במשולב עם שינויים אחרים, בהקשרו הרחב, ולשאול מה המשמעות של החוק החדש לאור המהלכים האחרים שהממשלה עושה ומתכננת לעשות בעתיד.

*  *  *

הונגריה תחת ממשלתו של ויקטור אורבן ומפלגתו פידס Fidesz היא דוגמה לפרנקנסטייט. אורבן, שעלה לשלטון באביב 2010 בבחירות חופשיות והוגנות, הפך 40% של תמיכה עממית ל-53% מקולות הבוחרים של המפלגה.

על פי חוק הבחירות הלא פרופורציונלי של הונגריה, 54 האחוזים האלה מקולות הבוחרים העניקו למפלגתו 68% מושבים בפרלמנט שיש בו בית מחוקקים אחד (כמו בישראל).

על פי כללי המשחק, ניתן היה לשנות את חוקת הונגריה ברוב של שני שלישים. חוק הבחירות הלא פרופורציונלי העניק אפוא לאורבן את היכולת לשנות את החוקה, לשנות את הכל. וכך הוא עשה.

על פי כללי המשחק, ניתן היה לשנות את חוקת הונגריה ברוב של שני שלישים. חוק הבחירות הלא פרופורציונלי העניק אפוא לאורבן את היכולת לשנות את החוקה, לשנות את הכל. וכך הוא עשה

כשלוש שנים לאחר מכן, להונגריה יש חוקה חדשה ויותר מ-400 חוקים חדשים. התוצאה של כל השינוי המשפטי הזה היא שהכוח מרוכז בידיו של אורבן. אורבן ומפלגתו השתמשו באמצעים חוקיים ודמוקרטיים כדי לכבוש לעצמם מדינה דמוקרטית, כל זאת מבלי להיראות כמי שמשנים את המאפיינים המרכזיים שגורמים להונגריה להיראות כמו דמוקרטיה. הן לאיחוד האירופי והן למתנגדיו מבית ומחוץ.

אורבן טען למעטפת הלגיטימיות, מאז שזכה בבחירות הוגנות. אבל כשמסתכלים מתחת לפני השטח, גם על הבחירות שבהן ניצח וגם על מה שעשה מאז, מתגלה תמונה אפלה יותר.

*  *  *

הונגריה הייתה סיפור הצלחה גדול בקרב מדינות המעבר שלאחר פרוק ברית המועצות ב-1989. בשנות ה-90 של המאה ה-20 התפתחה מערכת פוליטית תלת-קוטבית יציבה למדי בת שש מפלגות, עם מפלגות לאומניות/שמרניות, ליברליות ופוסט-קומוניסטיות המתקיימות זו לצד זו בספקטרום פוליטי רחב, תוך חילופי שלטון לסירוגין בשלווה בחמש מערכות בחירות.

רק פעם אחת בחמש הבחירות הראשונות שלאחר הקומוניזם זכתה מפלגת שלטון בכהונה שנייה. ההונגרים התרגלו מאוד לזרוק את אלו שכשלו בסוף כל קדנציה ולקיים מפלגות אלטרנטיביות בנות קיימא בכל בחירות.

אחרי 3 שנים להונגריה יש חוקה חדשה ויותר מ-400 חוקים חדשים. תוצאת השינוי המשפטי הזה היא שהכוח מרוכז בידי אורבן, שהשתמש עם מפלגתו באמצעים חוקיים ודמוקרטיים כדי לכבוש מדינה דמוקרטית

אבל לא הכל היה תקין במערכת המפלגתית של הונגריה. המפלגות הפוליטיות המגוונות בהונגריה קרסו בזו אחר זו מסוף שנות ה-90 ואילך, ואף אחת מהמפלגות לא הצליחה לטפח בהצלחה את הדור הבא של המנהיגים כדי לתפוס את מקומם של הדורות המייסדים שלהם. כתוצאה מכך, כאשר הדורות הפוסט-קומוניסטיים הראשונים בכל אחת מהמפלגות נעלמו מהחיים הציבוריים, מפלגותיהם קרסו יחד איתם.

עד בחירות 2010, הונגריה הייתה מבחינה פונקציונלית מדינה של שתי מפלגות וחצי:

1. הסוציאליסטים שלטו במשך שמונה שנים, אך לאחר ששרפו שלושה ראשי ממשלה שניסו להישאר בתפקידם, הייתה להם הנהגה חדשה לחלוטין וחסרת ניסיון, עם ראש מפלגה בשנות ה-30 לחייו.
2. המפלגה הניאו-פאשיסטית, יוביק Jobbik, פיזרה רעיונות פוליטיים רעילים מצוות ההנהגה החדש שלה לפוליטיקה.
3. פידס, שהייתה מפלגת הנוער ב-1989, עדיין פעלה תחת מנהיגה האחד והיחיד ויקטור אורבן, שהיה אז בן 48. כתוצאה מכך, בזמן בחירות 2010, רק לראש מפלגה אחת – פידס – היה ניסיון או ניסיון פוליטי אמיתי, ורק לפידס היה מנהיג מפלגה עם הכרה ציבורית.

הסוציאליסטים היוצאים, ששלטו בשנים 2002-2008, היו שקועים בשחיתות והיו המפלגה שבמשמרתה הכלכלה התרסקה. קריסה כלכלית שבה צמיחת התמ"ג צנחה מ-4%+ ל-5%- בתוך שנתיים, הייתה הרסנית למפלגה שבשלטון, גם אם הייתה לה הנהגה טובה.

כתוצאה מכך, פידס ניצח בבחירות כמעט כברירת מחדל, כמפלגה האמיתית היחידה שנותרה עומדת כאשר הסוציאליסטים נתקלו בקיר של קריסה כלכלית ויוביק התגלה כרעיל מדי אפילו עבור ציבור לאומני. אורבן זכה אז בצורה הוגנת, שרק מועמדים ללא תחרות יכולים.

פידס ניצח בבחירות כמעט כברירת מחדל, כאשר הסוציאליסטים נתקלו בקיר של קריסה כלכלית ויוביק התגלה כרעיל מדי אפילו עבור ציבור לאומני. אורבן זכה אז בצורה הוגנת, שרק מועמדים ללא תחרות יכולים

מה שקרה לאחר מכן נבע מחולשת העיצוב החוקתי בשילוב עם היכולת המרושעת והנבזית של עורכי דין מתחכמים. המערכת הפוליטית ההונגרית מאז 1989 הייתה מערכת פרלמנטרית עם בית מחוקקים אחד שבה הבלם המשמעותי העיקרי לכוח הפוליטי היה בית משפט חוקתי חזק מאוד.

אבל כיאה לדמוקרטיה עם בית משפט חזק, בחוקה הייתה אפשרות, יחסית קלה, לתיקון בחוקה: הצבעה אחת של שני שלישים מהחברים בפרלמנט יכולה לשנות כל דבר.

כלל זה היה הגיוני כשסתום ביטחון כנגד החלטות של בית המשפט החוקתי שרוב מיוחס supermajority בפרלמנט מתנגדו לה (אם כי לבית המשפט החוקתי הייתה לגיטימציה ציבורית, כך שזה קרה רק פעם אחת ביותר מ-20 שנים).

המערכת עבדה טוב בזמן שהיא עבדה טוב. אבל היא הייתה פגיעה. אם ניתן היה להשתלט על בית המשפט – הביקורת העיקרית על השלטון, המעצור האחרון על שרירות השלטון, היו נעלם, ואם הפרלמנט יכול היה להיות נשלט ע"י מפלגה אחת שהגיעה לרוב הנדרש לתיקון בחוקה, אז הכל משתנה.

מבנה הכוח בסדר החוקתי ההונגרי היה משהו שאורבן הכיר מקרוב, שכן הוא היה בתכנון הראשוני ב-1989 ולאחר מכן בילה שנים בניסיון להבין בפירוט כיצד לערער אותו.

המערכת הייתה פגיעה. אם ניתן היה להשתלט על ביהמ"ש – הביקורת על השלטון והמעצור האחרון על שרירותו היו נעלמים, ואם הפרלמנט היה נשלט ע"י מפלגה אחת שהגיעה לרוב הנדרש לתיקון בחוקה – הכל משתנה

במהלך שמונה שנותיו במדבר הפוליטי בין השנים 2002-2010, שכרה מפלגתו של אורבן מספר משרדי עורכי דין פרטיים כדי לנסח תוכנית שתאפשר את לכידת השלטון.

מכיוון שהתוכנית חולקה להרבה חלקים קטנים, שכל אחד מהם הועבר למשרד עורכי דין אחר, לא ברור אם עורכי הדין מחוץ למפלגה הבינו באמת את מה שהם עושים.

התוצאה הסופית, לאחר שהתוכנית נחשפה במאות חוקים מורכבים, הייתה מערכת שאורבן שלט בה לחלוטין. ברגע שאורבן זכה בשני השלישים הנדרשים, הוא הוציא את תוכניתו לפועל.

בית המשפט החוקתי התגלה כמחסום המרכזי, אך אורבן פעל מיד כדי להשתלט עליו. הפרלמנט שינה את שיטת בחירת השופטים לבית המשפט כך שקולות מפלגתו לבדם הספיקו כדי למנות את נאמני המפלגה לבית המשפט.

לאחר מכן הורחב מספר השופטים בבית המשפט מ-11 ל-15, מה שהעניק לפידס רוח גבית של ארבעה שופטים חדשים.

לאחר מכן הגיע קיצוץ בסמכויות השיפוט של בית המשפט בכמה תחומים מרכזיים, כולם נעשו בקלות עם ההצבעה המובטחת של שני שלישים מהפרלמנט.

ואז, כאשר החוקה החדשה נכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2012, הסמכות הרחבה של בית המשפט לבחון כמעט את כל החוקים בתקציר בוטלה.

ביהמ"ש החוקתי התגלה כמחסום המרכזי, אך אורבן פעל מיד כדי להשתלט עליו. הפרלמנט שינה את שיטת בחירת השופטים כך שקולות מפלגתו לבדם הספיקו כדי למנות את נאמני המפלגה לביהמ"ש

בתחילה נלחם בית המשפט בחזרה, והוציא כמה החלטות אמיצות שחסמו זמנית את תוכניותיו של אורבן. אבל בכל פעם הפרלמנט תיקן את החוקה כדי לבטל את החלטת בית המשפט או שלל סמכות נוספת מבית המשפט.

המשך יבוא.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.