עוד הרבה לפני שהמונח "פוסט טראומה" הפך ללגיטימי בשיח הציבורי הישראלי, קבוצת נפגעי נפש ממלחמת יום כיפור תיעלו את חוויותיהם הקשות ליצירה מוזיקלית מקורית – אלבום רוק מתקדם שהקדים את זמנו, הנושא את השם הלא מפתיע – Peace.
העיסוק המוזיקלי לא באמת הצליח לרפא את נפשם הפצועה של כמה מחברי הלהקה והם מצאו נתיבות אחרים – חזרה בתשובה, התמכרות לסמים ואף התאבדות.
העיסוק המוזיקלי לא באמת הצליח לרפא את נפשם הפצועה של כמה מחברי להקת זינגלה והם מצאו נתיבות אחרים – חזרה בתשובה, התמכרות לסמים ואף התאבדות
ראשיתה של להקת זינגלה בסוף 1973, רגע אחרי המלחמה, כאשר שניים מיוצאי המלחמה, דוד בכר וג'וני שטרן, הגו את הרעיון ליצירת הרכב מוזיקלי חדשני ומתקדם.
דומה כי הצורך ביצירה אומנותית על מנת להתמודד עם טראומות המלחמה הוא שהניע את מייסדי הלהקה. דוד בכר (שבהמשך קרא לעצמו דוד חופש), יצא מן המלחמה עם הלם קרב, לאחר שהמשאית בה נסע חטפה פגז, והוא היה היחיד מחבריו ששרד. זיכרונות המלחמה לא נתנו מנוח גם לחברו ג'וני שטרן. דוד שנן, המתופף שצירפו להרכבם, איבד את אחיו במלחמה. חברים אחרים שהצטרפו להרכבה הראשון של הלהקה במהלך 1974 הם אודי טמיר (בס), אפרים ברק (גיטרה), טוני בראוור (כינור) ועדי וייס (קלידים).
ב-1975 כבר התגבש אופייה של הלהקה. הכוונה הייתה יומרנית למדי: להקים להקה בינלאומית שתעשה מוזיקה ו"שואו" שטרם נראו בארץ, רוק בהשראת להקות הפרוגרסיב האנגליות ובראשן Gentle Giant, Yes, King .Crimson; Van der Graaf Generator; Canterbury Scene.
בשל רצונה לפנות לקהל בינלאומי, הקליטה הלהקה בשנת 1975 אלבום הכולל תשעה שירים באנגלית. האלבום, שהיה אמור לצאת בחברה Decca היוקרתית, לא הופק על ידי החברה בסופו של דבר. התקליט יצא במהדורה ישראלית רק בשנת 1977, ובפורמט דיגיטלי של דיסק בשנת 1993, הכולל גם שישה שירים בעברית שהקליטו החברים באמצע שנות ה-70.
חברי הלהקה העידו כי זיכרונותיהם האישיים ממלחמת יום הכיפורים היוו את עיקר ההשראה ליצירתם. הכוחות הפועלים הראשיים בלהקה היו נפגעי המלחמה העיקריים, הלום הקרב דוד חופש, ג'וני שטרן ודוד שנן. האלבום משקף בראש ובראשונה את האנרגיות שהביאו עימם חברים אלה.
חברי הלהקה העידו כי זיכרונותיהם האישיים ממלחמת יום כיפור היוו את עיקר ההשראה ליצירתם. הכוחות הפועלים הראשיים בלהקה היו נפגעי המלחמה העיקריים, הלום הקרב דוד חופש, ג'וני שטרן ודוד שנן
לצד הצורך התרפויטי ביצירה אומנותית, שאפו חברי הלהקה להעביר מסרים של אהבה ושלום עולמי. כמי שחוו את אימת המלחמה, הבינו לעומק את את חסד השלום וחשיבותו הנעלה. וכך, כעשור שנים לאחר תנועת ההיפים של דור הפרחים האמריקאית, גם בישראל קמו יוצרים שהאמינו בכל ליבם כי המוזיקה שלהם (בסיוע סמים על סוגיהם השונים) תגרום לאנשים לחשוב אחרת ולפעול למען השלום. תמצית אמונתם התבטאה במשפט שהגה דוד בכר (חופש) ונכתבה על עטיפת אלבומם:
"Soon the war is over on a star where music is playing".
למעשה, אם כן, לא לניתן להבין לאשורה את יצירתה של זינגלה אלא ביחס לרקע המלחמתי שממנו נבעה. די לעיין בשמות השירים כדי להבין את הלך הרוח המרכזי שבאלבום Peace:
Love Song; Help This Lovely World; Lovely Violin Crying for Peace; Soon the War is Over; 7 Flowers Street; One Minute Prayer; Heroica; Stampede.
ייחודיותה של זינגלה הייתה בכך שמצד אחד הייתה להקת רוק מתקדם מובהקת ביותר. היא הושפעה עמוקות מסגנונן של להקות הפרוג האנגליות, כפי שהתבטא הדבר בהפקה, במהלכים המוזיקליים, ובשימוש בכלים אינסטרומנטליים ייחודיים לסוגה. מצד שני, הלהקה יצקה ליצירתה משמעויות טקסטואליות ומוזיקליות שניתן להבינן רק בהקשר הישראלי של מלחמת יום כיפור.
לצד הצורך התרפויטי ביצירה אומנותית, שאפו חברי הלהקה להעביר מסרים של אהבה ושלום עולמי. כמי שחוו את אימת המלחמה, הבינו לעומק את את חסד השלום וחשיבותו הנעלה
ביטוי מאלף לכך הוא ההסבר שנתן ג'וני שטרן ביחס לשני קטעים אינסטרומנטליים באלבום: Heroica ו-Stampede ("מנוסת בהלה"). מדבריו עולה כי מה שעשוי להישמע לאוזן מערבית כקטע רוק פרוגרסיבי מייצג, נוצר למעשה בהשראת החוויות של המלחמה. הלמות התופים החדה והעוצמתית בפתיחה של Heroica, שמגיעה בהפתעה לאחר נגינת קלידים חרישית, מדמה את ההפגזות שנחתו על הלוחמים ממטוסי האויב:
"אני זוכר ששכבתי בחפירה קטנה שחפרתי בטאסה (בסיני) … פתאום הגיע איזה מטוס ובצלילה איומה לקראתי…ואז הרעש, העוצמה הזאת, הווליום הזה מדביק אותך לחולות, ואתה אומר: למה לא חפרתי עוד שני מטר? זה נורא ואיום… ואחר כך כשאתה שוכח את הזוועות נשאר רק המקום המגורה שמחפש איפשהו את הגירוי הזה עוד פעם…איפה החוויה הזו של ההתרגשות החזקה הזאת? ואז אתה מוצא את זה בווליום".
קטעי הסולו של הקלידים-בס-תופים הקצביים ב-Stampede, משחזרים את שעטת הטנקים:
"זה קטע מדהים. מי שישמע את זה – זה מלחמת יום הכיפורים. זה הדהרה בסיני, ה'להציל'… וכל הביטויים האלה פרצו איפשהו דרך היצירה של החבר'ה. והם מבטאים יצירה לאומית, בעצם".
(החל מדקה 41:35)
Heroica:
Stampede:
לעומת זאת, 7 Flowers Street הוא מעין מענה אידיאלי של שלום ואהבה למציאות המלחמתית. סולו כינור "קיטשי" על רקע פריטה רכה של גיטרה אקוסטית וקולות ילדים משחקים. רק מי שחזר מתופת המלחמה יכול היה ליצור שיר הלל כזה לחיים, מתוך הערכה לחסד של רגעי יומיום שלווים.
חלק גדול מהטקסטים עשויים אף הם להתפרש כנאיביים, קלישאתיים ומטיפניים, אלמלא הידיעה שהדברים נכתבו מדם ליבם של היוצרים. הבלדה Help This Lovely World מתבלטת במסרים מעין אלה: מינעו בכי וחושך, היפכו את הלילה לאור יום, הביטו על הטוב שבעולם, ועיזרו להביא לעולם הנפלא הזה תקווה, שלום ואהבה.
בדומה לכך, "הכל יהיה בסדר" קורא לצאת מחושך לאור. חרוזיו פשוטים, אך בהקשר הפוסט-טראומטי הם מובנים במלוא עוצמתם: "אם נשארת לבד ללא אהבה/ או נפלת לים בשעת סערה/ תסתכל מסביב אולי יש סירה".
קטעים אחרים, כמו "מסיבה בפנים" ו"כדאי להישאר ביחד" חוגגים יצר חיים מול אימת המוות ומשקפים את הצדדים היותר פרועים של החברים באותה תקופה.
על אף שנאלצה לגנוז את חלום ההצלחה הבינלאומית, זינגלה המשיכה לפעול בהרכבים שונים במהלך שנות ה-70 והתפרקה סופית ב-1981, עם התחרדותם של אודי טמיר וג'וני שטרן (שנפטר בשנת 2012). אשר לדוד בכר (חופש), סיפורו טרגי יותר. הוא התמכר לסמים ובסופו של דבר שם קץ לחייו בשנת 1993.
הרעש, העוצמה הזאת, הווליום הזה מדביק אותך לחולות… ואח"כ, כשאתה שוכח את הזוועות, נשאר רק המקום המגורה שמחפש איפשהו את הגירוי הזה עוד פעם…ואז אתה מוצא את זה בווליום"
אלבומה של זינגלה הוא אחת הדוגמאות הבולטות להשפעה הישירה של המציאות המלחמתית בישראל על היצירה המוזיקלית. הוא ראוי לקבל מקום של כבוד בתולדות הרוק הישראלי, לא רק בשל חלוציותו ואיכויותיו יוצאות הדופן, אלא גם כביטוי אמנותי אותנטי למצבם של אלפי החיילים שחזרו מהמלחמה פצועים בנפשם.
ד"ר אמיר מזור הוא היסטוריון המתמחה בעולם האסלאם של ימי הביניים ובקורות היהודים תחת שלטון האסלאם. כמו כן כותב טורי דעה בנושא גיבורי תרבות בתחום המוסיקה הפופולרית, השירה והפיזמונאות בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם