הקריירה האקדמית של פעיל השלום הפלסטיני מוחמד דג'אני נפגעה בעקבות שיעור על השואה מנקודת מבט יהודית. במרץ 2014 הוא הוביל משלחת של 30 סטודנטים למחנה ההשמדה אושוויץ, בהדרכת שני ניצולי שואה יהודים, בסיור שלדבריו נועד ללמד "אמפתיה וסובלנות".
בריאיון לזמן ישראל דג'אני נזכר בהשפעה שהייתה לסיור החינוכי שלו: "הדעות של הסטודנטים הפלסטינים השתנו אחרי שביקרו באושוויץ. הם הבינו שהם לא צריכים לפחד מלהישיר מבט לפרקים האלה בהיסטוריה האנושית הטרגית.
"בבית הספר, הפלסטינים לומדים, 'האויב של האויב שלי הוא חבר שלי'; באושוויץ הם למדו, 'האויב של האויב שלי הוא לא בהכרח חבר שלי'. הם למדו שלא פסיכופתיים ועברייניים ביצעו את מעשי האכזריות והזוועה הנאציים – אלא פשוט אנשים רגילים שחגגו את חג המולד ואת הפסחא עם המשפחות שלהם ואהבו את הכלבים שלהם".
אולם, בעקבות אותו ביקור, הפרופסור למדעי המדינה נאלץ להתפטר ממשרת ההוראה שלו באוניברסיטת אל־קודס בירושלים, שם ניהל וייסד את המכון ללימודים אמריקאים והיה אחד המורים הפלסטינים הבודדים שלימדו על השואה. הוא הגיש את התפטרותו לאחר לחץ ואיומים מצד האוניברסיטה.
"הייתה התנגדות חזקה ללקיחת הסטודנטים לאושוויץ, מפני שהידע שהם עשויים לרכוש שם סותר את הנרטיב הקולקטיבי. יש כאלה שחשבו שהשואה היא נרטיב ציוני שנועד להשיג לישראל תמיכה בינלאומית", אומר דג'אני.
"שבירת טאבואים וההתרחקות מההמון בדרך כלל מעוררות התנגדות תקיפה בקהילה. בתקווה לשבור את הטאבו הזה, רציתי להשאיר את הדלת פתוחה לשינוי חברתי, לפיוס ולשלום".
"הייתה התנגדות חזקה ללקיחת הסטודנטים לאושוויץ, מפני שהידע שהם עשויים לרכוש שם סותר את הנרטיב הקולקטיבי. יש כאלה שחשבו שהשואה היא נרטיב ציוני שנועד להשיג לישראל תמיכה בינלאומית"
הגישה הפלסטינית לשואה הייתה נתונה שוב לביקורת לאחר שיו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, עורר מהומה בינלאומית רחבה לאחרונה כשטען בנאום שנשא בכינוס של הפת"ח כי היטלר לא רדף את היהודים בשל הגזע שלהם אלא בשל "תפקידם החברתי כמלווים בריבית ולא בגלל איבה כלפי יהדותם".
עבאס גם ניסה להמעיט בקשר של יהודי אירופה לישראל, וחזר על התיאוריה המופרכת שלפיה היהודים האשכנזים אינם צאצאים של בני ישראל הקדומים אלא של עם טורקי קדום, הידוע ככוזרים, שהתגיירו בהמוניהם.
![נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, 21 בספטמבר 2023 (צילום: AP Photo/Craig Ruttle)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/09/AP23264675829453-1024x640.jpg "נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, 21 בספטמבר 2023 (צילום: AP Photo/Craig Ruttle)")
"האנטישמיות היא מה שהניע את הגזענות והעוינות של היטלר", אומר דג'אני. "הוא האמין שהשמדת היהודים תפתור את הבעיות הכלכליות של גרמניה. ב'מיין קאמפף' היטלר מתאר איך הוא נעשה אנטישמי. אחת התזות המרכזיות היא נושא 'הסכנה היהודית', הטענה שיש קנוניה יהודית להשגת הגמוניה עולמית".
עבאס כבר השמיע טענות דומות בעבר. זה גם היה נושא עבודת הדוקטורט שלו ב־1982. התזה, שעבאס כתב והגן עליה באוניברסיטת מוסקבה – וכעבור שנתיים פרסם אותה כספר – ניסתה להמעיט בקנה המידה של השואה בטענה כי מספר הקורבנות היהודים אולי היה נמוך ממיליון. הוא גם האשים את הציונים בכך שהם אפשרו למעשי הרצח להתרחש "כל עוד זה הבטיח הגירה לפלסטין".
"הפלסטינים חושבים שמכיוון שהם שֵׁמיים, הם אינם יכולים להיות אנטישמיים, שזו טעות", הוא ממשיך. "יש זרם אנטי־יהודי חזק בקרב הפלסטינים, שנובע מפרשנות שגויה של הקוראן ומחדית'ים [מסורות שבעל פה]"
על השאלה האם הצהרותיו של עבאס משקפות דעה רווחת בקרב הפלסטינים, דג'אני משיב: "אני לא מאמין שהדעות של עבאס ביחס לאנטישמיות ולשואה נפוצות בחברה הפלסטינית מפני שיש הרבה בורות לגבי אנטישמיות. הנושא לא נלמד ברמת האוניברסיטה, ויש איסור חברתי על חקירת כל נושא שקשור לשואה מנקודת מבט יהודית".
דג'אני הוא גם המייסד של "ווסַטייה" ("מתינות", או "דרך האמצע", בערבית) – תנועת שלום פלסטינית שבסיסה בירושלים ופועלת לקידום דה־רדיקליזציה בקרב צעירים על בסיס לימוד מקורות האסלאם ודיאלוג בין־דתי.
"הפלסטינים חושבים שמכיוון שהם שֵׁמיים, הם אינם יכולים להיות אנטישמיים, שזו טעות", הוא ממשיך. "יש זרם אנטי־יהודי חזק בקרב הפלסטינים, שנובע מפרשנות שגויה של הקוראן ומחדית'ים [מסורות שבעל פה] מזויפים המיוחסים לנביא מוחמד".
בין אלפי המסורות המיוחסות לנביא שלוקטו לאחר מותו, יש כמה שעוסקות ביחסים בין המוסלמים ליהודים. אחת הידועות ביותר, שמהימנותה שנויה במחלוקת, מתארת מאבק המתרחש באחרית הימים בין מאמיני שתי הדתות, ואומרת כי היהודים יתחבאו מאחורי עצים ואבנים – ואלה (העצים והאבנים) יפצחו בקול ויקראו למוסלמים לבוא ולהורג את היהודים.
ב־10 בספטמבר, קבוצה של יותר מ־150 אנשי אקדמיה ואינטלקטואלים פלסטינים חתמה על מכתב פתוח המגנה בחריפות את "ההתבטאויות הפסולות מבחינה מוסרית ופוליטית" של עבאס
"קשה לומר מה עבאס חשב שהוא ישיג על־ידי חזרה לשיח הזה, אבל התזה שלו בונה את הנרטיב הקולקטיבי בתוך התרבות הפלסטינית", אומר דג'אני. "ללא חומר לימוד מהימן על אנטישמיות בתוכנית הלימודים הפלסטינית, הטיעון הזה הופך למקור התייחסות בנושא".
ב־10 בספטמבר, קבוצה של יותר מ־150 אנשי אקדמיה ואינטלקטואלים פלסטינים חתמה על מכתב פתוח המגנה בחריפות את "ההתבטאויות הפסולות מבחינה מוסרית ופוליטית" של עבאס. במכתב צוין באופן חד־משמעי: "רצח העם היהודי בידי הנאצים נולד מאנטישמיות, פשיזם וגזענות", והיה תוצאתה של "תורת גזע שרווחה בתרבות האירופאית ובמדע באותו הזמן".
רוב החתומים אומנם חיים ועובדים בארה"ב ובאירופה, אולם אחדים מהם מתגוררים בגדה המערבית, תחת שליטתה הישירה של הרשות הפלסטינית, ו"חתמו למרות ההשלכות האפשריות", כפי שאמר לזמן ישראל אחד החתומים.
המכתב זכה לגינוי מצד כמה דמויות פוליטיות פלסטיניות בולטות ממפלגת פת"ח של עבאס, שכינו אותו "הצהרת הבושה" והאשימו את החותמים בדקלום "הנרטיב הציוני" ובהשתתפות ב"קנוניה נגד המאבק הפלסטיני" ונגד היו"ר עבאס עצמו.
"פלסטינים רבים נמנעים מלדבר על זוועות השואה מחשש לחתור תחת המאבק הלאומי שלהם עצמם ולערער את הנרטיב הקולקטיבי שלהם. רק חינוך על השואה יכול להתגבר על התפיסה השגויה הזאת"
"פלסטינים רבים נמנעים מלדבר על זוועות השואה מחשש לחתור תחת המאבק הלאומי שלהם עצמם ולערער את הנרטיב הקולקטיבי שלהם. רק חינוך על השואה יכול להתגבר על התפיסה השגויה הזאת", אומר דג'אני.
הפרופסור, ששימש גם כרקטור הספריות באוניברסיטת אל־קודס, מייחס את האשמה ביחס לתפיסות השגויות על השואה בקרב הפלסטינים גם לטקסטים שיש ברשותם. "הכמות האדירה של ספרות אנטישמית בספריות ובחנויות הספרים הערביות מעוררת התנגדות לחינוך על השואה.
"מה שאתה קורא מעצב את האופן שבו אתה חושב. מאז שנות ה־50 המוקדמות, 'הפרוטוקולים של זקני ציון' הפך לאחד הספרים הנקראים ביותר בעולם הערבי", מסביר דג'אני, ומציין כי לטקסט הזה גם הייתה השפעה חזקה על האידיאולוגיה של היטלר. הפרוטוקולים הם "שקר שמסרב למות", אומר דג'אני, שמצטט את השופטת והמחברת המנוחה הדסה בן־עתו.
"הספרות האנטישמית המערבית מתורגמת ומפורסמת על־ידי הוצאות ספרים ערביות גדולות. ספרות אנטישמית אירופאית, כמו זו של [המחבר האנטישמי הקנדי] ויליאם קאר, מתורגמת ונמכרת לציבור. היו כמה אקדמאים שקמו והוקיעו ספרים כאלה, אבל זה לא התקבל היטב", אומר דג'אני.
ב־2014 דג'אני קיבל את פרס האזרחות הגלובלית על שם ד"ר ז'אן מאייר מאוניברסיטת טאפטס כהכרה על פעולתו לבניית שלום, עידוד דיאלוג ומציאת אלטרנטיבות לקיצוניות
"ספרות אנטישמית כזאת מעכבת השגת שלום ישראלי–פלסטיני ואת הנורמליזציה הישראלית–ערבית", ממשיך דג'אני. "היא שואפת לבודד את ישראל באזור, כחלק מההתנגדות של האסלאם הקיצוני ליהדות ולקיומה של ישראל.
"הספרים האלה מיוצאים לקהילות ערביות באירופה כדי למנוע דו־קיום, אינטגרציה והיטמעות. השאלה שאנחנו צריכים לענות עליה היא האם אנחנו צריכים להישאר כבולים על־ידי הפחד אבל להיות מקובלים בתוך החברה שלנו, או לפרוץ את חומות הטאבו של הבורות ולהסתכן בהפיכה לקורבן ובנידוי?"
ב־2014 דג'אני קיבל את פרס האזרחות הגלובלית על שם ד"ר ז'אן מאייר מאוניברסיטת טאפטס כהכרה על פעולתו לבניית שלום, עידוד דיאלוג ומציאת אלטרנטיבות לקיצוניות. הוא גם זכה בפרס שמעון ויזנטל לשנת 2022 על מעורבות אזרחית למאבק באנטישמיות.
פעיל השלום גם מדגיש את החשיבות בהכרת הנרטיבים הלאומיים השונים. "כשלקחתי את הסטודנטים שלי למחנה המוות הנאצי באושוויץ, אחד הסטודנטים שאל: 'למה אנחנו צריכים ללמוד על השואה שלהם כשישראל אוסרת בחוק ללמד על הנכבה שלנו ב־1948?'", מספר דג'אני.
"הפגנת אמפתיה וחמלה כלפי הסבל של האחר, גם אם אין יחסים, חברות או קשרי אהבה, תהפוך את העולם הזה למקום טוב יותר. זה סימן לכבוד כלפי האמת"
הנכבה מתארת את המנוסה או את הגירוש הכפוי של כ־700 אלף פלסטינים בעקבות הקמתה של מדינת ישראל ב־1948. ב־2009 משרד החינוך אסר על השימוש במושג "נכבה" בספרי הלימוד הערביים לילדים, וב־2011 הכנסת אסרה על מוסדות ממלכתיים להנציח את האירוע.
"התשובה שלי הייתה פשוטה: 'מפני שאתה תעשה את הדבר הנכון'. 'ולמה אנחנו צריכים לעשות את הדבר הנכון?' שאל אחר. הכחשה וסילוף של השואה הם מוטעים מבחינה היסטורית, ושגויים מבחינה עובדתית, ומהווים איום משמעותי על המוסריות והכבוד האנושי ועל הסיכויים לפיוס ולשלום בין הפלסטינים לישראלים", אומר דג'אני.
"למידה מלקחי העבר היא הכרחית כדי להימנע מלחזור עליהם בהווה ובעתיד. הפגנת אמפתיה וחמלה כלפי הסבל של האחר, גם אם אין יחסים, חברות או קשרי אהבה, תהפוך את העולם הזה למקום טוב יותר. זה סימן לכבוד כלפי האמת. כשמכחישים את האמת או מתעלמים ממנה, זה הורס את הערכים שאנחנו מוקירים.
"אנחנו צריכים ללמוד את ההשפעה של האירועים הטראומטיים האלה על שתי הקהילות כדי להעשיר את ההבנה שלנו בנושא הסכסוך ולעצב תוכניות להפחתת המצוקה הפסיכולוגית הנובעת מהאירועים האלה, כדי לחפש פתרון מקיף וצודק של שלום לסיום הסכסוך".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו