1

אחרי דיונים סוערים וחלופות שעלו וירדו, נפל הפור: אתגר כיפורים של השנה יהיה חוף פלמחים.

מדי שנה אנחנו מציבים לעצמנו יעד במרחק של כ-50 קילומטרים מביתנו שבתל אביב (הלוך-חזור), שזה פחות או יותר המקסימום שניתן לדווש על אופניים עירוניות ששיאן הרחק מאחוריהן. לפני שנתיים מכון וינגייט, אשתקד ביקרנו קרובי משפחה בנס ציונה, והשנה הוחלט על טבילה בחוף פלמחים.

את הדרך שעוברת באיילון דרום ושורה של מחלפים אני מכיר היטב; חיפשתי משהו אחר, ולשמחתי שירות המפות של גוגל המליץ על מסלול רכיבה שנראה מעניין בהרבה: דרומה דרך שכונות דרום תל אביב, חולון, בת ים, ראשון לציון ואז לחצות בכבישים פנימיים את אזור הדיונות שמפריד בין ראשל"צ לפלמחים ולנחות בחוף. זה נראה כמו מסלול יום טיול כהלכתו.

עד ראשון לציון, כולל, הכול עבר חלק, למעט הנטייה המוזרה של ילדי ישראל לרכוב ביום כיפור באלכסון תוך שהם מביטים לאחור לחפש את החברים או ההורים שאיבדו. איכשהו צלחנו ארבע ערים בלי להתנגש באף ילד והגענו לפנייה דרומה משדרות רחבעם זאבי לתוך אזור הדיונות.

עד ראשון לציון, כולל, הכול עבר חלק, למעט הנטייה המוזרה של ילדי ישראל לרכוב ביום כיפור באלכסון תוך שהם מביטים לאחור לחפש את החברים או ההורים שאיבדו

כאן התגלה הפער הראשון בין גוגל לבין המציאות: הוא הוליך אותנו הישר לתוך הש.ג. של הבסיס הצבאי ששוכן במקום הרבה שנים.

בסיס חיל האוויר בפלמחים (צילום: דובר צה"ל)

הבסיס הזה, אגב, עומד להחזיר לעיריית ראשון לציון – אחרי שנים של מו"מ מייגע – רצועת חוף של כקילומטר שתכפיל את אורך החוף שיעמוד לרשות התושבים. כדי לוודא שאף תושב לא החמיץ את החדשות, שלטים נלהבים שהעירייה הציבה בשדרות רחבעם זאבי מבשרים על כך.

בכל אופן, ידעתי שהחוף עצמו סגור בגדר ושהמעבר בו דרומה אינו אפשרי, אבל לא ידעתי עד כמה רחבה רצועת השטח שעליה שולט הבסיס. מתברר שגם גוגל לא ידע.

מבט מהיר במפה העלה שניתן לעקוף את המחנה הצבאי המגודר: לפנות דרומה בשדרות מרילנד שמובילות לאזור הסופרלנד והשפד"ן, ומשם להתחבר אל הדרכים שמובילות לכיוון פלמחים. כך עשינו. המשכנו לצומת הבא, פנינו דרומה למרילנד ולא העלינו בדעתנו שאנחנו בעצם בלה-לה לנד.

אחרי רכיבה של מספר קילומטרים, כשהגלגל הענק של הסופרלנד מתנשא לשמאלנו וניחוח השפד"ן מתחיל לעלות באפנו (להרף עין גם חלפנו על פני התצפית לעבר אגם הנקיק הנהדר), הגענו אל מחסום חדש – עוד מחסום שהמפה של גוגל לא לקחה בחשבון: השער של השפד"ן.

אחרי רכיבה של מספר קילומטרים, כשהגלגל הענק של הסופרלנד מתנשא לשמאלנו וניחוח השפד"ן מתחיל לעלות באפנו , הגענו אל מחסום חדש – עוד מחסום שהמפה של גוגל לא לקחה בחשבון: השער של השפד"ן

סריקה נוספת של המפה העלתה שאין עוד אפשרויות: זה או לחזור על עקבותינו ולעשות מעקף של 15-20 קילומטר דרך נתיבי איילון והמחלפים הגדולים, או לחצות את השפד"ן.

מכון שפד"ן בראשון לציון (צילום: איגודן)

התלבטנו. מצד אחד – אם יש כאן מחסום, כנראה אנחנו אורחים לא רצויים. מנגד – לא היה שום שילוט שהזהיר מפני כניסה, ויותר מזה: המחסום אמנם מנע תנועה של מכוניות, אבל להולכי רגל (ורוכבי אופניים נחשבים לכאלה) לא הייתה בעיה להיכנס.

לא היה שום שילוט שהזהיר מפני כניסה, ויותר מזה: המחסום אמנם מנע תנועה של מכוניות, אבל להולכי רגל (ורוכבי אופניים נחשבים לכאלה) לא הייתה בעיה להיכנס

בעודנו עומדים באמצע הדרך ודנים באפשרויות, הגיעו ברכיבה בני משפחה – הורים צעירים ושני ילדים – שבלי היסוס המשיכו לתוך מתחם השפד"ן. הם לא ידעו עברית או אנגלית, רוסית בלבד, אבל כששאלנו אם הם בדרך לחוף פלמחים הם השיבו בנחישות 'פלמחים – דווי'.

אז רכבנו אחריהם. התקדמנו יפה בתוך כבישי השפד"ן, עקפנו כמה מתחמי תשתיות והגענו למה שנראה כמו הפאה הדרומית. מולנו התנשאו הדיונות, ידעתי שמעבר להן שוכן, במרחק נגיעה מאיתנו, החוף המיוחל.

היינו כל כך קרובים וכל כך רחוקים, מסיבה פשוטה: בינינו לבין הטבע הנהדר הזה חצצה גדר. הגדר ההיקפית של השפד"ן. רציתי להאמין שבנקודה כלשהי נגיע לשער, שבדומה לשער הצפוני שדרכו נכנסנו יהיה עביר להולכי רגל ורוכבי אופניים. השער אל הים. ואז שמעתי שריקה.

אלה היו שני אנשי ביטחון שהגיעו עם רכב סיור של "מקורות". הנוכחות שלנו במקום שעשעה אותם. "גם אתכם וייז שלח לחוף פלמחים דרך פה?" לא בדיוק וייז, אבל בגדול אישרתי.

הגדר המקיפה את מכון שפד"ן במערב ראשון לציון (צילום: ישראל פרקר, מתוך אתר פיקיויקי)

אמרתי שאנחנו מחפשים את השער הדרומי. הם הבהירו שאנחנו יכולים לשכוח מזה, שמדובר בגדר היקפית מלאה, חוץ משער הכניסה אין שום פתח, גם לא להולכי רגל. הדרך היחידה שלנו החוצה היא מהיכן שנכנסנו. שזה, כמובן, הכיוון ההפוך מחוף פלמחים שהלך והתרחק מאיתנו עם כל שנייה שחלפה.

אחד המאבטחים, חביב במיוחד, השתתף בצערנו: "אתם חמש דקות מהחוף, הים פה מעבר לגבעה. אבל הכול חסום, אין לכם איך להגיע. רק לעשות סיבוב דרך איילון".

אחד המאבטחים, חביב במיוחד, השתתף בצערנו: "אתם חמש דקות מהחוף, הים פה מעבר לגבעה. אבל הכול חסום, אין לכם איך להגיע. רק לעשות סיבוב דרך איילון"

דיוושנו צפונה חפויי ראש, המשפחה הרוסית לצידנו. כבר היינו אחרי רכיבה של שעתיים וחצי, להתחיל עכשיו הקפה של קילומטרים יהיה קצת מוגזם. פלמחים יחכה לשנה הבאה.

בדרך חזרה הביתה, על איילון צפון, נזכרתי איך לפני חודשיים, בסלובניה, עשינו טיול נפלא באופניים לחופי המפרץ האדריאטי.

רשת של שבילים שמיועדים לרכיבה, חלקם ממש על קו החוף וחלקם בהרים ובין העיירות הסמוכות, אפשרה להגיע לכל מקום מכל מקום, ליהנות מיפי הטבע והנוף. השתמשו בה מקומיים ותיירים כמונו, והכל היה פתוח ונגיש לכולם.

שבילי אופניים לאורך קו החוף בקופר, סלובניה (צילום: אביב לביא)

איפה סלובניה ואיפה אנחנו. גם לנו יש ים משגע, קו החוף שלנו נהדר והדיונות שמשתרעות מראשון לציון דרומה הן פלא טבע של ממש, אבל כל אלה מופקעים מהציבור, סגורים מאחורי גדרות ומחסומים.

בסיסים צבאיים הם חיוניים, גם מתקני תשתיות כמו טיהור שפכים, אבל רק בישראל לא מוצאים לנכון לצמצם מעט את השטחים שמוקצים להם ולאפשר עבירות לציבור שרוצה גישה אל הטבע ואל השטחים ששייכים לנו, לכולנו.

בסיסים צבאיים הם חיוניים, גם מתקני תשתיות כמו טיהור שפכים, אבל רק בישראל לא מוצאים לנכון לאפשר עבירות לציבור שרוצה גישה אל הטבע ואל השטחים ששייכים לנו, לכולנו

לא ייתכן שישראלי שמבקש לטייל, ברגל או באופניים, לא יכול להגיע מתל אביב לאשדוד על קו החוף או בסמוך לו. ישראל הפכה למדינת כל גדרותיה ומחסומיה. עכשיו גם הרוסים החמודים שעשו עלייה יודעים את זה.

2

בעוד תשומת הלב של הציבור והתקשורת מתרכזת בהשתתפותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם והמהלכים לקראת הסכם עם סעודיה, גם השרה להגנת הסביבה עידית סילמן שהתה בניו יורק ולא ישבה שם בחיבוק ידיים.

חלק מהקציר שלה: ישראל הצטרפה לקואליציית המדינות שמובילות לאמנת פלסטיק עולמית, כלומר למאבק גלובלי ומתואם של מדינות העולם במגפת הפלסטיק שמכסה כל פינה בכדור.

איך בדיוק מדינה שממשלתה ביטלה מייד עם תחילת כהונתה את המס על כלי הפלסטיק החד-פעמיים ואת המס על שתייה ממותקת בבקבוקים, יכולה להתקבל לקואליציה שמתיימרת למגר את צריכת הפלסטיק? זה כנראה אפשרי רק בעולם שבו אריתריאה ולוב חברות במועצת זכויות האדם של האו"ם ושבו מעצמת הנפט דובאי יכולה לארח את ועידת האקלים הקרובה.

ישראל, כפי שהמשרד להגנת הסביבה ציין בהגינותו בהודעה החגיגית שהוציא לרגל המהלך, היא אחת המובילות בעולם בשימוש בחד"פים. במשרד, כך לשון ההודעה, "בוחנים מספר כלי מדיניות וצעדים לצמצום השימוש בפלסטיק".

ישראל, כפי שהמשרד להגנת הסביבה ציין בהגינותו בהודעה החגיגית, היא אחת המובילות בעולם בשימוש בחד"פים. במשרד, כך לשון ההודעה, "בוחנים מספר כלי מדיניות וצעדים לצמצום השימוש בפלסטיק"

ישראל, כפי שהמשרד להגנת הסביבה ציין בהגינותו בהודעה החגיגית שהוציא לרגל המהלך, היא אחת המובילות בעולם בשימוש בחד"פים. במשרד, כך לשון ההודעה, "בוחנים מספר כלי מדיניות וצעדים לצמצום השימוש בפלסטיק"

ברור שאם מדיניות הממשלה הייתה תלויה בסילמן ובאנשי המקצוע של המשרד להגנת הסביבה, הדברים היו נראים אחרת. אבל בהתנהלות הישראלית הנוכחית ובממשלה שבינתיים עושה צעדים רק בכיוון ההפוך, אלה מילים ריקות וניסיון לא מוצלח לכבס את המציאות.

אחר כך מתפלאים למה לפורומים הבינלאומיים השונים שמתיימרים להיאבק במשבר האקלים ולשפר את מצב הסביבה יצא מוניטין שמתמצה ב"בלה בלה בלה", כפי שהיטיבה לנסח זאת בשעתו גרטה תונברג.

וכבר היה השבוע בתנועה הסביבתית מי שהציע לשדך לקואליציית מיגור הפלסטיק ספונסר – "קוקה קולה", כמובן.

3

מהנעשה באזור הדמדומים שבין הרשות הפלסטינית לישראל: בעל פנצ'רייה החליט כנראה להיפטר מצמיגים מיותרים, והפך את נחל חצצון – מהיפים במדבר יהודה – לפח האשפה שלו. עוד חתיכת טבע שמזדהמת בארץ שכולם נלחמים עליה ואיש לא דואג לה.

עתידות: מתישהו כל הגומי הרותח הזה יתחיל לבעור ולהעלות עשן שחור, אם לפני זה לא יבוא שיטפון ויגלגל את הצמיגים עד ים המלח. ולא ברור מה יותר גרוע.

עתידות: מתישהו כל הגומי הרותח הזה יתחיל לבעור ולהעלות עשן שחור, אם לפני זה לא יבוא שיטפון ויגלגל את הצמיגים עד ים המלח. ולא ברור מה יותר גרוע

צמיגים שהושלכו לנחל חצצון, ספטמבר 2023 (צילום: אביב לביא)

4

ובהמשך ישיר לקטע הראשון של הטור: תמיד מלבב לראות פיסת שטח שנגאלת מגופי תשתיות ונמסרת לציבור. לפעמים דווקא במקומות שהיו עוינים וכעורים נולדות הפינות העירוניות המזמינות והמשובחות ביותר.

למשבצת השטח שעיריית תל אביב מכנה "פארק רידינג החדש" יש בהחלט פוטנציאל להפוך לכזו.

הפינה הירוקה, שצמודה לשפך הירקון ומשקיפה על הנמל, הוקמה על 12 דונם שעד לא מזמן אירחו ערב-רב של מחסנים, צינורות וכבלים של חברת החשמל. היום יש בה 20 פרגולות צהובות, 84 עצים רכים שיחלוף עוד זמן עד שיספקו צל, שביל מעגלי להליכה ורכיבה וכמות נדיבה של דשא.

בפינה הירוקה, שצמודה לשפך הירקון ומשקיפה על הנמל, יש 20 פרגולות צהובות, 84 עצים שיחלוף עוד זמן עד שיספקו צל, שביל מעגלי להליכה ורכיבה וכמות נדיבה של דשא

זה לא הרבה, ובכל זאת יש בפארק הצעיר נקודות חן: פערי המפלס מאפשרים להשקיף על הים והשקיעה מראש התל, ובשעות הנכונות – שכרגע הן ממש לא שעות הצהריים – המראה נהדר.

פארק רידינג החדש (צילום: כפיר סיון, עיריית תל אביב)

יש עגלת קיוסק נחמדה שמאפשרת להימנע מהתור הארוך שמשתרך באופן קבוע מול בית הקפה שממול, זה שממוקם במבנה המגדלור ההיסטורי וחולש על הלוקיישן הכי טוב במישור החוף.

בשישי אחר הצהריים בשבוע שעבר נפרסה בפארק מחצלת גדולה עם צעצועי עץ לא סטנדרטיים, מעליה נתלה השלט המזמין "שחקו" והיה שם גם מישהו שליווה את הילדים. ככה הופכים גינה ציבורית שגרתית למרחב עירוני עם ערך מוסף.

בשישי אחר הצהריים בשבוע שעבר נפרסה בפארק מחצלת גדולה עם צעצועי עץ לא סטנדרטיים, מעליה נתלה השלט המזמין "שחקו" והיה שם גם מישהו שליווה את הילדים

החלק המעניין של פארק רידינג עוד נמצא לפניו: הוא טמון במכלים הגדולים של חברת החשמל שצמודים אליו ונמצאים בתהליך של העברה לידי עיריית תל אביב.

העירייה מתכוונת לאסוף הצעות ורעיונות לגבי השימוש האופטימלי במכלים, כשהכיוון הוא פנאי, תרבות וספורט.

הסבה כזו של מכלים ומבנים תעשייתיים לטובת הקהילה היא לא המצאה ישראלית. למבקרים באתונה מומלץ לסור ל"טכנופוליס", פעם מפעל כימי ענק והיום מתחם תרבותי שוקק. אין סיבה שאצלנו זה יצליח פחות.

פינת הפעלה לילדים בפארק רידינג החדש, ספטמבר 2023 (צילום: אביב לביא)