בעוד פחות מחודש יתקיימו בחירות לרשויות המקומיות. ביישובים הבדואיים, כמו ברוב היישובים בישראל, הבחירות הללו לא יחוללו שינוי גדול. הקמפיינים שהתקיימו לפני המלחמה נעצרו, הבחירות אינן מורגשות כמעט, וההערכה היא שרוב ראשי העירייה המכהנים ימשיכו בתפקידם, או "יורישו" אותו למקורביהם השייכים לאותה רשימה ו/או משפחה מורחבת.

"רוב המועמדים ביישובים הבדואיים לא נבחרים מטעם מפלגה, או על סמך הבטחה עניינית, אלא מטעם משפחה או קואליציית משפחות", אומר ד"ר תאבת אבו ראס, מנכ"ל משותף של ארגון "יוזמות אברהם" ומומחה אקדמי לחברה הבדואית בנגב.

לדברי אבו ראס: "יש מועמדים צעירים שמנסים לשנות את המצב, כדי לטפל ביעילות במצוקות החמורות, אבל אין להם סיכוי להיבחר, והם נאלצים להשלים עם המציאות ולהיכנס לבריתות עם המועמדים המשפחתיים החזקים יותר. עם זאת, זה לא אומר שראשי הרשויות הבדואים לא דואגים ליישוביהם. הם תושבים שרוצים את טובת היישוב, וחלקם אנשים אכפתיים שמסורים לחברה".

"יש מועמדים צעירים שמנסים לשנות את המצב, כדי לטפל ביעילות במצוקות. אבל אין להם סיכוי להיבחר, והם נאלצים להיכנס לבריתות עם המועמדים המשפחתיים"

אבל החברה הבדואית עוברת שינויים עמוקים, שנראה כי המלחמה מאיצה אותם. המלחמה גובה מבני העדה מחיר דמים יקר. עשרות מהם נהרגו ונפצעו בטבח בעוטף עזה, מירי רקטות ובעת שירותם כלוחמי צה"ל בעזה. שישה בדואים נחטפו, אחד מהם – סאמר אל־טלאלקה – נהרג, ושלושה עדיין בעזה.

רס"ל (במיל') אחמד אבו לטיף מרהט, לוחם בחטיבה 261, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה ב־22 בינואר 2024 (צילום: דובר צה"ל)

האירועים הכניסו את החברה הבדואית למצב מורכב עוד יותר מזה שנמצאה בו גם ככה. הכאב, החרדה הקיומית, הזעם על חמאס ותחושת אחדות הגורל עם היהודים עוררו גל של פטריוטיזם ישראלי ודחפו בדואים להתנדב לצה"ל ולמשימות סיוע אזרחי.

מאידך, ההזנחה המכוונת של הכפרים הלא מוכרים, שעלתה במלחמה בחיי אדם; ההזדהות עם סבלם של הפלסטינים בעזה, ביניהם גם קרובי משפחה של חלק מהבדואים; והריגתו של סאמר אל־טלאלקה בידי חיילים, עוררו בקרב הבדואים גם זעם על ממשלת ישראל.

"שעת החירום הביאה איתה לחברה הבדואית חשבון נפש וחידדה שאלות על המקום שלנו בחברה הישראלית. יש כאן הרבה צעירים שמאוכזבים מההנהגה, והמלחמה הציפה את זה וגרמה להם להיות אקטיביים יותר"

במקביל, החל תהליך של חשבון נפש פנימי על הגורמים והמהלכים שהביאו את הבדואים למצבם הקשה, וביקורת גואה על ההנהגה המקומית. פעילים חברתיים בדואים מספרים על דור חדש של אקטיביסטים צעירים השואפים להיכנס לפוליטיקה המקומית כדי להשפיע ולהיאבק בשחיתות ובשלטון המשפחתי. אבל בגלל שהבחירות מתקיימות בזמן מלחמה, נראה כי אין להם סיכוי לכך.

לדברי מוניר אבו עראר, עובד סוציאלי מהיישוב ערערה בנגב, שבעבר היה מועמד לראשות המועצה המקומית ערערה: "שעת החירום הביאה איתה לחברה הבדואית חשבון נפש וחידדה שאלות על המקום שלנו בחברה הישראלית. יש כאן הרבה צעירים שמאוכזבים מההנהגה, והמלחמה הציפה את זה וגרמה להם להיות אכפתיים ואקטיביים יותר".

המכללה הטכנולוגית ב"ש פירסמה את תמונותיהן של פאיזה אבו סבייח (57) ונכדתה מאי (13), שנהרגו ביום הראשון למלחמה מפגיעת רקטה בבית הסבתא בזמן ארוחת הבוקר. אלא, בתה של פאיזה ודודתה של מאי, היא סטודנטית במכללה. בן אחר מרצה במכללת קיי וגם אחרים במשפחה בעלי השכלה אקדמית. בביקור בביתם… pic.twitter.com/NE6RZd05fv

— המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב (@rcuvnegev) November 8, 2023

מה הקשר בין הליקויים בהנהגה המקומית למלחמה?
"קודם כל, המלחמה חיזקה את תחושת השייכות למדינה והרצון להיות מעורבים. הרבה צעירים בדואים מתנדבים במד"א, בפיקוד העורף, בסיוע לנפגעים, בחקלאות. דבר שני, האסונות שקרו קשורים ישירות למחדלים של ההנהגה – גם ההנהגה הארצית וגם המקומית.

מוניר אבו עראר, עובד סוציאלי ופעיל חברתי מערערה בנגב (צילום: באדיבות המצולם)

"איבדנו אנשים יקרים, ביניהם גם ילדים קטנים, בגלל היעדר מיגון. זה מעלה שאלות קשות גם על תפקוד הרשויות, וגם על התפקוד שלהן כמי שאמור לקדם את הזכויות שלנו מול השלטון הארצי. הרי זה חלק מתפקיד ראשי הרשויות, והם עושים אותו בשטחיות, אם בכלל, ודואגים בעיקר לקדם את העניינים של עצמם".

מי המנהיגים הצעירים שמובילים את ההתארגנויות הללו, מה הם מציעים בפועל, ומה האסטרטגיה שלהם?
"יש הרבה חבר'ה בהתעוררות החברתית הזאת, צעירים, נמרצים. אין להם עדיין מנהיגים מוגדרים. אני יכול להצביע על שמות כמו רפעת אבו עראר והישאם אבו ג'מעה.

"ברמה הרעיונית הם מדברים על מנהל תקין ושקיפות. שהכסף של היישוב ילך לטובת הציבור, ולא לג'ובים והטבות לאנשים בודדים. שהרשות לא תשרת חמולה מסוימת אלא את כולנו. חלקם באים מהמשפחות החזקות ביותר ביישוב, אבל הם לא פועלים מטעם המשפחה.

"הם מדברים על מנהל תקין ושקיפות. שהכסף של היישוב ילך לטובת הציבור, ולא לג'ובים והטבות לאנשים בודדים. שהרשות לא תשרת חמולה מסוימת, אלא את כולנו"

"ולגבי האסטרטגיה, כאן יש בעיה, כי בבחירות הנוכחיות הם לא יתמודדו. הרשימות לבחירות כבר סגורות מלפני המלחמה ומשרד הפנים לא מאשר לפתוח אותן מחדש, כך שהחברה האלה, שעיקר הפעילות שלהם התחילה בחודשי המלחמה, לא נמצאים בהם".

המתמודדים בבחירות המקומיות בערערה הם ראש המועצה נאיף אבו עראר, ח"כ לשעבר טאלב אבו עראר מרע"ם, שמוביל רשימה המזוהה עם המפלגה, ומנצור אבו ג'מעה. במערכת הפוליטית בעיר מטילים ספק אם אבו ג'מעה אכן יתמודד. שני המועמדים הנותרים שייכים לשני ענפים שונים במשפחת אבו עראר, שמסוכסכים ביניהם.

כרזת בחירות של ראש מועצת ערערה בנגב נאיף אבו עראר, שהתפרסמה ברשתות החברתיות לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, 2023 (צילום: צילום מסך מהרשתות החברתיות)

לדברי מוניר אבו עראר: "לפני המלחמה, הייתה כאן מערכת בחירות די סוערת, אבל היא לא הייתה אידיאולוגית, אלא מאבק על השלטון בין המשפחות החזקות. מאז 7 באוקטובר הכול מת. אין פעילות ברשתות החברתיות, אין שלטים, אין חוגי בית, כלום. הציבור מדוכא, לא מתעניין בבחירות ולא רוצה לשמוע עליהן".

מצד שני, אתה אומר שמלחמה הביאה התעוררות חברתית־פוליטית, איך זה מתיישב עם חוסר העניין בבחירות?
"הציבור לא מתעניין בבחירות כמו שהן, במועמדים הקיימים. חלק מהאנשים ילכו להצביע, אבל יצביעו לפי ההרגל ולפי האינטרסים של החמולה, בחוסר עניין מוחלט.

"אני מאמין שאם הצעירים שנכנסו עכשיו לפעילות היו יכולים להקים רשימות חדשות ולהתמודד, היה עניין רב וחלק היו מצביעים להם. לכן הבחירות הללו הן החמצה גדולה"

"אבל אני מאמין שאם הצעירים שנכנסו עכשיו לפעילות היו יכולים להקים רשימות חדשות ולהתמודד בבחירות, היה עניין רב וחלק ניכר מהאוכלוסייה, בעיקר הצעירים, היו מצביעים להם. לכן הבחירות הללו הן החמצה גדולה. יחד עם זה, יהיו עוד בחירות בעתיד ויש לי תקווה שיבוא שינוי".

"אני יוצא נגד הפוליטיקה החמולתית"

ברהט מתמודד ראש העיר הנוכחי עטא אבו מדיעם, המכהן מזה כשנה במסגרת רוטציה, מול ברית בין הפוליטיקאי המקומי הוותיק טלאל אל־קרינאווי, שכיהן כראש עיר בהפסקות מאז 1993, למועמד חדש בשם יוסף אבו ג'עפר. שתי הבריתות מייצגות שתי קואליציות בין משפחות חזקות.

ארכיון, נשים בדואיות בשוק ברהט, 16 בפברואר 2014. למצולמות אין קשר לכתבה (צילום: Hadas parush/Flash 90)

אבו מדיעם הוא איש רע"ם, שהתמודד ברשימת המפלגה לכנסת הקודמת ולא נכנס; אל־קריאנאווי היה פעיל בעבר במפלגת העבודה, קדימה ותע"ל. למרות זאת, רע"ם תומכת דווקא באל קרינאווי, ולא באבו מדיעם. רע"ם קיבלה בבחירות הארציות האחרונות רוב מוחלט של קולות הבדואים בנגב וכ־64% מהקולות ברהט, ולכן תמיכתה חשובה למועמדים.

אבו ג'עפר, בוגר אוניברסיטת הרווארד, ששימש בשורת תפקידים מנהליים בהנהלות של יישובים בנגב ועמותות חברתיות, מנסה לקדם ברהט רפורמות שישנו את הניהול המסואב של העיר וישחררו אותה מהפוליטיקה המשפחתית, אך בפועל נאלץ לשתף איתה פעולה.

"אני בא ממשפחה קטנה ויוצא נגד הפוליטיקה החמולתית. יש קהל גדול שתומך בי. אני רוצה להנהיג ברהט ניהול מקצועי, מינויים מקצועיים. יש לי תוכניות לשיפור חיי התושב"

לדבריו: "אני בא ממשפחה קטנה ויוצא נגד הפוליטיקה החמולתית. יש קהל גדול שתומך בי והגיע לכנסים ולמפגשים שלי. אני רוצה להנהיג ברהט ניהול מקצועי, מינויים מקצועיים, חשיבה מקצועית. יש לי תוכניות לשיפור חיי התושב, וכל מה שמעניין אותי זה להגשים אותן".

בין השאר, מציע אבו ג'עפר לשנות את מערכת החינוך בעיר, כך שלכל בית ספר תיכון תהיה אוריינטציה מקצועית משלו ("באחד ילמדו ביולוגיה, באחד פיזיקה, ובאחד מחשבים. שיהיו יותר אקדמאים ולא רק מורים ורופאים"); ליצור תנאים שיאפשרו לכל זוג צעיר לקבל חלקת אדמה לבנייה ("לא בהגרלה, שכולם יקבלו!"); ולמשוך לעיר תעשייה ("טוב שיש ברהט מתקני פנצ'רים, אבל זה לא מכניס כסף").

כנס בחירות של יוסף אבו ג'עפר, מועמד לראשות עיריית רהט (צילום: באדיבות המצולם)

האם ראש מועצה, אכפתי, שאפתן ויעיל ככל שיהיה, יכול לממש את ההבטחות הללו בלי שינוי במדיניות המפלה של הממשלה כלפיכם?
"יש דברים שתלויים בממשלה, אבל למועצה יש יכולת השפעה גדולה. אנחנו יכולים להפוך את בתי הספר שלנו לחדשניים יותר, להביא לכאן מפעלים ולנצל בצורה יעילה יותר את עתודות הקרקע גם בלי עזרה ממשלתית.

"אנחנו צריכים גם לשפר את הקשרים ושיתופי הפעולה שלנו עם קריית גת ובאר שבע. לשפר את התחבורה בין היישובים, ולהביא למצב שבו הם יקלטו יותר עובדים מרהט. גם אם נביא מפעלים לעיר, אין לנו מספיק מקומות עבודה לכולם בתוך רהט, ואין סיבה שלא יאפשרו לצעירים שלנו הזדמנויות גם בערים השכנות".

"אנחנו יכולים להפוך את בתי הספר לחדשניים יותר, להביא מפעלים ולנצל בצורה יעילה יותר את הקרקע, גם בלי עזרה ממשלתית. צריכים גם לשפר את הקשרים עם קריית גת וב"ש"

מה לגבי זכויות נשים?
"זה חשוב לי מאוד־מאוד. אני בעד שכמה שיותר נשים יעבדו, יתפתחו, ירכשו השכלה. יש לנו מועמדת ברשימה, שזה חסר תקדים כאן; אומנם, לצערי, היא רק במקום השביעי, אבל בבחירות הבאות אני מבטיח שתהיה אישה במקום ריאלי".

איש ציבור ערבי המתמצא בנעשה ברהט אומר: "יוסף הוא איש משכמו ומעלה, מקצועי וישר, מחובר וחזק. הוא מתכוון לכל מילה ואם ייבחר פעם, ינסה להגשים את רעיונותיו. אבל בבחירות הקרובות אין לו שום סיכוי להיבחר והוא נאלץ להיכנס לקואליציה עם אל קרינאווי".

כרזת בחירות של יוסף אבו ג'עפר, מועמד לראשות עיריית רהט (צילום: באדיבות יוסף אבו ג'עפר)

בסוף ספטמבר – במהלך מערכת הבחירות וזמן קצר לפני פרוץ המלחמה – חתמו אבו ג'עפר ואל קרינאווי על הסכם לפיו מי שיקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר בסיבוב הראשון של הבחירות יזכה לתמיכת חברו בסיבוב השני, ולאחר מכן ימנה אותו לסגנו. לדברי איש הציבור שאיתו שוחחנו: "ההסכם בעצם אומר שהם מריצים יחד את אל קרינאווי לראש העיר ואת אבו ג'עפר לסגנו".

רהט נמצאה ב־7 באוקטובר תחת מתקפה עזה של חמאס. תושבים ביישוב נהרגו ונפצעו גם מירי הרקטות וגם בטבח. בין ההרוגים היו גם שניים מקרובי משפחתו של ראש העיר, טלאל אבו עראר.

אל קרינאווי ואבו ג'עפר חתמו על הסכם לפיו מי שיקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר בסיבוב הראשון, יזכה לתמיכת חברו בסיבוב השני, ולאחר מכן ימנה אותו לסגנו

כמו בכל היישובים במדינה, מערכת הבחירות ברהט הופסקה לחלוטין עם פרוץ המלחמה, אבל בשבועות האחרונים היא התחדשה. לדברי אבו ג'עפר: "לא קל לעסוק במערכת בחירות במצב כל כך קשה וטראומטי, אבל הבעיות שהעסיקו אותנו לפני המלחמה לא נפתרו ועדיין אקטואליות וצריך להתמודד איתן. יחד עם בעיית המיגון והביטחון האישי, שהתברר כמה בוער לטפל בה".

"אנחנו בתוך מערבולת מיוחדת, מורכבת. הקושי שלנו כפול. מצד אחד, אנחנו אזרחי ישראל, שייכים באופן מלא למדינה הזאת וחווים את אותו אסון מטלטל. נרצחו, נחטפו ונפצעו לנו תושבים. אנחנו כואבים את מותם של חברים יהודים. האסון בעוטף עזה גם פגע לנו בפרנסה, כי הרבה מאיתנו עבדו שם.

נתניהו בביקור בגדס"ר הבדואי, 13 בנובמבר 2023 (צילום: קובי גדעון /לע"מ)

"בימים הראשונים היינו עסוקים רק בצד הזה. אבל יש גם צד שני. יש כאן אנשים עם קרובי משפחה בעזה. אנשים כאן מזועזעים גם מהסבל שלהם והמומים מהמהלכים של ישראל. תראה את האירוע שבו נהרגו שלושת החטופים. קשה לקרוא לזה 'הרג בשוגג' ולא להסיק מזה מסקנות על התנהלות הצבא בעזה.

"ובעיקר, אנחנו לא רואים שמדיניות הממשלה מובילה לפתרון הבעיה. לא להחזרת החטופים ולא להסדר שיסיים את ההרג. זה לא נראה שתפילות השלום שלנו נענו ושמקשיבים להן".

"אנחנו שייכים באופן מלא למדינה הזאת. נרצחו, נחטפו ונפצעו לנו תושבים, וגם חברים יהודים. מצד שני, יש כאן אנשים עם קרובים בעזה. אנשים כאן מזועזעים גם מהסבל שלהם"

מסע הירי נגד ראשי העיר והמועמדים

כמו ביישובים ערביים רבים, מערכת הבחירות שהתקיימה בערים הבדואיות לפני המלחמה התנהלה באווירה אלימה, כחלק מגל הפשיעה בחברה הערבית. באוגוסט אשתקד הוטל רימון בחצר ביתו של ראש עיריית רהט אבו מדיעם, ומשרד הפנים הצמיד לו מאבטחים. הוא הצהיר: "חיי בסכנה, בגלל האיומים".

ראש העיר הקודם, פאיז אבו סהיבאן, הותקף כמה פעמים ב־2019 ו־2020. אלמונים ירו וזרקו רימונים על ביתו ואף ירו על מכוניתו כשנסע בה. מהנדס העיר, אברהים אבו סהיבאן, בן משפחתו של פאיז, נורה בידי אלמונים בדרכו למסגד ונפצע קל. המשטרה לא מצאה את היורים.

כוח משטרתי ברהט, 15 במרץ 2022 (צילום: פלאש90)

לפי החשד במשטרה והערכות ברהט, הסיבה לירי הייתה סכסוך קרקע בין משפחת אבו סהיבן עצמה למשפחה אחרת, אבו עניים. העירייה הציעה לשתי המשפחות, כפשרה, להפוך את אדמת המריבה לשטח ציבורי, אך משפחת אבו עניים סירבה. הסכסוך לא נפתר, אך נוצרה מעין "הפסקת אש" בין המשפחות.

המצב בערערה חמור עוד יותר. שני המתמודדים המובילים בערערה שייכים לשני ענפים של משפחת אבו עראר, ששרויים מאז 2004 בסכסוך אלים ביניהם. ב־2022 התחולל בערערה קרב יריות בין שני הפלגים במשפחה, שנמשך שלושה ימים, ללא נפגעים.

"שב"כ עוקב אחרי הבחירות בערערה מחשש להתערבות עבריינים. זהו אחד מ־12 יישובים שבהם הממשלה שקלה לבטל את הבחירות"

אלמונים גם ירו על ביתו של נאיף אבו עראר. הוא הצהיר כי מערכת הבחירות "מעלה את המתח בין הפלגים היריבים". בדיווחים על האירועים פורסם כי "הפלגים מחזיקים כמויות ענק של נשק".

איש ציבור המעורה בנעשה בערערה בנגב אמר לזמן ישראל: "שב"כ עוקב אחרי הבחירות בערערה, מחשש להתערבות עבריינים בבחירות". לדבריו, "ערערה בנגב הוא אחד מ־12 יישובים ערביים שבהם שב"כ והמשטרה חוקרים חשש כזה, והממשלה שקלה לבטל בהם את הבחירות". משב"כ לא נמסרה תגובה.

פאנלים סולאריים בערערה בנגב על רקע ערימות פסולת בניין (צילום: מועצה מקומית ערערה בנגב)

הפשיעה ביישובי הבדואים בנגב שונה מזו שבמרכז. מספר הרציחות בהם נמוך מהממוצע בערים הערביות. בקרב הבדואים יש יותר מקרי רצח ואלימות בתוך המשפחה, נגד צעירים וצעירות שמפרים את הנורמות המסורתיות, וכן סחיטת דמי חסות וגניבות; ופחות אלימות מהסוג המאפיין ארגוני פשיעה, כמו חיסולי חשבונות בין כנופיות ורצח חייבים בשוק האפור.

הסיבה לכך, מסבירים אנשי ציבור בדואים ומומחים, היא המבנה השמרני וההיררכי של החברה הבדואית, ושליטתם הנוקשה של ראשי המשפחות המורחבות (החמולות), שבולמים חלק מהאלימות והפשיעה.

"מדברים בתקשורת על 'משפחות פשע', אבל למעשה המשפחה, החמולה, מגינה עלינו. בלעדיה יישפך כאן דם"

"מדברים בתקשורת על 'משפחות פשע'", אומר איש ציבור בדואי, "אבל למעשה המשפחה, החמולה, מגינה עלינו. בלעדיה יישפך כאן דם".

לדברי אבו ראס: "ביישובים הבדואיים יש פשיעה, אבל ההיקף שלה זינק פחות ביחס למצב הנורא במרכז ובצפון בזכות אופי החברה הבדואית. הכנופיות, שמשתוללות בחברה הערבית הכללית כיוון שהמשטרה לא מתפקדת, נשארות מחוץ לתחום אצל הבדואים כי המשפחה בולמת אותם.

"הפוליטיקה המשפחתית, שקיימת גם בחלק מהיישובים הערביים בצפון ובמרכז, דומיננטית עוד יותר בחברה הבדואית".

ד"ר תאבת אבו ראס (צילום: יוזמות קרן אברהם)

עם זאת, המנהיגים המשפחתיים, שהם גם המנהיגים הפוליטיים, שמונעים חלק מהפשעים, מאפשרים לפשעים אחרים להתרחש, וחלקם אף מובילים אותם. לעיתים, הסכסוכים בתוך ההנהגה עצמה נעשים אלימים.

לדברי אבו ג'עפר: "יש אמת בטענה שראשי החמולות מונעים חלק מהפשיעה החמורה וכך שומרים על הביטחון. אבל אנחנו נמצאים בתהליך שינוי, מחברה משפחתית לחברה אינדיווידואליסטית. אי אפשר לסמוך על המסגרת הקהילתית שתשמור עלינו לנצח, וביישובי המרכז והצפון רואים מה קורה כשהיא מתפרקת. אני שואף להקים בית משפט קהילתי שיפתור סכסוכים וימנע אלימות".

המנהיגים המשפחתיים מונעים פשעים, אך מאפשרים לפשעים אחרים להתרחש, וחלקם אף מובילים אותם. לעיתים, כשמתעוררים סכסוכים בתוך ההנהגה, הם נעשים אלימים

הוא לא יישלט בפועל בידי החמולות?
"לא, לא. אנחנו ניצור מנגנון לבחירת הבוררים והשופטים, כמו בוועדה לבחירת שופטים".

אתה קורא תיגר על הנהגה מסורתית חזקה. אתה נתקל בהתנגדות, איומים, התנכלויות?
"לא נתקל ולא מפחד להיתקל. יש לי מעמד חזק ביישוב, אני אדם מוערך וגורמי פשיעה לא יתעסקו איתי. אני מכיר את ראשי החמולות, מיודד איתם ומעריך אותם, גם אם לא תמיד מסכימים על הכול. בסוף, גם הם מבינים שדברים צריכים להשתנות כאן".