בתחילת 1973 אלטון ג'ון החל להשוות את עצמו לביטלס. זה התקבל בתקשורת כשגעון גדלות, אבל הוא אמר – אני רוצה שיגידו ג'ון לנון ואלטון ג'ון בנשימה אחת. אמר, ועשה.

"להתראות דרך הלבנים הצהובות" היה הסרג'נט פפר של אלטון ג'ון – וה"אבי רואד" גם יחד. האלבום השביעי שלו בארבע שנים. תקליט שלא היה אמור להיות כפול, אבל התגבש ליצירה מרשימה ורחבת היקף.

החל מקטע הפתיחה האינסטרומנטלי הכמו אופראי "הלוויה לחבר", שהושפע מריכרד וגנר; דרך "בני והג'טס" שתרם להמצאת הגלאם רוק הנוצץ, הבוהק והזוהר; "נר ברוח" (שנכתב בעקבות מותה של מרילין מונרו והפך אחרי 20 שנה לשיר הספד לנסיכה דיאנה); "מוצאי שבת הוא זמן מתאים לקרבות" הרוקנרולי הסוער; וכמובן שיר הנושא – "להתראות דרך הלבנים הצהובות", על הנער מהעיירה הקטנה שחוזר מעיר גדולה אל השקט של הכפר.

ההליכה בדרך הלבנים הצהובות הולידה את אלטון ג'ון כאמן פופ זוהר תחת אורות נוצצים. הגרדרובה השתנתה. כובעים ססגוניים, משקפיים צבעוניים, פרוות מפוארות, מעילים ישנים. תחפושות.

ההליכה בדרך הלבנים הצהובות הולידה את אלטון ג'ון כאמן פופ זוהר תחת אורות נוצצים. הגרדרובה השתנתה. כובעים ססגוניים, משקפיים צבעוניים, פרוות מפוארות, מעילים ישנים. תחפושות

לצד "זיגי סטארדסט" של דיוויד בואי (שיצא שנה לפני כן ב-1972) ו"לילה באופרה" של קווין (שיצא ב-1975),  האלבום הזה של אלטון ג'ון עיצב את עולם המוזיקה המודרנית של שנות ה-70 והלאה.

אלטון ג'ון ב-1973 (צילום: Trinity Mirror / Mirrorpix / Alamy)

התמהיל בין ז'אנרים מוזיקליים הוליד יצירות פאר שבאו בעקבות התקליט. הגדולה שיצרו במשותף אלטון ג'ון עם כותב המילים שלו ברני טאופין היו הצלחה מסחרית אדירה אבל גם יצירת דמיון מוזיקלית טקסטואלית מקורית ומקסימה שנמתחה בין וגנר לגרשווין, עם האנרגיה של להקת "המי" והאקספרסיביות של הפסנתרן המטורף ג'רי לי לואיס. זה היה גם חדש וגם רטרו, וזה הצית את הדמיון והטריף את החושים.

* * *

"אל תירו בי, אני רק הפסנתרן", קרא אלטון ג'ון לאלבומו השישי שיצא ב-1973. זו השנה של פינק פלויד עם "הצד האפל של הירח"; השנה של "להקה במנוסה" של פול מקרטני ו"כנפיים"; של ג'נסיס ו"מוכרים את אנגליה בזול". שנה של אלבומי מופת חשובים מאוד.

ואלטון ג'ון הוציא תקליט טוב, עם עטיפה נהדרת ולהיטים כמו Crocodile Rock האנרגטי ו"דניאל", הבלדה הנוגעת ללב בהשראת מלחמת ויטנאם. אבל אלטון רצה להקליט עוד תקליט באותה שנה.

בריאיון לעיתון באותם ימים אמר: "אני מעדיף לעבוד בחוף המערבי של אמריקה, שם יש שמש. ניו יורק זה מקום לצאת ממנו אחרי שלושה-ארבעה ימים. אני מחפש מקום להקליט בו את האלבום החדש שלי, אבל זה חייב להיות מקום מואר ושטוף שמש".

"אני מעדיף לעבוד בחוף המערבי של אמריקה, שם יש שמש. ניו יורק זה מקום לצאת ממנו אחרי שלושה-ארבעה ימים. אני מחפש מקום להקליט בו את האלבום החדש שלי, אבל זה חייב להיות מקום מואר ושטוף שמש"

בהופעות שלו שילב את "דניאל", וסיפר: "בחברת התקליטים אהבו את 'רוק הקרוקודיל' ורצו עוד כאלה. הפבלישר שלי, דיק ג'יימס, התרגז מאוד כשהחלטתי להוציא את 'דניאל' כסינגל. הוא אמר שזה לא נכון ולא מתאים והוא מתנער מזה.

"אמרתי לו – תעשה מה שאתה רוצה, אני הולך לקנות מודעות במלא כסף בכל העיתונים המצליחים ולפרסם את השיר הזה, כי הוא אחד הדברים הכי טובים שהקלטתי. הוא יצא בזעם מהחדר, אבל בערב התקשר ואמר לי – אלטון, תשמע. אם השיר יצליח ויגיע גבוה במצעד, אני אשלם בשביל המודעות האלה".

בפסטיבל בול הלונדוני הוא הופיע בליווי תזמורת. "זה היה קצת ניסוי ותעיה, כי ככה זה תמיד עם תזמורת. החלק עם התזמורת היה קשה, כי יש תמיד מחסום בין רוקנרול לבין מוסיקה קלאסית.

"אני סבלתי כי זו הייתה טרחה בשבילי להיפגש עם הנגנים הקלאסים ולהתאמן בלי הפסקה על השירים, אבל איכשהו עכשיו כשזה נגמר אני מתגעגע לזה. אני רוצה להקליט אלבום כזה, שיהיה גם מתוזמר וגם רוקנרולי".

"אני סבלתי כי זו הייתה טרחה בשבילי להיפגש עם הנגנים הקלאסים ולהתאמן בלי הפסקה על השירים, אבל איכשהו עכשיו כשזה נגמר אני מתגעגע לזה. אני רוצה להקליט אלבום כזה, שיהיה גם מתוזמר וגם רוקנרולי"

אלטון ג'ון וברני טאופין היו צמד חריג. הם לא עבדו יחד ולא בילו יחד. אלטון התעניין בגברים. ברני היה איש של נשים (שהתחתן ארבע פעמים). מבחינה אישיותית היה ביניהם פער בלתי ניתן לגישור. טאופין חיפש להתבודד במקום שקט ולא סבל את תעשיית הבידור. אלטון היה אלטון: מה שיותר נוצץ, יותר זהב. רעש ומהומה ונצנצים.

אבל כשזה הגיע ליצירה, הם עשו קסמים ביחד. ברני כתב, שלח לאלטון מילים, והגאון שידך להן לחנים מופלאים שהפכו לשרשראות פנינים על צווארה של המוזיקה המודרנית. והם בכלל נפגשו במקרה, כשהשניים נענו, בנפרד, ב-1967 למודעה של חברת תקליטים שחיפשה כותבים.

אלטון ג'ון וברני טאופין ב-1968 (צילום: Pictorial Press / Alamy)

שניהם לא קיבלו את העבודה, אבל פקיד בחברת תקליטים ששמע מאלטון ג'ון הצעיר את המשפט "אני כותב מוזיקה נהדרת, אבל אני לא יודע לכתוב מילים", נתן לו מעטפה עם פואמות ששלח צעיר בן 17 מלינקולנשייר בשם ברני טאופין שרצה לכתוב לאמנים אחרים. אלטון יצר קשר – והשאר היסטוריה.

למעשה, השניים המשיכו לשתף פעולה לאורך כל הקריירה הארוכה של אלטון ג'ון: שיתוף פעולה נדיר בתעשיית המוזיקה.

לקראת העבודה על האלבום החדש, טאופין ישב בביתו הכפרי ורשם לו פתקים מעל שולחן העבודה. "וודקה וטוניק", הוא רשם. "סרטים אילמים". "אגדות ילדים", "קשת בענן". "דורותי והקוסם". ואז ישב לכתוב.

"תוך שבועיים וחצי כתבתי טקסטים ל-16 שירים", סיפר בריאיון נדיר לבי-בי-סי. "זה היה כמו מפל שלא נעצר. מילאתי מחברת שלמה בשירים, ושלחתי לאלטון. ו…הוא אהב את זה".

"תוך שבועיים וחצי כתבתי טקסטים ל-16 שירים", סיפר ברני טאופין ריאיון נדיר לבי-בי-סי. "זה היה כמו מפל שלא נעצר. מילאתי מחברת שלמה בשירים, ושלחתי לאלטון. ו…הוא אהב את זה"

אלטון ג'ון קיבל את מחברת השירים והתלהב. "זה בדיוק מה שחיפשתי. סיפורים קצרים שאפשר לשיר בכמה דקות. שירים מלאי דמיון שיכולים להפוך לסימפוניית כיס. אני חושב ששלושה ימים רק ישבתי ליד הפסנתר והלחנתי את השירים של ברני בשיגעון, באיזה פרץ יצירה מטורף".

אלטון ג'ון וברני טאופין בלונדון, מרץ 1973 (צילום: AP Photo/John Glanvill)

"התגוררתי במלון 'הפלמינגו הוורוד' בקינגסטון, ג'מייקה", סיפר, "כי קפצתי לבקר את הרולינג סטונס שהקליטו שם את Goats Head Soup, וחשבתי שזה רעיון טוב להקליט שם את האלבום החדש שלי".

ההפקה אכן החלה בג'מייקה, אבל ההקלטות נתקלו בקשיים. "לא הצלחתי להגיע למה שרציתי", סיפר אלטון, "היו בעיות סאונד ולא אהבתי את הפסנתר באולפן. בחוץ, ברחובות העיר, היו מחאות נגד המשטר והתנגשויות אלימות עם המשטרה. האוירה פתאום לא התאימה לי והחלטתי לחפש אולפן במקום חם אחר".

"היו בעיות סאונד ולא אהבתי את הפסנתר באולפן. בחוץ, ברחובות העיר, היו מחאות נגד המשטר והתנגשויות אלימות עם המשטרה. האוירה פתאום לא התאימה לי והחלטתי לחפש אולפן במקום חם אחר"

אלטון החליט לחזור לצרפת, לאולפן שבו הקליט את "אל תירו בי, אני רק הפסנתרן" בתחילת השנה.

וכך הוקלט תוך שבועיים "להתראות לדרך הלבנים הצהובות", בסטודיו שאטו דה הורביל ליד פונטואז, בצרפת, ממש באותו אולפן שבו הקליט אלטון את "הונקי שאטו" ואת "אל תירו בי, אני רק הפסנתרן". ההקלטות מקינגסטון, ג'מייקה, נמחקו. השירים הוקלטו כולם מחדש בצרפת.

התזמורים הגדולים שאלטון חלם עליהם דרשו מעבד בסדר גודל רציני, ואלטון שלח לימוזינה להביא אליו את המפיק הגדול מישל קולומביה, שבין היתר הלחין בשנות ה-60 מוזיקה לסרטיו של אורי זוהר "חור בלבנה" (1965) ו"כל ממזר מלך" (1968).

אלטון ג'ון בהופעה במאי 1974 (צילום: AP Photo)

קולומביה, טיפוס ראוותני לא פחות מהאמן שאותו בא לבקר, הגיע לאולפנים עם שני כלבים גדולים, ישב עם אלטון ג'ון, השניים דיברו ושתו אלכוהול והכל נראה היה משביע רצון עד שאלטון הסתכל על אחד הכלבים שישב למרגלותיו של קולומביה וראה שלכלב קולר עם ניטים מתכתיים הפונים פנימה לכיוון הצוואר של החיה המסכנה.

הכל נראה היה משביע רצון עד שאלטון הסתכל על אחד הכלבים שישב למרגלותיו של קולומביה וראה שלכלב קולר עם ניטים מתכתיים הפונים פנימה לכיוון הצוואר של החיה המסכנה

בשביל מה הקולר הזה? שאל המום.

"אלה כלבים גדולים וחזקים", ענה קולומביה, "וכך הופכים אותם לממושמעים יותר. כל משיכה של הרצועה מאלצת אותם לעשות כרצוני".

אלטון קם על רגליו.

"אז מתי מתחילים להקליט?" שאל קולומביה.

"אנחנו נתחיל בשבוע הבא, אבל זה לא יהיה איתך" – ענה אלטון, ויצא.

מי שבסוף הפיק מוזיקלית את האלבום היה גאס דדג'ון האגדי (שהפיק, בין היתר, את Space Oddity של דיוויד בואי). מאנגליה הגיעו המתזמר והמעבד (שכתב את הפרטיטורות למיתרים וכלי קשת) דרק "דל" מרטין ניומן, והמנצח דויד כץ שניצח איתו הכול.

האיור המקורי שהכין ארצ'יבלד איאן בק לעטיפת האלבום של "להתראות דרך האבנים הצהובות", 1973 (צילום: Bonham Auctions)

אלטון ג'ון רצה אלבום שאפתני, שילוב של ז'אנרים, קטעים ארוכים, רוק מתקדם, בלדות, תזמורים גדולים, רוקנרול ולהיט שיסחב את כל זה לפסגת מצעדי המכירות.

* * *

הקולנוע הוא המוטיב החוזר בתקליט הכפול. הסרטים כמטאפורה לעולם שהיה. לקסם שניצת על המסך הגדול, המואר, כשהאולם חשוך. אלבום שכל כולו טובל בנוסטלגיה לילדות ולתרבות שנותרו מאחור. יש באלבום הרבה געגוע, כמיהה. ערגה. תחושה של עולם שהשתנה.

הקולנוע הוא המוטיב החוזר בתקליט הכפול. הסרטים כמטאפורה לעולם שהיה. לקסם שניצת על המסך הגדול, המואר, כשהאולם חשוך. אלבום שכל כולו טובל בנוסטלגיה לילדות ולתרבות שנותרו מאחור

שם האלבום ושיר הנושא, "להתראות דרך האבנים הצהובות", הוא כמובן הצדעה ל"קוסם מארץ עוץ"' והסרט בכיכובה של ג'ודי גרלנד בתפקיד דורותי. גרלנד גיי איקון באותם שנים ואחת הדיוות המפורסמות. כמוה, גם מרלין מונרו – כוכבת זוהרת עם סוף טרגי – שהייתה המוזה לשיר "נר ברוח".

"ברוב הטקסטים שכתבתי לאלטון", אמר טאופין, "ניסיתי לכתוב את העולם שלו, לכתוב אותו דרך העיניים שלו".

אבל דווקא בשיר הנושא מהתקליט הכפול הזה, טאופין כתב משהו אישי מאוד על עצמו. "אלטון מאוד אהב את החיים הראוותניים", אמר, "הוא היה משוגע על רעש והמולה ואנשים ובגדים צבעוניים, אבל אני טיפוס מופנם. תמיד רציתי רק לברוח מכל זה. ביקשתי לי תמיד חיים הרבה יותר פשוטים ושלווים, לקום בבוקר ולשמוע ציפורים ולא להיות מוקף באנשים שרוצים ממני משהו. ועל זה כתבתי את השיר".

האלבום הכפול נפתח ביצירה הארוכה שהותכה יחד משני קטעים נפרדים: Funeral for a Friend ו-Love Lies Bleeding. הרצועה לא נולדה כיצירה אחת, אבל אלטון ג'ון גילה שהקטע הראשון מסתיים באותו אקורד שבו נפתח הקטע השני – וכך המוות של החבר נמזג היטב לדימום של האהבה.

כאב האובדן הוא אותו כאב, אמר בריאיון ל-NME. כשמישהו מת וכשמישהו שאתה אוהב הולך ממך.

היצירה השפיעה עמוקות על אמנים ולהקות במשך השנים. אקסל רוז סיפר שהיה מאזין לה שוב ושוב והיא היוותה השפעה מכרעת עליו כשישב לכתוב ולהלחין לבדו את "גשם נובמבר" של גאנז אנד רוזס.

היצירה השפיעה עמוקות על אמנים ולהקות במשך השנים. אקסל רוז סיפר שהיה מאזין לה שוב ושוב והיא היוותה השפעה מכרעת עליו כשישב לכתוב ולהלחין לבדו את "גשם נובמבר" של גאנז אנד רוזס

"נר ברוח" נכתב אחרי שטאופין שמע הספד שנשא המפיק קלייב דיוויס לזכרה של ג'ניס ג'ופלין, שמתה ב-1970. "היית נרעדת כשלהבת נר ברוח", אמר דייויס על הזמרת המנוחה.

"לא הפסקתי לחשוב על המושג הזה", הודה טאופין. "הפכתי אותו לשיר הספד לנורמה-ג'ין, שהפכה את עצמה למרילין, והשיר הזה מתחיל באותה מילה כמו האלבום כולו: להתראות".

ההפתעה הכבירה הייתה דווקא השיר השלישי באלבום, "בני והג'טס" – שיר שהוא מעין פנטזיית מדע בדיוני, שנכתב על להקה דמיונית עם סולנית בעלת מראה אנדרוגיני, נעולה מגפיים חשמליים וצעיף אנגורה.

המפיק גאס דדג'ון סיפר: "החלטתי לזייף את זה כהופעה חיה, אז לקחתי גם מחיאות כפיים ושריקות מהקלטות ההופעה של ג'ימי הנדריקס באי ווייט ב-1970, וערכתי את זה פנימה עם עוד הקלטות של קהל מהופעה של אלטון ברויאל פסטיבל הול".

"החלטתי לזייף את זה כהופעה חיה, אז לקחתי גם מחיאות כפיים ושריקות מהקלטות ההופעה של ג'ימי הנדריקס באי ווייט ב-1970, וערכתי את זה פנימה עם עוד הקלטות של קהל מהופעה של אלטון ברויאל פסטיבל הול"

השיר נבחר לסגור את הצד הראשון של התקליט. אלטון ג'ון שמע את התוצאה הסופית, ואמר: "זה נשמע טוב, אבל אסור להוציא את זה כסינגל. זה שיר שייכשל לגמרי". חברת התקליטים בכל זאת הוציאה את השיר כסינגל – ועד מהרה התברר שאלטון טעה.

די ג'יי בתחנת רדיו בדטרויט שאהב את השיר שהחל להשמיע אותו בתדירות, ובתוך זמן קצר השיר לקח את המקום הראשון במצעדים המקומיים. משם הוא התפשט לתחנות רדיו אחרות בארה"ב ובקנדה, ו"בני והג'טס" הפך ללהיט ענק, שהצליח באורח נדיר לאותה עת לכבוש גם את הקהל השחור ברחבי ארה"ב.

הצד השני של התקליט (הראשון) נפתח בשיר הנושא. "להתראות דרך הלבנים הצהובות". הוא נסגר בהתייחסות לג'מייקה, שם אמורות היו להיות הקלטות האלבום. בהמשך מגיע השיר "מוצאי שבת זמן טוב לקרבות", זכרונות נעורים של טאופין מהפאב הקבוע שלו "אסטון ארמז" בעיירה הקטנה מרקט רייזן שבה גדל.

"זה היה פאב מטונף והכל היה שומני כמו חבית של דיזל, והחבר'ה היו באים לשתות וכמובן שתמיד זה הסתיים במכות רצח ושבירת בקבוקים. חשבתי שזה שיר שהוא מערב פרוע אמריקאי שמתרחש בעיירה אנגלית קטנה".

עוד שני שירים מופלאים, שלא הפכו ללהיטי-על – I've Seen That Movie Too ו- Sweet Painted Lady – הביאו לכדי שלמות את הכתיבה הלירית היפהפייה של טאופין עם הכישרון המלודי הגאוני של אלטון ג'ון.

"הם היו שירים כל כך טובים בעיניי, שגנבתי מהם מהלכים הרמוניים גם ל-Someone Saved my Life Tonight וגם ל-Sorry Seems to be the Hardest Word", צחק אלטון ג'ון בריאיון מאוחר.

"הם היו שירים כל כך טובים בעיניי, שגנבתי מהם מהלכים הרמוניים גם ל-Someone Saved my Life Tonight וגם ל-Sorry Seems to be the Hardest Word", צחק אלטון ג'ון בריאיון מאוחר

בסך הכול יצאו מהאלבום ארבעה סינגלים: "מוצאי שבת טוב לקרבות" יצא ביוני 1973. אחריו בא שיר הנושא "להתראות דרך הלבנים הצהובות". השלישי היה "בני והג'טס", והרביעי "נר ברוח".

איאן ארצ'יבלד בק, מאייר ספרי ילדים, צייר את העטיפה שהפכה לאיקונית, עם שלל הציורים שנלוו למהדורה הכפולה.

העטיפה הפנימית של "להתראות דרך הלבנים הצהובות" בהוצאה המחודשת ב-1979, עם כל האיורים של איאן ארצ'יבלד בק (צילום: איביי, שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)

באוקטובר 2003 דורג האלבום בין 100 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין "רולינג סטון". בנוסף, נכנס האלבום באותה השנה להיכל התהילה של הגראמי. הוא נמכר עד כה בלמעלה מ-31 מיליון עותקים בעולם.

חלפו חמישים שנה מאז יצא לאור. מאז הוציא אלטון ג'ון אינספור אלבומים, עשרות להיטי-על, הפך לאחד האנשים העשירים והמשפיעים ביותר בתעשיית המוזיקה, זכה בפרסים, התחתן, גידל ילדים.

לפני מספר שבועות הופיע אלטון ג'ון בפעם האחרונה, אולי לתמיד, אחרי סיבוב פרידה שנמשך שלוש שנים. לדבריו, הבין שהגיעה השעה לבלות עם המשפחה ולסיים את הקריירה. כמאמר השיר, אולי גם הוא בסוף הבין שהעתיד שלו נמצא מעבר לדרך הלבנים הצהובות.

לפני מספר שבועות הופיע אלטון ג'ון בפעם האחרונה. לדבריו, הבין שהגיעה השעה לבלות עם המשפחה ולסיים את הקריירה. כמאמר השיר, אולי גם הוא בסוף הבין שהעתיד שלו נמצא מעבר לדרך הלבנים הצהובות

ושלא במקרה, השיר האחרון שביצע בהופעתו האחרונה – ב-8 ביולי 2023 בשטוקהולם, שוודיה – היה "להתראות דרך האבנים הצהובות".