כשהתחילה התקפת המחבלים על עין הבשור, הוקפצה כיתת הכוננות וכל מי שיש לו נשק אישי במושב. אלא שמהר מאוד התברר שכיתת הכוננות היא משענת קנה רצוץ – כוח של אנשים מעולים ומיומנים ללא נשק.
שתי החלטות של הצבא מהשנים האחרונות הביאו לצמצום מסיבי של הנשקים ארוכי הקנה (כמו M-16) המוחזקים בידי התושבים המיומנים של המושב. "בהתחלה היו לנו 43 נשקים ארוכי קנה במושב, אבל בהחלטה של הצבא צמצמו אותם ל־21 בלבד.
"לאחרונה צמצמו שוב ונשארנו עם שישה נשקים. ההתקפה מצאה אותנו בידיים חשופות, נלחמים עם האקדחים הפרטיים שלנו", מספר עמית גוטליב, שלחם כמעט 24 שעות ביחד עם חבריו על הצלת עין הבשור.
מדובר בהחלטה גורפת של פיקוד דרום להילחם בתופעת גניבת הנשקים בידי בדואים. בספטמבר 2020 הורה הפיקוד לאסוף נשקים ביישובי עוטף עזה המרוחקים ארבעה–שבעה קילומטרים מהגבול בשל מקרים של גניבת נשקים בגזרה.
משמעות ההחלטה הייתה כי כיתות הכוננות – אלה שקופצות ראשונות אל הש"ג ונותנות מענה קריטי מהיר במקרה של חדירת מחבלים – נשארו חשופות ונאלצו להישען בעיקר על אקדחים פרטיים למי שיש רישיון לאחזקת אקדח.
החלטת פיקוד העורף "להסדיר" את סוגיית אחזקת הנשקים, ולצמצם את מספרם באופן משמעותי, נומקה כך: "לנוכח אירועי גניבות הנשקים מתוך יישובי החטיבה ומתוך רצון לצמצם את גניבות הנשקים". המסמך שהוציא הפיקוד כלל נוהל לפיו מספר הנשקים יוקצה ליישובים במשורה בהתאם ליכולות אחסון. כבר אז התלוננו גורמים בעוטף עזה על אובדן תחושות הביטחון.
"הש"גים נפגעו ראשונים בכל היישובים. אצלנו הוא נפצע ומצאנו את עצמנו שני חבר'ה עם נשק פרטי סוגרים את השער ומנהלים קרב ממאה מטר באמצעות אקדחים"
אתמול (שבת) התברר שההחלטה הזאת הפכה קריטית, כשמחד הצבא מבושש לבוא במשך שעות ארוכות, ומאידך הלוחמים במושב, חלקם חיילים מיומנים לשעבר, מוצאים עצמם מגנים על גדר הקפית של שישה קילומטר ללא אמצעים.
"הש"גים נפגעו ראשונים בכל היישובים. אצלנו הוא נפצע ומצאנו את עצמנו שני חבר'ה עם נשק פרטי סוגרים את השער ומנהלים קרב ממאה מטר באמצעות אקדחים", אומר גוטליב, שאביו שימש בעבר רבש"צ היישוב. "התחילו לירות עלינו עם אר.פי.ג'י ועם קלצ'ים, היה שם צבא של אולי 50 חמושים – ואנחנו יורים עליהם חזרה ממאה מטר עם אקדחים".
לאורך כל היום התחננו גוטליב וחבריו בפני הצבא לקבל סיוע ועוד נשקים, אך ללא הועיל. "משש בבוקר עד עשר בלילה לא הצלחתי לקבל נשק ארוך אחד. אנחנו מחופרים בחממות וכותבים 'מה עם ארוכים? (כינוי לרובים ארוכי קנה), מה עם ארוכים?' ואומרים לנו – אין.
"ביקשנו שכפצים וקסדות – שום דבר. רק בעשר בלילה, אחרי יום שלם של לחימה הגיעו עוד שישה נשקים אלינו. וזה עדיין היה טיפה בים. התחלנו לעשות משמרות עם הנשקים. מי שהולך הביתה משאיר את הנשק אצל מישהו אחר ומגן על הבית, שם האישה והילדים מסתתרים, עם האקדח. במזל חידשתי רישיון לפני כמה חודשים, אחרת גם זה לא היה לי".
"מחדל הנשקים מייצג שאננות מטורפת. אנחנו יישוב עם אלף תושבים שמגנים עליו תושבים עם 12 רובים ונשקים פרטיים. בלי אפודים ובלי קסדות. לא נתפס"
עין הבשור בסוף היה ליישוב היחיד באזור שהצליח לבלום חדירה של מחבלים, בציפורניים. "זה נס גדול. מחדל הנשקים מייצג שאננות מטורפת. אנחנו יישוב עם אלף תושבים שמגנים עליו תושבים עם 12 רובים ונשקים פרטיים. בלי אפודים ובלי קסדות. לא נתפס.
"ביישובים שליד לא הביאו אפילו את התגבור הזה והם פשוט קרסו, נפלו בידי חמאס. אנחנו הצלחנו בסוף לשחרר את המושב עם שני פצועים בלבד. רק לפנות בוקר הצטרפו אלינו החיילים ותפסו פה שליטה".
מדובר צה"ל לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
קברניטי המדינה ומערכת המשפט סירסו את האזרחים שומרי החוק ואת הצבא ומנעו מחיילים את חובתם לשמור על הנשק, האמל"ח ושאר הציוד אז כדי שלבדואים יהיה פחות ציוד לגנוב הם לקחו את הנשק שנועד להגנה עצמית מידיהם של אזרחים שומרי חוק.
אחרי המלחמה נבוא איתם חשבון