סופר יוחננוף ביד אליהו. 9 באוקטובר 2023 (צילום: עומר שרביט)
עומר שרביט

ימי המלחמה מוכיחים עד כמה התפיסה הממשלתית שגויה והופכת את המשק לפגיע

ההשבתה של אסדת תמר והמדפים הריקים ברשתות השיווק בימים הראשונים למלחמה מספקים תזכורת: משק אנרגיה ומזון ריכוזי הוא משק יותר פגיע ● פאנלים סולאריים על כל גג וחקלאים שמגדלים מזון עבור הקהילה הם נכס סביבתי, בריאותי, חברתי - וגם ביטחוני ● במדינות הרבה יותר שלוות מישראל כבר הבינו את זה, אבל אצלנו האסימון עדיין לא נפל ● פרשנות

ביום השלישי למלחמה, בעוד המדפים בסופרמרקט הגדול במרכז תל אביב היו כמעט ריקים מירקות ופירות, ההיצע בחנות הקטנה, כמה מאות מטרים משם, היה עשיר כמעט כמו בימי שיגרה.

"כל מה שאני צריך זה כמה מגשים", הסביר לי בעל החנות, "אני עובד ישירות מול החקלאים והם שמים לי בצד. הרשתות הגדולות עובדות עם מרכזים לוגיסטיים ענקיים והן ישר מושפעות כשהחקלאות באזור גדול כמו עוטף עזה נפגעת וכשקווי האספקה משם נקטעים".

בתפיסה הכלכלית הרווחת בישראל יש הערכה רבה למושג "יתרון לגודל". המדינה מתעדפת תאגידי ענק מתוך הנחה שהם מחזיקים על כתפיהם את המשק ומניעים את גלגלי הכלכלה.

בתפיסה הכלכלית הרווחת בישראל יש הערכה רבה למושג "יתרון לגודל". המדינה מתעדפת תאגידי ענק מתוך הנחה שהם מחזיקים על כתפיהם את המשק ומניעים את גלגלי הכלכלה

הישראלים שמנסים לעשות כלכלה קטנה, קהילתית, מקומית – עסקים שכונתיים, חקלאים שמשווקים ישירות את גידולי השדה בשולי החלקה, אזרחים שמבקשים לייצר חשמל סולארי על הגג – נאלצים להתמודד עם אינספור מכשולים בירוקרטיים ודרישות לא הגיוניות שנוחתות משלל כיוונים ורשויות.

"המדינה כאילו אומרת לי – אם אתה רוצה למכור לחם, תפתח מפעל גדול", אמר לי פעם אופה מוכשר שהתעקש ללוש במו ידיו כמה מאות כיכרות ביום, "אבל אני רוצה לעשות לחמים איכותיים ולמכור אותם לשכנים שלי. זה כזה חטא גדול?"

נשיא התאחדות התעשיינים, רון תומר, ומנכ"ל אסם אבי בן אסייג, במפעל אסם בשדרות לאחר שנפתח לראשונה מתחילת המלחמה, 15 באוקטובר 2023 (צילום: התאחדות התעשיינים)
נשיא התאחדות התעשיינים, רון תומר, ומנכ"ל אסם אבי בן אסייג, במפעל אסם בשדרות לאחר שנפתח לראשונה מתחילת המלחמה, 15 באוקטובר 2023 (צילום: התאחדות התעשיינים)

אלא שימי מלחמה מוכיחים עד כמה התפיסה הממשלתית שגויה ובעיקר הופכת את המשק לפגיע בשעת חירום.

זמן קצר אחרי שהחלה מתקפת חמאס בדרום הושבתה אסדת הגז תמר מחשש לירי טילים. משק החשמל יכול להסתדר בלי תמר, כמובן במחיר של שימוש בדלקים מזהמים. יהיה לו הרבה יותר קשה להסתדר אם המערכה תתרחב וחלילה תהיה פגיעה באסדות או תחנות כוח גדולות שמספקות את רוב החשמל למשק.

הריכוזיות של משק האנרגיה הופכת את מתקני ייצור החשמל למטרה נחשקת, והאיום גובר ככל שהנשק שבידי האויב מדויק יותר. אם תחנת כוח או אסדה יספגו פגיעה ישירה, התיקון יימשך חודשים במקרה הטוב; בעוד ששדה סולארי, קל וחומר מספר פאנלים על הגג, אפשר לשקם בתוך זמן קצר. במדינה שבה החשמל מסופק על ידי רבבות פאנלים סולאריים שמפוזרים על גגות, קשה מאוד להשבית את משק החשמל.

הריכוזיות של משק האנרגיה הופכת את מתקני ייצור החשמל למטרה נחשקת, והאיום גובר ככל שהנשק שבידי האויב מדויק יותר. אם תחנת כוח או אסדה יספגו פגיעה ישירה, התיקון יימשך חודשים במקרה הטוב

למסקנה הזו כבר הגיעו בכל העולם. הבנק העולמי תמך בשנים האחרונות בהקמת מתקני אנרגיה סולארית באזורי עימות רבים כדי לאפשר המשך חיים תקינים לאוכלוסייה. אפילו בעזה תושבים רבים – לפי כמה גרסאות מדובר בכ-30% ממשקי הבית – התקינו בשנים האחרונות פאנלים סולאריים על הגגות מתוך הבנה שלא מומלץ לסמוך על אספקת החשמל מישראל.

פאנלים סולאריים על הגג של בית פנורמה בתל אביב (צילום: ורילייט)
פאנלים סולאריים על הגג של בית פנורמה בתל אביב (צילום: ורילייט)

ההתנהלות של ישראל בתחום הסביבתי מסורבלת ורשלנית, אבל ממדינה שאוכלת ונושמת ביטחון אפשר היה לצפות שתפנים שביטחון אנרגטי לשעת חירום מתחיל בביזור מקורות האנרגיה.

זה מקרה נדיר למדי שבו בריאות הציבור וביטחון המדינה הולכים יד ביד, ובכל זאת רק 10% מהחשמל בישראל מיוצר כעת מאנרגיה סולארית ואפילו אין חובה להתקין פאנלים סולאריים על גגות של מבני ממשל וציבור.

זה מקרה נדיר למדי שבו בריאות הציבור וביטחון המדינה הולכים יד ביד, ובכל זאת רק 10% מהחשמל בישראל מיוצר כעת מאנרגיה סולארית ואפילו אין חובה להתקין פאנלים סולאריים על גגות של מבני ממשל וציבור

ומדובר, כזכור, במדינה שטופת שמש ובעידן שבו כבר יש טכנולוגיות וסוללות שמאפשרות אגירה ושימוש באנרגיית השמש גם בשעות שבהן היא לא מאירה.

מה שנכון למשק האנרגיה תופס גם לגבי חקלאות. התשובה החביבה על הממשלה – בעיקר הנוכחית – ליוקר המחיה, היא הגברת הייבוא של תוצרת חקלאית. במקביל, החקלאות הישראלית הולכת וקמלה.

להיות חקלאי קטן, קהילתי, שמגדל אוכל ומוכר אותו לאנשים שיכולים להסתכל לו בלבן של העיניים, זו משימה כמעט בלתי אפשרית שפחות ופחות ישראלים מסוגלים להתמודד איתה.

חקלאי ישראלי מוביל פרה לרפת בניר עוז, 20 ביולי 2014 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
חקלאי ישראלי מוביל פרה לרפת בניר עוז, 20 ביולי 2014 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

אבל אלה בדיוק החקלאים, וזו בדיוק החקלאות, שיכולים לשמור על תפקוד רציף בזמן מלחמה בלי להיות תלויים בקווי אספקה מהעולם, בשטחי ענק שהופכים לשטחי אש ובמערכות שעובדות במסות גדולות ולכן מאוד פגיעות כשספק משמעותי – במקרה הזה החקלאים המצוינים בעוטף עזה – מורחק מהשדות והחממות.

בדיוק כמו באנרגיה, גם לחקלאות מבוזרת, מקומית, קהילתית יש ערך סביבתי וחברתי בימי שגרה, ותרומה מיוחדת לביטחון המזון בשעת חירום. במדינות הרבה יותר שלוות מישראל הבינו את זה, למשל באירופה שבהשראת המלחמה באוקראינה עשתה פנייה חדה לכיוון האנרגיה הסולארית והחקלאות האורגנית שנשענת על גידול מקומי.

מעניין מה עוד צריך לקרות כדי שבישראל, מדינה שחיה מסבב לסבב, האסימון הזה ייפול סוף-סוף.

עוד 667 מילים
סגירה