בשבוע שעבר הגיעה מוקדם בבוקר קבוצה של אזרחים לפתח אחד המושבים בעוטף עזה, נכונה ומזומנה לעבודת אדמה קשה למען הצלת המשקים שנפגעו במתקפת המחבלים ב־7 באוקטובר.

בכניסה ליישוב קיבל את פניהם קצין חייכן לתדריך. מדבריו ניכר שהוא נבוך מעט. הוא הסביר שהאזור הוא שטח צבאי סגור, שאין בו כיסוי של כיפת ברזל ולא פוזרו בו מיגוניות. הוא ביקש להבהיר כי פעילות המתנדבים המבורכת היא באחריותם בלבד, וכי לצבא אין יכולת לשמור עליהם, לאבטח אותם או לקחת עליהם אחריות.

הוא גם הבהיר שאין למתנדבים ביטוח שמכסה את הנזקים, במקרה שבו חס וחלילה הם או רכושם נפגעים. דבריו הרגיזו את אחד החקלאים באזור והמתח הורגש. הקצינים שמתדרכים את המתנדבים מסבירים להם שבגלל הקרבה לגבול, אם מתחילה מתקפת טילים, האפשרות היחידה היא לשכב על הקרקע, כשלרשותם 5 עד 15 שניות בלבד מרגע הישמע ההתרעה ועד לנפילת הטיל.

צו של אלוף הפיקוד מבהיר כי לחקלאים המחזיקים במשקים באזורי העוטף מותר לחזור ולעבוד, אך מתעלם מסוגיית המתנדבים. הצבא לא רוצה לקחת אחריות על אזרחים

גל ההתנדבות הכולל אלפי אזרחים מכל הגילים, שרצים בשבועיים האחרונים ממשק למשק במושבי ובקיבוצי עוטף עזה הנטושים, מעורר התרגשות גדולה בציבור בכלל – ובקרב החקלאים הנואשים בפרט. אבל כמו שקורה כמעט בכל הענפים מאז תחילת המלחמה, המדינה נפקדת גם מהאירוע הזה, ומתקשה להיערך אליו כראוי או לתכלל אותו.

מיגונית בקיבוץ שדה ניצן, 2014 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

צו של אלוף הפיקוד מבהיר כי לחקלאים המחזיקים במשקים באזורי העוטף מותר לחזור ולעבוד בהם, אך מתעלם מסוגיית המתנדבים. הצבא לא רוצה לקחת אחריות על אזרחים שמסתובבים בשטח צבאי סגור.

בדובר צה"ל אכן הבהירו בתשובה לזמן ישראל כי נוכחות המתנדבים ופעילותם בעוטף עזה היא באחריות ובתיאום מלא עם משרד החקלאות בלבד. תשובה זו מתייחסת גם לנוכחותם, גם למיגונם וגם לסוגיות הביטוח.

במשרד החקלאות טוענים כי המשרד "תומך באמצעי מיגון ובארגוני ההתנדבות". אולם, בפועל המתנדבים המגיעים אינם מקבלים שום אמצעי מיגון (לא אישי ולא ציבורי)

במשרד החקלאות טוענים כי המשרד "תומך באמצעי מיגון ובארגוני ההתנדבות". אולם, בפועל המתנדבים המגיעים אינם מקבלים שום אמצעי מיגון (לא אישי ולא ציבורי) ומרשימת הארגונים האזרחיים המופיעים בנוהל המעודכן של המשרד, שפורסם בשבוע שעבר, נעדר באופן תמוה ארגון "אחים לנשק" – שנכון להיום הינו הארגון שמפעיל הכי הרבה מתנדבים בעוטף עזה.

כך יוצא שרוב המתנדבים המגיעים לשטח כלל אינם ברדאר של משרד החקלאות. בנוהל המעודכן שהוציא משרד החקלאות לא מוזכרים שום הוראות ביטחון או מיגון כלשהם, וגם לא מוזכרת סוגיית הביטוחים. בתשובת המשרד נמסר גם כי ההתנדבות היא בהתאם "להנחיות פיקוד העורף וההתגוננות בשטח פתוח".

אילוסטרציה: עובד תאילנדי בחוות הפרחים של קיבוץ שדה ניצן, 2014 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

אולם, בדיקת נוהלי פיקוד העורף מעלה כי פעילות במקומות העבודה בעוטף "הינן בכפוף להנחיות בצו אלוף פיקוד דרום" – ובצו זה נאמר במפורש כי באתרים בעוטף בלי מיגוניות יש להצטייד במיגון אישי, כגון קסדה או אפוד. נכון להיום מתנדבים לא מקבלים ציוד כזה, וכאמור אין התייחסות לסוגיה כלל.

מהבדיקה שלנו עולה שאם חס וחלילה מתנדב ייפגע, הוא או משפחתו יצטרכו כנראה לצאת למסע בירוקרטי מתיש ומתסכל בין גופי הממשלה השונים כדי לקבל את זכויותיו

מהבדיקה שלנו עולה שאם חס וחלילה מתנדב ייפגע, הוא או משפחתו יצטרכו כנראה לצאת למסע בירוקרטי מתיש ומתסכל בין גופי הממשלה השונים כדי לקבל את זכויותיו המגיעות לו כדין. במקום זאת, משרד החקלאות יכול וצריך פשוט לנסות ולפתור את הסוגיה (הלא מאוד מורכבת) מראש, ולאסדר אותה. הפעם, לפני האסון הבא.