מאז שפרצה המלחמה, עסוק ראש הממשלה בנימין נתניהו (כן, עדיין ראש הממשלה) בשאלה כיצד הוא יוצא מן המלחמה הארורה הזו. הוא, לא המדינה. נראה שהדרך בה בחר היא – כמו תמיד – להשמיץ את כל מי שהוא רק חושב שהוא יכול להשחיר את פניהם, ובכך לנקות את עצמו.

כך, מאז אותו יום, 7 באוקטובר הארור, עסוק הוא, עסוקים שופרותיו ועסוקה כל מכונת הרעל שלו – בפיזור השמצות על ראשי הצבא וראשי מערכת הביטחון שכבר ממילא לקחו אחריות על חלקם.

מאז אותו יום, 7 באוקטובר הארור, עסוק הוא, עסוקים שופרותיו ועסוקה כל מכונת הרעל שלו – בפיזור השמצות על ראשי הצבא וראשי מערכת הביטחון, שכבר ממילא לקחו אחריות על חלקם

שום מילה על אחריותו שלו. לא בהצהרות המדוקלמות שלו ולא ב"מסיבת העיתונאים", למעט הודאה חמקמקה ורפה על כך שגם הוא, מיני רבים, יצטרך לענות על שאלות הקשורות למחדל – אבל רק אחרי המלחמה. מסיבת עיתונאים שבה ראש הממשלה קורא מן הדף את תשובותיו לשאלות העיתונאים.

וכדי להוסיף חטא על פשע, באישון לילה הוסיף נתניהו ציוץ, בטוויטר וגם בטלגרם, שחלילה איש לא יחמיץ, ציוץ בו האשים ישירות את ראש אמ"ן ואת ראש השב"כ במחדל הנורא שאפשר את זוועות ה-7 באוקטובר. הוא לא ידע. לא אמרו לו. באופן פרדוקסלי זה נעשה כשבמקביל תוכנן ואושר בשב"כ המבצע הנועז לחילוצה של התצפיתנית אורי מגידיש מן השבי.

"ואנחנו יכולים לומר אגב מבצע החילוץ הנועז הזה של אנשי השב"כ וצה"ל שליל אישור המבצע המודיעיני המיוחד היה גם ליל הציוץ של רה"מ נתניהו נגד ראשי מערכת הביטחון" pic.twitter.com/E5So2eeRuh

— Itai Leshem (@Itai_Leshem) October 30, 2023

כמה שעות אחרי פרסום הציוץ, אחרי הסערה שהציוץ חולל, מחק נתניהו את הציוץ ופרסם התנצלות. לא על תוכן הדברים שאמר, אלא על כך שאמר אותם. "דברים שאמרתי לא היו צריכים להיאמר".

אבל הם כבר נאמרו והם משקפים את מחשבותיו. וזו השיטה, קודם מטנפים ואחר-כך, אחרי שהדברים כבר פורסמו והוטמעו בקרב אלה שאליהם היו מכוונים, מוחקים או מתנצלים. הרושם כבר נוצר, הספק כבר נזרע, המדקלמים ידקלמו והשופרות יפיצו.

זו השיטה, קודם מטנפים ואחר-כך, אחרי שהדברים כבר פורסמו והוטמעו בקרב אלה שאליהם היו מכוונים, מוחקים או מתנצלים. הרושם כבר נוצר, הספק כבר נזרע, המדקלמים ידקלמו והשופרות יפיצו

זו אינה הפעם הראשונה שנתניהו טוען שלא ידע, מתנער מאחריות ומטיל אותה על אחרים. ב-30 באפריל 2021 התרחש אסון מירון, בו קיפחו את חייהם 45 בני אדם. בעדותו בוועדת החקירה, שהוקמה כדי לחקור את האירועים ואת מה שקדם להם, אמר נתניהו כי הוא אינו אחראי למה שקרה כי הוא לא ידע.

"אני לא יכול לקחת אחריות על מה שאני לא יודע", ענה נתניהו בתשובה לשאלת חבר ועדת החקירה, אלוף בדימוס שלמה ינאי. רובן המכריע של ההתרעות לגבי הליקויים בהר מירון, טען נתניהו, לא הגיעו אליו. לא משכו בדש בגדו כדי להסב את תשומת לבו, הבהיר.

נתניהו חושב, שאם ישתלח בראשי מערכת הביטחון, אמון הציבור בהם ייחלש ואילו האמון בו ובממשלתו יגבר. אך לא כך הדבר. בסקר שערך המכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן נמצא, כי צה"ל זוכה לאמון הציבור בשיעורים גבוהים לעומת הממשלה.

בסקר, שנערך בעיצומה של המלחמה, בתשובה לשאלה: באיזו מידה את/ה מרוצה או לא מרוצה מתפקוד הממשלה לאחר מתקפת חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר? ענו 76% מהמשיבים כי הם אינם מרוצים מתפקוד הממשלה. יתרה מזו, גם בקרב אלה שהצביעו ליכוד היה רוב גדול של 61%, שהשיבו כי אינם מרוצים מתפקוד הממשלה.

נתניהו חושב, שאם ישתלח בראשי מערכת הביטחון, אמון הציבור בהם ייחלש – והאמון בו ובממשלתו יגבר. אך בסקר המכון לחירות ואחריות ברייכמן נמצא, כי צה"ל זוכה לאמון הציבור בשיעורים גבוהים מהממשלה

זאת ועוד: אותו סקר של המכון לחירות ואחריות מגלה, כי מבין כל מוסדות המדינה שנבדקו – הכנסת, הממשלה, צה"ל, השב"כ, בית המשפט העליון, המשטרה, נשיא המדינה והתקשורת – זוכה צה"ל למידת האמון הגבוהה ביותר: 73 אחוזים השיבו כי יש להם אמון בצה"ל.

הממשלה, לעומת זאת, "זוכה" למידת האמון הנמוכה ביותר – 83 אחוזים מכלל המשיבים השיבו כי הם לא נותנים אמון בממשלה.

ראוי לציין כי הסקר מראה עוד שהתמיכה בנתניהו עצמו נשחקת והולכת ובסולם מ-1 עד 10, הוא זוכה לציון 3.9 בלבד, לעומת הרמטכ"ל הרצי הלוי שזוכה לציון 5.8. נראה שהציבור כבר אינו "קונה" את ההשמצות מבית היוצר של נתניהו.

נתניהו אינו לוקח אחריות על האסון הנורא ביותר שחוותה ישראל מאז הווסדה והוא ממשיך לנסות ולהונות את הציבור תוך שהוא ממציא מטבע לשון חדש. הוא "אחראי על עתידה של המדינה".

נתניהו אינו לוקח אחריות על האסון הנורא ביותר שחוותה ישראל מאז הווסדה, וממשיך לנסות ולהונות את הציבור תוך המצאת מטבע לשון חדש. הוא "אחראי על עתידה של המדינה"

לא תודה, אדוני ראש הממשלה. ראינו מה קרה כשאתה אחראי, גם אם אינך מודה בזה.

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.